גמרא
פירוש
נָפְקָא מִינַּהּ? לְגִיטֵּי נָשִׁים.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״א:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״א:א׳
ב רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:א׳
טור אורח חיים תרמ״ו:י׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:י׳
טור אורח חיים תרמ״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ז:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:א׳
טור אורח חיים תרמ״ו:י׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:י׳
טור אורח חיים תרמ״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ז:ב׳
ג רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ז׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״א:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״א:י״ב
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרנ״א:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים תרנ״א:י״ב
ד רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ט:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ט:א׳
ה רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ח:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ח:א׳
ו רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ט:ג׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ט:ג׳
שלשה מינים ר״ל לולב והדס וערבה נאגדים זה עם זה אבל אתרוג אינו נאגד עמהם שהרי הכתוב אומר פרי עץ הדר ולא אמר אח״כ וכפות תמרים כדי לומר שהוא מוסיף על ענין ראשון אלא כפות תמרים וסמך לו את האחרים באותיות הוא״ו ר״ל וענף עץ עבות וערבי נחל להודיע ששלשתם נאגדים ביחד וכבר ביארנו הכונה בענין זה בקצת חבורינו וכבר ביארנו למעלה בארבעת מינין אלו על איזה צד מעכבין זה את זה: המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הראשון ובפרט בענין האתרוג והוא שאמר אתרוג הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול של ערלה פסול ושל תרומה טמאה ושל טהורה לא יטול ואם נטל כשר ושל דמאי בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ושל מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר אמר הר״ם ערלה ותרומה טמאה הם מכלל הדברים החייבין שריפה כמו שנתבאר בזרעים ולפיכך הוא פסול למאמר השם ית׳ פרי ואלו אינן ראויים לאכילה בשום פנים והעקר אצלנו שאין מביאין קדשים לטומאה וכבר נשנה זה העקר במה שקדם והמאכלות כלן אינן מקבלות טומאה עד שיפול עליהם אחד משבעה משקין כמו שיתבארו אלו העקרים וענפיהם במסכת משקין ולפיכך לא נתיר לכתחלה שיטול אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני אינו ראוי לאכילה אלא בירושלים וחוץ לירושלים יפדה כמו שביארנו במקומו ומה שהתירו בית הלל אתרוג של דמאי לפי שהדמאי אוכלין אותו העניים כמו שנתבאר במקומו ואם רצה להקדיש מקדיש נכסיו ויהיה עני ויהיה זה האתרוג של העני מותר לו לאכילה כיון שיש בו צד היתר שיהיה ראוי לאכילה מותר לברך עליו עלתה חזזית על רובו ניטלה פיטמתו נקב נקלף נסדק חסר כל שהוא פסול עלתה חזזית על מיעוטו על עוקצו נקב ולא חסר כל שהוא כשר אתרוג הכושי פסול הירוק ככרתי ר׳ מאיר מכשיר ר׳ יהודה פוסל פיטמתו הוא הדד היוצא מעקר האתרוג ואם היה נקב מפולש אפילו במשהו פוסל ואם אינו מפולש עד שיהיה כאיסר ואיסר רביעית המעה ומשקל האיסר ד׳ שעורות ואינו רוצה בנקלף שתהיה נקלפת הקליפה הירוקה עד שיראה הלבן כי זה נכלל באמרו חסר כל שהוא אבל רוצה לומר שנקלף ממנו גלד דק אחד מאותו גלד הירוק ובתנאי שיהיה נקלף כלו אבל אם נשאר ממנו דבר מועט שלא נקלף הרי הוא כשר ואמרו חסר כל שהוא פסול ביום טוב ראשון בלבד אבל בשאר הימים לא ומה שאמרנו שהוא כשר בשעלתה חזזית על מיעוטו בשני תנאים אחד שתהיה חזזית אחת במקום אחת אבל אם היו שתים בשתי מקומות אפי׳ היו אותן המקומות שיצטרפו מיעוט האתרוג פסול והתנאי השני שלא תהיה החזזית בפטמתו כי כשיהיה שם שינוי בפטמתו הרי הוא פסול והלכה כר׳ יהודה שיעור אתרוג קטן ר׳ מאיר אומר כאגוז ר׳ יהודה אומר כביצה ובגדול כדי שיאחוז את שניהם בידו אחת דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אפי׳ בשתי ידיו הלכה כר׳ יהודה באמרו כביצה וכר׳ יוסי באמרו אפי׳ בשתי ידיו: אמר המאירי אתרוג הגזול והיבש פסול וכו׳ צריך שתדע שזה שתפש במשנתנו ארבעת מינין שבלולב דין כל אחד בפני עצמו ולא כללם ארבעתם במשנה אחת טעם הדבר מפני שיש בכל אחד מהם ענין שאינו באחרים כלל שציני הר הברזל אין לה מקום אלא בלולב ולא ענביו מרובין מעליו אלא בהדס ולא צפצפה אלא בערבה וכן של בעל ולא ערלה ותרומה אלא באתרוג ומתוך כך שנה כל אחד מהם בפרט אע״פ שברוב הפסולים כולם שוים בהם וזו היא שאמרו עכשיו באתרוג דגזול ויבש פסול על הדרך שביארנו בלולב ויבשותו יראה משנצטמק עד שלא נשאר בו שום לחלוחית של אשירה ושל עיר הנדחת פסול על הדרך שביארנו בלולב ומה שנמצא על זה בגמרא בקצת ספרים משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שבוש הוא שאם בשל ישראל כתותי מיכתת שיעוריה ואם בשל גוי ודאי יצא וי״מ אותה בשל גוי ומשום שהנאה מגעת ממנו לגוף בריח ובטעם ובמראה וכן כתבוה גדולי המפרשים ואע״פ שאף ההדס יש בו הנאת ריח יראה לי לדעתם שמאחר שאין הנאת ריחו מרובה כשל אתרוג במקום שאתרוג עמה מיהא אין אדם עשוי להריח בה וכן כתבו שמאחר שאנו באים בה משום מצוה הבאה בעבירה אף בשאר הימים פסול ואין הדברים נראין שהנאת מראה אינה כלום וריח וטעם יזהר מהם ודיו ולא עוד אלא שאי אפשר להעמידה בשל גוי דהא בהדי עיר הנדחת תני לה וכמו שאמרו למעלה דיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת אלא ששבוש הוא בקצת ספרים וכבר הגיעו לידינו גמרות ישנות שלא היה שם נוסח זה כלל: של ערלה פסול שהרי אסור לו בהנאה ואין כאן לא היתר אכילה ולא היתר ממון ואין כאן לכם ופיסולו דוקא בראשון ושל תרומה טמאה שהרי אינה ראויה לאכילה אף לכהן טמא ולשריפה קיימא ואע״פ שמ״מ מותר להסיקה תחת תבשילו בכל שהוא בר אכילה אין קרוי לכם אע״פ שיש בו דין ממון ר״ל היתר הנאה הואיל ואין בו היתר אכילה ואף זו אין פסולה אלא בראשון ומ״מ גדולי המחברים כתבו שכל שהאתרוג פסול מצד שאינו ראוי לאכילה אף בשאר המינין פסול: ושל תרומה טהורה לא יטול ופי׳ בגמ׳ מפני שמכשירה לקבל טומאה בחזרת הלולב במים שהדבר קרוב ליגע המים באתרוג ומיטמא בטומאת הידים שהם שניות ושני עושה שלישי בתרומה ואסור לגרום טומאה בתרומה או מפני שמפסיד קליפת האתרוג במשמוש הידים כל שבעה ואסור לקלקל את התרומה ואם נטל כשר שהרי יש בו היתר אכילה לכהן ושמא תאמר תינח כהן אחר שניתנה לו אבל ישראל שהיא שלו האיך יצא בו והרי אין ראוי לו לאכילה ואם אתה בא לדון שכל שראויה לאכילה לכהן לכם קרינא ביה אף לישראל אע״פ שאינה ראויה לו א״כ מה שהכשרנו בשל דמאי מגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוה ליה עני וחזי ליה כדמפרש בסמוך מה הוצרכנו לטעם זה והרי מ״מ ראוי לשאר עניים אלא ודאי כל שאין ראוי לו אין קרוי לכם אע״פ שראוי לאחרים ובזו פי׳ טעם הדבר שהישראל שהיה שלו יוצא בה מפני שיכול ליתנה לכל כהן שירצה או להורישה לבן בתו כהן ואף זו אין דעתי מתישבת בה שהרי זה אינו היתר אכילה אלא היתר הנאה וכבר ביארנו שכל שאין בו היתר אכילה אע״פ שיש בו היתר הנאה מניעת היתר אכילתו מפקיעתו מדין לכם אלא שאפשר לדחוק שכל שאפשר להאכילו הרי הוא כרשאי לאכלו או שמא נפרש שהכהן שניתנה לו יוצא אף ביום ראשון ושאר בני אדם בשאר הימים: של דמאי בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין בית שמאי פוסלין הואיל ומדרבנן אסור באכילה והרי הוא כשל טבל שאסור לדברי הכל כדין ערלה ותרומה טמאה ובית הלל מכשירין אף בראשון מגו דאי בעי מפקיר לנכסיה והוי עני וחזי ליה כדתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי שאע״פ שאותו אכסנאי עשיר במקומו עכשיו מיהא עני הוא וגדולי הרבנים פירשו אכסניא חיל המלך שמטיל מזונותיו על בני המדינה ועיקר הדברים כפירוש ראשון ובשאר הימים מיהא כשר לכל אדם אף לדעת גדולי המחברים הואיל וראוי לעניים: של מעשר שני בירושלים לא יטול ומפני שמכשירו לטומאה והוא נקרא קודש וצריך שימור או מפני שמפסידו על הדרכים שביארנו בתרומה טהורה ואם נטל כשר שהרי יש בו היתר אכילה אע״פ שאין כאן דין ממון שהרי אינו יכול לקדש בו את האשה הא חוץ לירושלים לא יצא שהרי אין לו היתר אכילה ולא הנאה עד שיפדה כך כתבוה קצת מפרשים שאם לא כן מה טעם הוזכרה במשנתנו במעשר בירושלים ועיקר הדברים שאף חוץ לירושלים כך הואיל וראוי לאכילה בירושלים או שיכול לפדותה הואיל ולא נכנס לירושלים עדיין ולא הזכירוה בירושלים אלא להודיע שאף בירושלים לכתחילה לא: עלתה חזזית על רובו והוא כמין גרב באבעבועות פסול שאין זה הדר ופירשו בתלמוד המערב אפי׳ רובו מצד אחד הא על מיעוטו כשר ופי׳ בגמ׳ שאף במיעוטו דוקא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות פסול מדין מנומר ובחוטמו אפי׳ בכל שהוא פסול נטלה פטמתו פסול וכו׳ י״מ פטמתו בליטה הסמוכה לנקודת חדו שמצד הראש ממקום שמתחיל להשתפע ולעשות כעין שפוי כובע ואף נקודת החדוד שבו לפעמים יוצא עליו כמין עוקץ נבלע באתרוג בכלל הפטמת וכעין מה שאמרו פיטמא של רימון שהוא קליפה שע״פ הרימון נעשית כעין שפוי כובע ועומד עליו פרח העשוי חוטין בתוך עגול כשפופרת ששפתו עשוי תלפיות תלפיות ואותו שפוי כובע עם נקודת החדוד קרוי פיטמא והפרח שעליו נקרא נץ והוא שאמרו הפיטמא של רימון מצטרפת להשלים שיעור כביצה והנץ שעליו אינו מצטרף וכן בסימני האשה נאמר משתשחיר הפיטמת והוא פליטת הדד שסביב העוקץ הנכנס בפי התינוק האמור שם עליו גם כן משיתן אדם ידו על העוקץ ושוקע ושוהא לחזור ואע״פ שהעוקץ הוא שם מיוחד לעוקץ מ״מ אף הוא בכלל הפיטומת שהרי הכל משתחר בבגרותה כאחד ובאתרוג מיהא קשה לפרש א״כ מה הוצרך ללמדנו פסול זה והרי בכלל חסר הוא עד שמתוך כך מפרשים פיטמתו שושנתו והוא שם מין אתרוג שיוצא פרח כמין שושן בנקודת חידודו ואע״פ שאם לא היה שם כשר כל שהיה שם וניטל אין זה הדר או שמא פיסולו מחמת שמא נתחסרה הפיטמא בנטילתו ואף זה יש מתמיהין האיך יפסל בשושן והרי אינו ממין האתרוג כלל ואין לנו בביטול הדרו אחר שאינו בכלל האתרוג ואם מחשש חסרון הפיטמא היה לו לתלות הדבר בכך ולומר ניטלה פיטמתו אם נתחסר מן האתרוג עמה פסול שהרי ניכר הוא להדיא אם נתחסר בכך אם לאו ועוד האיך קורא לשושן פיטמת ומ״מ אפשר לתרץ שמאחר שפיסולו מחשש הפיטמת הוא קוראה פיטמת או שמא מפני שאף היא בשפוע עגול כפטמתו וכן שמאחר שהפרח דבק באתרוג בלא שום אמצעות רחוק הוא שלא להיות מעט מן האתרוג מתחסר ממנו: ונראה לי פירוש זה ממה שאמרו בתלמוד המערב ניטלה פיטמתו פסול תמן אמרין שושנתו ר׳ יצחק אמר פיקא ופירוש הדברים פטמתו הנזכרת במשנתנו אי אפשר לפרשו בפיטמת האתרוג ממש שזו לא הוצרכה אלא פירוש פטמתו על השושן ובאותו המין שהפרח עומד על האתרוג ממש וטעם פיסולו מן הטעם שהזכרנו ור׳ יצחק אמר פיקא והוא שהאתרוג חלוק לשלשה מינין אחד שאין בו שום פרח ולא שום דבר יוצא מנקודת חדוד האתרוג ולחוץ אלא גוף האתרוג בפטמתו עם נקודת חדודו והוא שאמרנו עליו שזו לא הוצרכה להזכיר פיסול האתרוג בנטילתו והשני שאין שם חוטם יוצא מנקודת חידודו אלא שיש פרח עשוי כמין שושן על נקודת חדודו ועל זה אמרו תמן אמרין שושנתו ור׳ יצחק סובר שנטילת השושן אף באותו שדבק עם האתרוג לא מעלה ולא מוריד ואם מחמת חסרון הפטמת ניכר הוא להדיא ועוד שהשושן דיבוקו עם האתרוג חלוש וניטל בנקל בלא חסרון הפיטמת אלא פטמתו האמור במשנה פירוש פיקא והוא כמין שלישי של אתרוג שחוטם יוצא מנקודת חדודו והשושן עומד על ראש החוטם ואותו חוטם הוא ממין האתרוג וראוי לאכילה ומתוך כך נחשב הפטמת עצמו כעוקץ הדד הנכלל בפטומת הדד וקורא לו פיקא על שם שהוא עשוי כבוכנא ארוך ועגול וכל שכן כשהשושן עליו הוא נעשה עמה כבוכנא של רקחים ר״ל היד שכותשין בו בתוך המכתש שהוא שוה בעביו על פני כל ארכו וראשו עבה ועגול כעין הפרח והוא הוא שאמרו בגמרא שלנו תני ר׳ יצחק בוכנתו ומאחר שלא אמר ניטלה בוכנתו פסול משמע שאינו בא ללמד פסול אחר אלא פירש פטמתו האמור במשנתנו והלכה כמותו אבל עוקץ התחוב (בסוג) [בסוף] האתרוג אין שום פסול בנטילתו בין במה שבחלל האתרוג ובפנימיותו בין במה שיוצא חוץ לאתרוג אלא הכל כשר וכסתם משנתנו שאמרה ניטל עוקצו כשר ולא חלק בה כלל אלא שעשה בו בפנים כבחוץ זו היא שיטתנו בענין זה ודברים ברורים הם: ומ״מ גדולי הפוסקים פירשו שר׳ יצחק בא לחדש פסול אחר שלא הוזכר במשנה ולא לפרש בפטמתו כלל ופירשו כבוכנתו קצה העץ שבעוקץ האתרוג הנכנס בחלל האתרוג וכשניטל נעשה מקומו גומא ונראה כחסר ופסול וניטל עוקצו כשר פירושו ביוצא ואע״פ שאמרו תני ר׳ יצחק בוכנתו ולא תני פסול דאלמא פירושא דפטמתו הוא נראה לי לפרש בשיטתו תני ר׳ יצחק בפיסולי האתרוג בוכנתו ור״ל מוסף על הפיסולים הנזכרים במשנתנו ובפיטמתו ראיתי דבריהם מבולבלים והוא שכתבו בו דד האתרוג והוא חוטמו והוא שושנתו וזה תימה אם חוטמו איך שושנתו ואם שושנתו היאך חוטמו וגדולי המפרשים פירשו בדבריהם מקום שושנתו ואע״פ שדעתם לפרש מקום שושנתו בפטמת ממש וזו לא הוצרכה כמו שכתבנו אפשר לפרש מקום שושנתו על אותו חוטר וכמו שפירשנו בדברי ר׳ יצחק ואף גדולי המפרשים חזרו בהם ונתקרבו לדעת זו אלא שתכלית פירושם לפרשו בשושן עצמו ובאותו שעומד על האתרוג ממש ולדבריהם זהו כתמן אמרין שבתלמוד המערב ואף לקצת מפרשים ראיתי שפסלוהו בכך אלא אם כן היה השושן עומד על החוטר וניטל בלא נטילת החוטר אלא שלענין פסק נראה שאין נטילת השושן פוסלת לעולם וכדרך שפירשנו בדברי ר׳ יצחק ואף לדברי גדולי הפוסקים שדנים פטמתו בפסול אחד ובוכנתו בפסול אחר קשה לפרש שאף הם הביאו ברייתא אתרוג תפוח סרוח וכו׳ אתרוג הבוסר וכו׳ עלתה חזזית וכו׳ ניטלה בוכנתו נקלף ניקב וחסר כל שהוא פסול עלה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר וודאי זו היא שאמרו עליה תני ר׳ יצחק בוכנתו ולא תני פטמתו כלל אלמא דתרווייהו חדא נינהו אלא שלא לטעות בפיטמת האתרוג ממש שזו לא הוצרכה הוא שונה בה לשון בוכנתו ושמא יש לפרש דר׳ יצחק מחליף ותני במקום פיטמתו בוכנתו ומ״מ דברים חלוקים הם ואנו פוסלים ניטלה פיטמתו במתניתי׳ וניטלה בוכנתו בברייתא דר׳ יצחק אלא שיש לתמוה האיך ישמיט ר׳ יצחק פסול פטמתו וא״ת שלא הוצרכה הרי מ״מ הוצרכה באותו חוטר שהזכרנו וא״ת שאינו פוסל באותו חוטר כלל האיך אפשר שיפסול בעוקץ שאינו ממין האתרוג כלל ויכשיר בחוטר אלא שהדברים ברורים כמו שכתבנו: וקצת חכמי הדורות ראיתי שמסכימים לדעתנו לומר דבוכנתו דר׳ יצחק פירושו פטמתו האמור במשנתנו הוא אלא שפיטמתו עצמו הוא נאמר על קצת העץ הנתון בחלל האתרוג כבוכנתא דאסינתא וקורא לה פיטמתו על שם בוכנא של פטמין מלשון פטום הקטרת ועל שם אומנות הפטום הוא קוראה פטמתו וכדי שלא לטעות לפרשה בפיטמת האתרוג ממש החליף ר׳ יצחק את הלשון בלשון בוכנתו וכמה קשה לפרש שיהא העוקץ קרוי בלשון פיטמת ומעולם לא מצינו לשון פטמת אלא בראש הפרי כמו שכתבנו וכן לעיקר הדין קשה לפרש מה ענין לפסול האתרוג בנטילת העוקץ שאינו ממין האתרוג כלל וכן שאמרו ניטל עוקצו כשר בסתמא ולא חלקו בו בין מה שבפנים ללמה שבחוץ ולדבריהם היה להם לפרש אלא שעיקר הדברים כשיטתנו ולמדת לדברינו שלשון פיקא האמור בתלמוד המערב אינו כשאר לשון פיקא האמור בתלמוד בנגעי זקן איזהו זקן מפרק של לחי עד פיקא של גרגרת וכן בקרחת שהיא מן הקדקוד השופע למטה מאחוריו עד פיקא של צואר והוא עצם יוצא מאחורי הצואר וכן לענין אהל שאין לנפלים פתיחת קבר עד שיעגילו ראש בפיקא וכן הרבה שכולם נאמרו על דברים עגלים אלא לשון לעז הוא על היד שכותשין בו בתוך המכתשת והוא שבגמרא אמרו ניטלה בוכנתו והפיקא והבוכנא ענין אחד אלא שהבוכנא לשון ארמי והפיקא לשון לעוזות: נקלף פסול ואמרו עליה בגמ׳ אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשר ושאלו בה והא תנן נקלף פסול ותירצו בה הא בכלה הא במקצתה ופירשו בה גדולי הפוסקים שבנקלף כולו פסול ובמקצתו כשר אפי׳ נקלף רובו כדין הגלודה האמור בחולין (נ״ה:) שמקצת העור מתיר בה וגדולי הרבנים פירשו בהפך שבמקצתו פסול דהוה ליה מנומר ואין נראה כן שקליפה זו פירושה בגרידה עד שלא נחסר מן הקליפה כלום שקליפה דקה שלמעלה אילו ישער אדם לנטלה דקה מן הדקה בקליפה בכגרידה אין כאן חסרון בגוף הפרי אלא שבקליפה אי אפשר שלא ינטל מן הלבן קצת ונמצא חסר ושיעורו בכאיסר אלא בדרך גרידה נאמרה ומעתה הכל נשאר במראה אחד ואין כאן מנומר אפי׳ היה בשנים ושלשה מקומות: נסדק פי׳ אף בלא חסרון ניקב וחסר כל שהוא פסול ואם ניקב ולא חסר כגון שתחבו בו מחט והוציאוהו כשר ובגמ׳ אמרו על משנה זו ניקב נקב מפולש במשהו שאינו מפולש בכאיסר ואנו מפרשים אותה על סוף המשנה ניקב ולא חסר כל שהוא שהכשרנו דוקא בשאין מפולש וכן שאינו בכאיסר אבל כל שיש בו אחד משני צדדין אלו ר״ל שניקב נקב מפולש כגון שהעביר בו מחט מצד זה לצד זה או אף שאינו מפולש ובכאיסר כגון שתחב בו מקל ברוחב איסר אף בלא חסרון וי״מ בה דרך אחרת להקל לומר שעל ראש המשנה הוא חוזר כלומר שניקב האמור במשנתנו שבחסר משהו פסול דוקא במפולש אבל בשאינו מפולש אינו פסול אלא בחסרון כאיסר ואף גדולי המפרשים נטו לומר כן אלא שהיא קולא יתירה ולדעת זה ניקב ולא חסר כשר אף במפולש ואף בכאיסר: אתרוג הכושי פסול כלומר נוטה לשחרות והוא שירקרקותו כהה וקוראו כושי בהיקש של שאר אתרוגין ובגמ׳ פירשו על זה שלא נפסל בכל מקום אלא במקום שאין דרך אתרוגיהם בכך כגון בארץ ישראל והדומים לה אבל מקומות שדרך אתרוגיהם בכך כשר כגון בבל והדומים לה ומ״מ הדומה לכושי ר״ל שחור גמור כאדם הכושי פסול בכל מקום וגדולי הרבנים פירשו כושי שנולד מארץ כוש וכשר שאין בזה שינוי תולדת מחמת לקות אבל דומה לכושי שנולד כאן בשחרות פסול בכל מקום ובארץ ישראל אף הכושי עצמו פסול שמתוך שאין רגילין בהם הרי הוא אצלם כשינוי תולדת ובתלמוד המערב מוכיח כפי׳ זה שאמרו שם כושי פסול הבא מן הכושי כשר: ירוק ככרתי ר׳ מאיר מכשיר ור׳ יהודה פוסל והלכה כדבריו שאין זה הדר וצריך שיהא הירקרקות צהוב נוטה לצבע חלמוני מעט והוא הנקרא גורו״ק: שיעור אתרוג קטן ר׳ מאיר אומר כאגוז ור׳ יהודה אומר כביצה והלכה כר׳ יהודה וכל שהוא פחות מכביצה פסול ובגדול כדי שיאחז שתים בידו ר״ל שני אתרוגים והכונה בזה כדי שתהא (הושענות) הלולב והאתרוג ניטלין ביד אחת כשמביאם בביתו ור׳ יוסי אומר אפי׳ אחד בשתי ידיו שאין לו שיעור למעלה והלכה כר׳ יוסי ויש גורסין אפי׳ בשתי ידיו כלומר שנים בשתי ידיו שמאחר שלולב בידו אחת ואתרוג בשניה אנו אין לנו הא כל ששתי ידיו יהיו צריכות לאתרוג אחד פסול ואף בדברי ר׳ יהודה הם גורסים שיאחז שניהם בידו כלומר לולב ואתרוג ביד אחת:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush