גמרא
פירוש
קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר עֵדִים תַּלְמוּד לוֹמַר מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחַק. (סִימָן תלת״א תלמי״ד ותל״ת בעל״י חו״ב סמרטו״ט שומ״ע ומטעי״ם). אמנין לְתַלְמִיד שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרוֹאֶה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹב לֶעָשִׁיר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִשְׁתּוֹק תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות כ״ג:ז׳} מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. במִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁרוֹאֶה אֶת רַבּוֹ שֶׁטּוֹעֶה בַּדִּין שֶׁלֹּא יֹאמַר אַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיִּגְמְרֶנּוּ וְאֶסְתְּרֶנּוּ וְאֶבְנֶנּוּ מִשֶּׁלִּי כְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא הַדִּין עַל שְׁמִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ב:ב׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ז
טור חושן משפט ט׳:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט ט׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ז
טור חושן משפט ט׳:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט ט׳:ז׳
ג רמב״ם הלכות עדות י״ז:ה׳-ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה כ״ח
טור חושן משפט כ״ח:א׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה כ״ח
טור חושן משפט כ״ח:א׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:א׳
ד רמב״ם הלכות עדות י״ז:ה׳-ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה כ״ח
טור חושן משפט כ״ח:א׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה כ״ח
טור חושן משפט כ״ח:א׳
שולחן ערוך חושן משפט כ״ח:א׳
ח רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ב׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ז
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ז
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
ט רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ר״ח
טור חושן משפט י״ז:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ר״ח
טור חושן משפט י״ז:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ה׳
וכן, תלמיד שראה זכות לעני או חובה לעשיר שלא ישתוק. וכן, תלמיד שראה רבו שטועה בדין שלא יניחנו עד שיגמר הדין ואחר כך יחזירנו על שמו. וכן, תלמיד שאמר לו רבו הלא ברי לך שאיני משקר ועכשיו אני נושה לפלוני מנה וכופר בו, בוא עמי כדי שתיראה כי להעיד באתה ולא תאמר כלום, שאסור לעשות כןא. וכן, ג׳ שנושין באחד מנהב, שלא יעשו שנים מהן עדים והאחר בעל דין. וכן, הנושה בחבירו מנה שלא יטענינו מאתים כדי שיודה לו במנה ויגלגל עליו שבועה גם בדברים אחרים. וכן, מי שנושין בו מנה וטוענין בו מאתים, שלא יכפרנו גם במנה שנושה בו כדי שלא יגלגלו עליו שבועה. וכן, לשנים שבאו לפני הדייןג אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלא בת מאה מנה, שאין דנין ביניהן עד שיהיה מלבושן שוה. וכן, הדיין שאינו רשאי לשמוע דברי בעל דין עד שיבוא חבירו. הני כולהו אסמכינהו רבנן, כל חד וחד מיניהו, אהאי קרא מדבר שקר תרחק. מניין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא חבירו, ת״ל מדבר שקר תרחק. רב כהנא מתני בדיין לא תשא שמע שוא, ובנידון מלא תשיאד. ואשר לא טוב עשה בתוך עמיוה, רב אמר זה הבא בהרשאה. ושמואל אמר זה הלוקח שדה שיש עליה עסיקין, שיקנה מריבות לעצמוו. ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד. למעוטי מאי, רב פפא אמר למעוטי מלךז, אבל משחק בקוביא מדאוריתא מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוה. רב אחא בר יעקב אמר למעוטי משחק בקוביא וכל שכן מלך. וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין. (ואמר׳) [ואמרינן], ר׳ מאיר סבר דון מינה ומינה, כלומר למידין שבועת העדות בנפש כי תחטאח משבועת הפקדון, מה פקדון מפי עצמו חייב, שנ׳ט וכחש בעמיתו בפקדון, אף עדות נשבע מפי עצמו חייב, ומינה, מה פיקדון בין בבית דין בין שלא בבית דין אם כחש בעמיתו חייב, אף שבועת העדות כן. והני מילי בנשבע מפי עצמו, אבל בנשבע מפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בבית דין. וחכמים סברי, דון מינה ואוקי באתרא, מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב שנ׳ וכחש, אף שבועת העדות נשבע מפי עצמו {חייב}, ואוקי באתרה, מה מושבע מפי אחרים בשבועת העדות אינו חייב אלא בבית דין, שנ׳י ושמעה קול אלה והוא עד אם לא יגיד, אלאכ כפר בו במקום שמתקיימת ההגדה, חייב, אף מושבע מפי עצמו, בבית דין אין, שלא בבית דין לא.מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
א בגמרא אמרו כן באמר לו חד סהדי אית לי, ותא אתה קום התם. ולכאורה באופן המוזכר בגמרא החידוש הוא כיון שגם בעד אחד אפשר להוציא ממון על פיו כל זמן שאינו מכחישו בשבועה, וכיון שהוא סומך על רבו שהנתבע משקר הרי הוא רק מונע ממנו מלהישבע בשקר, והוצאת הממון היא על פי העד הכשר.
