גמרא
פירוש
וְהָתַנְיָא הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה שְׁמוֹנָה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים וּמְגַלֵּחַ עֶרֶב הָרֶגֶל אִם לֹא גִּילַּח עֶרֶב הָרֶגֶל אָסוּר לְגַלֵּחַ אַחַר הָרֶגֶל.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אמוּתָּר לְגַלֵּחַ אַחַר הָרֶגֶל שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת שְׁלֹשָׁה מְבַטֶּלֶת גְּזֵרַת שִׁבְעָה כָּךְ מִצְוַת שִׁבְעָה מְבַטֶּלֶת גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים.
שִׁבְעָה וְהָאֲנַן שְׁמוֹנָה תְּנַן קָסָבַר אַבָּא שָׁאוּל מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ וְיוֹם שְׁבִיעִי עוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר שֵׁילָא בהֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל.
וּמוֹדִים חֲכָמִים לְאַבָּא שָׁאוּל גכְּשֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עֶרֶב הָרֶגֶל שֶׁמּוּתָּר לְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב אָבֵל כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ מְנַחֲמִין מֵאֶצְלוֹ מוּתָּר בִּרְחִיצָה כְּמַאן כְּאַבָּא שָׁאוּל.
אָמַר אַבָּיֵי הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל בְּיוֹם שִׁבְעָה וּמוֹדִים חֲכָמִים לְאַבָּא שָׁאוּל בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים דְּאָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.
רָבָא אָמַר הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֵין הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל בְּיוֹם שִׁבְעָה וּנְהַרְדָּעֵי אָמְרִי דהֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל בָּזוֹ וּבָזוֹ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל.
שְׁלֹשִׁים יוֹם מְנָלַן יָלֵיף פֶּרַע פֶּרַע מִנָּזִיר כְּתִיב הָכָא {ויקרא י׳:ו׳} רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּכְתִיב הָתָם {במדבר ו׳:ה׳} גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָה לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים.
וְהָתָם מְנָלַן אָמַר רַב מַתְנָה הסְתַם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {במדבר ו׳:ה׳} קָדוֹשׁ יִהְיֶה יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין הָווּ.
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ והַכֹּל מוֹדִין כְּשֶׁחָל שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת עֶרֶב הָרֶגֶל שֶׁאָסוּר בִּרְחִיצָה עַד הָעֶרֶב.
אָמַר רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַב פַּפֵּי וּלְרַב פָּפָּא דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי הֲלָכָה כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַב פַּפֵּי וּלְרַב פָּפָּא וּלְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאִם חָל שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת עֶרֶב הָרֶגֶל שֶׁאָסוּר בִּרְחִיצָה עַד הָעֶרֶב.
בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי (מֵרָבָא) קְבָרוֹ בָּרֶגֶל רֶגֶל עוֹלֶה לוֹ לְמִנְיַן שְׁלֹשִׁים אוֹ אֵין רֶגֶל עוֹלֶה לוֹ לְמִנְיַן שְׁלֹשִׁים לְמִנְיַן שִׁבְעָה לָא קָמִיבַּעְיָא לִי דְּלָא נָהֲגָא מִצְוַת שִׁבְעָה בָּרֶגֶל כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי לְמִנְיַן שְׁלֹשִׁים דְּקָא נָהֲגָא מִצְוַת שְׁלֹשִׁים בָּרֶגֶל מַאי.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ומקשינן עליה והתניא: הקובר את מתו קודם לרגל ג׳ ימים בטלה הימנו גזירת שבעה. שמונה ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזירת שלשים ומגלח ערב הרגל, אסור לגלח אחר הרגל.
אבא שאול אומר: אף מגלח אחר הרגל, שכשם שמצות שלשה מבטלת גזירת שבעה – כלומר כיון שקיים מצות אבילות דיי לו. כן מצות שבעה מבטלת גזירת שלשים.
ומקשינן: כך מצות שבעה, והאנן שמונה תנן. ופרקינן אבא שאול סבר מקצת היום ככולו ויום השביעי עולה לו – למנין שבעה, ושאר יום השביעי כולו עולה לו למנין שלשים. וכיון שקיים מצוות שלשים במקצת היום דיי לו, ומגלח ערב הרגל ואם לא גילח ערב הרגל מגלח לאחר הרגל.
ואמרו הילכתא כאבא שאול – קשיא לרב דאמר ימים לא בטלו. ופריק רב: כי קאמרינן הילכתא כאבא שאול בשבעה ואין צריך בשמנה1 כרבנן דפליגי עליה. ומודין חכמים לאבא שאול ביום שלשים שמקצת היום ככולו. ואסיקנא הילכתא כאבא שאול בין ביום שביעי בין ביום שלשים דמקצת היום ככולו, והני מילי בתשלום שבעה ובתשלום שלשים. אבל בזמן שהרגל מפסיק האבילות לא, כרב הונא בריה דרב יהושע דאמר: הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב. ואמרינן הילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. בעא מיניה אביי מרבה: קברו ברגל עולה לו הרגל למניין שלשים או לא. ודאי למניין שבעה – אינו עולה דהא לא נהג ביה מצות אבילות דהיא פח״ז נתר״י.2 כי תיבעי לך שלשים – דהא קים ביה מצות גילוח שהיא מצות שלשים. אמר ליה: אין עולה לו – אפילו למניין שלשים. ושקלינן וטרינן ודברים פשוטין הן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ומקשינן: כך מצות שבעה, והאנן שמונה תנן. ופרקינן אבא שאול סבר מקצת היום ככולו ויום השביעי עולה לו – למנין שבעה, ושאר יום השביעי כולו עולה לו למנין שלשים. וכיון שקיים מצוות שלשים במקצת היום דיי לו, ומגלח ערב הרגל ואם לא גילח ערב הרגל מגלח לאחר הרגל.
ואמרו הילכתא כאבא שאול – קשיא לרב דאמר ימים לא בטלו. ופריק רב: כי קאמרינן הילכתא כאבא שאול בשבעה ואין צריך בשמנה1 כרבנן דפליגי עליה. ומודין חכמים לאבא שאול ביום שלשים שמקצת היום ככולו. ואסיקנא הילכתא כאבא שאול בין ביום שביעי בין ביום שלשים דמקצת היום ככולו, והני מילי בתשלום שבעה ובתשלום שלשים. אבל בזמן שהרגל מפסיק האבילות לא, כרב הונא בריה דרב יהושע דאמר: הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב. ואמרינן הילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. בעא מיניה אביי מרבה: קברו ברגל עולה לו הרגל למניין שלשים או לא. ודאי למניין שבעה – אינו עולה דהא לא נהג ביה מצות אבילות דהיא פח״ז נתר״י.2 כי תיבעי לך שלשים – דהא קים ביה מצות גילוח שהיא מצות שלשים. אמר ליה: אין עולה לו – אפילו למניין שלשים. ושקלינן וטרינן ודברים פשוטין הן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן בכ״י וטיקן 126. בדפוס וילנא תיקנו ל: ״שמונה״.
2 כן בכ״י וטיקן 126. בדפוס וילנא תיקנו ל: ״דהא פח״ז נת״ר רשות״.
הערות
Gemara
Peirush