גמרא
פירוש
לְהַבְרִיחַ מַיִם עֲשׂוּיוֹת.
וְרַבָּה מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי זֵירָא בִּמְהַלֶּכֶת כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי כִּי פְּלִיגִי בְּשֶׁעָמְדָה.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
נסתפקו בסוגיא זו בתחומין אם יש תחומין למעלה מעשרה אם לאו ולא נתבררה שאלתם ומתוך כך נחלקו בה מקצת מפרשים ומתוך שאחד מעקרי הוראה שבתשמישי הים תלויה בענין זה אני רואה לסדר בתחלה ביאור הסוגיא ולבאר אח״כ מה שיראה לפסוק מתוכה והוא ששאל רב חנניה יש תחומין למעלה מעשרה או לא ר״ל כגון שיצא אלפים אמה חוץ לעיר והיה בנקדת סוף התחום עמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה שכל שהוא מעשרה ולמעלה ואינו רחב ארבעה מקום פטור הוא והלך על אותו עמוד ויצא חוץ לתחום שאם יש דין תחומין למעלה מעשרה הרי יצא חוץ לתחום לדעת ואינו חוזר ואם חזר אין לו אלא ארבע אמות ואם אין דין תחומין למעלה מעשרה יכול לחזור ולא הפסיד תחומו הא כל עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה הואיל וראוי להלוך ארעא סמיכתא היא ואסור לצאת דרך בה חוץ לתחום אע״פ שלענין טלטול היא רה״י ואין השאלה אלא בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה ואי נמי דאזיל בקופצא ר״ל בקפיצת מעלה מעשרה וי״מ על ידי תחבולה ויש גורסי׳ דאזיל בספינה ור״ל בפלג הים שהמים גבוהים עשרה:
ודבר זה שפרשנוהו בששבת למטה מעשרה והלך כל תחומו ששאלתו עם תהיה יציאתו חוץ לתחום דרך למעלה מעשרה קרויה יציאה לדעת לאסרה אף בחזר אם לאו פירושה לדעת הרבה מפרשי׳ בשלא הגיע אח״כ למטה מעשרה שכל ששבת למטה מעשרה ויצא אפי׳ [הלך] כל אלפים אמה למעלה מעשרה הכל נכנס לו לחשבון ולכשיגיע חוץ לתחום למקום שהוא למטה מעשרה [לא אמרינן] להיות לו משם אלפים אמה לכל רוח שכל שקנה שביתה בין השמשות ביבשה או למטה מעשרה משם מודדין לו על הדרך שכתבנו ומביאים ראיה ממה שאמרו למטה (עירובין מ״ו:) גשמים שירדו ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם והקשו לקנו שביתה באוקיינוס כלומר ולא יזיזם ממקומם שהרי יצאו מתחומן ומאחר שלא אמר תפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה שהרי יצאו מאוקיינוס והלכו להם בעבים על הדרך שאמר כן למי שהעמידה בעבים שנתקשרו מערב יום טוב ובדאית ליה סימנא בגווייהו ואמרו לו תפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין לקנו שביתה בעבים ואף בזו היה לו לומר כן אלא [שמע מינה] שהוא מקשה אף לדעת האומר אין תחומין למעלה מעשרה (אלא שמע מינה) כל שקנה שביתה למטה מעשרה אע״פ שיצא למעלה מעשרה לכשיגיע למטה מעשרה לא יזיזם ממקומם והוא שהקשה לקנו שביתה באוקיינוס שהאידים העולים משם מקרקעיתה או מסמוך לה הם יוצאים ולא יזיזם וכו׳ כמו שיתבאר וא״כ שאלת רב חנניה אם בקנה שביתה למטה מעשרה היא ועל הדרך שפרשנוה פירושה שאחר שהגיע לסוף תחומו יצא ממנו דרך מעלה מעשרה ולא הגיע למטה מעשרה ושאלוהו אם נקרא יוצא אם לאו וכן השאלה מתפשטת בשבת למעלה מעשרה אם יש קנין שביתה להיות לו אלפים אמה לבד לכל רוח או אינה שביתה ושילך למעלה מעשרה כמה שירצה ולא ימדוד עד שיגיע למטה מעשרה ומ״מ יש חולקי׳ בדעת זה ומפרשי׳ למטה ולקנו שביתה באוקיינוס ולא יהא להם אלא אלפים אמה ואינו נראה כן:
ובאו ללמדה תחלה ממה שאמרו במשנתנו שהפליגה ספינתם ור׳ יהושע ור׳ עקיבא לא זזו ממקומם והיה סובר בפי׳ משנתנו שהספינה אינה גוששת וסתמה למעלה מעשרה ולדעת רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה אין ללמוד הימנה כלום שאפי׳ למטה מעשרה היו הולכין את כלה כמו שאמרוה בנתנוהו בדיר וסהר אבל ר׳ יהושע ור׳ עקיבא שאוסרין בנתינת דיר וסהר אלא בארבע אמות והיה ראוי לומר כן מן הדין בספינה אם לא שאין תחומין למעלה מעשרה אבל מאחר שאין תחומין למעלה מעשרה היה מותר מן הדין וזהו רצו להחמיר על עצמן וגרסת הספרים אי אמרת בשלמא אין תחומין היינו רצו כלומר שמן הדין היו מותרים אלא אי אמרת יש תחומין מאי רצו והלא מן הדין הוא ותירץ לה בשמהלכת ברקק שלדברי הכל יש תחומין ואין היתרה מן הדין מצד תחומין אלא מצד שביארנו למעלה אם ששבת באויר מחיצות אם שהספינה אין לה דין ארבע אמות וגירסא שלנו כדאמר רבה במהלכת ברקק ויש גורס׳ אי אמרת בשלמא יש תחומין משום הכי רצו שהיה להם להקל בה והחמירו בעצמם לפסוק יש תחומין אלא אם אין תחומין ואף הם מודים כן אמאי רצו ותירץ גזרה משום מהלכת ברקק וכן יש בה פירושי׳ אחרים כמו שתמצא בפירושי הגאונים והרבנים אלא שאיני בא עכשו אלא להציע את הביאור בקצור:
ואח״כ באו ללמדה ממה שאמרו במשנתנו גם כן פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה וכו׳ ואי אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי הרי הספינה למעלה מעשרה ואין לה דין תחומין והעמידוה במהלכת ברקק על הדרך שביארנו וגדולי הדור שאלו ואף במהלכת בפלגים למעלה מעשרה היאך מדקדק ממנה לומר יש תחומין והרי ספינה מתנדנדת בכל שעה וכל שהוא מתנדנד אינו קונה שביתה אף לדעת האומר יש תחומין וכמו שאמרו במים לקנו שביתה בעבים ותירץ מיא דעיבא מינד ניידי אלא שאפשר שעמדה בין השמשות או שמא כך הוא מקשה אי אמרת בשלמא יש תחומין משכחת לה בעומדת בין השמשות אלא אי אמרת אין תחומין אף בעומדת כי לא היו בתוך התחום מאי הוי וכו׳:
ובאו ללמדה משב שמעתא הנזכרות בראש פרק אלו טרפות דאיתמרן בצפרא לקמיה דרב חסדא בסורא ובאותו היום בעצמו נאמרו לרבה בפום בדיתא ויש שם יתר מן התחום אף על ידי עירוב וא״כ על כרחך בשהלך המגיד למעלה מעשרה והמשילו לאליהו על דמיון תנועת העופפות ולמדנו מ״מ שכל למעלה מעשרה מהלך כמה שירצה ותירץ לו דרך צחות דלמא יוסף שידא פרשו בו גדולי הרבנים שאינו משמר שבת:
ובאו עוד ללמדה ממה שאמרו הריני נזיר יום שבן דוד בא מותר בשבתות וכו׳ ואי אין תחומין אף הוא יכול לבא למעלה מעשרה ואם מפני שלא בא אליהו שהוא צריך לבא תחלה אף בחול יהא מותר שהרי על כל פנים צריך לבא יום אחד קודם לו ואחר שלא בא אליהו אתמול אף בן דוד לא יבא היום אלא שמאחר שאתה אוסרו אתה חושש שמא בא אליהו אתמול לבית דין הגדול ולא נודע עד שבא בן דוד וא״כ אי אין תחומין אף בשבת ליתסר ותירצה משום דאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים וא״ת והלא אף בבן דוד כן ונתירהו מיהא בערב שבת אלא שתירץ לו שבן דוד אינו מתעכב מפני ערב שבת שהכל נעשין עבדים לישראל באותו היום ואין חששא לטורח שלהם והקשה ובחד בשבת מיהא לשתרי שהרי לא בא אליהו בשבת דיש תחומין וכו׳ ואף הוא אינו בא היום וא״כ למדת שאין תחומין וסוף הדברים אמר ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין אי אין תחומין ולחומרא ואנו מפרשי׳ ולחומרא לענין נזיר והילכך לא ישתה במוצאי שבת שמא אין תחומין וכבר בא אליהו מאתמול ובשבת והיה אוסרו בשבת מחשש יש תחומין אלמלא שאין אליהו בא בערבי שבתות וכו׳ ולענין הנזירות מיהא חזר ושאל אם זה אמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא הואיל ולאלתר תל עליו נזירות היאך שבת מפקיעו אח״כ ופירשה שבשבת או יום טוב אמרה לומר שאינו אסור עד למחר ולמחר מתחיל באיסורו לעולם או עד שיבא וי״מ שלשים יום וכן כתבוה בתוספות והם מפרשי׳ סתם הדברים הריני נזיר ימים הראוים לביאת משיח אבל גדולי המחברי׳ כתבוה כדברינו:
ולענין פסק ההלכה הואיל ונשאר הדבר מספק יראה לגדולי המפרשי׳ להחמיר בה וכמו שאמרו בכאן מספקא ליה ולחומרא והם מפרשי׳ אותו אף לענין תחומין ולא לענין נזיר לבד נמצא לדעת זה שמשנתנו מתפרשת אף למעלה מעשרה ומביאים ראיות לדבריהם שפשוטה של משנה בעמוקה עשרה משמע ואוקימתא דרקק שנוייא דחיקא היא שהרי אין ספינה מהלכת יפה בפחות מעשרה ומ״מ זו אינה ראיה שאפשר בספינה קטנה ועוד הביאו ראיה ממה שאמרו למטה (עירובין מ״ז:) חרם שבין תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו ואף בזו חכמי הדורות משיבין בה שאף לדעת האומר אין תחומין היא שהמים אף ביתר מעשרה קונין הם שביתה במקומן וכמו שאמרו לקנו שביתה באוקיינוס שבודאי לדעת הכל שאלוה וטעם הדבר ממה שאמרו מים על מים היינו הנחתן ולא אמרו אין תחומי׳ אלא בספינה המהלכת והרי אמרו שכלי צף על פני המים אין זה הנחתו ונמצא לדעת הפוסקי׳ יש תחומין למעלה מעשרה שאם הוא בין השמשות בספינה בתוך הים קנה שם שביתה אף למעלה מעשרה ובלבד בעומדת וכשמהלך אח״כ חוץ לתחום אף למעלה מעשרה נמצא יוצא חוץ לתחום ואע״פ שמ״מ אין הלוכו נאסר לו שהרי אינו מהלך ברגליו מ״מ הרי הוא כהוציאוהו עכו״ם ונאסר שלא לזוז מארבעת אמותיו ואפי׳ חזר שהרי מ״מ לדעתו הוא ואין צריך לומר אם קנה שביתה בין השמשות למטה מעשרה ונכנס בספינה והלך שכשיגיע חוץ לתחום ועמדה הספינה או הגיעה לנמל שאסור לו לצאת:
ומ״מ עיקר הדברים לפסוק שאין תחומין למעלה מעשרה שהרי ספק סופרים הוא ואף בתחום שלש פרסאות מיהא הכל מדברי סופרי׳ ואף ביבשה כל שאין לו אלא ארבע אמות מדברי סופרים הוא ולשטתנו כל שהיה בין השמשות בספינה למעלה מעשרה לא קנה שביתה והולך בכל מה שהספינה הולכת וכשמגיע לפחות מעשרה הרי הוא תחלת תחומו ויורד לשם ונמצא המגיעים לנמל בשבת אם היו בין השמשות בספינה יורדים לנמל ובתוך העיר בלא פקפוק אבל אם קנה שביתה ביבשה או למטה מעשרה אע״פ שיצא לו מיד למעלה מעשרה והלך כל מהלכו למעלה מעשרה כשיגיע חוץ לתחום למטה מעשרה אינו זז מארבע אמותיו כמו שכתבנו ובקצת מקומות מערימין בזו שהעכו״ם מוציאין אותם מן הספינה בהכרח ודנין את הנמל כדיר וסהר להלך בכלו כרבן גמליאל ובנמל המוקף וקצת שבוש נמצא לענין זה לקצת בני אדם שנכנסין בין השמשות לספינה ומקדשין שם וכשמשכה יורדים וחוזרים לבתיהם ולמחר בשבת אי בלילה נכנסין בספינה והולכין והם סוברים ששביתת העיר בטלה מהם וחלה עליהם שביתת הספינה והרי היא למעלה מעשרה ואינה שביתה וכשמגיעין בו ביום לנמל יהו יכולין לירד וליכנס לעיר ואין זה כלום שכל שאינו בין השמשות במקום הראוי לשביתה שביורד ממנה וחוזר לביתו חלה עליו שביתת העיר וכשיצא חוץ לתחום כשיגיע לנמל אסור לו לירד אא״כ הנמל מוקף וכשיעור בית סאתים שיטלטל בכלו אבל לעיר לא ואם הם הולכים למהלך גדול אין צריכים כלום שאע״פ שקנו שביתת העיר ילכו כל היום למעלה מעשרה ובלבד שכשיגיעו לנמל לא יצאו ממנו או אם הנמל יתר מבית סאתים לא יצאו מן הספינה:
ומ״מ גדולי הדור משיבין לדעת הפוסקים אין תחומין מה הועיל בעל הגמ׳ כשהעמיד ברייתא דנזיר בספיקא והרי אף כשתהא פשוטה לו דאין תחומין לגבי נזיר אסור לגבי תחומין מותר ומפרשי׳ דנפקא מינה בין ספק לודאי שאם פסקנו ודאי אין תחומין אף כשקנה שביתה ביבשה מותר לו ליכנס ולילך (למטה) [למעלה] מעשרה כמו שיוכל אלא שאם יגיע לנמל לא ירד או לא יצא ממנו על הדרך שכתבנו אבל אם פסקנוה בספק אסור לו לצאת מתחום ביתו ונמצא אף לדבריהם שאין כאן אלא איסור ולכתחלה ומודים הם שאם נכנסו ילכו ובלבד שכשיגיעו לנמל לא ירדו וכל שנפסוק אין תחומין מותר אף לכתחלה הא מ״מ כל ששבת בספינה למעלה מעשרה כשמגיע ליבשה יורד ויש לו ממקום שפגע בו ראשון למטה מעשרה אלפים אמה ששם הוא קונה שביתה אף באמצע שבת ואם הוא באותה שעה בתוך תחום העיר הרי הוא כבני העיר לדעתי אלא שגדולי הדור דנין אותה כמודד ובא שאפי׳ כלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ואינו כקונה שביתה בעיר אא״כ נכנס לתחום העיר קודם שחשכה וכל שקנה שביתה ויצא משם בספינה חוץ לתחום מותר לטלטל ולהלך בכל הספינה ואפי׳ לא שבת באויר מחיצותיה שאין לה דין ארבע אמות ויש פוסקים טעם אויר מחיצות ואומרי׳ שאם נכנס בה בשבת הואיל ולא שבת באויר מחיצות משיצא חוץ לתחום אינו מטלטל אף בתוך הספינה אלא בארבע אמות ומטעם זה אפשר שנהגו לירד בתוכה ערב שבת שיתקיים בהם שבת באויר מחיצות וכן כתבנוה בראשון של שבת ולמדת שצריך הוא בעצמו להיות שם ולא יועיל בה לשלח שם פת ביד שליח וי״א שכל כניסה בשבת אסור בה לכתחלה עד שיכנס בה עם השמש וכן כתבוה בתוספות ואף זה טעם אחד אצלם ליכנס בה מבעוד יום כדי שיכנס עם השמש ואינו כלום שאם כן כשחזר לו לביתו הרי הוא אח״כ תחלת ביאה ואף לעקר הענין אין הדברים נראין:
ומי שנכנס בספינה בשבת והלכה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה אם קנה שביתה למטה מעשרה והגיעה בהליכתה עד מקום שאין בו עשרה גם כן וחוץ לתחום אין החזרה מועלת לו לזוז מארבע אמותיו שהרי יוצא לדעת הוא ובתוספות מצאתי שזה כהוציאוהו עכו״ם והחזירוהו ואין נראה לי כן אלא אם היה בא מקודם השבת ושמא תאמר מ״מ לכתחלה מיהא היאך מביא עצמו לצאת חוץ לתחום יראה שהקלו בה מתוך שאין בה הלוך ברגליו בדרך הערמה שאינו אלא כנכנס לשם על מנת לשבות והעכו״ם מוליכה ומנהיגה שישראל ודאי אסור להנהיגה אא״כ מפני סכנה:
יראה מכל מה שכתבנו שמה שאסרו בראשון של שבת שלא ליכנס בספינה תוך שלשה ימים קודם השבת יהא סותר ענין סוגייא זו לגמרי ומ״מ כבר הטלנו פשרה ביניהם במקומה בכדי היכולת ואתה צריך בכאן לעיין מה שכתבנו שם עד שתגלגל את הפשרה בסוגיא זו:
כל הדברים שהתרנו בספינה אין בה חלוק בין ים לשאר נהרות והכל תלוי בעומק עשרה וכן כל מה שהתרנו בספינה כתבו בתוספות שהותרו בקרונות ובלבד בנמשכות על ידי עכו״ם אבל הנמשכות על ידי בהמות קטורות בהם אסור אפי׳ נכנסו בהן קודם השבת ואפי׳ שלשה ימים קודם השבת ואפי׳ מתחלת יום ראשון שזה כרכיבה גמורה ויש כאן גזרת חתוך זמורה להדריך את הבהמה ולהנהיגה:
כל שאסרנו לירד מן הספינה או מארבע אמותיו כל שנצרך לנקביו ואין המקום צנוע לו יורד ומרחיק עד כדי שלא יתבייש ומ״מ אין אומרין בה אי פקח הוא ילך לצד תחומו על הדרך שאמרנו למעלה בהוציאוהו עכו״ם שהרי זה מיהא יוצא לדעת הוא:
ממה שכתבנו למדת שמותר לילך בתוך הספינה כלה ולטלטל ולהעביר בתוכה בכלה ואפי׳ היתה יתרה על בית סאתים שהספינה היקפה חשוב היקף של דירה ואין הלכה כדברי האומר מחיצות להבריח מים הן עשויות ומ״מ דוקא במחיצות גבוהות עשרה הא אם אין דפנותיה גבוהות עשרה הרי היא ככרמלית ואין מטלטלין אלא בארבע אמות וכן אין שביתתה נקראת שבת באויר מחיצות ודבר זול יתבאר בפרק גגות וכן יתבאר שם (עירובין צ׳:) שאם הפכה לזפתה אין מטלטלין לא על גבה ולא בתוכה אלא בארבע אמות אבל אם הפכה לאכול או לישן תחתיה מפני החמה או מפני הגשמים מטלטלין בכלה אפי׳ יתרה מבית סאתים הואיל ומחיצותיה גבוהות עשרה:
לא היה מקום לספינה לירד בו ועשו העכו״ם כבש לעצמם לירד בו אע״פ שעשאום בפני ישראל ושהם מכירים אותם הואיל וכבש לאחד כבש למאה מותר לישראל לירד בו ודבר זה יתבאר במסכת שבת פרק [כל] כתבי:
בתוספתא אמרו בתים שבספינה צריכים לערב ואף גדולי הדור כתבו שספינות אלו הגדולות שמחלקין אותן לדיורין זה שובת בחלקו וזה שובת בחלקו הואיל ויש שם שני ישראלים וכל אחד אוכל במקומו המיוחד לו הרי אלו אוסרים זה על זה ואפי׳ עירבו אין עירובן עירוב הואיל ונכרים שם שהרי זה כדר עם הנכרי שבחצר שאין עירוב ולא בטול רשות במקום עכו״ם ואע״פ שבפונדק אמרו אפשר לחלק כמו שיתבאר פונדק יש בו חדרים ועליות קבועים במחיצות גמורות כשאר בתים המוחלקים אבל מחיצות שבתוך הספינה אינם קבועות אלא שעושה אותם כל אחד לעצמו לשעה לאכל שם בצניעות ומחיצה העשויה לצניעות אינה מחיצה כמו שביארנו בפרק שני ואין תקנתם להוציא מחבורה לחבורה אלא שיקדימו וישכרו כל הספינה מבעל הספינה או מאשתו או מאחד מאנשי ביתו אפי׳ בפחות מפרוטה ואם כבר השכיר בה הדרים ועליות לעכו״ם אי אפשר לשכור ממנו אלא מדעת השוכרים אא״כ היה רשות ביד בעל הספינה לפי מנהגם לסלקם ולהחליף מזה לזה שכל שהוא כן שוכרים ממנו אע״פ שהשכיר כמו שיתבאר בפונדק בפרק הדר ואם יש רשות לבעל הספינה להעמיד כליו במקום שהשכיר שוכרן ממנו שהרי הוא כשכירו ולקיטו ואם דיורין אלו לא נתחלקו במחיצה עד התקרה או בפחות משלשה סמוך לה אע״פ שגבוהות עשרה אין כאן חלוק דיורין כמו שיתבאר כיוצא בה בפרק הדר בחמש חבורות ששבתו בטרקלין ואם עשו מחיצה למקום לינה ולא למקום אכילה אינן אוסרי׳ זה על זה שמקום פתא גורם כמו שיתבאר:
