גמרא
פירוש
דִּסְמִידָא בָּשָׂר שָׁמֵן דִּצְפִירְתָּא דְּלָא אִפְּתַח יַיִן יָשָׁן עַתִּיק עַתִּיקֵי.
כׇּל מִילֵּי דִּמְעַלֵּי לְהַאי קָשֵׁה לְהַאי וּדְקָשֵׁה לְהַאי מְעַלֵּי לְהַאי בַּר מִזַּנְגְּבִילָא רַטִּיבָא וּפִילְפְּלֵי אֲרִיכְתָּא וּפַת נְקִיָּיה וּבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן דִּמְעַלֵּי לְכוּלֵּי גּוּפֵיהּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בפירש״י בד״ה דרמו בו שערי שמטילין לתוכן מי שעורין כגון שכר שלנו כו׳ עכ״ל. לכאורה נראה דלאו דוקא כעין שלנו דהא לקמן ד׳ מ״ד גבי הנח לכותח הבבלי כ׳ רש״י להדיא דסתם שכר עיקרו מתמרים או מתאנים אלא שבמדי מערב עמהם מי שעורים קצת ואם כן אין זה כמו שכר שלנו וכמ״ש הרא״ש ז״ל להדיא דשכר שלנו שעיקרו משעורין חמץ גמור הוא ומשמע דלכ״ע חיוב כרת נמי אית ביה כיון שיש בו כזית בכא״פ ואי משום דמשקה הוא הא מרבינן בפ׳ העור והרוטב מדכתיב בחמץ נפש לרבות השותה והיה נראה לכאורה דמ״ש רש״י ז״ל כאן כגון שכר שלנו היינו שבמדי מערבין בו מאותן מי שעורין שהוא כעין שכר שלנו אבל לעולם דעיקרו מתמרים או מתאנים כמ״ש רש״י ז״ל לקמן אלא שבסוף לשונו שכתב כאן ובמדי עושין אותו שכר ממי שעורין כעין אותו שלנו אם כן משמע להדיא דעיקרו משעורין וקשיא לשונות רש״י אהדדי. והנלע״ד ליישב דלקמן בשקלא וטריא דאביי ורב דימי רוצה רש״י לפרש למאי דמשמע התם דאין לחלק בין טעמו וממשו לטעמו ולא ממשו כדמוכח מהא דמקשה א״ה אמאי פליגי רבנן אדר״א בכותח הבבלי וכמ״ש שם בשם בעל פרי חדש דכותח מקרי טעמו ולא ממשו וא״כ ע״כ אזלי האי סוגיא דלקמן כמ״ד טעם כעיקר דאורייתא היכא דאיכא כזית בכא״פ דהכי ס״ל לאביי בעלמא דיליף מבשר וחלב ואם כן לא שני לן בין טעמו וממשו ובין טעמו ולא ממשו דהא טעם כעיקר משו״ה הוצרך לפרש דשכר המדי מערבין בו מי שעורים קצת משא״כ הכא כתב רש״י בפשיטות למאי דס״ל לרש״י בכמה דוכתי דטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו אפילו בדאיכא כזית בכא״פ דלא שייך כזית אלא בדבר שלא נימוח דמיקרי טעמו וממשו ועיין בלשון רש״י בסוף מס׳ ע״ז שכ״כ להדיא והיא שיטת הרשב״א והר״ן ז״ל כמ״ש הפוסקים ואם כן יפה כתב כאן דאפילו בשכר שלנו ליכא כרת ורבנן פליגי אף לענין מלקות דאע״ג דיש בו כזית בכא״פ אפ״ה כיון דטעמו ולא ממשו היא שהשעורין נמחו לגמרי ומיקרי מי שעורין אם כן הא קמ״ל דאין לוקין עליו כדאית׳ להדיא בסוף מסכת ע״ז וכ״כ רש״י ז״ל בחולין ומבואר ג״כ מלשונו בסוגיא דשמעתין לקמן כמו שאבאר בעז״ה. כנ״ל נכון ודוק היטב. ועוד אבאר ליישב שתי הלשונות לקמן גבי הנח לכותח הבבלי וק״ל:
בגמרא זיתום מצרי תני רבי יוסף תלתא שערי כו׳ וצ״ל דאפ״ה אין בו כזית בכא״פ למאן דס״ל דהוי דאורייתא ואע״ג דבפ׳ שמונה שרצים משמע דאין שותין זיתום המצרי בשבת משמע דלאו לשתיה קאי אלא לרפואה וכ״כ הרמב״ם ז״ל כאן בפי׳ המשניות אפילו הכי צ״ל דחזי נמי לשתיה ולא הוי כחמץ נוקשה דהא לקמן בברייתא דר״א קחשיב נמי זיתום המצרי ומסקינן דר״א נוקשה לית ליה וע׳ בתוס׳ פרק שמונה שרצים ועיין כאן בבעל המאור:
בתוספות בד״ה טיפולין של בנות עשירים וא״ת א״כ היינו תכשיטי נשים כו׳ עכ״ל. ועיין במהרש״א מיהו לפי גירסת ספרים שלנו דגרסינן טיפולן של בנות עשירים שמשיירות לבנות עניים אם כן לא שייך להקשות אם כן היינו תכשיטי נשים ואדרבה הוה ליה לפרש החילוק שביניהם. אלא שראיתי בספר תמים דעים בסי׳ רמ״ה שכתב הראב״ד ז״ל דלא גרסינן שמשיירות לבנות עניים אלא טיפולן של בנות עשירים לחוד ונראה שכן הוא ג״כ גירסת רש״י ותוספות:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush