גמרא
פירוש
אדִּלְמָא אִיעַבַּרָה וּמִעֲכַר חַלְבַהּ וְקָטְלָה לֵיהּ אִי הָכִי דִּידֵיהּ נָמֵי דִּידֵיהּ מְמַסְמְסָא לֵיהּ בְּבֵיצִים וְחָלָב דִּידַהּ נָמֵי מְמַסְמְסָא לֵיהּ בְּבֵצִים וְחָלָב לָא יָהֵב לַהּ בַּעַל וְלִיתְבְּעִינֵיהּ לְיוֹרְשִׁים אָמַר אַבָּיֵי אִשָּׁה בּוֹשָׁה לָבֹא לְבֵית דִּין וְהוֹרֶגֶת אֶת בְּנָהּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
כל סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם אבל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם ויראה מסוגיא זו לפי מה שפירשו בה גדולי הרבנים שכל שנאמר במשנה דברים בסתם ר״ל שלא הוזכר שם אומרן והוזכר באותה משנה חכם אחד שהוא חולק על אותן הדברים כגון ר׳ פלוני אומר כך סתם ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם והדבר קשה לפרש שהרי במסכת ביצה (ב׳.) אמרו גבי שבת דסתם לן תנא כר׳ שמעון דתנן מחתכין את הדלועין וכו׳ ואת הנבלה וכו׳ והרי ר׳ יהודה חולק באותה משנה ואומר אם לא נתנבלה מערב שבת כו׳ ואעפ״כ הוא קורא לה סתם ופירשו בה שכל שיש בה מחלוקת כלל אינו סתם משנה להקשות ממנה לכללו של ר׳ יוחנן אם הוא פוסק לפעמים כנגד אותה משנה ומכל מקום סתם משנה הוא לקביעות הלכה כמותה הואיל ונשנית בלא שום הזכרת יחיד שנויה היא בלשון רבים וכמו שאמרו (חולין פ״ה.) ראה רבי דבריו של ר׳ מאיר בכסוי הדם ושנאם בלשון חכמים וכן כיוצא בה במסכת נדה פרק המפלת (נדה ל׳:) בסוגית המפלת ליום ארבעים ואחד ובפרק כל הכלים (שבת קל״ו.) בסוגית נגר הנגרר ולמדת שכל כיוצא בזה סתמא הוא לקביעות הלכה אלא אם כן ראינו לאמוראים שפסקו כיחיד אי משום דמיסתבר טעמיה אי משום טעמא דמוכח הא כל דחזינן הכי אין מקשין ממנה לכללו של ר׳ יוחנן וזהו שאמרו סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם כלומר אין הכרח לפסוק כסתם הואיל ומצינו אמורא שפסק כיחיד ואם כן לא אמר ר׳ יוחנן הלכה כסתם אלא בסתם שאין בו מחלקת כלל ואף בתלמוד המערב בראשון של מגלה (ירושלמי מגילה א׳:ד׳) אמרו הדא דתימא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם ועוד אמרו שם הדא דתימא ביחיד אצל יחיד אבל יחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם כלומר אם שנה רבי סתם במקום אחד ובמקום אחר שונה במחלוקת של יחיד ויחיד הלכה כסתם שהרי סתם לן בזה אבל אם נשנו דברי היחיד סתם וכשהוזכר המחלוקת הוזכר הפך הסתם בשם המרובים אין הלכה כסתם אלא כמרובין: דברים אלו צריך לברר היאך נפרש מחלוקת ואחר כך סתם שהלכה כסתם שבמשנה אחת אין הדבר מצוי להיות מחלוקת ואחר כך סתם אלא שאיפשר שהוא קורא לשם חכמים סתם ומכל מקום ראיתי לקצת מפרשים דלא שנא אי מיתניא סתמא מעיקרא ובתרא פלוגתא דיחידאה עלה לא שנא מילתא דיחידאה מעיקרא ובתרא פלוגתא דרבנן עלה כיון דבחדא משנה הוא לאו היינו סתמא דכלליה דר׳ יוחנן אלא סתם גמור בלא שום מחלוקת ובין סתם ואחר כך מחלוקת בין מחלוקת ואחר כך סתם כל שבמשנה אחת אין הלכה כסתם ר״ל שאין הכרח לפסוק כן עד שנקשה ממנה לר׳ יוחנן אע״ג דסתמי נינהו לקביעות הלכה כל שאין אמורא פוסק בהפך הסתם ואם כן במה אמרו מחלוקת ואחר כך סתם שהלכה כסתם על כל פנים שאם תאמר אף בזו הלכה כסתם כל שלא מצינו לאמורא שפסק בהפך אם כן מחלוקת ואחר כך סתם וסתם ואחר כך מחלוקת הכל אחד ועיקר הדברים בפירוש דברים אלו שסתם ואחר כך מחלוקת ומחלוקת ואחר כך סתם בשני מקומות הוא ואומר שאפילו סתם גמיר בלא שום מחלוקת כל שיש בו מחלוקת במקום אחר אחריו אין הלכה כסתם לענין שנקשה ממנה לר׳ יוחנן וכל שכן כשהוזכרה המחלוקת באותה משנה בין לפניה בין לאחריה אבל מחלוקת תחלה במקום אחד וסתם במקום אחר אחריו הלכה כסתם על כל פנים ויש מפרשים שלעולם לא נאמר סתם ואחר כך מחלוקת אלא בשני מקומות ומחלוקת זו היא רומזת למסכת כתובות פרק שלישי (כתובות ל״ז.) בענין הגיורת שנחלקו בה ר׳ יהודה ור׳ יוסי ואע״פ שדבריהם נראין אין ראיה שלהם מתישבת ולי נראה כשיטה זו אלא שאף במשנה אחת כל שבא אחר הסתם מחלוקת של שני תנאים כמתניתין דהכא שבא אחר הסתם מחלוקת של ר׳ יהודה ור׳ יוסי סתם ואחר כך מחלוקת הוא קרוי הא כל שאין שם מחלוקת אלא מאחד סתמא הוא ונראין הדברים ובמסכת יום טוב (ביצה ב׳.) כתבנו בה בפירושנו סברות אחרות שלא נראו לנו: סתם משנה ומחלוקת של בריתא הלכה כסתם סתם בריתא ומחלוקת של משנה אין הלכה כסתם שאם רבי לא שנאה ר׳ חייא מנין לו:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush