×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא מציעא כ״ח:גמרא
;?!
אָ
אָתְיָא לְאַחְלוֹפֵי בָּרִאשׁוֹן! הָא קָא אָתֵי רֶגֶל שְׁלִישִׁי. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁמָּצָא אֲבֵידָה, הָיָה מַכְרִיז עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים, וְאַחַר רֶגֶל אַחֲרוֹן שִׁבְעַת יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ שְׁלֹשָׁה וְיַחְזוֹר שְׁלֹשָׁה וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד; אמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַכְרִיזִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת; וּמִשֶּׁרָבוּ הָאַנָּסִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מוֹדִיעִין לִשְׁכֵינָיו וְלִמְיוּדָּעָיו וְדַיּוֹ. מַאי מִשֶּׁרָבוּ הָאַנָּסִין? בדְּאָמְרִי אֲבֵידְתָא לְמַלְכָּא. רִבִּי אַמֵי אַשְׁכַּח אוּדְיָיא דְּדִינָרֵי; חַזְיֵיהּ הַהוּא רוֹמָאָה1 דְּקָא מִירְתַת, א״לאֲמַר לֵיהּ: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ, דְּלָאו פַּרְסַאֵי אֲנַן, דְּאָמְרִי: אֲבֵידְתָא לְמַלְכָּא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: גאֶבֶן טוֹעֵן הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם; כָּל מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵידָה, נִפְנָה לְשָׁם, וְכָל מִי שֶׁמּוֹצֵא אֲבֵידָה, נִפְנָה לְשָׁם. זֶה עוֹמֵד וּמַכְרִיז, וְזֶה עוֹמֵד וְנוֹתֵן סִימָנִין וְנוֹטְלָהּ. וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעֵן.: מתני׳מַתְנִיתִין: דאָמַר אֶת הָאֲבֵידָה וְלֹא אָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֵּן לוֹ. הוְהָרַמַּאי, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֵּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ב:ב׳} עַד דְּרוֹשׁ אָחִיךָ אוֹתוֹ, עַד שֶׁתִּדְרוֹשׁ אֶת אָחִיךָ, אִם רַמַּאי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּאי.: גמ׳גְּמָרָא: אִתְּמַר: רַב יְהוּדָה אָמַר: אֲבֵידְתָא מַכְרִיז. ור״נוְרַב נַחְמָן אָמַר: גְּלִימָא מַכְרִיז. רַב יְהוּדָה אָמַר אֲבֵידְתָא מַכְרִיז, דְּאִי אָמְרַתְּ גְּלִימָא מַכְרִיז, חָיְישִׁינַן לְרַמַּאי; ר״נרַב נַחְמָן אָמַר גְּלִימָא מַכְרִיז, לְרַמַּאי לָא חָיְישִׁינַן, דא״כדְּאִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף. תְּנַן: אָמַר אֶת הָאֲבֵידָה וְלָא אָמַר אֶת סִימָנֶיהָ, ה״זהֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לוֹ. אִי אָמְרַתְּ, בִּשְׁלָמָא אֲבֵידְתָא מַכְרִיז, הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן, אע״גאַף עַל גַּב דַּאֲמַר גְּלִימָא, כִּי לָא אֲמַר סִימָנִין לֹא מְהַדְּרִינַן לֵיהּ, אֵלָּא אִי אָמְרַתְּ, גְּלִימָא מַכְרִיז, אֲמַר אִיהוּ גְּלִימָא וַאֲמַר אִיהוּ גְּלִימָא, צְרִיכָא לְמֵימַר כִּי לָא אֲמַר סִימָנִין לֹא מְהַדְּרִינַן לֵיהּ! אֲמַר רַב סָפְרָא: לְעוֹלָם גְּלִימָא מַכְרִיז; אֲמַר אִיהוּ גְּלִימָא, וַאֲמַר אִיהוּ סִימָנִין; וּמַאי לֹא אָמַר אֶת סִימָנֶיהָ? ולָא אֲמַר סִימָנִין מוּבְהֲקִין דִּידַהּ.: וְהָרַמַּאי, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אֶת סִימָנֶיהָ, ה״זהֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לוֹ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵידָה, הָיָה נוֹתֵן סִימָנִין וְנוֹטְלָהּ; מִשֶּׁרָבוּ הָרַמָּאִין, זהִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים לוֹ: צֵא וְהָבֵא עֵדִים דְּלָאו רַמַּאי אַתְּ, וְטוֹל. כִּי הָא דַּאֲבוּהּ דְּרַב פַּפָּא, אִירְכַס לֵיהּ חֲמָרָא וְאַשְׁכְּחוּהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתֵּי סָהֲדֵי דְּלָאו רַמַּאי אַתְּ, וְטוֹל. אֲזַל אַיְיתֵּי סָהֲדֵי. אֲמַר לְהוּ: יָדְעִיתוּן בֵּיהּ דְּרַמַּאי הוּא? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִין. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא, רַמָּאָה אֲנָא! אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן, לָאו רַמַּאי אַתְּ קָאָמְרִינַן! אֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חמִסְתַּבְּרָא, לָא מַיְיתֵי אִינִישׁ חוֹבְתָא לְנַפְשֵׁיהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: טכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל; וְדָבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יִמָּכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ב:ב׳} וַהֲשֵׁבוֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאָךְ תָּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. מַה יְהֶא בַּדָּמִים? ר״טרִבִּי טָרְפוֹן אוֹמֵר: ייִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ, כחַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן; ר״ערִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ, אֵין חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.: גמ׳גְּמָרָא: וּלְעוֹלָם? אֲמַר רַב נַחְמָן אֲמַר שְׁמוּאֵל: עַד י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. תַּנְיָא נַמֵי הָכִי: לכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, כְּגוֹן פָּרָה וַחֲמוֹר, מְטַפֵּל בָּהֶן עַד י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. מעֲגָלִים וּסְיָיחִין, מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין, מְטַפֵּל בָּהֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תַּרְנְגוֹלֶת כִּבְהֵמָה גַּסָּה. תַּנְיָא נַמֵי הָכִי: נתַּרְנְגוֹלֶת וּבְהֵמָה גַּסָּה, מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. עֲגָלִים וּסְיָיחִין, מְטַפֵּל בָּהֶן ל׳שְׁלוֹשִׁים יוֹם; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. סאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין, וְכָל דָּבָר שֶׁטִּיפּוּלוֹ מְרוּבֶּה מִשְּׂכָרוֹ, מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה יָמִים; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. קַשְׁיָא עֲגָלִים וּסְיָיחִין אַעֲגָלִים וּסְיָיחִין, אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין אַאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין! עֲגָלִים וּסְיָיחִין אַעֲגָלִים וּסְיָיחִין לָא קַשְׁיָא: עהָא דְּרַעְיָא וְהָא דְּפִטּוּמָא. אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין אָאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין נַמֵי לָא קַשְׁיָא: פהָא בְּרַבְרְבֵי הָא בְּזוּטָרֵי.: וְשֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל.: תָּנוּ רַבָּנַן: וַהֲשֵׁבוֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאָךְ תָּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: שֶׁלֹּא יַאֲכִיל עֵגֶל לָעֲגָלִים, וְסִיָח לַסְּיָיחִין, אַוָּוזָא לָאַוָּוזִין, וְתַרְנְגוֹל לַתַּרְנְגוֹלִין.: מַה יְהֶא בַּדָּמִים? רִבִּי טָרְפוֹן אוֹמֵר: יִשְׁתַּמֵּשׁ וְכוּ׳.: עַד כָּאן לָא פְלִיגִימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בר נש״.
E/ע
הערותNotes
תנו רבנן: משחרב בית המקדש, התקינו להיות מכריזין בכנסיות ובתי מדרשות. משרבו האנסין, שאומרין אבדתא למלכא, התקינו שיהא מודיע המוצאה לשכניו ולמיודעיו – ודיו.
פי׳ מהסם – מתיירא.
תנו רבנן: אבן הטועין היתה בירושלם, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכו׳ – פי׳: אבן גבוהה היתה בירושלם, והיה כל מוצא אבידה עולה עליה ומכריז. וזו היא ששנינו בפרק סדר תעניות השני: אמר להן חוני המעגל: צאו וראו אם נמחת אבן הטועין – פי׳: ראו אם גברו המים ועלו וכסו האבן שנקראת אבן הטועין – אבקש רחמים שיפסקו הגשמים. אמר את האבידה ולא אמר את סימניה. אוקמה רב ספרא אליבא דרב נחמן דאמר גלימא מכריז כדאמר האבידה וסימניה, ומאי לא אמר סימניה דקאמר במתני׳ – לא אמר סימנין מובהקין1 דידה. וסוגיין בענן דיהיב סימנין מובהקין, והוא דאית סהדי דליתיה רמאי. ופשטינן דלא מיתי איניש חובה לנפשיה כדאבוה דרב פפא.
תלמוד ארץ ישראל: שמע סימניה בהאי כנישתא, ואזל לכנישתא אחריתי יהיב סימניה – זהו רמאי, וכן כיוצא בו.
מתני׳: כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל – אוקימנא עד י״ב חדש. תניא נמי הכי: כל דבר שעושה ואוכל, כגון פרה וחמור – מטפל בהן כל י״ב חדש, מכאן ואילך – שם דמיהן ומניחן. עגלים וסייחים, אם יכולין לרעות – מטפל בהן ג׳ חדשים. אוזין ותרנגלין גדולים – מטפל בהן ל׳ יום. ותניא אחריתי: תרנגלת כבהמה גסה, י״ב חדש. וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו – ג׳ ימים. ושאינו עושה ואוכל – ימכר2, שנאמר: והשבתו לו – ראה היאך תשיבנו לו.
שלא יאכיל עגל לעגלים – פי׳: לא תמכור עגל היום ותאכיל לנשארים, דקא מיכליא, אלא מכור הכל.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כן בספר הנר בשם ר״ח וכן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י לונדון 27194: ״מבוהקין״.
2 כן בעדי הנוסח של הבבלי. בכ״י לונדון 27194: ״ימוכר״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×