^א וכן הוא בערוך בערך כשר. אך רש״י פירש דמכשיר בפנים היינו כל הקרבנות [וכ״כ בתוס׳ ר״י הזקן], והיינו שאר קרבנות אשם שהם מכפרים כמבואר בד״ה מה בפנים, ופירוש עשה מכשיר כמכפר דלא מצינו שחילקה התורה בין האשמות. וכעי״ז פירש״י בחולין קמ,א דמכשיר היינו אשם מצורע וחטאות מחוסרי כפרה, ומכפר היינו כל חטאות ואשמות. [וכעי״ז פירש בכריתות כה,א].

^ב ולכאורה משמע מדברי רבינו דהלימוד הוי דוקא על צפור המשולחת, וכן משמע בהמשך דברי רבינו שכתב על דברי רבי יוחנן דצפורי מצורע אסורים משעת שחיטה, דשחיטתה אוסרתה, משמע דדוקא שחוטה אסורה ולא משולחת. אמנם ממש״כ כאן אי״ז הוכחה גמורה דיש לומר דמפרש כדברי התוס׳ בכריתות כה,א ד״ה תנאי שביארו [וכעי״ז כתבו התוס׳ בסוגין ד״ה תנאי], דע״כ הלימוד דילפינן מכשיר ממכפר הוי על משולחת, משום דבכריתות שם מבואר דאדרבה דילפינן עגלה ערופה מציפורי מצורע, וע״כ דבתחילה ילפינן משולחת מעגלה ערופה לאסור, וע״כ היינו מחיים דל״ש בה איסור אחר, ואח״כ ילפינן עגלה ערופה לאסור מחיים ממשולחת, ואח״כ הדרינן וילפינן שחוטה דנאסרה מחיים מעגלה ערופה. ויע״ש שהביאו דבמקצת ספרים כן הגירסא להדיא בגמ׳: אף בחוץ עשה מכשיר משולחת כמכפר. אמנם ממש״כ בסמוך נראה דמוכח דסובר דלר׳ יוחנן ליכא איסור כלל במשולחת, וכמ״ש רש״י בד״ה משעת שחיטה. ודלא כהתוס׳ ד״ה משעת והרשב״א כאן ולעיל נו,ב במשנה דדיקו מהלשון צפורי מצורע דשתי הצפרים אסורות, אלא דהמשולחת אסורה רק עד השילוח, כמבואר בגמ׳ לקמן דילפי נן להתיר מכל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת. ולדעת רש״י ורבינו צ״ל דהלשון צפורי היינו צפורי דעלמא. אמנם יעוין ברשב״א במשנה שתמה ע״ז דא״כ הוה ליה למיתני בפטרי חמורים ובוורים הנסקלים.

^ג ע״כ מכת״י קמברידג׳ הנ״ל בהערה 378. מכאן והלאה שני דפים נוספים מכת״י קמברידג׳ 2.32G TS ונדפסו באוצר הגאונים.