Meiri Pesachim 35b – מאירי פסחים לה:‏ – Shas HaMeforash

^אוּמֵי פֵירוֹת אֵין מַחְמִיצִין.: יוֹצֵא ^בבִּדְמַאי וּבְמַעֲשֵׂר וְכוּ׳.: דְּמַאי הָא לָא חֲזֵי לֵיהּ כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵי מַפְקַר לְנִכְסֵיהּ הָוֵי עָנִי וְאוֹכֵל דְּמַאי הַשְׁתָּא נָמֵי חֲזֵי לֵיהּ. דִּתְנַן ^גמַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְאֶת אַכְסַנְיָא דְּמַאי וְאָמַר רַב הוּנָא תָּנָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַאֲכִילִין.: מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא דְּכֵיוָן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ חוּלִּין הָוֵי. לָא צְרִיכָא שֶׁהִקְדִּימוֹ בְּשִׁיבֳּלִים וְנִטְּלָה הֵימֶנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְלֹא נִטְּלָה הֵימֶנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְכִדְרַבִּי אֲבָהוּ. דְּאָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ ^דמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בְּשִׁיבֳּלִים פָּטוּר מִתְּרוּמָה גְּדוֹלָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ח:כ״ו} וַהֲרֵמוֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה׳ מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה אֲפִילּוּ הִקְדִּימוֹ בִּכְרִי נָמֵי לִיפְּטַר א״לאֲמַר לֵיהּ עָלֶיךָ אָמַר קְרָא {במדבר י״ח:כ״ט} מִכֹּל מַתְּנוֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כׇּל תְּרוּמַת ה׳. וּמָה רָאִיתָ הַאי אִידְּגַן וְהַאי לָא אִידְּגַן.: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן שֶׁנָּתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחוֹמֶשׁ וְקָא מַשְׁמַע לַן דְּאֵין חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב.: ^הוְהַכֹּהֲנִים בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא מַצָּה שָׁוָה לְכׇל אָדָם בָּעֵינַן קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן מַצּוֹת מַצּוֹת רִיבָּה.: ^ואֲבָל לֹא בְּטֶבֶל וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא בְּטֶבֶל טָבוּל מִדְּרַבָּנַן שֶׁזְּרָעוֹ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב.: ^זוְלֹא בְּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ.: פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא שֶׁהִקְדִּימוֹ בִּכְרִי. מַהוּ דְּתֵימָא כְּדַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְשַׁנִּי לֵיהּ.: וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא. לְעוֹלָם דְּנִפְדּוּ וּמַאי לֹא נִפְדּוּ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁפְּדָאוֹ עַל גַּב אֲסִימוֹן דְּרַחֲמָנָא אָמַר {דברים י״ד:כ״ה} וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צוּרָה. וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁחִילְּלוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע דְּרַחֲמָנָא אָמַר {ויקרא כ״ז:י״ט} וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן יָכוֹל יוֹצֵא אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּטֶבֶל שֶׁלֹּא נִתְקַן כׇּל טֶבֶל נָמֵי הָא לֹא נִתְקַן. אֶלָּא בְּטֶבֶל שֶׁלֹּא נִתְקַן כׇּל צוֹרְכּוֹ שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְלֹא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר [מַעֲשֵׂר] רִאשׁוֹן וְלֹא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וַאֲפִילּוּ מַעְשַׂר עָנִי מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים ט״ז:ג׳} לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ מִי שֶׁאִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל עָלָיו חָמֵץ יָצָא זֶה שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל חָמֵץ אֶלָּא מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל טֶבֶל. וְאִיסּוּרָא דְחָמֵץ לְהֵיכָן אֲזַלָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָא מַנִּי ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר ^חאֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות חמץ ומצה ה׳:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה י״ט
טור אורח חיים תס״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תס״ב:א׳

^ב רמב״ם הלכות חמץ ומצה ו׳:ז׳

^ג רמב״ם הלכות מעשר י׳:י״א

^ד רמב״ם הלכות תרומות ג׳:י״ג
טור יורה דעה של״א

^ה רמב״ם הלכות חמץ ומצה ו׳:ח׳

^ו רמב״ם הלכות חמץ ומצה ו׳:ז׳

^ז רמב״ם הלכות חמץ ומצה ו׳:ז׳

^ח רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ז:ח׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ד:י״ח

ממה שכתבנו במשנתנו למדת שהטבל שלא נתקן כל צרכו כגון שניטלה ממנו תרומה גדולה ולא ניטלה ממנו תרומת מעשר או מעשר ראשון ולא שני או אפי׳ מעשר עני אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ואע״פ שהעמידה רב ששת לדעת ר׳ שמעון שסובר שאין איסור חל על איסור בשום צד ומאחר שאיסור טבל קודמו אין איסור חמץ חל עליו ומתוך כך אין יוצאין בו ידי מצה הא לדעת רבנן הואיל ואיסור חמץ חל על טבל יוצא בטבל אי אפשר לומר כן שאם כן משנתנו שלא כדעת חכמים ועוד היאך אמרו למעלה אבל לא בטבל פשיטא והרי חכמים מתירין בו אלא ודאי אינו כן ואע״פ שאמרו אלא מחוורתא כרב ששת לישוב סוגיא לבד נשתבחו הדברים לא לענין פסק הא לענין פסק הלכה כרבינא מפני שפירש הטעם מפני שכל שאיסור אחר מעורב בו אין יוצאין משום מצה ויש טורחים להעמיד דברי רב ששת ושלא לאסרו מצד איסור מעורב אלא שאף הם פוסקים כמשנתנו מצד אחר והוא מטעם מצוה הבאה בעבירה ואע״פ שבלולב לא פסלנו את הגזול אלא בראשון ומתורת לכם הא בשני כשר אע״פ שבאה בעבירה במצה לילה הראשון החמירו מפני שהיא מן התורה או מפני שבשעה שעושה את המצוה עושה את העבירה ולולב כבר נעשית העבירה משעת גזלה או שמא מפני שיש לחוש שיאכל כמה זיתים ומשאכל כזית נתקיימה מצותו ונמצא אוכל שאר זיתים באיסור שלא בצד מצוה וכל אלו דברים זרים ועיקר הדברים כדעת ראשון:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון