גמרא
פירוש
בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ נִינְהוּ עֶבֶד נָמֵי דִּלְמָא אָתֵי לְאַסּוֹקֵי מִתְּרוּמָה לְיוּחֲסִין עָרֵל וְטָמֵא מִשּׁוּם דִּמְאִיסִי נוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ מִשּׁוּם קְנָסָא אֶלָּא אִשָּׁה מַאי טַעְמָא לָא. פְּלִיגִי בַּהּ רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חַד אָמַר אמִשּׁוּם גְּרוּשָׁה וְחַד אָמַר במִשּׁוּם יִחוּד. מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ בֵּי דָרֵי דִּמְקָרַב לְמָתָא וְלָא שְׁכִיחִי בְּהוּ אִינָשֵׁי אִי נָמֵי דִּמְרַחַק וּשְׁכִיחִי בֵּהּ אִינָשֵׁי. וְכוּלָּן מְשַׁגְּרִין לָהֶם לְבָתֵּיהֶן חוּץ מִטָּמֵא וְנוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ אֲבָל עָרֵל מְשַׁגְּרִינַן לֵיהּ מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דַּאֲנִיס טָמֵא נָמֵי הָא אֲנִיס הַאי נְפִישׁ אוּנְסֵיהּ וְהַאי לָא נְפִישׁ אוּנְסֵיהּ. תָּנוּ רַבָּנַן הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה אֵין חוֹלְקִין לָהֶם תְּרוּמָה בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת וּבְמָקוֹם שֶׁחוֹלְקִין נוֹתְנִין לָאִשָּׁה תְּחִלָּה וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ מִיָּד מַאי קָאָמַר. הָכִי קָאָמַר גבְּמָקוֹם שֶׁחוֹלְקִין מַעְשַׂר עָנִי נוֹתְנִין לְאִשָּׁה תְּחִלָּה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
עבד נמי דילמא תתי לאסוקי ליוחסין. ערל שמתו אחיו מ״מ וטמא נמי משום דאניסי והן אסורין לאכולה. ונושא אשה שאניה הוגנת לו משום קנסא. אלא אשה בת ישראל שנשאת לכהן מ״ט לא. ר״פ אמר משום גרושה שמא יגרשנה בעלה והוי זרה ולא יכירו בה ויתנו לה. ר״ה ב״ת אמר משום ייחוד. וכולן משגרין להן בבתיהו וכו׳ אבל ערל משדרינן ליה ולא שיאכל אלא מוכרה לכהנים מ״ט משדרינן לי׳ משום דאניסי. טמא נמי אנוס האי נפיש אונסי׳ דמסוכן והאי לא נפיש אנוסי׳ ואיבעי׳ לי׳ לאזדהורי שלא יטמא. מ״ה העבד ואשה אין חולקין להם תרומה בבה״ג. ומעשר עני המתחלק בתוך הבית נותנים לאשה תחילה ופוטרים אותה. אמר רבא מריש כי הוי אתא גברי ואיתתא לקמאי לדינא שרינא תגרא דגברי ברישא אמינא דמחייב במצות כיון דשמעת להאי שמעתתא שריא תיגרא דאיתתא מ״ט משום זילותא. הגדילו התערובית ושחררו זה את זה ומתמה אי בעי ואי לא לא. א״כ לישא שפחה אינו יכול ב״ח אינו יכול. א״ר אימא משחררים זה את זה: ונותנים עלי׳ חומרי כהני וחומרי ישראל למאי הל׳ למנחתם נקמצת כדת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים הא כיצד הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן. פי׳ מנחת ישראל נקמצת ושירי׳ נאכלים ומנחת כהנים כוהל כליל וזו נקמצת דילמא ישראל הוא. ואין שיריה נאכלין דילמא כהן הוא ולא קרבים דלמא ישראל הוא ושירי מנחת ישראל אסורין להקריבן דכתיב כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳ כל שממנו לאישים ה״ה בבל תקטירו הלכך מתפזרין על בית הדשן. מתניתין מי שלא שהתה אחר בעלה ג״ח ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן ט׳ לראשון או בן ז׳ לאחרון הי׳ לה בנים מן הראשון ובנים מן השני הן חולצין ולא מיבמין שמא בן האחרון הוא וכן הוא להן חולץ ולא מיבם. פי׳ בני הראשון חולצין לאשת הספק שמא בן אביה הי׳ ולא מיבעיא שמא בן האחרון הוא וה״ה אחיהן מן האם ולא מן האב וקיימיי עליהן בכרת. וכן בני האחרון וכן הוא לנשותיהן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush