×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא שבת קנ״ז.גמרא
;?!
אָ
אאֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִן הַקּוֹרוֹת וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה ביו״טבְּיוֹם טוֹב רַבִּי יוֹחָנָן הָהוּא כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה מַתְנֵי לַהּ תָּא שְׁמַע במַתְחִילִין בַּעֲרֵימַת הַתֶּבֶן אֲבָל לֹא בָּעֵצִים שֶׁבַּמּוּקְצֶה הָתָם גבְּאַרְזֵי וְאַשּׁוּחֵי דְּמוּקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. ת״שתָּא שְׁמַע דאֵין מַשְׁקִין הוְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיָּיתוֹת. ר׳רַבִּי יוֹחָנָן סְתָמָא אַחֲרִינָא אַשְׁכַּח ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַגְבִּיהִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִיפִּין וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְסַלֵּק אֶת הַטַּבְלָה כּוּלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ וא״רוְאָמַר רַב נַחְמָן אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא ב״שבֵּית שַׁמַּאי כְּרַבִּי יְהוּדָה וב״הוּבֵית הִלֵּל כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָמַר בְּכׇל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְבַר מִמּוּקְצֶה מֵחֲמַת מִיאוּס וּמַאי נִיהוּ נֵר יָשָׁן וְחַד אָמַר בְּמוּקְצֶה מֵחֲמַת מִיאוּס נָמֵי הֲלָכָה כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְבַר מִמּוּקְצֶה מֵחֲמַת אִיסּוּר וּמַאי נִיהוּ נֵר שֶׁהִדְלִיקוּ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת אֲבָל מוּקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס אֲפִילּוּ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה דִּתְנַן כׇּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת חוּץ מִמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵישָׁה.: מתני׳מַתְנִיתִין: מְפִירִין נְדָרִים בַּשַּׁבָּת וְנִשְׁאָלִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת וּפוֹקְקִין אֶת הַמָּאוֹר וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלֵית וּמוֹדְדִין אֶת הַמִּקְוֶה וּמַעֲשֶׂה בִּימֵי אָבִיו שֶׁל רַבִּי צָדוֹק וּבִימֵי אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בַּטָּפִיחַ הוְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקִידָּה בְּגֶמִי לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו וּמִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בְּשַׁבָּת.: גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ והֲפָרָה בֵּין לְצוֹרֶךְ וּבֵין שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ זוּשְׁאֵלָה לְצוֹרֶךְ אִין שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ לָא וּמִשּׁוּם הָכִי קָפָלְגִינְהוּ מֵהֲדָדֵי. אוֹ דִילְמָא הֲפָרָה נָמֵי לְצוֹרֶךְ אִין שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ לָא וְהָא דְּקָא פָּלֵיג לְהוּ מֵהֲדָדֵי מִשּׁוּם דַּהֲפָרָה אֵין צָרִיךְ ב״דבֵּית דִּין וּשְׁאֵלָה צְרִיכָה ב״דבֵּית דִּין. ת״שתָּא שְׁמַע דְּתָנֵי זוּטֵי דְּבֵי רַב פפא מְפִירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת אִין שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת לָא. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אִיבַּעְיָא לְהוּ לְצוֹרֶךְ אַתַּרְוַיְיהוּ קָתָנֵי וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ לָא אַלְמָא הֲפָרַת נְדָרִים מֵעֵת לְעֵת אוֹ דִילְמָא כִּי קָתָנֵי לְצוֹרֶךְ אַשְּׁאֵלָה הוּא דְּקָתָנֵי אֲבָל הֲפָרַת נְדָרִים אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ אַלְמָא הֲפָרַת נְדָרִים כׇּל הַיּוֹם. תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי רַב זוּטֵי דְּבֵי רַב פַּפִּי מְפִירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת אִין שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת לָא אַלְמָא הֲפָרַת נְדָרִים מֵעֵת לְעֵת. א״ראָמַר רַב אָשֵׁי וְהָאֲנַן תְּנַן חהֲפָרַת נְדָרִים כׇּל הַיּוֹם וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר כֵּיצַד נָדְרָה לֵילֵי שַׁבָּת מֵיפֵר לֵילֵי שַׁבָּת וְיוֹם הַשַּׁבָּת עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ נָדְרָה עִם חֲשֵׁכָה מֵיפֵר עַד שֶׁלֹּא תֶּחְשַׁךְ שֶׁאִם לֹא הֵפֵר מִשֶּׁחָשֵׁכָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא הֲפָרַת נְדָרִים כׇּל הַיּוֹם ר׳רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ מֵעֵת לְעֵת.: וְנִשְׁאָלִים לִנְדָרִים.: אִיבַּעְיָא לְהוּ כְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ פְּנַאי אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ הָיָה לוֹ פְּנַאי תָּא שְׁמַע דְּאִזְדְּקִיקוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב זֵירָא טוּשְׁרוֹ לֵיהּ נִדְרֵיהּ וְאַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ פְּנַאי.: שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בַּטָּפִיחַ וְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקִידָּה בְּגֶמִי.: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הִילְקָטִי קְטַנָּה הָיְתָה בֵּין שְׁנֵי בָתִּים [וְטוּמְאָה הָיְתָה שָׁם]מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
ותנן אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה. ומפרקינן: האי כר׳ יוסי בר׳ יהודה ומתני׳ לה רבי יוחנן ולית סתמא. ואמרינן תוב: תא שמע מתחילין בערימת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה. ומפרקינן: התם בארזי ואשוחי דמוקצה מחמת חסרון כיס. דאפילו ר׳ שמעון מודה – פירוש: ארזי ואשוחי עצי ארזים וברושים העשוים לקורות שאין דעתו של אדם עליהן להסיקן תחת תבשילו וגמר והקצה אותן. ואמרינן תוב: אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין הבייתות והנה סתמא כר׳ יהודה ורבי יוחנן סבירא ליה הילכתא כסתם משנה קשיא הילכתא אהילכתא. ומפרקינן: ר׳ יוחנן סתמא אחרינא אשכח בית הילל אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין בית שמאי אומרים מסלק את הטבלה כולה ומנערה. ואמר רב נחמן אנו אין לנו אלא בית שמי כר׳ יהודה ובית הילל כר׳ שמעון והילכתא כר׳ שמעון וכדפסק ר׳ יוחנן פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכולה שבת הילכתא כר׳ שמעון בר ממוקצה מחמת מיאוס. וחד אמר במוקצה [מחמת] מיאוס נמי הילכתא כוותיה לבר ממוקצה מחמת איסורו כגון הנר שהדליקו בה באותה שבת וכיוצא בו אבל מוקצה [מחמת] חסרון כיס אפילו ר׳ שמעון מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה וקיימא לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הילכתא כדברי המיקל ואסקינן בה הלכה למעשה. שהלכה כרבי שמעון בהילכות שבת כולן ואין הלכה כרבי יהודה אלא במוקצה מחמת איסורו ואשכחנן ר׳ יוחנן דאמר מודה ר׳ שמעון בזה. דגרסינן בפרק כירה אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן אין מוקצה לר׳ שמעון אלא כעין שמן שבנר בשעה שדולק הואיל והוקצה לאיסורו והוקצה למצוותו ומוקצה מחמת חסרון כיס דברי הכל מוקצה הוא ואסור וקשיא לן הדא הילכתא דאמרינן בפרק כירה (שבת מ״ה) כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר הילכתא כר׳ יהודה. ור׳ יהושע בן לוי אמר הילכתא כר׳ שמעון וכו׳ וצריכא עייונא. (ואם) [ואכן] יש לומר הא רב יצחק בר יוסף אמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה. הא ר׳ יהושע בן לוי פליג עליה ואמר הילכתא כר׳ שמעון ואף על גב דאמר רב יוסף היינו דאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן אמרו הלכה כר׳ שמעון וליה לא סבירא ליה (דאמר ליה) [וא״ל] אביי לרב יוסף ואת לא תסברא דר׳ יוחנן כר׳ יהודה סבירא ליה הני כולהו שמעתתא לא דייקן. מתני׳ מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת ומיבעיא לן האי דקתני מפירין נדרים בשבת לצורך הוא אבל שלא לצורך השבת לא אלמא הפרת נדרים מעת לעת או דילמא כי קתני לצורך אשאלה בלבד. אבל הפרת נדרים אפילו שלא לצורך השבת מפירין. אלמא הפרת נדרים כל אותו היום בלבד וסלקא כתנאי דתניא הפרת נדרים כל אותו היום. ר׳ יוסי בר יהודה ור׳ אלעזר בר שמעון אומר מעת לעת והילכתא הפרת נדרים כל היום בלבד וגרסינן בפרק נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה פי׳ שמועה זו והכי פסקו לה [התם] ר׳ שמעון בן פזי אמר ר׳ יהושע בן לוי אין הלכה כאותו הזוג. ונשאלין לנדרים לצורך השבת. ומיבעיא לן בשלא היה לו פנאי מערב שבת או דלמא אפילו היה לו פנאי ופשטנה אפילו היה לו פנאי מערב (יום) [שבת] והוה אפשר להו לישאל נשאלין בשבת ושפיר דמי. מפירין נדרים שמפר הבעל לאשתו ונשאלין לנדרים שאילה לחכמים ומפרשינן בפרק נערה המאורסה סבר רב יוסף למימר נשאלין נדרים ביחיד מומחה בשבת ביחיד מומחה אין [בשלשה הדיוטות] לא דמורה בי דינא אמר ליה אביי כיון דסבירא לן אפילו מעומד ואפילו בקרובין ואפילו בלילה לא מיחזי בי דינא. אמר רבא אמר רב נחמן הילכתא נשאלין נדרים מעומד יחידי ובלילה ובשבת ובקרובין ואפילו אפשר להן מבעוד יום. פוקקין את המאור. פירוש מניחין בגג מקום פתוח כגון זרת הן חסר הן יתיר ליכנס ממנו אור ונקרא מאור ותנן [פרק י״ג] העושה לו מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור רום אצבעיים על רוחב גודל. ואם רוצה בשבת לסותמו מותר ועל זה שנינו פוקקין את המאור ופירושו סותמין את המאור כאשר פירשנו ומודדין את המטלית ואת המקוה אם הוא אמה על אמה ברום שלש ראוי לטבול בו. פקקו את המאור בטפיח – פירוש: טפיח כלי חרס קטן והוא כגון פתיא [וברבים] נקראין פתוותא כדגרסינן בעבודה זרה בגמרא אלו דברים של גוים אוסרין ואיסורן איסור הנאה (עבודה זרה ל״ג:) וכדתנן זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת וקושרין את המקידה בגמי. פירוש מקידה – כלי חרס כגון זה ששנינו בפרק היה מביא את מנחתה היה מביא את מנחתה פיילי של (חדשה) [חרס] ונותן בתוכה חצי לוג מים מן הכיור. וזו שאמר רב יהודה אמר רב הילקטי קטנה היתה בין שני בתים וגיגית סדוקה מונחת על גבן ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו מדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת וכך פירושו היה שם שני בתים. והילקטי מלשון תל המתלקט והוא כמין קיר חוצץ ביניהן. וגיגית כלי כמין פתיא סדוק או כמין כפושא מפולשת והיה קבוע בכותל (חלול) [חלון] פתוח ובאותה שבת היה המת מוטל בבית אחד ובבית האחר היו רוצים ליכנס בו כהנים ולא היו יודעים בבירור אם יש בגיגית פותח טפח ומביא את הטומאה אם לאו שכך שנו במשנתנו. טפח על טפח על רום טפח מביא את הטומאה. ועוד שנינו פרק העושה מאור [משנה אהלות י״ג:ד׳] לזון את עיניו ולדבר עם חבירו ולתשמיש בפותח טפח וסתמו את המאור בטפיח הוא כמין כלי לכסות את המאור הפתוח שלא יאהילו העומדים על הגג באותו המאור ויטמאו מן הטומאה המוטלת בתוך הבית כנגד המאור שהיה נפתח המאור יתר ממלא מקדח גדול של לשכה שזה שיעורו ומפורש במשנה פרק [הנזכר] לפיכך הוצרכו לסותמו.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144