גמרא
פירוש
בְּשֵׁמוֹת מוּבְהָקִין.
הֵיכִי דָּמֵי שֵׁמוֹת מוּבְהָקִין אָמַר רַב פָּפָּא כְּגוֹן הוֹרְמִיז וַאֲבוּדַיָּנָא בַּר שִׁיבְתַּאי וּבַר קִידְרֵי וּבָאטִי וּנְקִים אוּנָּא.
אֲבָל שֵׁמוֹת שֶׁאֵין מוּבְהָקִים מַאי לָא אִי הָכִי אַדְּתָנֵי סֵיפָא לֹא הוּזְכְּרוּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּהֶדְיוֹט לִפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבי׳ ״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
תוספות בד״ה ליפלוג וליתני בדידיה וא״ת אדרבה תיקשי כו׳ למה פסלו בהדיוט כו׳ עכ״ל. ולפי מה שכתבתי בסמוך לשיטת רש״י ז״ל יש ליישב קושיית התוספות בענין אחר דדוקא בערכאות סובר רבי שמעון דלא גזרינן מובהקים אטו שאינן מובהקין כיון דאף באינן מובהקים ליכא חשש איסור דאורייתא אף אי אתי מיסמך עלה בלא ע״מ דקושטא דמילתא יש לנו לומר דכיון דערכאות לא מרעי נפשייהו א״כ מיד הבעל בא לאשתו ומסתמא מסרו לה בע״מ ישראל אלא דאנן חיישי׳ להחמיר שמא טעה הבעל למסור ג״כ בערכאות וזה חששא רחוקה לכך לא מחמרינן עוד לגזור אף במובהקין דכולי האי לא גזרינן משא״כ בהדיוטות דבאינן מובהקים איכא חשש פסול דאורייתא דשמא הוא מזוייף לגמרי ומעולם לא נכתב בציווי הבעל אלא היא שכרתן וא״כ בדליכא ע״מ בטל לגמרי ומש״ה אף בע״מ הו״ל לגמרי כמזויף מתוכו דלמא אתי למיסמך בלא ע״מ דסברי ישראל נינהו לכך מודה ר״ש דגזרינן אף במובהקין ואף דאליבא דאמת לא גזרינן אף בהדיוטות כדמוכח ברייתא דבסמוך מ״מ לא הוי מצי לאקשויי מזה מידי כנ״ל לשיטת רש״י ז״ל. מיהו הא דפשיטא להו לרש״י ותוספות דלקושטא דמילתא מכשרינן בגיטין אף בהדיוטות במובהקים היינו משום דברייתא דבסמוך משמע להו הכי. ולפי מה שאפרש בסמוך דרש״י ז״ל סובר דת״ק דמתניתין לא ס״ל כברייתא דבסמוך אפ״ה א״ש דהא הכא פירש״י כן אליבא דשינויא קמא דהאי שנעשו בהדיוט ר׳ שמעון קאמר לה דאיהו תנא דברייתא ודו״ק. או שנאמר דרש״י סובר דקושטא דמילתא דלא שייך לחלק בגיטי נשים היכא דאיכא ע״מ בין ערכאות להדיוטות אלא דאפ״ה לא מצי המקשן להקשות בפשיטות כדפרישית. אבל רוב הקדמונים גרסי בברייתא דבסמוך להיפך דבהדיוטות מכשיר ר״ע בכולן ורבנן מכשרי בגיטי ממון ופסלו בהדיוטות וכמו שכתב הרמב״ן ז״ל ובעל המאור וכ״כ הרשב״א והר״ן ז״ל בחידושיהם בטעמים שונים ולפמ״ש הטעם מתבאר בפשיטות דבהדיוטות שייך למיגזר טפי אף במובהקים כיון דאיכא חשש זיוף בדליכא ע״מ ודו״ק: בד״ה נעשה כמו שנעשו בהדיוט כו׳ דפסולי אף בשמות מובהקין וע״מ שלא יבא להכשיר בלא ע״מ כמו בערכאות כו׳ עכ״ל. ואין להקשות מה ראו חכמים לפסול בהדיוטות בע״מ דלא ליתי למיטעי אף בלא ע״מ כמו בערכאות ואדרבה היה להם לפסול בלא ע״מ אף בערכאות דלא אתי למיטעי אף בהדיוטות ולהכשיר בע״מ בתרווייהו הא ליתא דהא ללישנא דדינא דמלכותא דינא לא שייך לגזור שום דבר בערכאות כיון דדינא דמלכותא הוא להכשיר ערכאות לגמרי וכן נמי לאידך לישנא ניחא להו למיפסל טפי בהדיוטות דלא שכיחי כמו ערכאות דשכיח ועוד כיון דע״כ לא סגי בהדיוטות בלא ע״מ ישראל וא״כ לעולם יוכל להחתים אותן העידי מסירה גופייהו אם לא שע״מ אין יודעין לחתום וזה לא שכיח משא״כ בערכאות דכשירין מדינא אף בלא ע״מ בשטרי ממון לא רצו לגזור משום הדיוטות דזימנין דלא משתכחי עידי ישראל ואיכא נעילת דלת אם נפסול בערכאות ובזה נתיישב היטב לשון הירושלמי ע״ש ודו״ק: רש״י בד״ה אתאן לגיטי ממון כו׳ דלא קפדי אאורועי נפשייהו. לכאורה משמע מלשונו דלפ״ז היכא דאיכא ע״מ כשר אף בהדיוטות לשיטת רש״י ז״ל דלא ס״ל מה שכתבו התוס׳ לגזור אף בע״מ אבל הרא״ש ז״ל הקשה ע״ז דהא ע״כ חכמים דברייתא דמייתי בסמוך פסלי בגיטי ממון בהדיוטות אף בע״מ דאי ס״ד דבלא ע״מ איירי א״כ מ״ט דר״ע דמכשיר דבהדיוטות בלא ע״מ לא מצינו שום טעם להכשיר ובסמוך אכתוב שיטת הרא״ש ז״ל אבל באמת אין מלשון רש״י ז״ל שום הכרע דאפשר דאיהו נמי ס״ל דרבנן פסלי בהדיוטות אף בע״מ אפי׳ במובהקין כמ״ש התוס׳ אלא הא דנקט רש״י בלישנא דלא קפיד אאורועי נפשייהו וכן בסמוך בד״ה חוץ מגיטי נשים כו׳ כתב דבהדיוטות פסולין דאימר שיקרא חתום היינו דעיקר מילתא נקיט דהא דמפלגינן בין ערכאות להדיוט בממון היינו משום דהדיוטות מרעי נפשייהו ומשום הכי פסולי אף במובהקין בלא ע״מ וממילא פסלינן אפילו בע״מ דגזרינן דאתו להכשיר אף בלא ע״מ כמו בערכאות. ועי״ל דרש״י ז״ל מילתא דפסיקא נקיט דבלא ע״מ פסול בהדיוטות לכ״ע משום דמרעי נפשייהו משא״כ בדאיכא ע״מ לא פסיקא ליה דהא לר׳ עקיבא כשר אף בגיטי ממון. אמנם לפי מה שאפרש בסמוך דרש״י ז״ל סובר דחכמים דמתניתין פליגי לגמרי אברייתא דבסמוך אם כן א״ש טפי דהכא לת״ק דמתניתין איירי מש״ה פירש״י ז״ל דבממון נמי לא מיפסל בהדיוטות אלא בלא ע״מ כמו בגיטי נשים וק״ל: גמרא אמר רבא האי שטרא פרסאה כו׳ ופירש״י ז״ל דאיירי שחתמו הדיוטות עליו והוכרח לפרש כן דאי בערכאות כשירים אף לגבות ממשעבדי לפי גירסתו לקמן בפ׳ שני דף י״ט ע״ב אע״כ דהכא איירי בהדיוטות וכבר כתבתי שהרא״ש ז״ל הקשה עליו דא״כ לא אתיא מילתא דרבא כחכמים דברייתא דפסלי בממון בהדיוט אף בע״מ ע״ש שהרא״ש ז״ל האריך בזה ונ״ל דקושייתו היינו משום דקי״ל הלכה כר״ע מחבירו ולא מחביריו. אמנם לענ״ד יש ליישב שיטת רש״י ז״ל שפירש כן לשיטתו דמשמע מפירושו לעיל דברייתא דר׳ שמעון הביא סמך לדבריו לחלוק על חכמים דמתניתין ואמר להם לא נחלקו ר״ע וחכמים בדור שלפנינו בערכאות אלא בהדיוטות וא״כ מדאמר איהו לא נחלקו כו׳ משמע דחכמים דמתניתין נמי סברי דבערכאות הוא דנחלקו ר״ע וחכמים דר״ע מכשיר אף בגיטי נשים וחכמים פסלי בגיטין אבל בהדיוטות דשאר שטרות לא נחלקו וכן נראה מלשון המשנה דקאמר ר״ש לא הוזכרו בהדיוטות ופרש״י לא הוזכרו בבה״מ לפסול אלא בהדיוטות מכלל דלת״ק מה שהוזכרו בבה״מ לפסול היינו בערכאות דגיטין ולא בהדיוטות דשאר שטרות וכן מצאתי להדיא בתוספתא דלת״ק פליגי ר״ע וחכמים בערכאות בגיטין וא״כ סובר רש״י ז״ל דרבא סובר כחכמים דמתניתין דבלא״ה משמע משיטת רש״י ז״ל בסמוך גבי לוקוס ולוס דקי״ל הלכתא כחכמים דמתניתין וכמו שאפרש שם מיהו כל זה לשיטת רש״י ז״ל משא״כ לשיטת התוס׳ א״א לפרש כן שהם כתבו לעיל דלחכמים דמתניתין לעולם לא שני להו אף בממון בין היכא דאיכא ע״מ או לא דמיקרי מזוייף מתוכו ולדידהו איירי הכא מילתא דרבא בערכאות וקמ״ל דאע״ג דאיכא ע״מ אפ״ה לא גבי ממשעבדי ולקמן בפ״ב נמי לא גרסי ממשעבדי כ״כ הרא״ש בשם התוס׳ והקשה ג״כ עליהם דסוגיא דשמעתין לא משמע הכי ופירש הרא״ש ז״ל דמילתא דרבא איירי שאין כאן ע״ח כלל ע״ש באריכות ובסמוך אכתוב מה שיש לדקדק בדבריו ודו״ק: תוספות בד״ה והא בעינן כו׳ לר׳ אלעזר פריך כו׳ עכ״ל. כוונת׳ דלקמן פליגי אמוראי ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דלר׳ יוחנן מכשיר ר״א התנא בשטרות ג״כ לכתוב על דבר שיכול לזייף וסמכינן אע״מ ור׳ אלעזר בן פדת סובר דלא מכשיר ר״א דמתניתין אלא בגיטין ולא בשטרות וכמ״ש שם רש״י ז״ל ותוס׳ הטעם. והרא״ש ז״ל בשמעתין דקדק מזה דמדפריך סתמא דתלמודא הכי והא בעינן כתב שא״י לזייף אלמא דקי״ל כר״א בן פדת לגבי דר׳ יוחנן אע״ג דבעלמא הלכה כר״י דהוא רבו דר״א. אבל קשיא לי על דברי הרא״ש ז״ל דהא איהו גופא מפרש מילתא דרבא בדליכא ע״ח כלל וא״כ לפ״ז לא מקשה הש״ס מידי אף אליבא דר״א בן פדת דע״כ הא דקאמר דלא מכשר ר״א התנא כתב שיכול לזייף בשאר שטרות היינו משום דגזרינן דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא ע״מ וכאן לא שייך האי גזירה דכיון דליכא כלל ע״ח לא מצינו למיסמך אע״מ לחוד וא״כ למה יופסל בכתב שיכול להזדייף אע״כ דאפ״ה מקשה הש״ס שפיר משום דמשמע ליה דהא דמכשיר ר״א שטרי פרסאה היינו אע״פ שאין הע״מ זוכרין בעל פה כל פרטי עניני השטר אלא שיודעין שזה השטר נמסר בפניהם דהכי משמע סתמא דלישנא מדלא קאמר דמקרי להו שטרא לע״מ אע״כ דבלא״ה כשר וא״כ מקשה הש״ס שפיר והא בעינן כתב שא״י לזייף פי׳ דניחוש באמת שמא זייף איזה דבר והעדים אינן יודעים ובכה״ג גופא צריך לפרש הא דקאמר בסמוך והא צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה ולשיטת הסוברים דלא מיפסל כל השטר בהכי א״כ מאי מקשה הש״ס ואי אשיט׳ אחרונה לחוד מקשה דלמא איירי שהע״מ יודעין שלא זייף השיטה אחרונה אע״כ דסתמא דלישנא משמע ליה שאין העדים זוכרין מדלא קאמר בהדיא מקרי להו באפייהו כו׳ וא״כ לפ״ז לא דייק הרא״ש ז״ל מידי דלעולם אליבא דר׳ יוחנן נמי מקשה הכא והא בעינן כתב שא״י לזייף וא״כ ניחוש שמא זייף באמת איזה דבר ובחדושי לח״מ סי׳ מ״ב הארכתי בזה מאד אח״כ מצאתי שהש״ך הרגיש קצת במה שכתבתי ודוק היטב:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush