R. Chananel Berakhot 63a – ר' חננאל ברכות סג.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

וְאֵימָא: הַר הַבַּיִת דְּאָסוּר בְּמִנְעָל – לֵילְפֵהּ מִמִּנְעָל. אֲבָל (ב״הבֵּית הַכְּנֶסֶת) דִּשְׁרֵי בְּמִנְעָל, אַדְּיָלֵיף מִמִּנְעָל וּלְהֶיתֵּר, נֵילַף מִקַּפֶּנְדַּרְיָא וּלְאִסּוּר! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כִּי בֵיתוֹ מָה בֵּיתוֹ, אַקַּפֶּנְדַּרְיָא קָפֵיד אִינָשׁ, אַרְקִיקָה וּמִנְעָל לָא קָפֵיד אִינָשׁ, אַף ב״הבֵּית הַכְּנֶסֶת, ^אקַפֶּנְדַּרְיָא הוּא דַּאֲסִיר, ^ברְקִיקָה וּמִנְעָל – שְׁרֵי.: כׇּל חוֹתְמֵי בְּרָכוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְכוּ׳.: כׇּל כָּךְ לָמָּה – ^גלְפִי שֶׁאֵין עוֹנִין ״אָמֵן״ בַּמִּקְדָּשׁ. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹנִין אָמֵן בַּמִּקְדָּשׁ? – שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם״ (נחמיה ט׳:ה׳). וְאוֹמֵר: ״וִיבָרְכוּ (אֶת) שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה״ (נחמיה ט׳:ה׳). יָכוֹל כׇּל הַבְּרָכוֹת כּוּלָּן תְּהֵא לָהֶן תְּהִלָּה אַחַת, ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה״, עַל כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה – תֵּן לוֹ תְּהִלָּה.: הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ וְכוּ׳.: מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא בֹּעַז מִדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָאָמַר – ת״שתָּא שְׁמַע ״ה׳ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל״ (שופטים ו׳:י״ב). וְכִי תֵּימָא מַלְאָךְ הוּא דְּקָאָמַר לֵיהּ לְגִדְעוֹן – ת״שתָּא שְׁמַע ״אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ״ (משלי כ״ג:כ״ב). וְאוֹמֵר: ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״ (תהלים קי״ט:קכ״ו). אָמַר רָבָא: הַאי קְרָא, מֵרֵישֵׁיהּ לְסֵיפֵיהּ מִדְּרִישׁ, מִסֵּיפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִדְּרִישׁ. מֵרֵישֵׁיהּ לְסֵיפֵיהּ מִדְּרִישׁ – ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳⁠ ⁠״, מַאי טַעַם? – מִשּׁוּם ״הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״. מִסֵּיפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִדְּרִישׁ: ״הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״ מ״טמַאי טַעְמָא? – מִשּׁוּם ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳⁠ ⁠״. תַּנְיָא, הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר: בִּשְׁעַת הַמַּכְנִיסִין – פַּזֵּר. בִּשְׁעַת הַמְפַזְּרִים – כַּנֵּס. וְאִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁהַתּוֹרָה חֲבִיבָה עָלָיו – פַּזֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד״ (משלי י״א:כ״ד). וְאִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁאֵין הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עָלָיו – כַּנֵּס, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״. דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: זָלַת – קְבוֹץ קְנֵה מִינַּהּ, בַּאֲתַר דְּלֵית גְּבַר – תַּמָּן הֱוֵי גְּבַר. אָמַר אַבָּיֵי: ש״משְׁמַע מִינַּהּ, בַּאֲתַר דְּאִית גְּבַר – תַּמָּן לָא תִּהְוֵי גְּבַר. פְּשִׁיטָא! לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא בְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִין. דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: אֵיזוֹהִי פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁכָּל גּוּפֵי תוֹרָה תְּלוּיִן בָּהּ – ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחוֹתֶיךָ״ (משלי ג׳:ו׳) אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ לִדְבַר עֲבֵירָה. דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה. מָה הִיא? אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחְטָא דְתַלְמִיּוּתָא.: תַּנְיָא, ר׳רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם אַל יַרְבֶּה אָדָם רֵעִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ״ (משלי י״ח:כ״ד). תַּנְיָא, ר׳רַבִּי אוֹמֵר: ^דאַל יְמַנֶּה אָדָם אַפֹּטְרוֹפּוֹס בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁאִלְמָלֵי לֹא מִינָּה פּוֹטִיפַר אֶת יוֹסֵף אַפֹּטְרוֹפּוֹס בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – לֹא בָּא לְאוֹתוֹ דָּבָר. תַּנְיָא, ר׳רַבִּי אוֹמֵר: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה – לוֹמַר לָךְ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. אָמַר חִזְקִיָּה בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת סוֹטָה לְפָרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת – לוֹמַר לָךְ: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְאֵינוֹ נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, סוֹף נִצְרָךְ לַכֹּהֵן עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ״ (במדבר ה׳:י׳), וּסְמִיךְ לֵיהּ ״אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ״, וּכְתִיב ״וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ״ וְגוֹ׳. וְלֹא עוֹד אֶלָּא סוֹף שֶׁנִּצְרָךְ לָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ״. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְאִם נְתָנָן, סוֹף מִתְעַשֵּׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה״ (במדבר ה׳:י׳), ״לוֹ יִהְיֶה״ – מָמוֹן הַרְבֵּה. א״ראָמַר רַב הוּנָא בַּר בֶּרֶכְיָה מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר: כׇּל הַמְּשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם בְּצַעֲרוֹ – כּוֹפְלִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ״ (איוב כ״ב:כ״ה). ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: פַּרְנָסָתוֹ מְעוֹפֶפֶת לוֹ כְּצִפּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ״. א״ראָמַר רַבִּי טָבִי א״ראָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: כׇּל הַמַּרְפֶּה עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֵין בּוֹ כֹּחַ לַעֲמוֹד בְּיוֹם צָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה״ (משלי כ״ד:י׳). א״ראָמַר רַב אַמֵּי בַּר מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וַאֲפִילּוּ מִצְוָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ״הִתְרַפִּיתָ״ – מִכׇּל מָקוֹם. אָמַר רַב סָפְרָא: ר׳רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה מִשְׁתַּעֵי: כְּשֶׁיָּרַד חֲנִינָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לַגּוֹלָה, הָיָה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שִׁגְּרוּ אַחֲרָיו שְׁנֵי ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר, וּבֶן בְּנוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם, אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם? אָמְרוּ לֵיהּ: לִלְמוֹד תּוֹרָה בָּאנוּ. הִכְרִיז [עֲלֵיהֶם]: אֲנָשִׁים הַלָּלוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם שִׁמְּשׁוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר: הַרְבֵּה פְּעָמִים קָרִיתִי לְפָנָיו, בְּסֵפֶר דָּנִיאֵל. הִתְחִיל הוּא מְטַמֵּא וְהֵם מְטַהֲרִים, הוּא אוֹסֵר וְהֵם מַתִּירִים. הִכְרִיז עֲלֵיהֶם: אֲנָשִׁים הַלָּלוּ שֶׁל שָׁוְא הֵם, שֶׁל תֹּהוּ הֵם. אָמְרוּ לוֹ: כְּבָר בָּנִיתָ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִסְתּוֹר, כְּבָר גָּדַרְתָּ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִפְרוֹץ. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אֲנִי מְטַמֵּא וְאַתֶּם מְטַהֲרִים, אֲנִי אוֹסֵר וְאַתֶּם מַתִּירִים? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בחו״לבְּחוּץ לָאָרֶץ. אָמַר לָהֶם: וַהֲלֹא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף, הָיָה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בחו״לבְּחוּץ לָאָרֶץ! אָמְרוּ לוֹ: הַנַּח רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. א״לאָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא הִנַּחְתִּי כְּמוֹתִי בא״יבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: גְּדָיִים שֶׁהִנַּחְתָּ נַעֲשׂוּ תְּיָשִׁים בַּעֲלֵי קַרְנַיִם, וְהֵם שִׁגְּרוּנוּ אֶצְלְךָ, וְכֵן אָמְרוּ לָנוּ: לְכוּ וְאִמְרוּ לוֹ בִּשְׁמֵנוּ: אִם שׁוֹמֵעַ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יְהֵא בְּנִדּוּי.מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א:ח׳
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים קנ״א:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״א:ה׳

^ב רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״א:י׳
טור אורח חיים קנ״א:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״א:ז׳
טור אורח חיים צ׳:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים צ׳:י״ג

^ג רמב״ם הלכות תעניות ד׳:ט״ו

^ד רמב״ם הלכות איסורי ביאה כ״ב:ט״ו
סמ״ג מצוות לא תעשה קכ״ו
טור אבן העזר כ״ב:ט״ז
שולחן ערוך אבן העזר כ״ב:ט״ז

ומשנינן ואימא בהר הבית דאסיר מנעל ונילף רקיקה ממנעל לאיסורא בית הכנסת דמנעל שרי ונילף רקיקה בקפונדריא מה קפונדריא בכנסת נמי אסירא אף רקיקה נמי בכנסת אסירא. ומשנינן אילא רבא דשרי רקיקה בכנסת אמ׳ לך כי ביתו מה ביתו קפונדריא קפיד אמנעל וארקיקה לא קפיד אף בית הכנסת אקפונדריא הוא דאסירא אבל מנעל ורקיקה שרי. וקימא לן כרבא דמנעל ורקיקה בבית הכנסת לא אסירי ואי רקיקה כי איסטילין אסור. פיר׳ כל חותם הברכות שהיו במקדש היו [אומרים] מן העולם. משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרין מן העולם ועד העולם. ירוש׳ (ירושלמי ברכות ט׳:ה׳:ט״ו): תני לא היו עונין אמן במקדש ומה היו אומ׳ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. תנו רבנן ונוסף עוד. אמר בר קפרא: באתר דלית גבר, תמן הוי ג{בר}. אמ׳ אביי שמע מינה באתר גבר, תמן לא תיהוי גבר, פשיטא לא צריכא בש{ווים} – פיר׳ אם הן שני תלמ׳ חכמ׳ שווין {באימ}⁠ה וביראה אין רשאי לאחד {לי}⁠כנס בגבול חבירו ולחלוק עליו וכל שכן פחות ממנו. בכל דרכיך דעהו, אמ׳ רבא אפילו לדבר עבירה – פיר׳ אפילו המתכוון לעשות עבירה כיון שמשים בדעתו שהקב״ה יודע מעשיו נמנע, והיינו דכת׳ והוא יישר אורחותיך (משלי ג׳:ו׳). תניא: ר׳ אומר אל ימנה אדם אפט{רופא} בביתו – שמא ינהג אשתו לדבר עבירה, וראיה לדבר אשתו של פוטיפר. תניא: אמר רבי למה נסמכה פרשת שוטה לפרשת נזיר לומר לך כל הרואה שוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין, ומשמ׳ ד{ר׳} יוחנן אמ׳ למה נסמכה פרשת שוטה לפרש׳ תרומה ומ{עשר} לכהן, לומר לך שכל הנמנע ואינו {נותן} תרומה ומעשר לכהן, לסוף שנצרך לו על ידי אשתו, שנ׳ {והביא ה}איש את אשתו אל הכהן (במדבר ה׳:ט״ו), ולא {עוד} אלא שנצרך לו על ידי ממון, שנ׳ אי{ש} אשר יתן לכהן לו יהיה (במדבר ה׳:י׳). אמ׳ רבא: ואם נותן לו מתברך, שנ׳ לו יהיה, ממון הרבה. כל המשתף שם שמים בצערו – ונותן צדקה מדוחק, כופלין לו פרנסתו, שנ׳ והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך (איוב כ״ב:כ״ה) – פיר׳ תועפות, כפלים. כדמתרג׳ וכפלת, ותיעוף. משום שהזכיר בעת ה⁠{מ}⁠כנסין, פזר. אמ׳ ר׳ אבהו משתעי, כשירד חנניה בן אחי ר׳ יהושע לגולה – פיר׳ גולה פום בדיתא, כדתנן: עד שרואה את כל הגולה לפניו כמדורת האש, ואמרינן בגמ׳ מאי גולה פום בדיתא. היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, שיגרו אחריו ר׳ יוסי בן כיפר ובן בנו שלזכריה בן קבוטר. אמ׳ להם למה באתם, אמרו לו ללמוד תורה ממך. היה מכריז עליהם אנשים הללו חכמים גדולים, בני אבות ששימ{שו} בעזרה. כדתנן: זכריה בן קבוטל אומ׳ פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל. התחילו הוא מטהר והן מטמאין, הוא מטמא והן מטהרין. היה מכריז עליהם אנשים הללו אנשים של תוהו הם. אמרו¹ לו כבר בניתה והיעדתה להם שהם חכמים גדולים אינך יכול לסתור ולהפחותם. שלח אליהם מפני מה אתם עושין כך. אמרו לו מפני מה אתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. אמ׳ להם והלא ר׳ עקיבה בן יוסף עיבר שנים וקבע חדשים – פיר׳ מרחשון וכסלו, פעמים שלמים, פעמים כסדרן, פעימים חסרין. אמרו לו הנח לר׳ עקיבה שלא הניח בארץ ישראל כמותו וירד. אמ׳ להם אף אני הנחתי כמותי וירדתי. אמרו לו גדיים שהנחה² {נע}שו תיישים – כלומר נעשו חכמים גדולים. וכך אמרו לנו, אמרו לו משמנו, אם חוזר בו מוטב, ואם לאו יהא בנידוי.מהדורת אריאלה נובצקי (בהכנה), על פי קטעי הגניזה וציטוטים בראשונים, ברשותה האדיבה (כל הזכויות שמורות)

הערות

¹ המילה: ״אמרו״ נכפלה בכה״י בסוף השורה ובתחילת השורה הבאה.

² כנראה צ״ל: שהנחתה.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון