גמרא
פירוש
לְמַאי חֲזוֹ? שֶׁמֶן חֲזִי לְגִלְדֵּאֵי, דְּבַשׁ לְכְתִישָׁא דְּגַמְלֵי.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שאלה ופקדון ז׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ח
טור חושן משפט רצ״ב:ט״ז
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ב:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה פ״ח
טור חושן משפט רצ״ב:ט״ז
שולחן ערוך חושן משפט רצ״ב:ט״ז
ב רמב״ם הלכות נחלות ז׳:ד׳-ה׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ז
טור חושן משפט רפ״ה:ב׳-ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רפ״ה:ב׳-ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רפ״ה:ה׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ז
טור חושן משפט רפ״ה:ב׳-ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רפ״ה:ב׳-ג׳
שולחן ערוך חושן משפט רפ״ה:ה׳
בפירש״י בד״ה הפסד מועט כגון בכדי חסרונן דריקבון פירות וקלקול הקנקן כו׳ עכ״ל. הוצרך לכתוב כן משום דמשמע ליה דהא דמשנינן כיון דקם קם לא קאי אלא אדבש ויין דמינייהו קא פריך הא יותר מכדי חסרונן נינהו אבל בפירות והרקיבו לא שייך לומר כן כיון דקם קם ואם כן ע״כ בכדי חסרונן איירי וס״ל לחכמים דברייתא דאפ״ה מוכרן בב״ד והיינו כפרש״י דלא גרע הפסד מועט דכדי חסרונן מפסידא דקנקנים ור״מ פליג בתרווייהו משום דהפסד מועט נינהו וכ״כ בעל המאור ז״ל אבל הרי״ף ז״ל כתב דחכמים דברייתא לא פליגי אלא איין שהחמיץ ודבש שהדביש אבל בפירות והרקיבו כדי חסרונן מודו דלא יגע בהן וכתב הרמב״ן בספר המלחמות דהא דפליגי ביין ודבש היינו משום דלא שייכי הני טעמי דלעיל דכיון שנתקלקלו לגמרי לא שייך לומר אדם רוצה בקב שלו דהא לא חזו אלא לגלדאי ולכתיתה דגמל׳ וכן מחמת תרומה ומעשר נמי ליכא למיחש דפקע קדושתם מעכשיו אף אם יעשה אותן אח״כ תרומה ומעשר ואי משום שמא עשאן מזבין להו לכהנים כדלעיל וא״כ כיון דליכא הני טעמי חששו לפסידא דבע״ה בקנקני׳ אף בהפסד מועט אבל בפירות והרקיבו אף אם נאמר דהפסד מרובה הוא בכדי חסרונן אפ״ה מודו רבנן דלא יגע בהן משום הני טעמי דלעיל ע״ש באריכות ועי׳ בת״ח ודו״ק:
בגמרא למימרא דתרי טעמי נינהו כו׳ לאו משום דחד טעמא הוא עכ״ל. ויש לדקדק דמאי ס״ד משום דאמר שמואל הני תרי מילי הוו מחד טעמא ומה הכרח לומר כן ונלע״ד דהמקשה סובר דע״כ חד טעמא הוא דאל״כ תקשי לן הא דאמר שמואל מורידין קרוב לנכסי שבוי דהא בסמוך אמרו רבנן להדיא אפילו אם ירד מעצמו מוציאין מידו וליכא למימר דס״ל כרשב״ג דפליג עלייהו דהא ע״כ לא שמעינן לרשב״ג דפליג אלא שאם ירד כבר מעצמו אין מוציאין מידו אבל דמורידין לכתחילה מי שמעת ליה ואם כן שמואל דאמר כמאן אע״כ דשמואל ס״ל דחד טעמא הוא וא״כ שמעינן מדרשב״ג דמתני׳ דאית ליה מוכרן בב״ד וחייש לפסידא דבע״ה ה״ה דמה״ט מורידין קרוב לנכסי שבוי וממילא דהא דאמר רשב״ג בברייתא בסמוך הנטושין כשבוין דאין מוציאין מידו ה״ה דמורידין לכתחילה וא״כ שמואל דאמר כרשב״ג וע״ז משני הש״ס לעולם דתרי טעמי נינהו ואפ״ה ס״ל לשמואל דע״כ רשב״ג דברייתא ס״ל דמורידין לכתחילה דהכי מוכח לה מסברא כמו שכתבו התוס׳ בד״ה היורד וכמו שיתבאר ולפמ״ש אין מקום לשתי הקושיות שהקשו התוס׳ בד״ה עד כאן ודו״ק:
בתוספות בד״ה אמר רבא כו׳ וא״ת ואמאי לא פריך ממתני׳ דהאשה שהלך כו׳ ולישני נמי עכ״ל. ונראה דעל המקשה לא הוי מצי לאקשויי בפשיטות לפרוך ממתני׳ דהאשה שהלכה דהתם ע״כ לירד למכור תנן דהא שמעו בו שמת ע״י אשתו גופא וה״ל כעד אחד בעלמא ועדיף מקול שכתבו התו׳ בסמוך דכ״ע מודו דמורידין אלא עיקר קושייתם דע״כ המקשה לא ס״ד כלל לחלק בין לירד ולמכור ובין לירד ולאכול דאל״כ לא הוי מקשה נמי מההיא ברייתא כיון דקושט׳ דמלתא אוקי לה רבא נמי לירד ולמכור ומאי אולמא ההיא מהיאך וק״ל ועי׳ בתוס׳ דיבמות שכ׳ בענין אחר:
בד״ה היורד לנכסי שבוי כו׳ דהא נטושין מורידין לרשב״ג כו׳ עכ״ל. וקשה מהיכן פסיקא להו דלרשב״ג בנטושין מורידין לכתחילה דלמא דוקא בדיעבד קאמר דאין מוציאין מידו ולכאורה נראה דמשמע להו דלרשב״ג ודאי מורידין לכתחילה כדאמרינן לעיל דמדרשב״ג דמתניתין גבי המפקיד פירות שמעינן דמורידין קרוב כו׳ ואף על גב דדחינן לעיל ואמרינן דלא דמי אפשר דדיחויא בעלמא הוא כל כמה דלא שמעינן לברייתא דהכא כמ״ש התוספות לעיל להדיא אבל לבתר דמייתי ברייתא דהכא ניחא לן למימר דרשב״ג דברייתא ורשב״ג דמתני׳ כולא מחדא טעמא היא וכן לרבנן נמי דאזדו לטעמייהו ומהיכא תיתי נאמר דפלוגתא חדשה היא וכן משמע להדיא מל׳ הרא״ש שהביא לפסק הלכה הא דאמרינן לעיל מדרשב״ג דמתני׳ נשמע דמורידין קרוב וכו׳ וכ׳ מלתא בטעמא ואסברי בדדמי להדדי משמע דמהכא יליף לה לקושטא דמלתא אלא דנראה דהתוספות לא נחתו לזה מדכתבו בסוף הדיבור דאיכא מאן דאפכי לפלוגתא דרשב״ג ורבנן דברייתא ואי למאי דכתיבנא היכי מצי מפכי לה הא אמרינן דאזדו לטעמייהו בפלוגתא דמתניתין ויש ליישב ואין להאריך כיון דבלא״ה אתי שפיר דברי התוספות כמ״ש מהרש״ל ז״ל בח״ש דפשיטא להו דלרשב״ג מורידין לכתחילה למאי דמסקינן לקמן דשמין לו כאריס והנני מוסיף נופך משלי כיון דאסקינן לקמן דהא דאמרינן שמין לו כאריס ולא אמרינן מה שהוציא הוציא היינו משום דהכי תיקנו ליה רבנן כי היכי דלא ליפסדינהו א״כ משמע דעיקר הדין מתקנת חכמים היה לתועלת השבוי דאל״כ לא שייך לומר תיקנו ליה רבנן דלא ליפסדינהו אדרבא היה להם לתקן דמוציאין מידו כי היכי דלא ליפסדינהו אע״כ דלא סגי בלאו הכי דלתועלת נכסי השבוי מורידין לכתחילה ועיין בספר קיקיון דיונה ודו״ק:
בא״ד אלא אגב דתני בסיפא כו׳ עכ״ל ועי׳ במגיד משנה בפ״ז מהלכות נחלות שכ׳ דהא דקאמר הכא אין מוציאין מידו היינו היכא שירד הקרוב בתורת ירושה גמורה דבכה״ג אין מורידין לכתחילה ואפ״ה אין מוציאין מידו אבל בתורת אריס ודאי מורידין לכתחילה ע״ש באריכות:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בא״ד אלא אגב דתני בסיפא כו׳ עכ״ל ועי׳ במגיד משנה בפ״ז מהלכות נחלות שכ׳ דהא דקאמר הכא אין מוציאין מידו היינו היכא שירד הקרוב בתורת ירושה גמורה דבכה״ג אין מורידין לכתחילה ואפ״ה אין מוציאין מידו אבל בתורת אריס ודאי מורידין לכתחילה ע״ש באריכות:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush