גמרא
פירוש
לאו הַיְינוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שבת י״ד:ד׳
רמב״ם הלכות שבת י״ד:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שמ״ה:י״ד
שולחן ערוך אורח חיים שמ״ה:י״ד
רמב״ם הלכות שבת י״ד:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שמ״ה:י״ד
שולחן ערוך אורח חיים שמ״ה:י״ד
ה רמב״ם הלכות שבת ט״ו:כ׳
רמב״ם הלכות שבת י״ד:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שמ״ה:י״ח
טור אורח חיים שנ״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שמ״ה:י״ח
שולחן ערוך אורח חיים שנ״ה:א׳
רמב״ם הלכות שבת י״ד:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים שמ״ה:י״ח
טור אורח חיים שנ״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שמ״ה:י״ח
שולחן ערוך אורח חיים שנ״ה:א׳
ור׳ יוחנן אמר להא שמעתא אמתניתין, שאם זרק למקום מדרון שאין דרכו לנוח שם, אם נח במקום מחשבתו ואחר כך נתגלגל – חייב, ואם לא נח פטור. אבל רבא כי קאמר בזורק למקום שוה שסוף החפץ לנוח שם, סלקא דעתך אמינא אי לא איתרמי1 ליה לנוח, אלא נזדמן לו שיתגלגל משם כאילו נח דמי, קא משמע לן. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו. דקתני לה תרי זימני תלתא טעמי דאיתמרו בה איתכון. חדא: בין בימות החמה בין בימות2 הגשמים. וחדא: אף על גב דנפיש פותייה,3 לא תימא דאקופי מקפי ליה. וחדא: אף על גב דלא הוי ההוא רקק ד׳ טפחים, לא תימא כיון דמעט הוא לא מסגו ליה אינשי בגווה מפסע הוא דפסעי ליה, קא משמע לן אף על פי שהוא פחות מד׳, הזורק לתוכו חייב ודמי לגודא דגמלא. הזורק מן הים לספינה, ומן הספינה לים – פטור אבל אסור, שהים עצמו כרמלית הוא. ספינה פעמים שהיא כרמלית {ופעמים שהיא רשות היחיד}4 ופעמים שהיא מקום פטור. וגרסינן בעירובין פרק כל גגות (עירובין צ׳.): איתמר: ספינה – רב אמר: מותר לטלטל בכולה, מאי טעמא? כיון דאית לה מחיצה רשות היחיד היא. שמואל אמר: אין מטלטלין אלא בד׳ אמות מחיצות הללו להבריח מים הן עשויות. והילכתא כוותיה דרב. השתא היכא דאיתא רשות היחיד אין מטלטלין מתוכה לים ולא מים לתוכה, ואם הכניס או אם5 הוציא פטורין. וכן היכא דהויא כרמלית, דקיימא לן אין מטלטלין מכרמלית לכרמלית,6 וזמנין דמהני עירובא.7 אבל היכא דהוי מקום פטור מטלטלין מיניה לרשות היחיד ומיניה לכרמלית ולא חיישינן, ובלבד שלא יחליף. ומשום הכי אמרינן (בבלי שבת ז׳.): אין כרמלית פחות מארבעה. אמר רב ששת: ותוספת8 עד עשרה. ופירשנו דעד עשרה הויא כרמלית, למעלה מי׳ לא, ואקילו בה רבנן מקולי רשות הרבים ומקולי רשות היחיד. מקולי רשות היחיד – דאי איכא ד׳ על ד׳ הויא כרמלית, ואי לא לא הויא כרמלית. ומקולי רשות הרבים – דעד עשרה הוא דהויא כרמלית, למעלה מעשרה מקום פטור הוא. והיכא דצריך לעיולי מיא מן הים לספינה – רב הונא אמר: מוציא זיז כל שהו וממלא ומעייל ליה לספינה. קסבר כרמלית מארעיתא דימא או דנהרא הוא ומשחינן מהתם. ותוספת עד עשרה טפחים, ומן כד מטי לי׳ טפחים שלימא כרמלית והווה ליה מקום פטור. ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי, והאי דאצריכו ליה זיז כי היכי דליהו הכירא. רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: עושה מקום ד׳ וממלא. קסברי כרמלית משפת מיא משחינן, ומיא ארעא סמיכתא היא. וצריך לעשות מקום ד׳ חוץ לספינה כדי שיהא מקום פטור שמעלה המים מן הים או מן הנהר שהן כרמלית לאותו מקום שהוא מקום פטור, ומשם מעייל להן לספינה. פירוש: מקום זה כגון תיבה פחותה או סל פחותה. וגרסינן פירוש׳. ואם הוציא מן הים לספינה הרי הוציא מכרמלית לרשות היחיד. ואקשינן: לרב הונא דאמר: מוציא זיז כל שהו וממלא מן הים לספינה. זמנין9 דליכא עשרה מארעית נהרא לשפת מיא וקא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד? ומשני: גמירי אין ספינה מהלכת במים שיש בהן פחות מעשרה. ומקשינן: ודילמא מורשא איכא? פירוש מורשא: כגון חפירה שיש בקרקעית הים. ליחוש דילמא האי ספינה קיימא בההוא מורשא וסביביו מקום שממלא משם אין בו מקרקעית הים עד שפת המים י׳ טפחים. וכיון דליתה עשרה טפחים, אותו המים הן כרמלית וקמטלטל מכרמלית לרשות היחיד. ופריק רב ספרא: גשושי אזלי קמה. כלומר כיון שמגעת הספינה במקום שהמים מעטין, מתייראין שמא תשב הספינה בקרקעית הים או שמא תהיה שם סלע ותעבור עליו ותשבר. ולפיכך מהלכין בני אדם ספנים מגששין, ורואין המים אם הם מי ברכים או פחות או יותר וכיוצא בהם. ואם יראו מקום נמוך פחות מי׳, ומקום גבוה י׳ טפחים10, אין מעבירין אותה אלא מחזירין אותה לדרך אחרת. תוב מקשו להני דאמרינן: עושה מקום ד׳ כמו שאמרנו, כמו תיבה פחותה או סל פחותה וכיוצא בהן, וממלא. ואף על גב דליכא משפת מיא י׳ טפחים, שופכין דספינה להכא שדי להו. כלומר שופכין שצריך לשופכן11, כגון מי רגלים וכיוצא בהן, היכא שפיך להו. וכי תימא באותו מקום שעשהו ד׳, היאך12 ממלא אליו13 המים והוא שופך שופכין לשם וקא מימאסי ליה מיא? ומשני: שדי להן בדפנה של ספינה שהיא מכלל רשות היחיד. ואף על גב דשותתין ואזלי מדפני14 ונחתני לים, כל כי האי גוונא כחו בכרמלית לא גזרו רבנן. וגרסינן בפרק ר׳ אלעזר תולין (שבת קמ״א.): אמר רב יהודה: האי מאן דסחי מיא15 בנהרא בשבתא, ניגנוב נפשיה וניסק. דאי לא קמסיק מיא מכרמלית לרשות היחיד והוא הספינה. סוף סוף כי נחית למיסחי קא דחי להו למיא, ונמצא מטלטל בכרמלית. ושנינן: כחו16 בכרמלית לא גזרו רבנן. ומנא תימרא דכחו בכרמלית לא גזרי17 רבנן,מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון
הערות
1 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״איתמרי״.
2 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״בימות״.
3 כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״כותיה״.
4 כן הושלם בדפוס וילנא. בספר העתים עירובין ל״ד אכן מופיע ״פעמים שהיא רה״י״, אך שם חסר: ״פעמים שהיא כרמלית״.
5 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״או״ (פעמיים). בספר העתים עירובין ל״ד: ״ואם הוציא והכניס״.
6 עיינו ראבי״ה רל״ג שסבור שנוסח זה בפירוש ר״ח הוא ״טעות סופר״.
7 כן בספר העתים עירובין ל״ד. בכ״י וטיקן 128: ״דהמני עירוביא״.
8 כן בכ״י וטיקן 128, וגם בהמשך, וכן בספר העתים עירובין ל״ד. ברוב עדי נוסח של הבבלי, וכן בר״ח שבת ז׳. עצמו (כ״י וטיקן 128): ״ותופסת״.
9 כן בספר הנר בשם רב האיי. בכ״י וטיקן 128: ״ומנין״.
10 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״טפיחים״.
11 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״לשופכין״.
12 כן בספר הנר בשם רב האיי. בכ״י וטיקן 128: ״הוא״.
13 כן בקטע המקביל בספר הנר בשם רב האיי. בכ״י וטיקן 128: ״אלא״.
14 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מדוטחי״.
15 כן בכ״י וטיקן 128, וכן בקטע המקביל בספר הנר בשם רב האיי. בספר העתים עירובין ל״ה: ״במיא״.
16 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״שחו״.
17 כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״בזה״.
הערות
Gemara
Peirush