גמרא
פירוש
אַף בְּמוֹצִיא אֶת הַמֵּת לְקוֹבְרוֹ אָמַר רָבָא וּמוֹדֶה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וטעמיה דר׳ שמעון דהוצאת המת לקברו מלאכה שאינה צריכה לגופה היא, וכל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. ואשכחנן דרבא סבירא ליה כר׳ שמעון בהא מילתא, ואף סבירא ליה כר׳ נתן כההוא קמייתא דתנן בראש פירקא (שבת קמ״א:): נוטל אדם את בנו והאבן בידו. ואמרינן עלה אמר רבא: הוציא תנוק וכיס תלוי לו בצוארו – חייב. ולחייב משום תינוק? רבא כר׳ נתן סבירא ליה דאמר חי נושא את עצמו. וליבטיל כיס לגבי תינוק, מי לא תנן: ואת החי במיטה פטור אף על המטה, שהמטה טפילה לו. מטה לגבי חי מבטל לה, כיס לגבי תינוק לא מבטל ליה. הוציא תינוק מת וכיס תלוי לו בצוארו פטור. ולחייב משום תינוק? רבה כר׳ שמעון סבירא ליה {דאמר}1: כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. ומדקדקי רבנן בהאי דקא מפטר המוציא את מת, דהני מילי דהיכא דלית ליה ריחא. דאי אית ליה ריחא, נמצאת הוצאתו מלאכה שצריכה לגופה. ותניא באמר ר׳ עקיבא (שבת צ׳.) (הוציא)2 בסופיה: המוציא ריח רע כל שהוא ואית לה להא מילתא סייעתא בתלמוד ארץ ישראל (ירושלמי שבת י׳:ה׳:ד׳) ומילתא דמוכחא היא. אמר רבה: ומודה ר׳ שמעון במרא לחפור בו, וספר תורה לקרות בו דאי דמפיק להו חייב. ודייקינן בה מאי אצטריך רבה לאשמועינן הא מילתא וכבר פשיטא? דאי אמרת מר לחפור לו3 וספר תורה לקרות בו, מלאכה שאינה צריכה4 לגופה היא, היכי משכחת לה לר׳ שמעון מלאכה שהיא צריכה לגופה. ומהדרינן מהו דתימא לית ליה לרבי שמעון מלאכה שהיא צריכה לגופה, עד דאיכא לגופה. כגון, מר לעשות5 לו טֵס וספר תורה להגיהו קא משמע לן רבא דלא צריך האי כולה אלא מר לחפור בו וספר תורה לקרות בו מודה בו ר׳ שמעון.6 והוצאת המת קא פטר7 בה ר׳ שמעון, דוקא מקרבן חטאת, אבל מיעביד הכי אסור דקיימא לן (שבת ק״ז.): כל פטורי שבת פטור אבל אסור, לבר מן הנך תלת. ולא שרי לכתחילה, אלא היכא דכבודו לאפוקוה מרשות היחיד 8[לכרמלית או9 לעיוליה מרשות הרבים לכרמלית. אבל לאפוקי מרשות היחיד] לרשות הרבים, או לעיוליה10 מרשות הרבים לרשות היחיד – אסור, כדקא מפרשינן מעשה דההוא שכבא11 דשכיב בדרא קרא12, וקאמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב יוחני אחוה13 דמר בריה דרבנא: האלקים דעיילת ביה את ודארית ליה, 14[כלומ׳ גזר עליו שיכניסו לכרמלית]. וקא מפרש לא תימא דכר׳ שמעון קאמינא ולאו כר׳ יהודה, אלא אפילו לר׳ יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, הכא לכרמלית קאמינא דלית ביה חייובא, אף על גב דאיכא בשאר מילי איסורא מרשות היחיד או מרשות הרבים לכרמלית .הכא שאני במקום כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה, והאי לא תעשה לאו דלא תסור כמפורש במנחות סוף פרק הקומץ15 (מנחות ל״ח.). פלוגתא דר׳ שמעון ור׳ יהודה בהדיא לא אשכחן היכא פליגי, אלא מדוקיהו (במתכוין)16 דאמרינן (משנה שבת י״ג:ג׳): הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטור. שניית מתו, חמתו אחמתו קשיא. חמתו אחמתו נמי לא קשיא, הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, הא ר׳ שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. ותוב הא דתנן (שבת קכ״א) ועל עקרב שלא תישוך כו׳, ואמרי׳ איכא דמתני לה אהא: הצד נחש בשבת ומתעסק שלא ישכנו – פטור. ואם לרפואה – חייב. מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב: רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. וכי17 אמר שמואל כל פטורי18 שבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר, וחדא מיניהו הצד נחש בשבת, וממאי דפטור מותר הוא? דתנן ועל עקרב שלא תישוך. שמע מינה כי פליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי. וקשיא לן אי הכי קשיא דשמואל אדשמואל19, הכא אמר דפטור ומותר, וטעמיה מכופין קערה על גבי הנר, אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כר׳ שמעון סבירא ליה. והא קימא לן דשמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כר׳ יהודה סבירא ליה. דתנן (משנה שבת ג׳:ה׳): המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונין וכו׳. וכבר פירשנוה