גמרא
פירוש
כִּי לָא מִזְדְּהַיר בִּתְנָאָה אֲבָל כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ואע״פ שזהו פסק שמועה זו צריך אני להעירך בביאור הסוגיא מצד קצת בלבולין שבה וכן שאתה צריך ללמוד הימנה דברים אחרים הצריכים לך לענין פסק: והוא שהקשו לרב יהודה ממשנתנו שאמרו קנם שאני ישן היכי דמי אילימא כדקתני והא דבר שאין בו ממש הוא ומאי בל יחל איכא ומפני שהמקשה סובר שמשנתנו בבל יחל של תורה קאמר ואלא דקאמר קנם עיני בשינה ואי דקאמר הכי בסתם כלומר שלא נתן קיצבא לנדרו תוך שלשה מי שבקינן ליה עד דעבר בל יחל והא אמר ר׳ יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ופירשו בתוספות כלומר ואף בנדר כן ר״ל שמלקין אותו על שסופו לעבור בבל יחל וישן לאלתר ולמדו מכאן שאף בנדר כל שנדר במה שאי אפשר לו כגון קנם עיני בשינה שלשה ימים או לעולם או קנם כל אכילה עלי עשרה ימים או לעולם שמלקין אותו וישן או אוכל לאלתר ואין זה נכון שלא אמרוה אלא בשבועה שתכף שהוציא דבר זה מפיו כבר נשבע לשוא ולוקה מיד על שעבר על שבועת שוא אבל זה כל שלא ישן לא עבר בבל יחל והיאך מלקין אותו עד שלא עבר בכלום אלא עיקר הדברים שזו של ר׳ יוחנן לא הביאוה אלא לדוגמא ומה שאמר מי שבקינן ליה עד דעבר בבל יחל פירושו מי הוי נדר כלל עד שנהא אנו משמרים בו שתאנסהו שינה ויעבר בבל יחל כדי להלקותו והא לא חייל עליה נידרא כלל דהא בשבועה דיינינן לה לאלתר כשבועת שוא שכל שנודר במה שאי אפשר לו לקיים בשום פנים דבריו בטלים לשעתם: ונשוב לענין הסוגיא והוא שאם כן משנתנו אי אפשר להעמידה בקונם עיני בשינה ושלא קצב בה זמן ובאמת יכול היה להעמידה בשאמר קנם עיני בשינה היום או כל תוך שלשה אלא דההיא מילתא פשיטא היא וניחא ליה לאוקומא במאי דמשמע מינה טפי אי נמי דארחא דתלמודא הכי הוא כדי לברר הדברים מתוך מרחקן והוא שאמר אלא ודאי מתניתין בשתלה נדרו בתנאי ואי דאמר קנם עיני בשינה למחר אם אישן היום הרי אף רב יהודה מודה שאינו אסור לישן היום דבאיסורא מיהא מיזדהר ואם כן אסור דמתניתין במאי מיתוקמא אי בישן היום ולא יישן למחר הרי אינו עובר משום בל יחל שהרי לא ישן ביום האיסור ואם לא ישן היום שהוא יום התנאי הרי אין כאן בל יחל ואי בישן בשניהם פשיטא ואם ללמד שלא יישן היום שמא ישן למחר הרי אף לרב יהודה מותר לישן היום אלא פשיטא דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ואם אינו ישן היום ליכא בל יחל שהרי עבר יום האיסור ואם ישן בשניהם פשיטא אלא לאו בשישן היום וקאמר דנזהר למחר שלא ישן כדי שלא יעבר למפרע על שינת היום וזו ודאי פשוטה היא אלא דאתא לאשמועינן דלישן היום מותר אף לכתחילה ואין חוששין שמא ישן למחר דאפי׳ בתנאיה מיזדהר ועל זו הוא אומר הרי זה בבל יחל כלומר שיזהר בשינת מחר שלא יעבור בבל יחל למפרע על שינת היום ובאמת יכול היה לתרץ משנתנו כמו שכתבנו שאמר קנם עיני בשינה היום אלא שרצה לתרצה לפי דבריו של מקשה ותירצה כי קתני דאי ניים דמתניתין הכי קאמר שאם אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום לכתחלה אלא שאם ישן היום יזהר למחר שלא יישן שלא יעבור למפרע על שינת היום הא לכתחילה אל ישן היום ורבינא תירצה בקונם שאני ישן ר״ל שהוא דבר שאין בו ממש ובל יחל דקאמר דרבנן ומכאן למדנו מה שפסקנו במשנתנו שהתולה נדרו בדבר שאין בו ממש איסור סופרים מיהא איכא וכבר ביארנו שיש מפקפקין ממה שדברי רבינא לדברי רב יהודה נאמרו ואין הלכה כרב יהודה אלא שכבר דחינו את דבריהם ואף בתוספות פירשו דרבינא לאו אדבר שאין בו ממש קאי אלא בדקאמר קנם עיני בשינה ולא יהיב שיעורא וקאמר דאף על גב דנידרא לא חייל איסור סופרים מיהא איכא עד שתאנסנו שינה ודברים משבשין הם ואף גדולי הרבנים פירשו בה דברים זרים ועיקר הדברים כמו שכתבנו וחזרו והקשו לו ממה שאמרו בפרק ירק קנם שאת נהנית לי עד הפסח וכו׳ כגון שהיה במרחשון ואמר לאשתו קנם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג וכגון שאמר בלשון הנאת תשמישך עלי דאי לאו הכי הא קא משתעבד לה או שמא בשאר הנאות של מזונות וכגון שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וכו׳ וספקא והרי שההנאה היא האיסור וההליכה היא התנאי אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו אלמא כל שלא הלכה עד הפסח מותרת בהנאתו אף לפני הפסח ואין חוששין שמא תלך ונמצאת נהנית באיסור למפרע ותירץ ר׳ אבא שבודאי אסורה היא ליהנות לו לפני הפסח שמא תלך אף לאחר הפסח ונמצאת נהנית באיסור למפרע ואותה משנה לענין מלקות נאמרה לומר שאם הלכה לפני הפסח ונהנית ממנו לפני הפסח לוקה ר״ל האשה וגדולי המחברים גורסין לוקה ר״ל האיש וממה שכתבו הם בעצמם בראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי את אסור בהנאתי שנאסרה הנאתו על שמעון אלא שאין שמעון לוקה בהנאתו שהרי לא אמר כלום וכן ראובן מותר בשל שמעון שהרי לא נאסרה עליו הנאתו אבל אם אמר הריני אסור בהנאתיך נאסר בהנאתו ולוקה אם נהנה ואף זה כל שאסר הנאתו על חברו אם ההנהו הוא בעצמו לוקה ואין הדברים נראין שהאוסר דבר על חברו כשחברו נהנה ממנה הוא לוקה ולא חבירו המדירו אפילו נהנה הוא והרי בפרק אין בין המודר שאלו ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל ור״ל לדעת הסובר יש מעילה בקנמות אע״פ שאין הלכה כן לימעול נותן הא לא אסרה עילויה אלמא אין האוסר נאסר בנתינת ככרו והנאסר הוא שלוקה ומתוך כך היא לוקה הא אם לא הלכה לפני הפסח ונהנית לפני הפסח איסורא בעלמא איכא ומחשש שמא תלך אלא שאינה לוקה וזו כרב יהודה וכן הלכה אלא שאחר כך חזרו והקשו ממה שאמרו באותה משנה אחר הפסח הרי זו בבל יחל כלומר שאם לא הלכה עד הפסח אלא שהלכה אחר הפסח הרי זו בבל יחל למפרע ואי דלא איתהני לפני הפסח הרי לא הדירה אלא עד הפסח ואין בהליכתה שאחר הפסח כלום אחר שכבר עבר הפסח ולא נהנית אלא ודאי שנהנית לפני הפסח מצד שלא הלכה ואם תלך לאחר הפסח נמצאת נהנית באיסור למפרע אלמא יכולה היא ליהנות לפני הפסח ואין חוששין לשמא תלך ותעבור למפרע:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush