×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא יבמות ס״ב:גמרא
;?!
אָ
בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים כִּי תַּנְיָא הָהִיא לְהַשְׁלִים. מֵיתִיבִי אבְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים מֵת אֶחָד מֵהֶם באוֹ שֶׁנִּמְצָא סָרִיס לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא תְּיוּבְתָּא.: בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים.: סְבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר בְּרָא לִבְרָא וּבְרַתָּא לִבְרַתָּא וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן בְּרָא לִבְרַתָּא אֲבָל בְּרַתָּא לִבְרָא לָא א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא גלָשֶׁבֶת יְצָרָהּ בָּעֲיָא וְהָא אִיכָּא. דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת דתְּרֵי מֵחַד לָא וְלָא וְהָא אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב שֵׁשֶׁת נְסֵיב אִיתְּתָא וְאוֹלֵיד בְּנֵי וַאֲמַר לְהוּ בְּנֵי בְרַתִּי בְּנֵי נִינְהוּ. הָתָם דַּחוֹיֵי קָמְדַחֵי לְהוּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אִיעֲקַר מִפִּירְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרָבָא בַּר מָארִי מְנַָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {בראשית ל״א:מ״ג} הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי אֶלָּא מֵעַתָּה וְהַצֹּאן צֹאנִי הָכִי נָמֵי אֶלָּא דִּקְנֵית מִינַּאי הָכָא נָמֵי דִּקְנֵית מִינַּאי. אֶלָּא מֵהָכָא {דברי הימים א ב׳:כ״א} וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב וּכְתִיב {שופטים ה׳:י״ד} מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחוֹקְקִים וּכְתִיב {תהלים ס׳:ט׳} יְהוּדָה מְחוֹקְקִי. מַתְנִיתִין דְּלָאו כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת י״א:ו׳} בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְגוֹ׳ אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה. וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם עַד שֶׁבָּא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם ר״מרַבִּי מֵאִיר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה. תָּנָא כּוּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת אָמַר רַב חָמָא בַּר אַבָּא וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין כּוּלָּם מֵתוּ מִיתָה רָעָה מַאי הִיא א״ראָמַר רַב נַחְמָן אַסְכָּרָה. א״ראָמַר רַב מַתְנָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם א״ראָמַר רַבִּי חֲנִילַאי הכׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא טוֹבָה בְּלֹא שִׂמְחָה דִּכְתִיב {דברים י״ד:כ״ו} וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ בְּלֹא בְּרָכָה דִּכְתִיב {יחזקאל מ״ד:ל׳} לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ בְּלֹא טוֹבָה דִּכְתִיב {בראשית ב׳:י״ח} לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי בְּלֹא תּוֹרָה בְּלֹא חוֹמָה בְּלֹא תּוֹרָה דִּכְתִיב {איוב ו׳:י״ג} הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי בְּלֹא חוֹמָה דִּכְתִיב {ירמיהו ל״א:כ״א} נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר. רָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר בְּלֹא שָׁלוֹם דִּכְתִיב {איוב ה׳:כ״ד} וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא. אָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא יִרְאַת שָׁמַיִם וְאֵינוֹ פּוֹקְדָהּ נִקְרָא חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וְגוֹ׳ וְאָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וחַיָּיב אָדָם לִפְקוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וְגוֹ׳. הָא מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לְדֶרֶךְ א״ראָמַר רַב יוֹסֵף זלֹא נִצְרְכָה אֶלָּא סָמוּךְ לְוִוסְתָּהּ. וְכַמָּה חאָמַר רָבָא עוֹנָה טוְהָנֵי מִילֵּי לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מִיטְּרִידי. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן יהָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כוְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִירְקָן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵינָיו וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו לוְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
היו לו בנים סריסים ר״ל שאינן ראויין להוליד לא קיים מצות פריה ורביה שהרי אינם ראויים לקיום הישוב וכן היו לו בנים ומתו חזר לחיובו דהא לשבת יצרה בעינן וליכא אבל אם היו לו מהם בני בנים הרי הם כבנים וכל שנשאר לו אחד מכל אחד מהם הן בן מן הבן ובת מן הבת הן בן משניהם הן בת משניהם קיים מצות פריה ורביה ואע״פ ששתי בנות לכולי עלמא אין בהם קיום מצוה לענין השלמה מיהא אחר שמתו בניו דיו אף בשתי בנות אחת מן הבן שמת ואחת מן הבת שמתה אבל אם לא נשארו לו השנים אלא מאחד מן הבנים אפילו נשארו לו בן ובת מן הבן או מן הבת לא קיים כל תרי מחד או אפילו כמה אין כאן קיום מצוה ואינן עולים אלא לאחד אבל כל שהם שנים משנים קיים וכן אם מת האחד ונשאר ממנו בן או בת הרי זה קיים וכן אם אין לאב אלא בן אחד וזה הבן הוליד בת הרי השלים חובתו וקיים מצות פריה ורביה וכמו שאמרו כי תניא ההיא להשלים ויש חולקין בזו לומר שלא נאמרה אלא לרב הונא שאין הלכה כמותו:
זה שאמרו בני בנים הרי הן כבנים פירושו אף בבני בנות וכדכתיב הבנות בנותי והבנים בני וכתיב ואחר בא חצרון אל בית מכיר אבי גלעד ר״ל בתו של מכיר ותלד לו את שגוב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים ושמא תאמר מבני בניו הרי כתוב יהודה מחוקקי אלמא שאותם המחוקקים מזרע יהודה היו והרי מכיר ממשפחת מנשה אלא שבאו מחצרון שהיה מיהודה ואמר מני מכיר אלמא שאף בני בנות כבנים:
אחר שביארנו שאפילו כמה מבן אחד אינם עולים אלא לאחד זה שאמרו אמרו ליה לרב ששת נסיב איתתא ואוליד ואמר להו בני דשילת ברתאי בראי נינהו דחיה היתה ומפני שכבר נעקר מצד שהאריך פעם אחת בדרשא ועכב מי רגליו יותר מדאי ולא היה ראוי להוליד ושמא תאמר ומכל מקום היה לו לישא אשה שהרי ביארנו שאפילו קיים מצות פריה ורביה או שאינו ראוי להוליד יש לו לישא אשה יראה שפסקה תאותו מצד אותו העקור או שחשקה נפשו בתורה והיה זקן יושב בישיבה ופירש לגמרי:
אע״פ שנשא אדם אשה בילדותו ישא בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בזקנותו ר״ל אע״פ שכבר קיים מצות פריה ורביה ומדרבנן כמו שביארנו למעלה (יבמות ס״א:) למד תורה בילדותו וכו׳ היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו בזקנותו שפעמים שאותם שבילדותו מתים ובאים אותם שבזקנותו ומשלימין אמרו על ר׳ עקיבא ששנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו וכלן מתו בפרק אחד על שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם בלא תורה עד שבא לו אצל רבותינו שבדרום ושנה להם לר׳ מאיר ור׳ שמעון ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ אלעזר בן שמוע והם הם העמידו את השעה ותלמידים אלו הוזכר כאן שכלם מתו מפסח ועד עצרת וקבלה ביד הגאונים שביום ל״ג בעומר פסקה המיתה ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן:
כבר ביארנו שאין ראוי לאדם לעמד בלא אשה דרך הערה אמרו כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו בלא שמחה שנאמר ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני כלומר שצריך להתעסק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר כלומר ששומרתו מכמה מיני נזקים בלא שלום שנאמר וידעת כי שלום אהלך:
כל היודע באשתו שהיא צנועה ביותר ויראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך כו׳ וכן כל היוצא לדרך ראוי לו לפקדה וליפרד ממנה מתוך חבה שאף האשה לבה עליו בשעת הפרידה ומתעוררת לאהבתו ואפי׳ היה סמוך לוסתה עונה שראוי לו לפרוש כמו שיתבאר במקומו מכל מקום פוקדה בדברי שעשוע ליפרד ממנה באהבה ויש מפרשים אף בפקידה ממש שאף הפרשת עונה סמוך לוסתה אינה אלא מדברי סופרים והם אמרו ואע״ג דנפקא לן מוהזרתם אסמכתא בעלמא היא ויש מפרשין דסמוך לוסתה שאסרו מן התורה דוקא לאחר הוסת כגון שנתערבו דמיה אבל קודם הוסת מדרבנן ויש גורסין כאן לא נצרכא אלא לאשתו נדה כלומר ולפקידת דברים ויש מפרשים לגירסא זו לאשתו נדה שראוי לו להתאחר עד שתטהר אם היא סמוכה לטבילתה עונה ודברים אלו כלם לאי זו שיטה שתהיה דוקא כשהולך לדבר הרשות אבל אם הולך לדבר מצוה אין ראוי לו להתעכב כלל לשום דבר:
האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וסמוך לפרקן שכתבנו יש מפרשים בו קודם שיגדלו ויש מפרשין קודם שמנה עשרה שהוא זמן חפה וכבר ביארנו הענין ומה שנחלקו בו המפרשים בסנהדרין פרק שריפה (סנהדרין ע״ו:):
האוהב את שכניו ומקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה׳ יענה והאי דנקט בת אחותו יש מפרשים דרך כלל על כל קרובה שלו ונקט היותר קרובה שבזווגי היתר קורבא והאי דלא נקט בת אחיו יש מפרשים מפני שאיפשר ליבטל בה מצות יבמים אם ימות בלא בנים ויש מפרשים מפני שדעתו של אדם קרובה אצל אחותו יותר מאחיו ובת אחותו אהובה אצלו יותר ולי נראה שדרך כלל הוא משבח זיווג הקרובות מפני שטבען שוה לטבעו ואהבתן מצוייה ביניהם מתוך שווי הטבעים ונקט בת אחותו מפני שהיא שוה לו בטבע יותר מכלן וכמו שאמרו (ב״ב ק״י.) רוב בנים דומים לאחי האם וזהו שהביאו עליו אז תקרא וה׳ יענה כלומר שתהא נשמע בביתך הרבה ומה ששבחו בכאן המלוה סלע לעני בשעת דחקו מכל מקום אם היה ממציא לו מעות מצד שנותן עיניו בנכסיו הרי זה רשע ערום ונעשית מצותו עבירה ועל זה אמרו ומצאוהו רעות רבות וצרות זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו וכבר ביארנוה במסכת חגיגה (ה׳.):
ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144