×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא יבמות מ״ב.גמרא
;?!
אָ
לְאַחַר ג׳שְׁלֹשָׁה אֵין צְרִיכָה לְהַמְתִּין ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. הֱוֵי הג׳ חֳדָשִׁים שֶׁאָמְרוּ מִשְּׁעַת מִיתַת הַבַּעַל וְלֹא מִשְּׁעַת חֲלִיצַת הַיָּבָם. מ״שמַאי שְׁנָא מִגֵּט דְּרַב אָמַר מִשְּׁעַת נְתִינָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר אמִשְּׁעַת כְּתִיבָה. אָמַר רָבָא ק״וקַל וָחוֹמֶר אִיסּוּר כָּרֵת הִתַּרְתָּ אִיסּוּר לָאו לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן.: וְכֵן שְׁאָר כׇּל הַנָּשִׁים.: בִּשְׁלָמָא יְבָמָה כְּדַאֲמַרַן אֶלָּא שְׁאָר כׇּל הַנָּשִׁים אַמַּאי. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם דְּאָמַר קְרָא {בראשית י״ז:ז׳} לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ בלְהַבְחִין בֵּין זַרְעוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן לְזַרְעוֹ שֶׁל שֵׁנִי. מֵתִיב רָבָא לְפִיכָךְ גגֵּר וְגִיּוֹרֶת צְרִיכִין לְהַמְתִּין ג׳שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָכָא מַאי לְהַבְחִין אִיכָּא. דה״נהָכָא נָמֵי אִיכָּא לְהַבְחִין בֵּין זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בִּקְדוּשָּׁה לְזֶרַע שֶׁלֹּא נִזְרַע בִּקְדוּשָּׁה. רָבָא אָמַר גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשָּׂא אֶת אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו וִייַבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ. וְיוֹצִיא אֶת אִמּוֹ לַשּׁוּק וְיִפְטוֹר אֶת יְבִמְתּוֹ לַשּׁוּק. מֵתִיב רַב חֲנַנְיָה בְּכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן מִשּׁוּם תַּקָּנַת עֶרְוָה וְכָאן מִשּׁוּם תַּקָּנַת וָלָד וְאִם אִיתָא כּוּלְּהוּ מִשּׁוּם תַּקָּנַת עֶרְוָה. הַאי מִשּׁוּם תַּקָּנַת וָלָד דְּלָא לִפְגַע בְּהוּ עֶרְוָה. בִּשְׁלָמָא תַּמְתִּין ב׳שְׁנֵי חֳדָשִׁים וְתִנָּשֵׂא לָא דְּהַיְינוּ סְפֵיקָא אִי בַּר תִּשְׁעָה לְקַמָּא אִי בַּר שִׁבְעָה לְבָתְרָא. אֶלָּא תַּמְתִּין חֹדֶשׁ אֶחָד וְתִנָּשֵׂא וְאִי לְשִׁבְעָה יָלְדָה הַאי בַּר שִׁבְעָה לְבָתְרָא הוּא וְאִי לִתְמָנְיָא יָלְדָה הַאי בַּר תִּשְׁעָה לְקַמָּא הוּא. אִי נָמֵי לִתְמָנְיָא יָלְדָה אִיכָּא לְמֵימַר דְּבָתְרָא הוּא דִּלְמָא אִישְׁתַּהוֹיֵי אישתהא חֹדֶשׁ אֶחָד וְאִיעַבַּר. וְתַמְתִּין שְׁנֵי חֳדָשִׁים וּמֶחֱצָה וְתִנָּשֵׂא דְּאִי לְשִׁבְעָה יָלְדָה הַאי בַּר שִׁבְעָה לְבָתְרָא הוּא וְאִי לְשִׁיתָּא וּפַלְגָא יָלְדָה הַאי בַּר תִּשְׁעָה לְקַמָּא הוּא דְּאִי בַּר בָּתְרָא הוּא בַּר שִׁיתָּא וּפַלְגָא לָא חָיֵי. א״נאִי נָמֵי לְשִׁיתָּא וּפַלְגָא יָלְדָה אִיכָּא לְמֵימַר דְּבָתְרָא הוּא דְּאָמַר מָר זוּטְרָא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר יוֹלֶדֶת לט׳לְתִשְׁעָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין יָלְדָה לז׳לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין. שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א א׳:כ׳} וַיְהִי לִתְקוּפוֹת הַיָּמִים מִיעוּט תְּקוּפוֹת ב׳שְׁתַּיִם מִיעוּט יָמִים ב׳שְׁנַיִם. וְתַמְתִּין מַשֶּׁהוּ וְתִנָּשֵׂא וְכִי מָלוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לִבְדְּקַהּ. אָמַר רַב סָפְרָא אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַנְּשׂוּאוֹת שֶׁלֹּא יִתְגַּנּוּ עַל בַּעֲלֵיהֶן וְנִבְדְּקַהּ בְּהִלּוּכַהּ. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אִשָּׁה מְחַפָּה עַצְמָהּ כְּדֵי שֶׁיִּירַשׁ בְּנָהּ בְּנִכְסֵי בַעֲלָהּ. הֵיכָא דְּקִים לַן דִּמְעוּבֶּרֶת הִיא תִּנָּשֵׂא אַלְּמָה תַּנְיָא הלֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ וְאִם נָשָׂא יוֹצִיא וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית. גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּעֲשֶׂה עוּבָּרָהּ סַנְדָּל אִי הָכִי דִּידֵיהּ נָמֵי. אִי למ״דלְמַאן דְּאָמַר בְּמוֹךְ בְּמוֹךְ וְאִי למ״דלְמַאן דְּאָמַר מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. הָכָא נָמֵי אִי לְמַאן דְּאָמַר בְּמוֹךְ בְּמוֹךְ אִי לְמַאן דְּאָמַר מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. ואֶלָּא מִשּׁוּם דַּחְסָה אִי הָכִי דִּידֵיהּ נָמֵי דִּידֵיהּ חָיֵיס עִילָּוֵיהּ הָכָא נָמֵי חָיֵיס עִילָּוֵיהּ. אֶלָּא סְתָם מְעוּבֶּרֶת לְמֵנִיקָה קַיְימָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אינה צריכה להמתין ג׳ חדשים. לאוכוחי אתא דהאי שלשה חדשים דרישא ממיתת הבעל נינהו ולא משעת חליצה, כדתני הרי, כלומ׳ הרי למד מכאן דהאי שלשה דרישא לאו משעת חליצה נינהו, דאם כן אפי׳ כי חלצה אחר ג׳ תמתין ג׳. מגט. מדרב פריך דאמ׳ דג׳ חדשים מנינן משעת נתינה, ואעפ״י שלא נתיחד עמה משעת כתיבה, דאם [כן] הוה ליה גט ישן והוה פסול. לאסור כרת. ליבם. שהרי מותרת לו אחר ג׳ חדשים מיום המיתה. לאסור לאו. דמכי חלצה ושהתה ג׳ חדשים מיום המיתה תהא מותרת לשוק, דליכא אלא לאו. וקסבר רבא דהאי לא תהיה אשת המת החוצה ללאו אתא1. ומסתברא שאם לא חלץ לה ומת היבם, צריכה להמתין ג׳ חדשים ממיתת היבם, דחיישי׳ דלמ׳ בא עליה, אבל אי חלץ לה ומת לא, דחליצה מוכחת שלא בא עליה. אחריך. שאין השכינה שורה אלא על הודאין, כדאיתא בנדרים2. גר וגיורת. איש ואשתו שנתגיירו. הרי הכל מאיש אחד, ואמאי צריכין לפרוש זה מזה ג׳ חדשים. גזירה. היינו טעמא דצריכות להמתין ג׳ חדשים, שאם תנשא בתוך ג׳ שמת ראובן ותוליד ספק בן ט׳ לראשון או בן ז׳ לאחרון, ישא זה הספק בת ראובן שהיתה לו מאשה אחרת, שיחשבו שזה בן השיני הוא והם רחוקים. או זה הספק ייבם אשת אחיו מאמו, כגון שיהא לו אח מזה השיני שימות בלא בנים, ויחשבו שהוא מאחרון והוא אח המת מאביו ומאמו, והוא בן הראשון, וזה המת אינו אחיו מן האב אלא מן האם. ויוציא. הספק. כגון שמת אחרון בלא בן אלא זה, ויחשבו שזה בן אחרון, ואמו פטורה, והוא בן ראשון ואמו זקוקה. ויפטור. שהראשון היה לו בן ומת בלא בנים, ויחשבו שזה הספק הוא בן אחרון, ואין לכלת הראשון יבם, והוא בן הראשון וזה יבם. בכלן. כל הנשים שאסרו להנשא או להתיבם. וכאן. בהמתנת ג׳ חדשים. תקנת ולד. הוא להבחין בן מי הוא. בשלמא וכו׳ אי נמי. תירוצא הוא דקא מתרץ, ששהתה עם הבעל האחרון חודש קודם שנתעברה. והוא הדין דמצי לתרוצי אי נמי לשבעה ילדה דלמ׳ בר קמא הוא וכשמת היתה מעוברת מחדש אחד. לא חיי. דקס״ד דיולדת לשבעה אינה יולדת למקוטעין. אי נמי. תירוצא הוא. אפילו למאן דאמ׳. בפרק בנות כותיים3. לתקופות הימים. הרי ששה חדשים ושני ימים. משהו. שבוע או שבועיים. וכי מלו ג׳ חדשים. למיתת הראשון שדרך שיוכר העובר, נראה אם הוכר ודאי בן המת הוא, דבציר מג׳ אינו ניכר, ואם לא הוכר ודאי בן האחרון, דרוב נשים הוכר העובר לג׳ חדשים. דבהא מילתא דג׳ חדשים ודאי ארובא סמכו רבנן, דהא אמרי׳ בנדה4 דג׳ ימים שוהה לקלוט הזרע, ואם כן שלשה חדשים וג׳ ימים היה להם לתקן. אלא ודאי רוב נשים ניכר עוברן לג׳ חדשים של ביאת העיבור. בהלוכה. פי׳ ר״ש5 שמוליכין אותה בעפר תיחוח, ואם מעוברת היא פסיעותיה מעמיקות, שהולד מכבידה. מחפה. שלא תראה מעוברת, כדי שלא יאמרו בן הראשון הוא כדי שירש בנכסי בעלה. מינקת חבירו. משמע שהיא חייבת להניק בן חבירו, כגון נתארמלה או נתגרשה והניקתו עד שהכירה כמו שנבאר לקמן, וכמו שביארנו בפרק אעפ״י. סנדל. עובר שאין לו צורה, וקסבר דאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, וידחוק האחד את חבירו וימעך צורת פניו, כסנדל הזה שאין לו צורה. דידיה נמי. לא ישמש את אשתו משנתעברה. אי למאן דאמ׳. פלוגתא היא בפ״ק6, ותירוצא הוא. דיחסא. שדוחקו ולוחצו בשעת תשמיש. חייס עליה. שאין אדם מתכוין להרוג את הנפש. למניקה. כשתלד תניקהו, ודלמא מעברא לאחר לידתה ויתעכר החלב וקטלא לברה ברעב.מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה)
הערות
1 ראה להלן צב, ב.
2 כ, ב.
4 ראה שם ע״א.
5 ד״ה בהילוכה.
6 לעיל יב, ב.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144