התם בפרק כירה דשמואל כר׳ יהודה סבירא ליה, מיהו היכא דאית ביה היזק לרבים, כגון גחלת של מתכת וכגון עקרב שלא תישך כגון הני בלחוד פליגי שמואל על ר׳ יהודה, אבל במלאכה שאינה צריכה לגופה שמואל כרבי יהודה סבירא ליה. תנן התם בפרק ז׳ בנגעים (משנה נגעים ז׳:ד׳): התולש סימני טמאה והכוה את המחיה עובר בלא תעשה – פירוש: שיער לבן שהפך בשאת והכוה את המחיה להעבירה20 עובר בלא תעשה, עיקרה השמר בנגע הצרעת אלמא אל תעבירהו ביד. וכדר׳ אבין אמר ר׳ אלעא דאמר: כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה. איתמר אם תלש נימא אחת שלש שיער לבן שהפך בבהרת, משני נימין – דברי הכל חייב. אחת משלש – רב נחמן אמר: חייב, אהני מעשיה שקירב אותו לעבור. רב ששת אמר: פטור, השתא מיהא הא איתיה לטמאה ולא עבירה לאיסורה. אמר רב ששת: מנא אמינא לה דתנן: המוציא כזית מן המת חייב, ודייקינן מינה אם הוציא כזית חייב הא חצי כזית – פטור. והתניא: המוציא חצי זית – חייב. ומשני, אמר רב ששת: הא דתני חצי זית חייב, דאפיק חצי זית מן כזית שכבר מיעט הטומאה, ולפיכך חייב. והא דתני פטור, דאפיק חצי זית מן כזית ומחצה דלא אהני השתא מידי, ואף על פי שקרב מיעוט הטומאה. ורב נחמן משני: הא דתני חצי זית פטור דאפקיה ממת גדול, דהאי שיעורא לא מקרב מיעוטי טומאה. אבל חצי זית מכזית ומחצה שמקרב הסרת הטומאה – חייב. וקיימא לן כרב ששת וטפי עדיף. הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו או בידו שלא בכלי, וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו שנוטלו בשיניו או בידו שלא בכלי, בין לעצמו בין לחבירו – אסור משום שבות. אבל אם נטלו בכלי, כגון איזמל או בגוסטר – חייב. וצפורן שפרש רובו, וציצין שפירשו רובן21 כלפי למעלה, ומצערות אותו – מותר לנוטלן22 ביד, אבל בכלי – אסור. ואם לא פירש – חייב עליהן: ביד פטור אבל אסור, בכלי חייב חטאת. תנא הנוטל מלא פי הזוג – חייב. וכמה מלא פי הזוג? שתים. וכן לקרחה שתים (באכהנים).23 אבל המלקט שיער לבן מתוך שחור, אפילו שערה אחת – אסור משום לא יהיה כלי גבר על אשה24 (דברים כ״ב:ה׳). וכן הגודלת וכן הפוקסת ר׳ אלעזר מחייב חטאת, וחכמים אומרים משום שבות.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 ההשלמה מספר הנר בשם רב האיי גאון. המלה חסרה בכ״י וטיקן 128.
2 מלת ״הוציא״ מופיעה בכ״י וטיקן 128, אך חסרה בספר הנר בשם רב האיי גאון.
3 כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם רב האיי גאון: ״בו״.
4 כן בספר הנר בשם רב האיי גאון. בכ״י וטיקן 128: ״צרכיה״.
5 כן בספר הנר בשם רב האיי גאון. בכ״י וטיקן 128: ״לשאת״.
6 כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם רב האיי גאון נוסף כאן: ״נמי״.
7 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״פטור״.
8 מה שבסוגריים המרובעים הושלם מספר הנר (שבת צ״ג:) בשם רב האיי גאון, וחסר בכ״י וטיקן 128.
9 כן כנראה צ״ל. בספר הנר: ״אלא״.
10 כן בספר הנר (שבת צ״ג:) בשם רב האיי גאון. בכ״י וטיקן 128: ״לעילוליה״.
11 כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם רב האיי גאון: ״שיבבא״.
12 כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם רב האיי גאון: ״בדרקרת״.
13 כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם רב האיי גאון: ״יוחנן אבוה״.
14 מה שבסוגריים המרובעים הושלם מספר הנר (שבת צ״ג:) בשם רב האיי גאון, והושמט ע״י הדומות בכ״י וטיקן 128.
15 כן בספר הנר (שבת צ״ג:) בשם רב האיי גאון. בכ״י וטיקן 128: ״הקמץ״.
16 כן בכ״י וטיקן 128, וצ״ע. בערוך ״דבר״ (א) בשם ר״ח המלה לא מופיעה.
17 כן בכ״י וטיקן 128, ובערוך ״דבר״ (א). בדפוס וילנא שינו ל: ״וכן״.
18 כן בערוך ״דבר״ (א). בכ״י וטיקן 128: ״פטור״.
19 כן בערוך ״דבר״ (א). בכ״י וטיקן 128: ״דאשמואל״.
20 כן בערוך ״תלש״. בכ״י וטיקן 128: ״להעברה״.
21 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אבן״.
22 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״לנוטלין״.
23 המלה מופיעה בכ״י וטיקן 128, וצ״ע. בדפוס וילנא הקיפוה בסוגריים.
24 כן בכ״י וטיקן 128. אך בעדי נוסח של הבבלי הלימוד הוא מסוף הפסוק: ״ולא ילבש גבר שמלת אשה״.
הערות
Gemara
Peirush