גמרא
פירוש
מִפְּנֵי הָאִיבּוּל.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
יהא ולד. כלומ׳ שמא מעוברת היא ולא הוכר עוברה תוך ג׳ חדשים ויצא חי, דהיינו בן קיימא, ורמיא עליה באסור אשת אח. אמאי. לא. אי לא מיעברא נפטרה בחליצה, אי מיעברא ויהא ולד בן קיימא חליצתה לאו כלום, שהרי אינה זקוקה. מאי אמרת דלמא מיעברא ולא יהא ולד בן קיימא, ואי חלצה כשהיא מעוברת לא נפטרה בזאת החליצה, דחליצת מעוברת לא שמה חליצה, ויחשבו שכבר נפטרה, לימ׳ דהיינו טעמ׳ דמתני׳, ותהוי תיובתא דר׳ יוחנן. חדא זימנא. בריש פרקין1. מיהא. ואי מתרצא ההיא קושיא קיימא הא. כרוז. להודיע דההיא חליצה לאו כלום היא ולא נפסלה לכהונה. מזוני. דג׳ חדשים נזונת משל בעל, ומכי חלצה לית לה מזוני, והיא אינה יכולה לינשא עד לאחר ג׳ חדשים. גרושה. שנתגרשה קודם שישאנה זה שמת. ארוסה. נתארמלה מן הארוסין, דלית לה מזוני, ונתגרשה קודם שנפסלה לכהונה.
כל העולה. וזו הואיל ואינה עולה ליבום, דדילמ׳ מיעברא, אינה עולה לשערה לפני הזקנים לחלוץ. ולר׳ יוחנן לא תקשי, דאע״ג דאינה חולצת לכתחלה, מיהו אי חלצה ולא היה הולד בן קיימא חליצתה כשירה. וכת׳ ר״ש2 דהאי אינה עולה לאו פסול חליצה, שהרי שנינו בכמה מקומות חולצות ולא מ[ת]יבמות היכא דלא אפשר, אלמ׳ חליצה היא. ומיהו היכא דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום משהינן לה. ועיקר הפירוש דכל העולה ליבום למעוטי חייבי כריתות דוקא אתא, כדאיתא בריש כיצד3. ומיהו מינה חזי ר׳ יוסי דכל אשה שהוא ספק אם היא בת יבום וחליצה או לא, אית לה לאמתוני מדרבנן שלא תחלוץ עד שיתברר הדבר שתהא בת יבום וייבם או יחלוץ. מיהו אם חלצה חליצתה כשירה, שלא אסרו חכמים זה אלא לכתחלה. ומשום הכי לא קשיא לר׳ יוחנן כדפרישנא. ואותיב רב חנניא מיהא דספיקות, שאינה ראויה משום ספק אחות זקוקתו שאסורה מדרבנן, וקתני דחולצת לכתחלה, ולא אמרי׳ שתמתין זמן ידוע עד שיתברר איזו יבמתו על ידי עדים. ושני ליה דכי אמור רבנן דאסורה לחלוץ לכתחלה כשהיא אינה בת יבום אפי׳ מדרבנן, ה״מ כשאסרוה ליבם לעולם, כגון הכא דאפי׳ ידעינן דלא מיעברא כגון קטנה, אסרוה חכמים ליבם תוך ג׳ חדשים. הילכך אמרו רבנן שלא תחלוץ לכתחלה תוך ג׳ חדשים שאינה בת יבום. וא׳ תא׳ דהשתא לר׳ יוסי הוא דקאמרי׳, ור׳ יוסי סבירא ליה בפרק אעפ״י4 בבריתא דהיתה רדופה, דקטנה מתיר לארס ולהנשא מיד. ה״מ בקטנה אשת נכרי דלא אתי לאסורא דאוריתא, אבל בקטנה אשת אחיו מודי ר׳ יוסי דגזרי׳ קטנה אטו גדולה. אבל היכא דאסרו חכמים ליבם משום ספק שלא נתברר אבל אי נתברר הוה שריא ליבומה מיד, בזה עמדו על דין תורה להתירה בחליצה מיד, דהא אפשר שתהא מותרת ליבם אפי׳ מדרבנן השתא אם נתברר ספיקה.
ספק קידושין. זרק לה אחיו קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה. תתיבם. דאי קרוב לה היו, כדין יבם, ואי קרוב לו, נכרית נסיב. ולא מתיבמות. דדלמ׳ אידך קידש וקא פגע באחות זקוקתו.
יבמה. שנתארמלה מן הנשואין. משל בעלה. דהואיל ואינה יכולה לינשא מחמת בעלה דשמא מעוברת היא, מיגד ארמלותיך5 קרינן ביה. מכאן ואילך. ואינה מעוברת. לא משל בעלה. ולא דמי לשאר ארמלה, דהתם כל זמן שאינה נשאת לאחר יכולה לומר מחמת פלוני בעלי איני רוצה להנשא, אבל הכא אגידא ביבם ולאו מיגד ארמלותיה קרינן בה. ומיבם נמי לית לה. פי׳ ר״ש6 עד שתכנס לחופה. והעיקר עד שתתבענו בב״ד לחלוץ או ליבם. אבל אם היתה מעוברת נזונת והולכת עד שתלד, ואם ילדה בן קיימא יש לה דין שאר אלמנות, ואם הפילה יש לה דין יבמה שעברו עליה ג׳ חודשים ואינה נזונית לא משל בעל ולא משל יבם. עמד בדין. שתבעתו [בדי]ן ואמרו לו או חלוץ או יבם. וברח נזונת משל יבם. פי׳ ר״ש7 דקנסינן ליה. נראה שהבין ר״ש וברח, כשברח משום דלא ציית דינא, דבכי האי גונא שיך קנסא, אבל אי ברח באונס כגון שברח מחמת יראה, דהיינו מחמת מרדין8, דלא שיך בכי האי גונא קנסא, אינה נזונת משל יבם, כמו שכתב למעלה ולא משל יבם עד שתכנס לחופה. ולא נהיר, דבהדיא גרסי׳ בירוש׳9 חלה כמי שברח דמי, וחלה ודאי אנוס הוא. אלא ודאי ברח אפי׳ מחמת מרדין דאפי׳ כי אנוס חיב במזונות מכי אמרו ב״ד או חלוץ או יבם נתחייב במזונותיה ואפי׳ נאנס, דיבם במקום בעל קאי מההיא שעתא ואילך, וכי היכי דבעל היה חייב במזונותיה, דהא ביבמה מן הנשואין עסיקינן, הכי נמי יבם מכי תבעה ליה לבי דינא ואמרי ליה חלוץ או יבם. אבל ארוסה וארוס אעפ״י שהגיע זמן התביעה ולא נשאה שנתחייב לזונה משלו, אם נאנס כגון שחלה אינה אוכלת משלו10, שהרי אין לו חיוב מכח אחר, והרי הוא אנוס. אבל שומרת יבם מן האירוסין מסתברא דמכי תבעה היבם לחלוץ או ליבם, אי לא תבעה הארוס ולא נתנו להם זמן לקשט עצמן, שלא נתחייב במזונותיה עד י״ב חדש, ולסוף י״ב חדש אם נאנס אין מעלה לה מזונות, דיבם במקום בעל קאי. והיינו דתנן בפרק אעפ״י11 עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם או כלן בפני היבם, דאלמ׳ אף ליבם נמי יהיבינן זמן. אבל לאלמנה לא אשכחן זמן גבי יבם בשום דוכתא. וטעמ׳ כדפרישנא דמכי נשאה לא שיך גבי בעל הא מילתא, ויבם במקום בעל קאי. ואיכא מאן דאמ׳ דליבם לעולם לא יהבינן זמן, דחליצה ויבום מצוה היא, ושהויי מצוה לא משהינן. ומפרש האי כלן בפני היבם, דאעפ״י שתבעה הארוס ומת מיד. אבל אי לא תבעה הארוס ונפלה לפני יבם, לא יהבינן להו זמן, ומכי תבעתיה לחלוץ או ליבם נתחייב במזונותיה ואפי׳ נאנס. ולא נהיר, דאטו מי עדיפא מצות חליצה ויבום ממצות פריה ורביה. ועוד כי נאנס אמאי מתחייב במזונות יבם ולא נתחייב ארוס, אלא לאו כדפרישנ׳. והר״ם הביא הדברים כפשוטן באשות פרק י״ח12, ולא הרחיב כלום באלו הענינים אלא שהביא הירוש׳.
מיבם לית לה. דכל זמן שהוא קטן לאו בר העמדה בדין לחלוץ או ליבם. מבעל מאי. מי אית לה מזוני מנכסי כל זמן שהיבם קטן, שהרי מחמת בעלה היא אינה יכולה להינשא, דהא מחמתיה אגידא ביבם זה שהוא קטן. לית לה. דהואיל ואילו היה היבם גדול היתה יכולה לינשא, לאו מיגד ארמלותה קרינן השתא דהוי קטן, שזה העיכוב אינו בא מחמת הבעל, אלא מן שמיא קנסו לה דאפילו לה לפני יבם קטן. אית לה. דמיגד ארמלותה קרינן בה, דהא מחמת בעלה אגידא גבי האי יבם קטן. והלכתא לית לה. כדפרישנא, כיון [דאילו היה היבם] גדול [היתה יכולה] לינשא. ומיהו בשלשה חדשים הראשונים כולי עלמא מודו דאית לה, דאפי׳ הוי יבם גדול לא מנסבא מחמתיה דבעל, ומיגד ארמלותה הוא.מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה)
הערות
1 לעיל לה, ב.
2 ד״ה אלא.
3 לעיל כ, א.
4 כתובות ס, ב.
5 ראה כתובות נב, ב. ושם: מיגר.
6 ד״ה מכאן.
7 ד״ה נזונת.
8 ראה ב״מ לט, א.
9 כתובות פ״ה ה״ד.
10 ראה כתובות ב, ב.
11 שם נז, א.
12 הט״ו-טז.
הערות
Gemara
Peirush