גמרא
פירוש
דְּאִי בָּעֵי מְפַקַּע לֵיהּ וְשָׁקֵיל בְּנִסְכָּא וְכֵיוָן דְּאִיכָּא שְׁנָצִין מַפֵּיק לֵיהּ עַד פּוּמֵּיהּ וְשָׁרֵי וְשָׁקֵיל וּשְׁנָצִין אֲגִידִי מִגַּוַּאי דְּלֵיכָּא שְׁנָצִין וְאִיבָּעֵית אֵימָא דְּאִית לֵיהּ וּמְכָרְכִי עִילָּוֵיהּ. וְכֵן אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּקוּפָּה מְלֵאָה קִישּׁוּאִין וְדִלּוּעִין אֲבָל מְלֵאָה חַרְדָּל חַיָּיב אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי לָא שְׁמֵיהּ אֶגֶד אַבָּיֵי אֲמַר אֲפִילּוּ מְלֵאָה חַרְדָּל פָּטוּר אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי שְׁמֵיהּ אֶגֶד קָם אַבָּיֵי בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּרָבָא קָם רָבָא בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּאַבָּיֵי וְרָמֵי דְּאַבָּיֵי אַדְּאַבָּיֵי וְרָמֵי דְּרָבָא אַדְּרָבָא. דְּאִיתְּמַר הַמּוֹצִיא פֵּירוֹת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ופריק ר׳ יוחנן שאם מעות יש בכיס דמצי למעבד הכי, ודאי מיחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור שבת. ולאו בהכין עסיק׳ בהא מתניתא. אי לאמת הא ברייתא בכי הא דאית ביה שכא דלא מצי למשקל מיניה מקצת, עד מפיק ליה לכוליה ולא מחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת. והדר מקשינן: והאיכא שנאצי. ומפרקינן: בדליכא. ואי {בעית}1 אימא לעולם דאיכא ומכרכי עילויה. והא קושיא איכא דמרוחי ביה ומרבו ביה מילי כגון פירושא, ומשוו לה לעיניין מי שהוציא את הכיס דרך שוליו. ודרך דחוקה היא ולא סליק טעמיהו, וגמרא דיקא הכין הואי והאיכא שנאצי? בדליכא. והכין פירשוהו רבותינו ובו אתא דילמא לעיניין מאי דקאמר או2 דאפקיה דרך פיו הכי נמי דאלמא מיחייב, משום דאי בעי שקיל ונמצא בא לידי גניבה קודם שיבא לידי איסור שבת. ועלה קא מקשי למה לי אגרויי בכי האי מילתא והיכי מצי לה3 למישקל מדרך פיו קמיה דנפקיה לשוליה4 והאיכא שנצי דאינן לולאות, דידיעין בערי אל בריטה ואל כדאטאת דאגידי5 עד שוליו בהדי הדדי, והכין הוה מנהא דכיסי דההוא זמן כההיא דתנן כיס של שנאצות שניטלו שנאציו טמא נפשט טהור וכי האי לא מצי למשרייה לגישיה אלא מכלפי שוליו דאלמא צריך להוציאו כולו. ודחינן: איכא כיסי דלית להו שנצי. אי נמי דאית להו שנצי6 ומכרכי על פומיהו ואינן עקורין כלפי שוליו. ורבא7 סברא כחזקיה דאיגד כלי לא שמיה אגד, ואביי סברה כר׳ יוחנן דאגד כלי שמיה אגד. קם אביי כשיטתיה דרבא – פירוש: קם בשיטתיה והדר מן מימרא דנפשיה ואמר כמימרא דרבא דחייב, אלמא אגד כלי לא שמיה אגד כחזקיה. קם רבא כשיטתיה דאביי – פירוש: דסבר רבא כאביי דאגד כלי שמיה אגד8, ואיסקופה מליאה פירות פטור כרבי יוחנן. והלכה כרבא דכל היכא דפליגי אביי ורבא הילכתא כרבא לבר יע״ל קג״ם. ורמי דרבא אדרבא, ורמי דאביי אדאביי. דאיתמר: המוציא פירות לרשות הרבים – אמר אביי: ביד חייב בכלי פטור. ורבא אמר: ביד פטור בכלי חייב. השתא דהדר אביי ואמר אגד כלי9 לא שמיה אגד דחייב, קשיא אהא דקאמר הכא בכלי פטור. ורבא דקאמר אפילו מליאה חרדל פטור, קשיא אהא דקאמר הכא בכלי חייב. ואמרינן: איפוך, אביי אמר: בכלי חייב, רבא אמר: בכלי פטור. וקא סלקא אדעתך דהא דאביי ורבא כגון שהיה עומד ברשות היחיד והוציא כלי שיש בו פירות לרשות הרבים, וכי אפכינן דהמוציא פירות אבל הא שמעתא דחזקיה ורבי יוחנן קבלה היא דהדר ביה אביי ממימריה וקם בשיטתא דרבא דאיפליג10 עליהון רבא. ולעיניין הוציא ביד, סליקא ליה דליכא פלוגתא. דמאן דאמר חייב, בזמן ששלשל ידו למטה משלשה. ומאן דאמר פטור למעלה משלשה. והתם ביציאות השבת (שבת ב׳.) כי תני העני חייב אקשינן: והא בענן עקירה מעל גבי מקום ארבעה, ואמרינן בה כמה טעמי ואיפריכו, ולבסוף אמרינן: אמר ר׳ אבהו: כגון ששלשל ידו למטה משלשה וקבלה. ואקשינן: והא עומד קתני. ואוקימנא בשוחה, אי נמי דקאי בגומא. ואי11 איתא נפק הדין טעמא מהילכתא, ואף על גב דלא קמא ביה מתניתין, מדאקשינן: איכפל, תנא לאשמועינן כולהי הני, ולא משום דמימרא בטל הוא. ובפירקא אחרינא (שבת צ״ז.) אמרי׳ אמר רב חלקייה בר טובי: לא תוך שלשה דברי הכל חייב, למעלה מעשרה דברי הכל פטור, משלשה ועד עשרה באנו למחלוקת ר׳ עקיבא ורבנן. ושמעתא דכל פחות משלשה כלבוד דמי, גמרא גמירי לה ובהא דוכתא מפרשי לה כתקונה בסייעתא דשמיא. והא מילתא דאמרנא לעיניין קם אביי בשיטתיה דרבא, דפרישנא הדר מן מימריה ואמר כמימרא דרבא, והוו תרויהון שיטה, אית לה דומיי בכמה דוכתא מגמרא. בלולב וערבה (סוכה מ״ו:) אמרינן: לוי אמר: אתרוג בשמיני נמי אסורה, אבוה דשמואל אמר: אתרוג בשביעי אסורה בשמיני מותרת. קם ר׳ זירא בשיטתיה דאבוה דשמואל, קם אבוה דשמואל בשיטתיה דלוי, דאמר ר׳ זירא: אתרוג שנפסלה אסור לאכילה כל שבעה. פירושיה ברור דאמר ר׳ זירא כמימרא דאבוה דשמואל קמא שאסורה כל שבעה ובשמיני מותרת, והדר אבוה דשמואל למימרא דלוי. בהא מסכתא דשבתא בר׳ אלעזר תולין (שבת ק״מ.) איתמר: חרדל שלשו מערב שבת – אמר רב: ממחו בכלי ואין ממחו12 ביד, ומפרש אלא אמר שמואל: ממחו ביד ואין ממחו בכלי. איתמר רבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה אסור למחות, {ר׳ יוחנן}13 אמר: אחד זה ואחד זה מותר. אביי ורבא דאמרי תרויהו: אין הלכה כר׳ יוחנן. קם ר׳ אלעזר בשיטתיה דשמואל – פירוש: הדר מן מאי דאמר זה וזה אסור, דאמר ממחו ביד ואין ממחו בכלי. קם ר׳ יוחנן בשיטתא דר׳ אלעזר – הדר ביה ר׳ יוחנן מן מאי דאמר זה וזה מותר, ואמר זה וזה אסור, כי היכי דהוה אמר ר׳ אלעזר מעיקרא. אביי ורבא דאמרי תרויהו הלכה כר׳ יוחנן, מן מאי דהכי קאמר הילכתא לא יטרוף אלא יערב בסוף מי שמת (בבא בתרא קנ״ח) אמר ר׳ עקיבא: מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן. ואמרינן עלה: בחזקת מי? ר׳ אילא14 אמר: בחזקת יורשי האם, רבי זירא אמר: בחזקת יורשי הבן. כי סליק ר׳ זירא קם בשיטתא דר׳ אילא, קם רבא בשיט׳ דר׳ זירא. אמר ר׳ זירא: שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים – פירוש: משום דהוא הדר למימרא דר׳ אילא דמן ארץ ישראל, ורבא דמן בבל קם במימרא קמא דר׳ זירא דהוה אמר בבבל. בין בימינו ובין בשמאלו ובחיקו ועל כתיפו, הני ארבעה דתנן חייב, שכן משא בני קהת. והוה אמרין רבואתן שכן היה אלעזר בן אהרן נושא שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. ואשכחנן בתלמוד ארץ ישראל (ירושלמי שבת י׳:ג׳:ב׳) שמן המאור בימינו15 וקטרת הסמים בשמאלו ומנחת התמיד תלויה בזרועו, ושמן המשחה ר׳ אבין בשם ר׳ אלעזר: כמין צלוחית קטנה היתה תלויה באפונדתו. אמר ר׳ אלעזר: המוציא משוי למעלה מעשרה טפחים – חייב, שכן משא בני קהת. ומנא לן דמשא בני קהת למעלה מעשרה טפחים? דאשכחנן דמזבח עשר אמות היה גובהו, וקא פרסו לוים פריסא עליה, וכתיב ופרשו עליו כסוי עור תחש. ומיכן את למד ללוים שקומתן עשר אמות. ואי לאו הכין לא יכלין למפרס פרסא אמזבח. ומנא לן דמזבח גובהו עשר אמות דאיתקש16 למשכן דכתיב ואת קלעי החצר ואת מסך {פתח}17 שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב מקיש מזבח למשכן – מה משכן עשר אמות, דכתיב: עשר אמות ארך הקרש, אף מזבח עשר אמות. ואשכחנן במשה רבנו שהיתה קומתו עשר אמות דכתיב: ויפרוש את האהל על המשכן, ואמר רב: משה פירשו. והא מילתא דגובהה דמזבח עשר אמות אף על גב דכתיב ושלש אמות קומתו, מפרשא בגמרא דקדשים בפרק קדשי קדשים (זבחים נ״ט:) והכין אימירא: ר׳ יהודה לטעמיה דאמר: מזבח משה גדול היה, דתניא: חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח, ושלש אמות קומתו דברים ככתבן דברי רבי יוסי. ר׳ יהודה {אומר}18: נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע – מה להלן מאמצעיתו הוא מודד, אף כאן מאמצעיתו הוא מודד. ואמרינן: ור׳ יוסי כי גמיר גזירה שוה בגובהא גמירי, דתניא: ושלש אמות קומתו דברים ככתבן דברי ר׳ יהודה, ר׳ יוסי אומר: נאמר כאן רבוע ונאמר להלן במזבח הזהב רבוע – מה להלן גובהן כשנים כרחבו, אף כאן גובהו כשנים כרחבו. אמר לו רבי יהודה: והלא כבר נאמר ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקומה חמש אמות, אפשר כהן עומד על גבי מזבח ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ. אמר לו ר׳ יוסי: ואתה אי אתה אומר כן גבהו, והלא כבר נאמר אשר על המשכן ועל המזבח סביב – מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות. ואומר קלעים חמש עשרה אמה לכתף, ומה תלמוד לומר וחמש אמות קומתו משפת מזבח ולמעלה, ומה תלמוד לומר ושלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה. ור׳ יהודה כי גמיר גזירה שוה ברוחבה, לר׳ יהודה נמי קא מיתחזי כהן. נהי דכהן מתחזי עבודה19 בידו מי מתחזיא. וכיון שקומת הלוים עשר אמות וראה שאפילו המזבח שגבהו עשר אמות הוא נשוי למעלה מעשרה טפחים משום דטבעות20, שהן בתים לבדים קבועות בסוף שליש העליון של מזבח, וגמירי דכל טוענא21 דמידלי במטות תולתא מלעיל, ותרי תולתא מלתחת, ומשכחת תילתיה עילאה לעיל מן כתפיהון דהוא שלש אמות, ושליש22 מכתף לוי ולמטה, הויא קומתיה (כתשע) [עשר]23 אמות. צא מהן שש אמות ושני שלישי אמה שאר המזבח, נשתייר שלש אמות וכשליש שהן כשבעה עשר טפחים. והיינו דקא אישתכח דקא מידלי טובא. ואי אימא מארון דאמר מר: ארון תשעה וכפרת טפח ובדים למעלה משליש העליון, נשתייר מכתפי לוים ועד סוף ארון פחות משבעה טפחים. ראו אפילו אין אנו למידין לגובהון של לוים שהוא עשר אמות, אלא אמרינן קומתו מן כתיפו למטה שלש אמות שהן י״ח טפחים, צא מהן ששה טפחים ושני שלישים לשני שלישי ארון שמלמטה, נמצא המשוי למעלה מאחד {עשר}24 טפח ושליש. ומקשינן: למה לי דקא יליף לקומות הלוים מן קומת מזבח דאתי בהקישא ובגזירה שוה כדמפרש לעילא. נגמר מן משה רבנו דאמר רב משה רבנו פרש את האהל והוא על ראש עשר אמות? ומפריקינן: דילמא שאני משה, דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם, וגיבור, ועשיר, ואיכא למימר שאין שאר הלוים כמוהו, לכך איצטריכנן למילף לשאר לוים. והמוציא משוי על ראשו פטור, כלישנא בתרא ואפילו אחד מבני הוצל.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר.
2 כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא שינו ל: ״אי״.
3 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״לא״.
4 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״לשליה״.
5 כן בערוך ״שנץ״. בכ״י וטיקן 128: ״דיגידי״.
6 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שנאי״.
7 כן תוקן בדפוס וילנא, וכן בהמשך. בכ״י וטיקן 128: ״ורבה״.
8 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 נוסף כאן: ״כחזקיה״.
9 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 נוסף כאן: ״שמיה״.
10 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דאפילג״.
11 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ולאי״.
12 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ממחובר״.
13 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר.
14 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אלא״.
15 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״בימנו״.
16 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דאיתקדש״.
17 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר.
18 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר.
19 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״עבדה״.
20 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דטעת״.
21 כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״טעונא״.
22 כן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ושלש״.
23 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״כתשע״.
24 כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר.
הערות
Gemara
Peirush