×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא בתרא ס׳:גמרא
;?!
אָ
זִיל הָאִידָּנָא וְתָא לִמְחַר בְּלֵילְיָא שַׁדַּר קַצְיֵיהּ לְהָהוּא דִּידֵיהּ. לִמְחַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ זִיל קוֹץ א״לאָמַר לֵיהּ הָא מָר נָמֵי אִית לֵיהּ א״לאָמַר לֵיהּ זִיל חֲזִי אִי קוּץ דִּידִי קוֹץ דִּידָךְ אִי לָא קוּץ דִּידִי לָא תִּקּוֹץ אַתְּ. מֵעִיקָּרָא מַאי סְבַר וּלְבַסּוֹף מַאי סְבַר מֵעִיקָּרָא סְבַר נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים דְּיָתְבִי בְּטוּלֵּיהּ כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּקָא מְעַכְּבִי שַׁדַּר קַצְיֵיהּ וְלֵימָא לֵיהּ זִיל קוֹץ דִּידָךְ וַהֲדַר אֶקּוֹץ דִּידִי מִשּׁוּם דְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר {צפניה ב׳:א׳} הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ קְשׁוֹט עַצְמְךָ ואח״כוְאַחַר כָּךְ קְשׁוֹט אֲחֵרִים.: אֲבָל אִם רָצָה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא.: אִיבַּעְיָא לְהוּ כָּנַס וְלֹא הוֹצִיא מַהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר וְיוֹצִיא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אכָּנַס מוֹצִיא וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כָּנַס אֵינוֹ מוֹצִיא. א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לר׳לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא אַסְבְּרַהּ לָךְ לְהוֹצִיא כ״עכּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמוֹצִיא כִּי פְּלִיגִי לְהַחֲזִיר כְּתָלִים לִמְקוֹמָן וְאִיפְּכָא אִיתְּמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ מַחְזִיר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מַחְזִיר. ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר באֵינוֹ מַחְזִיר מִשּׁוּם דְּרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה גמֶצֶר שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ רַבִּים אָסוּר לְקַלְקְלוֹ וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מַחְזִיר הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא רַוְוחָא הָכָא הָא אִיכָּא רַוְוחָא.: לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ.: אָמַר רַב הוּנָא דנָפְלָה חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ. מֵיתִיבִי האֵין מְסַיְּידִין וְאֵין מְכַיְּירִין וְאֵין מְפַיְּיחִין בַּזְּמַן הַזֶּה ולָקַח חָצֵר מְסוּיֶּדֶת מְכוּיֶּרֶת מְפוּיַּחַת הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ נָפְלָה אֵינוֹ חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ. אִיסּוּרָא שָׁאנֵי. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לֹא יָסוּד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד וְאִם עֵירַב בּוֹ חוֹל אוֹ תֶּבֶן מוּתָּר ר״ירַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עֵירַב בּוֹ חוֹל הֲרֵי זֶה טְרַכְסִיד וְאָסוּר תֶּבֶן מוּתָּר. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה רַבּוּ פְּרוּשִׁין בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן נִטְפַּל לָהֶן ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לָהֶן בָּנַי מִפְּנֵי מָה אִי אַתֶּם אוֹכְלִין בָּשָׂר וְאֵין אַתֶּם שׁוֹתִין יַיִן אָמְרוּ לוֹ נֹאכַל בָּשָׂר שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ וְעַכְשָׁיו בָּטֵל נִשְׁתֶּה יַיִן שֶׁמְּנַסְּכִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְעַכְשָׁיו בָּטֵל. אָמַר לָהֶם א״כאִם כֵּן לֶחֶם לֹא נֹאכַל שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מְנָחוֹת אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת פֵּירוֹת לֹא נֹאכַל שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִּכּוּרִים אֶפְשָׁר בְּפֵירוֹת אֲחֵרִים מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה שֶׁכְּבָר בָּטֵל נִיסּוּךְ הַמַּיִם שָׁתְקוּ. אָמַר לָהֶן בָּנַי בּוֹאוּ וְאוֹמַר לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כׇּל עִיקָּר אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה וּלְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵירָה עַל הַצִּבּוּר אא״כאֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ דִּכְתִיב {מלאכי ג׳:ט׳} בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאוֹתִי אַתֶּם קוֹבְעִים הַגּוֹי כּוּלּוֹ. אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים זסָד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד וּמְשַׁיֵּיר בּוֹ דָּבָר מוּעָט וְכַמָּה אָמַר רַב יוֹסֵף חאַמָּה עַל אַמָּה אָמַר רַב חִסְדָּא טכְּנֶגֶד הַפֶּתַח. יעוֹשֶׂה אָדָם כׇּל צׇרְכֵי סְעוּדָה וּמְשַׁיֵּיר דָּבָר מוּעָט מַאי הִיא אָמַר רַב פָּפָּא כָּסָא דְהַרְסָנָא. כעוֹשָׂה אִשָּׁה כׇּל תַּכְשִׁיטֶיהָ וּמְשַׁיֶּירֶת דָּבָר מוּעָט מַאי הִיא אָמַר רַב בַּת צִדְעָא שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קל״ז:ה׳} אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי וְגוֹ׳. מַאי עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי אָמַר רַב יִצְחָק לזֶה אֵפֶר מִקְלֶה שֶׁבְּרֹאשׁ חֲתָנִים א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי הֵיכָא מַנַּח לֵהּ מבִּמְקוֹם תְּפִילִּין שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס״א:ג׳} לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר. נוְכׇל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס״ו:י׳} שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלָיִם וְגוֹ׳. תַּנְיָא אָמַר ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלֹא לִשְׁתּוֹת יַיִן אֶלָּא סאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אא״כאֶלָּא אִם כֵּן רוֹב צִבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בָּהּ. וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁגּוֹזֶרֶת עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת רָעוֹת וְקָשׁוֹת וּמְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת וְאֵין מַנַּחַת אוֹתָנוּ לִיכָּנֵס לִשְׁבוּעַ הַבֵּן וְאָמְרִי לַהּ לִישׁוּעַ הַבֵּן דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִישָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּלֶה מֵאֵלָיו. אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
[שטמ״ק הנר] ר״ח ז״ל וכו׳, אלא אם רצה להוציא זיזין וגזוזטראות כונס לתוך שלו ומוציא. כנס לתוך שלו כדי להוציא זיזין וגזוזטראות ולא נזדמן לו, ר׳ יוחנן אמ׳ אם לא נזדמן אין לו להחזיר הכתלים למקומן ולעשות אותו המקום רשות היחיד אחרי שצירפו בכלל רשות הרבים משום דרב יהודה, דאמ׳ מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו, וכן הלכה. לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו כחזקתה. אמ׳ רב הונא ואם נפלה חוזר ובונה, ומוציא בה זיזין כמו שהיו בה. עד הנה מדברי ר״ח ז״ל. [ערוך ע׳ פח] בסוף גמרא דפ׳ חזקת הבתים: אין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה, פירוש אין מלבינין הבית לאחר שמצוייר [בכ״י במקומו: אין מלבנין את הבית לאחר שמסויד] בזמן הזה מפני איבול בית המקדש. [ערוך ע׳ טרכסיד] [לפנינו: עירב בו חול הרי זה טרכסיד ואסור]. בפ׳ המוציא יין (שבת פ:) בגמ׳ חול גס ובסוף גמ׳ דחזקת הבתים [בכ״י נוסף: תבן מותר חול (ג׳ס׳) פטור] מפני שהוא טרכסיד. פירוש מין אחד ממין סיד ומעולה ממנו וטחין אותו למעלה מן הסיד ובלשון ערבי אספידאג [בכ״י: ספירן].
[ר״ח שבת פ, ב] [כאן: לא יסוד אדם ביתו בסיד וכו׳ ר׳ יהודה אומר אם עירב בו חול הרי זה טרכסיד ואסור. שם]: מאן תנא דחול מעלי לסיד אמר רב חסדא – ר׳ יהודה. ובריתא בסוף גמ׳ דחזקת הבתים לענין אבל שעל בית המקדש דקאמר ר׳ יהודה אם עירב חול בסיד הוא טרכסיד ואסור, וקסבר דהא מתניתין חול גם כדי ליתן על מלא כף סיד.
[ר״ח ביצה ל, א] [כאן: הנח להם לישראל מוטב וכו׳. שם]: הנח להן לישראל שיהיו שוגגין ואל יהו מזידין, והני מילי בדרבנן אבל בדאורייתא לא שבקינן להו. נוסחא אחרינא לא שנא בדרבנן ולא שנא בדאורייתא, דהא תוספת יוה״כ דאורייתא הוא וקא אכלו וקא שתו עד חשיכה ולא אמרי להו ולא מידי. [ערוך ע׳ אפר] אפר מקלה מניחין אפר מקלה ע״ג התיבה בפ׳ סדר תעניות (טו.) ובסוף גמרא דחזקת הבתים מאי על ראש שמחתי זה אפר מקלה שבראש חתנים וכו׳ פירש אפר שעושין גחלים הקליות הלוחשות לאחר שהן עוממות.
[ערוך ע׳ שבע] בסוף גמרא דפרק מרובה (ב״ק פ.) ובסוף גמרא דפרק חזקת הבתים: שבוע הבן פירוש לבית המִלה, ישוע הבן פירוש יום לדת הבן, כדכתיב (ישעיה סו ז) והמליטה זכר, ישוע ומילוט אחד הוא, והיה מנהגם ליכנס לכבד אבי הבן בבשורת בן זכר, זה פי׳רש ר״ח ז״ל. פירוש אחר בערך ישע. (-ושם): לבי ישוע הבן פי׳רוש לפדיון הבן, ישוע׳ה תרגום פורקן וכן תרגום פדיון.⁠א
מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד
הערות
א ר׳ תוס׳ ב״ק שם ד״ה לבי ישוע הבן רש״י וגליון הש״ס שם. וראה פירוש השני בתשובות הגאונים זכרון לראשונים סי׳ רעד וסי׳ שסא.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×