יש מקצת דברים צריכין לבאר בענין הספינה מענין טלטול מן הים ליבשה ומן היבשה לים מספינה לים ומן הים לספינה ומספינה לספינה ומענין תשמיש גדולים וקטנים מן הספינה לים או לרוק מן הספינה לים וכבר ביארנו קצתם במסכת שבת פרק הזורק וכן יתבארו קצתם בפרק הדר בע״ה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
ודבר זה שפרשנוהו בששבת למטה מעשרה והלך כל תחומו ששאלתו עם תהיה יציאתו חוץ לתחום דרך למעלה מעשרה קרויה יציאה לדעת לאסרה אף בחזר אם לאו פירושה לדעת הרבה מפרשי׳ בשלא הגיע אח״כ למטה מעשרה שכל ששבת למטה מעשרה ויצא אפי׳ [הלך] כל אלפים אמה למעלה מעשרה הכל נכנס לו לחשבון ולכשיגיע חוץ לתחום למקום שהוא למטה מעשרה [לא אמרינן] להיות לו משם אלפים אמה לכל רוח שכל שקנה שביתה בין השמשות ביבשה או למטה מעשרה משם מודדין לו על הדרך שכתבנו ומביאים ראיה ממה שאמרו למטה (עירובין מ״ו:) גשמים שירדו ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם והקשו לקנו שביתה באוקיינוס כלומר ולא יזיזם ממקומם שהרי יצאו מתחומן ומאחר שלא אמר תפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה שהרי יצאו מאוקיינוס והלכו להם בעבים על הדרך שאמר כן למי שהעמידה בעבים שנתקשרו מערב יום טוב ובדאית ליה סימנא בגווייהו ואמרו לו תפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין לקנו שביתה בעבים ואף בזו היה לו לומר כן אלא [שמע מינה] שהוא מקשה אף לדעת האומר אין תחומין למעלה מעשרה (אלא שמע מינה) כל שקנה שביתה למטה מעשרה אע״פ שיצא למעלה מעשרה לכשיגיע למטה מעשרה לא יזיזם ממקומם והוא שהקשה לקנו שביתה באוקיינוס שהאידים העולים משם מקרקעיתה או מסמוך לה הם יוצאים ולא יזיזם וכו׳ כמו שיתבאר וא״כ שאלת רב חנניה אם בקנה שביתה למטה מעשרה היא ועל הדרך שפרשנוה פירושה שאחר שהגיע לסוף תחומו יצא ממנו דרך מעלה מעשרה ולא הגיע למטה מעשרה ושאלוהו אם נקרא יוצא אם לאו וכן השאלה מתפשטת בשבת למעלה מעשרה אם יש קנין שביתה להיות לו אלפים אמה לבד לכל רוח או אינה שביתה ושילך למעלה מעשרה כמה שירצה ולא ימדוד עד שיגיע למטה מעשרה ומ״מ יש חולקי׳ בדעת זה ומפרשי׳ למטה ולקנו שביתה באוקיינוס ולא יהא להם אלא אלפים אמה ואינו נראה כן:
ובאו ללמדה תחלה ממה שאמרו במשנתנו שהפליגה ספינתם ור׳ יהושע ור׳ עקיבא לא זזו ממקומם והיה סובר בפי׳ משנתנו שהספינה אינה גוששת וסתמה למעלה מעשרה ולדעת רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה אין ללמוד הימנה כלום שאפי׳ למטה מעשרה היו הולכין את כלה כמו שאמרוה בנתנוהו בדיר וסהר אבל ר׳ יהושע ור׳ עקיבא שאוסרין בנתינת דיר וסהר אלא בארבע אמות והיה ראוי לומר כן מן הדין בספינה אם לא שאין תחומין למעלה מעשרה אבל מאחר שאין תחומין למעלה מעשרה היה מותר מן הדין וזהו רצו להחמיר על עצמן וגרסת הספרים אי אמרת בשלמא אין תחומין היינו רצו כלומר שמן הדין היו מותרים אלא אי אמרת יש תחומין מאי רצו והלא מן הדין הוא ותירץ לה בשמהלכת ברקק שלדברי הכל יש תחומין ואין היתרה מן הדין מצד תחומין אלא מצד שביארנו למעלה אם ששבת באויר מחיצות אם שהספינה אין לה דין ארבע אמות וגירסא שלנו כדאמר רבה במהלכת ברקק ויש גורס׳ אי אמרת בשלמא יש תחומין משום הכי רצו שהיה להם להקל בה והחמירו בעצמם לפסוק יש תחומין אלא אם אין תחומין ואף הם מודים כן אמאי רצו ותירץ גזרה משום מהלכת ברקק וכן יש בה פירושי׳ אחרים כמו שתמצא בפירושי הגאונים והרבנים אלא שאיני בא עכשו אלא להציע את הביאור בקצור:
ואח״כ באו ללמדה ממה שאמרו במשנתנו גם כן פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה וכו׳ ואי אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי הרי הספינה למעלה מעשרה ואין לה דין תחומין והעמידוה במהלכת ברקק על הדרך שביארנו וגדולי הדור שאלו ואף במהלכת בפלגים למעלה מעשרה היאך מדקדק ממנה לומר יש תחומין והרי ספינה מתנדנדת בכל שעה וכל שהוא מתנדנד אינו קונה שביתה אף לדעת האומר יש תחומין וכמו שאמרו במים לקנו שביתה בעבים ותירץ מיא דעיבא מינד ניידי אלא שאפשר שעמדה בין השמשות או שמא כך הוא מקשה אי אמרת בשלמא יש תחומין משכחת לה בעומדת בין השמשות אלא אי אמרת אין תחומין אף בעומדת כי לא היו בתוך התחום מאי הוי וכו׳:
ובאו ללמדה משב שמעתא הנזכרות בראש פרק אלו טרפות דאיתמרן בצפרא לקמיה דרב חסדא בסורא ובאותו היום בעצמו נאמרו לרבה בפום בדיתא ויש שם יתר מן התחום אף על ידי עירוב וא״כ על כרחך בשהלך המגיד למעלה מעשרה והמשילו לאליהו על דמיון תנועת העופפות ולמדנו מ״מ שכל למעלה מעשרה מהלך כמה שירצה ותירץ לו דרך צחות דלמא יוסף שידא פרשו בו גדולי הרבנים שאינו משמר שבת:
ובאו עוד ללמדה ממה שאמרו הריני נזיר יום שבן דוד בא מותר בשבתות וכו׳ ואי אין תחומין אף הוא יכול לבא למעלה מעשרה ואם מפני שלא בא אליהו שהוא צריך לבא תחלה אף בחול יהא מותר שהרי על כל פנים צריך לבא יום אחד קודם לו ואחר שלא בא אליהו אתמול אף בן דוד לא יבא היום אלא שמאחר שאתה אוסרו אתה חושש שמא בא אליהו אתמול לבית דין הגדול ולא נודע עד שבא בן דוד וא״כ אי אין תחומין אף בשבת ליתסר ותירצה משום דאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים וא״ת והלא אף בבן דוד כן ונתירהו מיהא בערב שבת אלא שתירץ לו שבן דוד אינו מתעכב מפני ערב שבת שהכל נעשין עבדים לישראל באותו היום ואין חששא לטורח שלהם והקשה ובחד בשבת מיהא לשתרי שהרי לא בא אליהו בשבת דיש תחומין וכו׳ ואף הוא אינו בא היום וא״כ למדת שאין תחומין וסוף הדברים אמר ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין אי אין תחומין ולחומרא ואנו מפרשי׳ ולחומרא לענין נזיר והילכך לא ישתה במוצאי שבת שמא אין תחומין וכבר בא אליהו מאתמול ובשבת והיה אוסרו בשבת מחשש יש תחומין אלמלא שאין אליהו בא בערבי שבתות וכו׳ ולענין הנזירות מיהא חזר ושאל אם זה אמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא הואיל ולאלתר תל עליו נזירות היאך שבת מפקיעו אח״כ ופירשה שבשבת או יום טוב אמרה לומר שאינו אסור עד למחר ולמחר מתחיל באיסורו לעולם או עד שיבא וי״מ שלשים יום וכן כתבוה בתוספות והם מפרשי׳ סתם הדברים הריני נזיר ימים הראוים לביאת משיח אבל גדולי המחברי׳ כתבוה כדברינו:
ולענין פסק ההלכה הואיל ונשאר הדבר מספק יראה לגדולי המפרשי׳ להחמיר בה וכמו שאמרו בכאן מספקא ליה ולחומרא והם מפרשי׳ אותו אף לענין תחומין ולא לענין נזיר לבד נמצא לדעת זה שמשנתנו מתפרשת אף למעלה מעשרה ומביאים ראיות לדבריהם שפשוטה של משנה בעמוקה עשרה משמע ואוקימתא דרקק שנוייא דחיקא היא שהרי אין ספינה מהלכת יפה בפחות מעשרה ומ״מ זו אינה ראיה שאפשר בספינה קטנה ועוד הביאו ראיה ממה שאמרו למטה (עירובין מ״ז:) חרם שבין תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו ואף בזו חכמי הדורות משיבין בה שאף לדעת האומר אין תחומין היא שהמים אף ביתר מעשרה קונין הם שביתה במקומן וכמו שאמרו לקנו שביתה באוקיינוס שבודאי לדעת הכל שאלוה וטעם הדבר ממה שאמרו מים על מים היינו הנחתן ולא אמרו אין תחומי׳ אלא בספינה המהלכת והרי אמרו שכלי צף על פני המים אין זה הנחתו ונמצא לדעת הפוסקי׳ יש תחומין למעלה מעשרה שאם הוא בין השמשות בספינה בתוך הים קנה שם שביתה אף למעלה מעשרה ובלבד בעומדת וכשמהלך אח״כ חוץ לתחום אף למעלה מעשרה נמצא יוצא חוץ לתחום ואע״פ שמ״מ אין הלוכו נאסר לו שהרי אינו מהלך ברגליו מ״מ הרי הוא כהוציאוהו עכו״ם ונאסר שלא לזוז מארבעת אמותיו ואפי׳ חזר שהרי מ״מ לדעתו הוא ואין צריך לומר אם קנה שביתה בין השמשות למטה מעשרה ונכנס בספינה והלך שכשיגיע חוץ לתחום ועמדה הספינה או הגיעה לנמל שאסור לו לצאת:
ומ״מ עיקר הדברים לפסוק שאין תחומין למעלה מעשרה שהרי ספק סופרים הוא ואף בתחום שלש פרסאות מיהא הכל מדברי סופרי׳ ואף ביבשה כל שאין לו אלא ארבע אמות מדברי סופרים הוא ולשטתנו כל שהיה בין השמשות בספינה למעלה מעשרה לא קנה שביתה והולך בכל מה שהספינה הולכת וכשמגיע לפחות מעשרה הרי הוא תחלת תחומו ויורד לשם ונמצא המגיעים לנמל בשבת אם היו בין השמשות בספינה יורדים לנמל ובתוך העיר בלא פקפוק אבל אם קנה שביתה ביבשה או למטה מעשרה אע״פ שיצא לו מיד למעלה מעשרה והלך כל מהלכו למעלה מעשרה כשיגיע חוץ לתחום למטה מעשרה אינו זז מארבע אמותיו כמו שכתבנו ובקצת מקומות מערימין בזו שהעכו״ם מוציאין אותם מן הספינה בהכרח ודנין את הנמל כדיר וסהר להלך בכלו כרבן גמליאל ובנמל המוקף וקצת שבוש נמצא לענין זה לקצת בני אדם שנכנסין בין השמשות לספינה ומקדשין שם וכשמשכה יורדים וחוזרים לבתיהם ולמחר בשבת אי בלילה נכנסין בספינה והולכין והם סוברים ששביתת העיר בטלה מהם וחלה עליהם שביתת הספינה והרי היא למעלה מעשרה ואינה שביתה וכשמגיעין בו ביום לנמל יהו יכולין לירד וליכנס לעיר ואין זה כלום שכל שאינו בין השמשות במקום הראוי לשביתה שביורד ממנה וחוזר לביתו חלה עליו שביתת העיר וכשיצא חוץ לתחום כשיגיע לנמל אסור לו לירד אא״כ הנמל מוקף וכשיעור בית סאתים שיטלטל בכלו אבל לעיר לא ואם הם הולכים למהלך גדול אין צריכים כלום שאע״פ שקנו שביתת העיר ילכו כל היום למעלה מעשרה ובלבד שכשיגיעו לנמל לא יצאו ממנו או אם הנמל יתר מבית סאתים לא יצאו מן הספינה:
ומ״מ גדולי הדור משיבין לדעת הפוסקים אין תחומין מה הועיל בעל הגמ׳ כשהעמיד ברייתא דנזיר בספיקא והרי אף כשתהא פשוטה לו דאין תחומין לגבי נזיר אסור לגבי תחומין מותר ומפרשי׳ דנפקא מינה בין ספק לודאי שאם פסקנו ודאי אין תחומין אף כשקנה שביתה ביבשה מותר לו ליכנס ולילך (למטה) [למעלה] מעשרה כמו שיוכל אלא שאם יגיע לנמל לא ירד או לא יצא ממנו על הדרך שכתבנו אבל אם פסקנוה בספק אסור לו לצאת מתחום ביתו ונמצא אף לדבריהם שאין כאן אלא איסור ולכתחלה ומודים הם שאם נכנסו ילכו ובלבד שכשיגיעו לנמל לא ירדו וכל שנפסוק אין תחומין מותר אף לכתחלה הא מ״מ כל ששבת בספינה למעלה מעשרה כשמגיע ליבשה יורד ויש לו ממקום שפגע בו ראשון למטה מעשרה אלפים אמה ששם הוא קונה שביתה אף באמצע שבת ואם הוא באותה שעה בתוך תחום העיר הרי הוא כבני העיר לדעתי אלא שגדולי הדור דנין אותה כמודד ובא שאפי׳ כלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ואינו כקונה שביתה בעיר אא״כ נכנס לתחום העיר קודם שחשכה וכל שקנה שביתה ויצא משם בספינה חוץ לתחום מותר לטלטל ולהלך בכל הספינה ואפי׳ לא שבת באויר מחיצותיה שאין לה דין ארבע אמות ויש פוסקים טעם אויר מחיצות ואומרי׳ שאם נכנס בה בשבת הואיל ולא שבת באויר מחיצות משיצא חוץ לתחום אינו מטלטל אף בתוך הספינה אלא בארבע אמות ומטעם זה אפשר שנהגו לירד בתוכה ערב שבת שיתקיים בהם שבת באויר מחיצות וכן כתבנוה בראשון של שבת ולמדת שצריך הוא בעצמו להיות שם ולא יועיל בה לשלח שם פת ביד שליח וי״א שכל כניסה בשבת אסור בה לכתחלה עד שיכנס בה עם השמש וכן כתבוה בתוספות ואף זה טעם אחד אצלם ליכנס בה מבעוד יום כדי שיכנס עם השמש ואינו כלום שאם כן כשחזר לו לביתו הרי הוא אח״כ תחלת ביאה ואף לעקר הענין אין הדברים נראין:
ומי שנכנס בספינה בשבת והלכה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה אם קנה שביתה למטה מעשרה והגיעה בהליכתה עד מקום שאין בו עשרה גם כן וחוץ לתחום אין החזרה מועלת לו לזוז מארבע אמותיו שהרי יוצא לדעת הוא ובתוספות מצאתי שזה כהוציאוהו עכו״ם והחזירוהו ואין נראה לי כן אלא אם היה בא מקודם השבת ושמא תאמר מ״מ לכתחלה מיהא היאך מביא עצמו לצאת חוץ לתחום יראה שהקלו בה מתוך שאין בה הלוך ברגליו בדרך הערמה שאינו אלא כנכנס לשם על מנת לשבות והעכו״ם מוליכה ומנהיגה שישראל ודאי אסור להנהיגה אא״כ מפני סכנה:
יראה מכל מה שכתבנו שמה שאסרו בראשון של שבת שלא ליכנס בספינה תוך שלשה ימים קודם השבת יהא סותר ענין סוגייא זו לגמרי ומ״מ כבר הטלנו פשרה ביניהם במקומה בכדי היכולת ואתה צריך בכאן לעיין מה שכתבנו שם עד שתגלגל את הפשרה בסוגיא זו:
כל הדברים שהתרנו בספינה אין בה חלוק בין ים לשאר נהרות והכל תלוי בעומק עשרה וכן כל מה שהתרנו בספינה כתבו בתוספות שהותרו בקרונות ובלבד בנמשכות על ידי עכו״ם אבל הנמשכות על ידי בהמות קטורות בהם אסור אפי׳ נכנסו בהן קודם השבת ואפי׳ שלשה ימים קודם השבת ואפי׳ מתחלת יום ראשון שזה כרכיבה גמורה ויש כאן גזרת חתוך זמורה להדריך את הבהמה ולהנהיגה:
כל שאסרנו לירד מן הספינה או מארבע אמותיו כל שנצרך לנקביו ואין המקום צנוע לו יורד ומרחיק עד כדי שלא יתבייש ומ״מ אין אומרין בה אי פקח הוא ילך לצד תחומו על הדרך שאמרנו למעלה בהוציאוהו עכו״ם שהרי זה מיהא יוצא לדעת הוא:
ממה שכתבנו למדת שמותר לילך בתוך הספינה כלה ולטלטל ולהעביר בתוכה בכלה ואפי׳ היתה יתרה על בית סאתים שהספינה היקפה חשוב היקף של דירה ואין הלכה כדברי האומר מחיצות להבריח מים הן עשויות ומ״מ דוקא במחיצות גבוהות עשרה הא אם אין דפנותיה גבוהות עשרה הרי היא ככרמלית ואין מטלטלין אלא בארבע אמות וכן אין שביתתה נקראת שבת באויר מחיצות ודבר זול יתבאר בפרק גגות וכן יתבאר שם (עירובין צ׳:) שאם הפכה לזפתה אין מטלטלין לא על גבה ולא בתוכה אלא בארבע אמות אבל אם הפכה לאכול או לישן תחתיה מפני החמה או מפני הגשמים מטלטלין בכלה אפי׳ יתרה מבית סאתים הואיל ומחיצותיה גבוהות עשרה:
לא היה מקום לספינה לירד בו ועשו העכו״ם כבש לעצמם לירד בו אע״פ שעשאום בפני ישראל ושהם מכירים אותם הואיל וכבש לאחד כבש למאה מותר לישראל לירד בו ודבר זה יתבאר במסכת שבת פרק [כל] כתבי:
בתוספתא אמרו בתים שבספינה צריכים לערב ואף גדולי הדור כתבו שספינות אלו הגדולות שמחלקין אותן לדיורין זה שובת בחלקו וזה שובת בחלקו הואיל ויש שם שני ישראלים וכל אחד אוכל במקומו המיוחד לו הרי אלו אוסרים זה על זה ואפי׳ עירבו אין עירובן עירוב הואיל ונכרים שם שהרי זה כדר עם הנכרי שבחצר שאין עירוב ולא בטול רשות במקום עכו״ם ואע״פ שבפונדק אמרו אפשר לחלק כמו שיתבאר פונדק יש בו חדרים ועליות קבועים במחיצות גמורות כשאר בתים המוחלקים אבל מחיצות שבתוך הספינה אינם קבועות אלא שעושה אותם כל אחד לעצמו לשעה לאכל שם בצניעות ומחיצה העשויה לצניעות אינה מחיצה כמו שביארנו בפרק שני ואין תקנתם להוציא מחבורה לחבורה אלא שיקדימו וישכרו כל הספינה מבעל הספינה או מאשתו או מאחד מאנשי ביתו אפי׳ בפחות מפרוטה ואם כבר השכיר בה הדרים ועליות לעכו״ם אי אפשר לשכור ממנו אלא מדעת השוכרים אא״כ היה רשות ביד בעל הספינה לפי מנהגם לסלקם ולהחליף מזה לזה שכל שהוא כן שוכרים ממנו אע״פ שהשכיר כמו שיתבאר בפונדק בפרק הדר ואם יש רשות לבעל הספינה להעמיד כליו במקום שהשכיר שוכרן ממנו שהרי הוא כשכירו ולקיטו ואם דיורין אלו לא נתחלקו במחיצה עד התקרה או בפחות משלשה סמוך לה אע״פ שגבוהות עשרה אין כאן חלוק דיורין כמו שיתבאר כיוצא בה בפרק הדר בחמש חבורות ששבתו בטרקלין ואם עשו מחיצה למקום לינה ולא למקום אכילה אינן אוסרי׳ זה על זה שמקום פתא גורם כמו שיתבאר:
יש מקצת דברים צריכין לבאר בענין הספינה מענין טלטול מן הים ליבשה ומן היבשה לים מספינה לים ומן הים לספינה ומספינה לספינה ומענין תשמיש גדולים וקטנים מן הספינה לים או לרוק מן הספינה לים וכבר ביארנו קצתם במסכת שבת פרק הזורק וכן יתבארו קצתם בפרק הדר בע״ה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush