גמרא
פירוש
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי אמִדְּרַבָּנַן הִיא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל. מְנַקֵּיט אַבָּיֵי חוּמְרֵי מַתְנְיָתָא וְתָנֵי בהַגּוֹד וְהַמְשַׁמֶּרֶת כִּילָּה וְכִסֵּא גַלִּין לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה פָּטוּר אֲבָל אָסוּר גאׇהֳלֵי קְבַע לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה חַיָּיב חַטָּאת דאֲבָל מִטָּה וְכִסֵּא טְרַסְקָל וְאַסְלָא מוּתָּר לִנְטוֹתָן לְכַתְּחִילָּה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שבת כ״א:י״ז
רמב״ם הלכות שבת כ״ב:כ״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור אורח חיים שט״ו:ג׳-ד׳
טור אורח חיים שט״ו:ו׳
טור אורח חיים שט״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ג׳-ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ט׳
רמב״ם הלכות שבת כ״ב:כ״ח
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ב
טור אורח חיים שט״ו:ג׳-ד׳
טור אורח חיים שט״ו:ו׳
טור אורח חיים שט״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ג׳-ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים שט״ו:ט׳
וסליקא חייובא מדרבנן (ובלבד)1 שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. מנקיט אביי חומרי מתנייתא ותני הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין2 לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור כלומר איסורה דרבנן. אהל קבוע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת אבל המיטה והכסא והטרסקל והאסלא מותר לנטותו בתחילה. פירוש משמרת הא דאמרן והיא מסננת של יין. גוד הוא חמת מים. בלולב הגזול3 (סוכה מ״ח:) משכיה דההוא גברא דעבדינן ליה גודא ומלינן ביה מיא. והולכי דרכים נועצין יתידות בארץ וקושרין חמת4 זה בחוטין עבין ותולין אותו באילו היתידות להצטנן מימיו. כילה שיש בגגה טפח. כסא גלין הוא של חליות. טוענין עליו קרשים ויושבין עליו וכשעומדין פורקין אותו מיטה כגון הא דידן ולא ברירא לן מלאכתה אלא דברים מוכיחין שֶהִיא5 מיטה גיליתא6 והכרעים שמחזיר רפויין הן ולפיכך היא מותרת כדאמרינן (שבת מ״ז:) אם היה רפוי מותר. ולגבה היא עשויה במסמרים והיא זקופה ומרבצה7 לישן עליה הואיל ולגבה עשויה אינה חשובה כאהל וכן כסא לישב בו וזה שאמר גורר אדם מיטה כסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל הוא קערה פשוטה כגון שלחן קטן וכדתניא ר׳ יוסי בר׳ יהודה נעץ קנה ברשות הרבים והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו גם זה לגביו עשוי לאכל בו. או לתת בו חפצים. אַסלא הוא ספסל של ברזל. דתנן האסלא טמאה מדרס וטמא מת, פרשה היא טמאת מדרס והברזל טמא טמא מת. וספסל זה של ברזל, ועליו עור נטוי לישב עליו. ותנן עור האסלא וחלל שלה8 מצטרפין לטפח. ואמרינן בתחילת עירובין:9 מאי עור אסלא אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן עור אסלא עור כסא של בית הכסא והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הין10 חסר הין יתר ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא אילו כולן מותר לנטותן בתחילה. ואין נותנין11 לתלויה בשבת ר׳ אליעזר דתני ונותנין לתלויה בשבת סבר מותר לשמר בתחילה בשבת וחכמים אוסרין ואיבעיא לן אליבא דרבנן שימר מאי ואמר רב כהנא חייב חטאת ופי׳ שימור בשוגג חייב חטאת דלא אשכחן במזיד בשבת חייב חטאת. אלא כל שהו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב מיתה ועל זה הטעם אמרו משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום בורר ר׳ זירא אמר משום מרקיד. סברי בורר ומרקיד שניהן אבות מלאכות הן ובורר ומרקיד כעין דברים אחד הן ולא נחלקו בשמותן אלא מפני שהיה12 במקדש ולמה רבא ור׳ זירא אלא להודיעך שאם התרו בו משום מרקיד אליבא דרבה אינו חייב וכן אליבא דר׳ זירא אם התרו בו משום13 בורר. והילכתא כר׳ זירא. תאני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור – פירוש: אדם שקפל טלית וקשרה בין שני כתלים והדבק קצות הטלית בארץ ונכנס לישן תחתיה בגגה כאמצע ושופעת ויורדת למטה בארץ כמלא קומת אדם ברוחב אהל עראי הוא. ומפני שאין בגגה טפח ולא בפחות משלשה לפיכך פטור אבל אסור. ואם היו עליה חוטין מאתמול ונטה אותה מותר. והא דבעיא רב כהנא מרב כילה מהו אמר לו אף מיטה אסורה מכלל שגם כילה אסורה. פירוש מיטה דקרמינאי – היא מיטה של פרסיים. ורב לטעמיה דאשכחנן בסוף כירה14 רב ושמואל דאמרי תרויהו המחזיר מיטה של פרסיים בשבת חייב חטאת ומסתברא דהאי מיטה של פרסיים לא יתכן לו להחזירה אלא אם יתקע לפי שמלבנותיה וכרעיה דחוקים ואינן נשלבים אלא אם יתקע בהן וכיון שתקע בהן חייב כולה היא כילה שיש בגגה טפח או בפחות משלשה סמוך לגגה טפח. שמצינו באהלי טומאה טפח והנה נטה אהל קבוע וחייב חטאת במיטה של פרסיים כדאמרן תוב בעא מיניה כילה מהו ואמר ליה אף מיטה מותרת מכלל ששתיהן מותרות כילה שאין בגגה טפח ויש עליה חוטין קשורין מאתמול והוא כגון הטלית שאמר רמי בר יחזקאל ומיטה היא גיליתא מיטה שהמחזירה אין צריך ליתקע שמלבנותיה וכרעיה אינן דוחקות ובריפיון נכנסין ויוצאין. תוב בעא מיניה כילה ומיטה מהו. אמר ליה כילה אסורה ומיטה מותרת – פירוש: כילה אסורה שיש בגגה טפח. מיטה מותרת כדידן. והיא מיטה גיליתא שהיו מחזירין אותה בשבת בבית רב חמא ומפורש בסוף פרק כירה. והני כילי דבי רב הונא ודבי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דהוו מאורתא נגידן ובצפרא חביטא רמיין. יש מי שאומרים מושלכות15 היו בארץ שאסור לטלטלם בשבת ואנו קיבלנו מרבותינו כי נטויות היו מערב שבת ומשוכות למעלה כמו כפולות ובבקר היו משפיעין ומשרבבין אותן למטה ונמצאו מוסיפין כחכמים שחולקין על ר׳ אליעזר ואומרים מוסיפין באוהלי עראי בשבת ואין צריך לומר ביום טוב וכדאמרינן בהמוציא תפילין הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא דביממא בעי טולא ובליליא בעו אוירא אתו לקמיה דרב אמר ליה זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח ולמחר פושטה דמוסיף על אוהלי עראי הוא ושפיר דאמי. ובתרה אמר הא שמעתא שמואל16 כילת חתנים וכו׳ שמעינן מינה דכולהו17 חד טעמא אינון. אמר רב משום ר׳ חייא וילון – פירוש: פרוכת, מותר לנטותו ומותר לפרקו. וזה בזמן שכרוכין עליו שני חוטין או משיחות דלא גרע מטלית כפולה.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 המלה מופיעה בכ״י וטיקן 128 והוקפה בסוגריים בדפוס וילנא.
2 כן בערוך ״אסלא״. בספר הנר בשם ר״ח: ״גלון״. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״גלין״.
3 כן בכ״י וטיקן 128, בספר הנר בשם ר״ח, וכן בערוך ״אסלא״. וכנראה הייתה פליטת קולמוס. בדפוס וילנא תוקן ל״וערבה״.
4 כן בערוך ״אסלא״. בכ״י וטיקן 128: ״אמת״. בספר הנר בשם ר״ח: ״המת״.
5 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״שֶהִוא״ (והניקוד כנראה נועד כתיקון לאות ו׳). בערוך ״אסלא״: ״היא״.
6 כן בכ״י וטיקן 128, וכן בערוך ״אסלא״. בספר הנר בשם ר״ח: ״גללניתא״.
7 כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם ר״ח ובערוך ״אסלא״: ״ומרכינה״.
8 כן בספר הנר בשם ר״ח. בערוך ״אסלא״: ״שלו״. בכ״י וטיקן 128: ״שלא״.
9 כן בספר הנר בשם ר״ח, ערוך ״אסלא״. בכ״י וטיקן 128: ״בערובין״.
10 כן בכ״י וטיקן 128, וכן בהמשך, וכן בערוך (כ״י לונדון) ״אסלא״. בספר הנר בשם ר״ח: ״הן״.
11 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״נותינין״.
12 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שהי״.
13 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״משו״.
14 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״כילה״.
15 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״מישלכות״.
16 כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם ר״ח: ״אמר שמואל הא שמעתתא״.
17 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״דכילהי״.
הערות
Gemara
Peirush