R. Chananel Megillah 25b – ר' חננאל מגילה כה:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

וּמָה לפנים וּמָה לְאָחוֹר קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מַעֲשֵׂה לוֹט וּשְׁתֵּי בְנוֹתָיו נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ לִכְבוֹדוֹ דְאַבְרָהָם קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מַעֲשֵׂה תָמָר וִיהוּדָה נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ לִכְבוֹדוֹ דִיהוּדָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן שְׁבָחֵיהּ הוּא דְּאוֹדִי. מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ לִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן כׇּל שֶׁכֵּן דְּנִיחָא לְהוּ דְּהָוְיָא לְהוּ כַּפָּרָה. קְלָלוֹת וּבְרָכוֹת נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ דִּלְמָא פָּיְיגָא דַּעְתַּיְיהוּ דְצִבּוּרָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. אַזְהָרוֹת וָעוֹנָשִׁין נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָתוּ לְמֶעְבַּד מִיִּרְאָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם [מַעֲשֵׂה אַבְשָׁלוֹם נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם] פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ לִיקָרֵיהּ דְּדָוִד קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. מַעֲשֵׂה פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ לִכְבוֹדוֹ דְבִנְיָמִין קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. ״הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבוֹתֶיהָ״ (יחזקאל ט״ז:ב׳) נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה קוֹרֵא לְמַעְלָה מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבוֹתֶיהָ אָמַר לוֹ עַד שֶׁאַתָּה בּוֹדֵק בְּתוֹעֲבוֹת יְרוּשָׁלַיִם צֵא וּבְדוֹק בְּתוֹעֲבוֹת אִמֶּךָ בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל.: וְאֵלּוּ נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין (רעבד״ן סִימָן) מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם וּמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָלַךְ לְכָבוּל וְהָיָה קוֹרֵא חַזַּן הַכְּנֶסֶת ״וַיְהִי בִּשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל״ (בראשית ל״ה:כ״ב) וְאָמַר לוֹ לַמְּתוּרְגְּמָן (הַפְסֵק) אַל תְּתַרְגֵּם אֶלָּא אַחֲרוֹן וְשִׁיבְּחוּהוּ חֲכָמִים. מַעֲשֵׂה עֵגֶל הַשֵּׁנִי נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם אֵיזֶה מַעֲשֵׂה עֵגֶל הַשֵּׁנִי מִן ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה״ (שמות ל״ב:כ״א) עַד ״וַיַּרְא מֹשֶׁה״ (שמות ל״ב:כ״ה). תַּנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְשׁוּבוֹתָיו שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה שֶׁהֱשִׁיבוֹ אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה פָּקְרוּ הַמִּינִין¹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וָאַשְׁלִיכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה״ (שמות ל״ב:כ״ד).: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין מ״טמַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״יִשָּׂא״ (במדבר ו׳:כ״ו).: מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן לֹא נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין וְהָא אָמְרַתְּ מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם לָא קַשְׁיָא ^אהָא דִּכְתִיב אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד הָא דִּכְתִיב אַמְנוֹן סְתָמָא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כׇּל הַמִּקְרָאוֹת הַכְּתוּבִין בַּתּוֹרָה לִגְנַאי קוֹרִין אוֹתָן לְשֶׁבַח כְּגוֹן: ״יִשְׁגָּלֶנָּה״ – ״יִשְׁכָּבֶנָּה״ (דברים כ״ח:ל׳), ״בַּעֲפוֹלִים״ – ״בַּטְּחוֹרִים״ (דברים כ״ח:כ״ז), ״חִרְיוֹנִים״ – ״דִּבְיוֹנִים״ (מלכים ב ו׳:כ״ה), ״לֶאֱכוֹל אֶת חוֹרֵיהֶם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי שִׁינֵּיהֶם״ – ״לֶאֱכוֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם״ (מלכים ב י״ח:כ״ז). ״לְמַחֲרָאוֹת״ (מלכים ב י׳:כ״ז) – ״לְמוֹצָאוֹת״ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר לְמַחֲרָאוֹת כִּשְׁמָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא גְּנַאי לַעֲבוֹדָה זָרָה². אָמַר רַב נַחְמָן כֹּל לֵיצָנוּתָא אֲסִירָא ^בבַּר מִלֵּיצָנוּתָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה³ דְּשַׁרְיָא דִּכְתִיב ״כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ״ (ישעיהו מ״ו:א׳) וּכְתִיב ״קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּיו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא״ וְגוֹ׳ (ישעיהו מ״ו:ב׳) ר׳רַבִּי יַנַּאי אָמַר מֵהָכָא ״לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שׁוֹמְרוֹן כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ״ (הושע י׳:ה׳) אַל תִּקְרֵי כְּבוֹדוֹ אֶלָּא כְּבֵידוֹ. אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא שְׁרֵי לֵיהּ לְבַר יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר לֵיהּ לְגוֹי⁴ שִׁקְלֵיהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה⁵ וְאַנְּחֵיהּ בְּשִׁין תָּיו שֶׁלּוֹ אָמַר רַב אָשֵׁי הַאי מַאן דסנאי שׁוּמְעָנֵיהּ שְׁרֵי לֵיהּ לְבַזּוֹיֵיהּ בגימ״לבְּגִימֶל ושי״ןוְשִׁין הַאי מַאן דְּשַׁפִּיר שׁוּמְעָנֵיהּ שְׁרֵי לְשַׁבּוֹחֵיהּ וּמַאן דְּשַׁבְּחֵיהּ יָנוּחוּ לוֹ בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁוֹ.:

הדרן עלך הקורא עומד
פרק ד – בני העיר

מתני׳מַתְנִיתִין: בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת ^גבֵּית הַכְּנֶסֶת לוֹקְחִין תֵּיבָה תֵּיבָה לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת מִטְפָּחוֹתמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:י״ב
סמ״ג מצוות עשה י״ט

^ב טור יורה דעה קמ״ז:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה קמ״ז:ה׳

^ג רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א:י״ד
טור אורח חיים קנ״ג:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ג:ב׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "המערערים".

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "לַעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "לעבודת כוכבים".

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "דַּעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "דעבודת כוכבים".

⁴ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לעובד כוכבים".

⁵ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "לַעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "לעבודת כוכבים".

E/ע

הערותNotes

מעשה לוט ובנותיו נקרא ומיתרגם. מעשה תמר ויהודה נקרא ומיתרגם. מעשה העגל הראשון נקרא ומיתרגם. קללות וברכות נקראין ומיתרגמין. ולא יהא אחד מתחיל ואחד ואחד גומר, אלא המתחיל הוא גומר את כולן. הזהרות ועונשין נקראין ומיתרגמין. מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם. והני מילי דכתיבי ביה אמנון סתמא, אבל כל היכא דכתיב אמנון בן דוד נקרא ולא מיתרגם. מעשה אבשלום בפילגשי אביו נקרא ומיתרגם. מעשה פילגש בגבעה נקרא ומיתרגם. וכל הני כולהי אמרינן עלוהי פשיטא כול׳. הודע את ירושלם נקרא ומתרגם. ומעשה באחד שקרא ואמר לו רבי אלעזר צא ובדוק בתועבות אמך. והמרכבה קורין אותה לרבים. מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם. ומעשה ברבי חנניה בן גמליאל שהלך לכבול ועמד וקרא וילך ראובן וגומ׳ (בראשית ל״ה:כ״ב) ואמר למתורגמן אל תתרגם אלא אלא מן ויהיו בני יעקב ושבחוהו חכמים. מעשה העגל השני נקרא ולא מיתרגם. מן ויאמר משה לאהרן (שמות ל״ב:כ״א) עד וירא משה את העם (שמות ל״ב:כ״ה). ועוד כתוב נקרא ולא מיתרגם: ויגף י״י את העם על וגומ׳. תניא: לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שמשיב אהרן למשה פיקרו¹ המינין שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. ברכת כהנים נקרא ולא מתרגם. מאי טעמא? משום ישא י״י פניו אליך. ירושלמי (ירושלמי מגילה ד׳:י״א:ד׳): לא נקראין. ר׳ בא בעא מר׳ יוסי מאי טעמא? אמר ליה: כה תברכו, לברכה ניתנה ולא לקריאה. תוספתא (תוספתא מגילה ג׳:ל״ח): מעשה דוד בבת שבע לא ניקרין ולא מיתרגמין. והסופר מלמד כדרכו. תנו רבנן: כל המקראות שכתובין לגניי כגון: ישגלינה – קורין אותה ישכבנה. וכגון בעפולין קורין אותם בטחורים. חריונים קורין אותם הדביונים. וחוריהם קורין אותם צואתם. ולמחראות קורין אותן למוצאות – אילו בלשון הקודש הן גניי גדול בלשון² הזה, לפיכך משנין אותם שלא להוציא אדם דבר מגונה מפיו. אמר רב נחמן כל ליצנותא אסורה בר מליצנותא דעבודה זרה דכתיב כרע בל קורס נבו, וכתיב קרסו כרעו יחדיו וגו׳. ר׳ ינאי אמר מהכא על כבודו כי גלה ממנו – כלומר עמו של עגל מתאבלין. והכומרים שהיו עליו מגילין, עכשיו מתעצבין על כבודו כי גלה, כלומר לקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו ניטל כולו בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו. שרי למימר לגוי³ שקליה לעבודה זרה ואנחיה בשת שלך – כדכתיב וחשופי שת ערות מצרים. ופירושו מקום השתנת מי רגלים ובתחת מקום הצואה. ואמר רב אשי מאן דסני שומעניה – כגון השותה בארבעה מיני זמר וכיוצא בו. כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אילו הדברים לתרבות רעה ומפורש בחגיגה. וכל שכן בדבר שהוא יתר מזו שרי לבזוייה בשי״ן וגימ״ל – כלומר מי ששמעו רע מותר לבזותו, בן זונה דגיירא וגיירתי ונגלו שוליו⁴ ונחמסו עקיביו ופי׳ בן שפחה בן גוי. כדגרסינן בסנהדרין⁵ (סנהדרין נ״ב.): כמו קרינא לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא? כי האי תנא כו׳. ⁶ר׳ יהושע⁷ בן קרחה אומר (תוספתא מגילה ג׳:מ׳-מ״א) וישימם למחראות, קורין אותן בכינוי מפני שגניי לעבודה זרה הוא. הכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים, כתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד. ר׳ יהודה אומר המתרגם⁸ פסוק בצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף – פירוש המתרגם השם בצורתו בדאי והמוסיף עליו זולתי התרגום שלנו הרי זה מגדף. תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא להוסיף ולא לפחות ולא לשנות אלא אם כן הוא⁹ אביו או רבו. ירושלמי (ירושלמי מגילה ד׳:י״ב:ו׳): תפילין ומזוזה מי קודם? שמואל אמר: מזוזה קודמת שכן נוהגת בשבתות ובימים טובים מה שאין כן בתפילין. רב הונא אמר: תפילין קודמין שנוהגין במפרשי¹⁰ ימים והולכי מדברות, מה שאין כן במזוזה. מתניתא מסייעא לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה, מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילה למה שמעלין בקודש ולא מורידין. הדרן עלך הקורא את המגילה.⁠¹¹רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126: ״פרקו״.

² כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126: ״כלשון״.

³ כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126: ״לגוי למימר״.

⁴ כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126: ״שולין״.

⁵ כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126 חסר: ״בסנהדרין״.

⁶ בעל חשק שלמה הציע בהגהותיו להשלים כאן: ״תוספתא״. אך המלה אינה מופיעה בכ״י וטיקן 126 ובכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119).

⁷ כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126: ״יהוד׳⁠ ⁠״.

⁸ כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126 חסר: ״המתרגם״.

⁹ כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126 חסר: ״רשאי לא להוסיף... אלא אם כן הוא״.

¹⁰ כן בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119). בכ״י וטיקן 126: ״כמפרשי״.

¹¹ בכ״י מן הגניזה (קמברידג׳ F9.119) נוסף כאן: ״סליק מסכתא דמגלה בסיעתא דשמיא״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון