×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא פסחים פ״ב.גמרא
;?!
אָ
חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. רַב חָמָא בַּר עוּקְבָא לָא קַשְׁיָא אכָּאן בְּאַכְסְנַאי כָּאן בְּבַעַל הַבַּיִת. רַב פָּפָּא אָמַר הָא וְהָא בְּאַכְסְנַאי כָּאן שֶׁהֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ כָּאן שֶׁלֹּא הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ. רַב זְבִיד אָמַר לְעוֹלָם כִּדְאָמַר מֵעִיקָּרָא כָּאן בְּאַכְסְנַאי כָּאן בְּבַעַל הַבַּיִת וְאַף ע״געַל גַּב דְּלָא הֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ אַכְסְנַאי כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ עֲשָׂאוּהוּ כְּצִיקָנִין דִּתְנַן הַצִּיקָנִין שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה בִּשְׁבִיל לֵיהָנוֹת מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בָּאוּ לְשׂוֹרְפוֹ בְּחַצְרוֹתֵיהֶן וּמֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן לִפְנֵי הַבִּירָה וּמֵעֲצֵי עַצְמָן אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. בִּשְׁלָמָא מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה בְּחַצְרוֹתֵיהֶן אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן בדִּילְמָא פָּיְישָׁן מִינַּיְיהוּ וְאָתוּ בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה אֶלָּא לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי עַצְמָן מ״טמַאי טַעְמָא לָא. רַב יוֹסֵף אָמַר שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ רָבָא אָמַר גמִפְּנֵי הַחֲשָׁד. מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דדְּאַיְיתִי קְנֵי וְחַרְיָוָתָא דְּלָא חֲזֵי לַמַּעֲרָכָה. תְּנַן הָתָם הרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִין עַל שַׁעַר הַמִּזְרָח מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר רַב יוֹסֵף כְּדֵי לְבַיְּישָׁן רָבָא אָמַר ומִפְּנֵי הַחֲשָׁד. מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מְפַנְּקִי אִי נָמֵי דְּקָא גָדֵיל שִׁישׁוּרָא.: מתני׳מַתְנִיתִין: זהַפֶּסַח שֶׁיָּצָא אוֹ שֶׁנִּטְמָא יִשָּׂרֵף מִיָּד נִטְמְאוּ הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁמֵּתוּ תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיִשָּׂרֵף בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף זֶה יִשָּׂרֵף מִיָּד לְפִי שֶׁאֵין לוֹ אוֹכְלִין.: גמ׳גְּמָרָא: בִּשְׁלָמָא טָמֵא כְּתִיב {ויקרא ז׳:י״ט} וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף אֶלָּא יוֹצֵא מְנָלַן. דִּכְתִיב {ויקרא י׳:י״ח} הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים אָמַר לוֹ לָאו. אָמַר לוֹ שֶׁמָּא חוּץ לִמְחִיצָתָהּ יָצְתָה אָמַר לוֹ לָאו בַּקּוֹדֶשׁ הָיְתָה אָמַר לוֹ אִי בַּקּוֹדֶשׁ הָיְתָה וְהֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אוֹתָהּ מִכְּלָל דְּאִי נָפְקָא אִי נָמֵי עָיֵיל דָּמָהּ לִפְנִים בַּת שְׂרֵיפָה הִיא. בִּשְׁלָמָא נִטְמָא גַּלִּי רַחֲמָנָא בְּקָדָשִׁים קַלִּים כ״שכׇּל שֶׁכֵּן בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים אֶלָּא יוֹצֵא אַשְׁכְּחַן קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים קָדָשִׁים קַלִּים מְנָלַן וְתוּ הָא דְּתַנְיָא לָן דָּמָהּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
כבר ביארנו במסכת תענית שמתוך שאינו בדין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו היו ממנים זקנים שבישראל לשם כל ישראל שיהו עומדין על התמידין ושאר קרבנות צבור לשם כל ישראל והיו קורין אותם אנשי מעמד וקבעו מהם עשרים וארבעה מעמדות כנגד עשרים וארבעה משמרות ועל כל מעמד ומעמד היו ממנין אחד שיהא ראש ומנהיג לכולם והתבאר בסדר עבודת התמידין שאחר שהקטיר המקטיר את הקטורת והיטיב המיטיב את הנרות יצאו להם ועמדו על מעלות האולם וכשיגיעו בין האולם ולמזבח נוטל את המגריפה וזורקה בין האולם למזבח והיא משמעת קול גדול והתבאר במסכת תמיד (ל״ג.) שאותו הקול היה סימן להם לשלשה דברים הראשון שכל כהן ששומע את קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא השני שכל בן לוי ששומע את קולה יודע שאחיו הלוים נכנסים לשיר והוא רץ ובא השלישי שראש המעמד בא באותה שעה ומעמיד כהנים שבבית אב הטמאים שנסתלקו מן העבודה לשער המזרח שהוא מקום פרהסיא לכל שהרי הכל נכנסין דרך שם והיו עומדין עד שתשלם העבודה ולמה היו עושים כן נחלקו בה בסוגיא זו מהם מי שאמר כדי לביישן על שלא נזהרו מליטמא ומהם מי שאמר מפני החשד שהרואים מקומם נפקד ונעדר יאמרו שמחמת מלאכתם הם בטלים ונפקא מינה שאם היו אותם הטמאים מענגים ואינם בעלי מלאכה או שמלאכתם מלאכה קלה כל כך שאין בו מקום לחשד כגון הפשלת חבלים וכיוצא בה אין צריכין לעשות כך וכן הלכה: קדשים שנטמאו כלם בשריפה וכן כל שנפסלו ביוצא ר״ל ביציאה ממקום אכילתם וכן אם לן דמה ר״ל שלא נזרק ביום הזבח או שנשפך והרי אי אפשר עוד לזרקו או שיצא חוץ לקלעים וכן אימורי קדשים שיצאו מן העזרה וכן הזבחים שנשחטו בלילה כלן בשריפה וכל הנשרפין שריפתן במקום כשרותם קדשי קדשים ואימורין אף של קלים בעזרה ובשר קדשים קלים בכל העיר שהרי חומת העיר היא מחיצה שלו וכל חטאת חיצונה שהוזה דמה לפנים פסולה ותשרף והוא הדין לפנימית בחוץ ושאר הזבחים ששנה בדם כך הזבח פסול אלא שהבעלים נתכפרו וכל שפיסולו בגופו כגון פגול ונותר נשרף מיד ואם הוא מחמת דבר אחר אינו נשרף עד שתעובר צורתו כמו שביארנו וכל שנשרף משום אנינות מחמת דבר אחר הוא ואם כן חטאת ראש חדש האמור עליו בפרשת שמיני דרוש דרש משה והנה שורף לדעת האומר בתלמוד זבחים (ק״א.) שמפני אנינות נשרפה כשנשרף ביומו מיהא הוראת שעה היתה ומ״מ עיקר הדברים כדעת האומר שם שמפני טומאה נשרפה שאלו מפני אנינות היה להם לאכלה מבערב שאין אנינות (תופס לשון) לילה מן התורה כמו שיתבאר במקומו:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×