גמרא
פירוש
דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים הוּא. אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא תִּפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם אַלְּמָה תַּנְיָא נְתָנָהּ בְּמַכְתֶּשֶׁת נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם. וְכִי תֵּימָא כׇּל קְדוּשַּׁת דָּמִים מִיפַּסְלִי בִּטְבוּל יוֹם וְהָתְנַן אהַמְּנָחוֹת מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ קָדְשׁוּ בִּכְלִי הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. קָדְשׁוּ בִּכְלִי אִין לֹא קָדְשׁוּ בִּכְלִי לָא. אֶלָּא מַאי קְדוּשַּׁת הַגּוּף הִיא אֶלָּא מֵעַתָּה תִּיפָּסֵל בְּלִינָה אַלְּמָה תְּנַן הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטוֹרֶת וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשׁוּחַ וּמִנְחַת נְסָכִים מוֹעֲלִים בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ קָדְשׁוּ בִּכְלִי הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. קָדְשׁוּ בִּכְלִי אִין לֹא קָדְשׁוּ בִּכְלִי לָא. אֲמַר לֵיהּ לִינָה קָאָמְרַתְּ שָׁאנֵי קְטוֹרֶת הוֹאִיל וְצוּרָתָהּ בְּכׇל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ופריק, שאני קטרת דקדשי דמים היא ולאו קדושת הגוף, והתמידים קדושתן קדושת הגוף היא. אי הכי, אמאי נפסלת הקטרת במגע טבול יום מעת שנתנה למכתשת לשוחקה, ועדיין לא קדשהא. וכי תימא כל דבר שהוא קדושתו קדושת דמים נפסלת במגע טבול יום, והתנן במסכת מעילה פרק שניב, המנחות מועלין בהן משהוקדשו, קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום כול׳, אם קדשו בכלי הן נפסלין ואם לא קדשו בכלי שרת אין נפסלין. הנה קדושת דמים הן אילו המנחות ואינן נפסלין בטבול יום. ולא מצא תשובהג. ואמר ליה (רבה) [רב חסדא], אלא מאי הקטרת קדושת הגוף היא, אי הכי תיפסל בלינה כמו הזבחים, אלמא תנן במעילה פרק ב׳ד, הקומץ והלבונה והקטרת אם קדשו בכלי הוכשרו להיפסל בלינה. ודחי רבה, שאני קטרת דאע״ג דקדושת הגוף היא, כיון דצורתה בכל השנה, כלומר והיא הואיל ונעשית מתחילת השנהה, אין הלינה פוסלת בה אלא עד שתקדש בכלי. יש מי שאומר, כיון שהקטרת כך צורתה לא גמרינן מינה דלא אמרינן קדושה שבהן להיכן הלכה, כמו שאין אומרים בקטרת קדושה שבה להיכן הלכה אלא מחללין אותה, כך אומרין בתמידין קדושה שבהן להיכן הלכה אלא נפדין תמימין, אלא אמרינן שאני קטרתו, והקושיא בתמידין עומדת. וי״א כיון שהן קדושת הגוף, שניהם שוין, והא דאמרינן מכל מקום קשיא וכי קדושה שבהן להיכן הלכה, אתרויהו מקשינן, ורבאז מפרק אתרויהו לב בית דין מתנה עליהן, כלומר בעת קנייתם ובעת עשייתםח לב בית דין מתנה עליהן, אם הוצרכו לציבור הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיה. אמר ליה אביי לרבא, והא את הוא דאמרת הקדיש זכר לדמיו קדש קדושת גוף. אמר ליה, כי קאמינא היכא דאמר ליה לדמי עולה, קדוש הוא עצמו לעולה, אבל המקדיש לדמי נסכין לא קדש אלא לדמיו.מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
א לפירוש רש״י אין הבדל בין מנחה לקטורת, וקודם שקידשו בכלי אינם אלא קדושת דמים, ועל ידי קידוש כלי נתקדשו בקדושת הגוף, וסוגיית הגמרא היא, האם מכתשת חשובה כלי שרת לקדש את הקטורת בקדושת הגוף. אבל מפירוש ר״ח נראה כמו שכתבו התוס׳ בד״ה מכל מקום בשם יש מפרשים שאין המכתשת ככלי שרת לקדש את הקטורת בקדושת הגוף, אלא שהקטורת מתקדשת קדושת הגוף בקידוש בפה מתחילת עשייתה כשהיא ראויה להקטרה. וכן נראה מדברי הר״י מיגש. וראה חידושי מרן רי״ז הלוי מכתבים עמ׳ פא,ב.
ב דף ט,א.
ג דברי ר״ח שלא מצא רב חסדא תשובה, הם כיש אומרים שהביא ר״ח בהמשך, דהא דאמרינן מכל מקום קשיא קאי גם אקטורת ולא רק אתמימים. אבל לפי היש מי שאומר שכיון שכך צורתה של הקטורת לא אמרינן קדושה שבה להיכן הלכה, מצא רב חסדא תשובה לבסוף לחלק בין קטורת לתמימים.
ד דף י,א.
ה רש״י פירש הואיל ואינה משנה צורתה (שאין שם עיבור צורה), אינה נפסלת בלינה, ומה ששנינו פסול לינה בקטורת אינו אלא מדרבנן (וכן כתב הרמב״ן). אבל מפירוש ר״ח נראה כמו שכתב בתוספות הרא״ש, דהואיל ולא הוקבע בכלי זה להקטרה, אלא נעשית במכתשת לצורך כל השנה אינה נפסלת בלינה (ואאמו״ר הגאון שליט״א בספר רווחא שמעתא על מילי דאגדתא (עמ׳ מו) הביא בזה דברים בשם הגר״ח וביארם, דפסול לינה יש רק בקדושת הגוף שחל בכלי שרת מדין אשר ישרתו בם, שנקבעו בהם להקרבה, אבל לא בקדושת הגוף שחל בכלי שרת מקרא דכל אשר יגע בהם יקדש, עיי״ש). ותוספות כתבו שאינו נפסל בלינה כיון שעיקר מצותה היא בכך שנעשית בתחילת השנה, ועוד, שאין כלי שרת מקדש אלא הראוי לה, ועוד, שאינו מקדש שלא בזמנו אפילו ליפסל.
ו ולשיטתם כיון שלא הוקבע הקטורת בקדושת הגוף להקטרה יש לה פדיון, ואינו דומה לבעלי חיים שאין להם פדיון, ראה חידושי מרן רי״ז הלוי שם.
ז כן הוא בכתי״מ ור׳ א. ולפנינו בגמרא, רבה.
ח בעת עשייתם חוזר על הקטורת, וכפירושם שקושית הגמרא היא גם על קטרת. אבל קודם עשייתם אינם ראויים לקטורת ולא חלה עליה קדושת הגוף.
הערות
Gemara
Peirush