ב סדר המימרות כבגמרא כ״י, אבל בדפוסים מימרה זו היא אחרי שתי המימרות הבאות. כגירסת ר״ח שנושין באחד מנה, כן הוא לפנינו, ופירש רש״י ששלשתם בעלי דין, והיינו, שחייב מנה זו לשלשתם. אבל ברי״ף כ״י גרס: שנושין מנה מנה באחד (ובד״ק נוסף על פי זה גם בהמשך כדי שיוציאו מנה מנה לכל אחד ויחלוקו. אולם כנוסח כתב היד) כן הוא גם ברמב״ם פרק טז מהל׳ טוען ונטען הל׳ י שכל אחד מהם נושה בו מנה שלא יעידו בו על מנה אחד ויחלקו אותו ביניהם. ולפי גרסתם אין אחד מהם יודע מהחיוב לשני, אלא כיון שהוא יודע שהוא חייב מנה, רוצה להעיד על חיוב זה לחבירו.
ג לפנינו: ׳שבאו לדין׳. ובכתי״מ: ׳לפניך לדין׳.
ד בגמרא לפנינו, רב כהנא מתני מלא תשא לא תשיא. ובד״י וכי״פ: מלא תשא ולא תשיא. ופירש ר״ח לא תשא אזהרה על הדיין, ולא תשיא אזהרה על בעלי הדין. וכן פירש רש״י לא תשא אזהרה למקבל קרי ביה לא תשיא אזהרה לבעל דין.
ה יחזקאל יח, יח.
ו אבל רש״י פירש שבוטח על חזקו שהוא איש זרוע.
ז ופירש רש״י משום דדרשינן שתהא אימתו עליך, והבא להעיד צריך לעמוד. ור״י מיגש כתב שישיבתו לפני הדיינים סותרת לחיוב שתהא אימתו עליך. והרמב״ם בפרק יא מהל׳ עדות הל׳ ט כתב שמלכי ישראל לא מעידין ואין מעידין עליהם שהן בחזקת אלמים בעלי זרוע ואינם נכנעים תחת עול הדיינים. אבל מלכי בית דוד מעידין, וכמו שדנין אותם. ורבנו חננאל ביומא דף עד,א כתב שמלך אינו מעיד משום דכתיב בית דוד דינו לבקר משפט, ואין עד נעשה דיין (וכלומר, המלך הוא הדיין ואינו יושב לפני דיין אחר, וכיון שאינו נעשה דיין על עדות עצמו אינו יכול להיות עד). והוא מתאים למה שהביא ר״ח בסנהדרין את דברי הירושלמי שם שמלך אין דנין אותו משום דכתיב מלפניך משפטי יצא, ולשיטת הירושלמי גם מלכי בית דוד אין דנין אותם.
ח ויקרא ה, א.
ט ויקרא ה, כא.
י ויקרא ה, א.
כ כלומר, שלא הגיד אלא כפר בו. ומשמעות לשון ר״ח דלא כשיטת הרמב״ן שהמושבע מפי אחרים חייב אפילו שתק, מאחר שלא העיד, אלא כשיטת רש״י שאינו חייב עד שיכפור בו ויאמר איני יודע לך עדות.
הערות
Gemara
Peirush