גמרא
פירוש
וְהִיא נִתְעַבְּרָה מְעוּמָּד דָּבָר אַחֵר שַׁלְתִּיאֵל שֶׁנִּשְׁאַל עַל אָלָתוֹ אֵל זְרוּבָּבֶל שֶׁנִּזְרַע בְּבָבֶל וּמָה שְׁמוֹ נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה שְׁמוֹ. יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוּדְתָּא קַמֵּי רַבִּי וְלָא הֲווֹ קָא אָמְרִי וְלָא מִידֵּי אֲמַר לְהוּ אַגְבַּרוּ חַמְרָא אַדַּרְדְּקֵי כִּי הֵיכִי דְּלֵימְרוּ מִילְּתָא כֵּיוָן דְּאִיבַּסּוּם פָּתְחוּ וַאֲמַרוּ אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ שְׁנֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵלּוּ הֵן רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל וְנָשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ח׳:י״ד} וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם בָּנַיי קוֹצִים אַתֶּם מְטִילִין לִי בְּעֵינַיי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אין בן דוד בא עד שיכלו שתי בתי אבות מישראל כו׳ נכנס יין יצא סוד הוא מבואר בסוד עיבור החודש וע״פ מ״ש בפ״ב דר״ה רבי חייא חזייה לסיהרא דהוה קאים בצפרא דכ״ט שקל קלא פתק בה אמר כו׳ זיל איכסי א״ל רבי לר׳ חייא זיל לעין טב וקדשיה ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים והכונה בסוד העבור שדומה לו מלכות בית דוד כמ״ש במדרשות שכמו שהלבנה אחר ט״ו יום שנתמלאה תתחיל לחסר כן היה מלכות בית דוד אחר שהיו מזרעו ט״ו מלכים נחסר המלכות בימי צדקיהו ולא נשאר לו רק ממשלה קצת ר״ג בבבל ונשיא בא״י וכמו שהלבנה הולכת ומתחסרת ט״ו יום עד שתתחסר לגמרי ואחר כך מתחדשת באורה כן אחר שתכלה ממשלת מלכות בית דוד לגמרי דאף ר״ג בבבל ונשיא בא״י יכלו שוב יתחדש מלכותו ולזה כוון שכיסוי הלבנה הוא סימן לרבי שהיה נשיא שיכלה נשיאותו לא רצה הוא לומר כן זיל איכסי רק על ידי רבי חייא גם לא רצה הוא לקדשה ביום ל׳ כאלו היא מכוסה אז שזה סימן רע לנשיא דאדרבה שכל עוד שאינו מתכסה הוא סימן טוב על הנשיאות שימשך ועל כן אמר לרבי חייא דלקדשיה אז ע״פ אותו הכיסוי שא״ל זיל איכסי ולזה אמר ליה רבי שלח לי סימנא דוד מלך ישראל כו׳ ר״ל דאף שהכיסוי של הלבנה הוא סימן רע לנשיאות שיכלה הנה מצד אחר הוא סימנא טבא דדוד מלך ישראל חי וקים שאחר שיכלה הנשיאות יתחדש מלכותו ויצמח קרן דוד וע״כ אמר זיל לעין טב וקדשיה ע״ש סימן טב וז״ש הכא אין בן דוד בא עד שיכלו ב׳ בתי אבות ר״ג ונשיא דאחר שיכלה ממשלתו לגמרי כמו הלבנה אחר ט״ו יום שתחסר לגמרי אז יתחדש מלכותו כמו שתתחדש הלבנה והיה רבי מיצר ע״ז שיכלה נשיאותו וא״ל רבי חייא אל ירע בעיניך שע״י שנכנס יין יצא מהם דבר סוד העיבור שיתחדש שוב מלכות בית דוד וגדולת משפחות הנשיאים בב״י: כיון שפותחין כו׳. דלפי פשוטו שהם בעלי אומניות כמו שתרגם יונתן אומניא ותרעיא לא יתכן מ״ש הכתוב הכל גבורים עושי מלחמה דאין דרך בעלי אומניות להיות עושי מלחמה אבל לפי הדרש היינו גבורים בתורה ועושי מלחמה של תורה ואמר וכמה היו אלף אשמועי׳ שהיו הרבה חכמים וגבורי תורה בגלות יכניה ולזה יתיישב מ״ש בסוף פרק חלק דבקש הקב״ה להחזיר את העולם לתוהו בשביל יהויקים כיון שנסתכל בדורו נתיישב דעתו וביקש הקב״ה להחזיר את העולם לתוהו בשביל דורו של צדקיהו כיון שנסתכל כו׳ והיינו דבימי יהויקים עדיין היו בירושלים החרש והמסגר אלף ת״ח אבל בדורו של צדקיהו לא היו שם ת״ח שכבר גלו עם יכניה ועיין בחדושינו פרק המגרש וק״ל: לונושנתם כו׳. משמע ליה דמלת ונושנתם מיותר דקרא למדרש מיניה גימטריא ור״ל שהקדים ב׳ שנה קודם שנתמלאה סאתם שהיה מתקיים בהם אבד תאבדון וגו׳ ואמר ש״מ מהרה דמרי עלמא תתנ״ב כו׳ ר״ל על כל פנים דלא הוי פחות ממנין זה ואשמועינן בזה בהיפך בענין הגאולה שאם יתמהמה חכה לו ואל תתייאש ממנה באריכו׳ הגלות אף שכמה כתובים הם מורים בהפך על קירוב הישועה כמ״ש כי קרובה ישועתי לבא ונאמר וארוכתך מהרה תצמח ואל תתמה על כך כי מי יודע כמה מהרה דמרי עלמא שיומו אלף שנה ומצינו בו מהרה בתתנ״ב שנה וסמך רב אחא ב״י דבריו אלו אדרשה דונושנתם שהיו ישראל ראוים לאבד ח״ו לגמרי לזמן תתנ״ב אי לאו שהקדים הש״י שתי שנים בצדקתו ואבד תאבדון לפי הראוי ליאבד לגמרי נאמר אבל אי לאו הך דרשה הייתי יכול לומר דאבד תאבדון לאו לגמרי משמע אלא דבזמן השופטים נמי שהיו תחת יד עמון ופלשתים וכמה אומות נתקיים בהם אבד תאבדון דהשתא מהרה דמרי עלמא לא הוי כ״כ וע״כ הוצרך לדרוש דונושנתם ועיין בחדושינו פרק המגרש ודו״ק: בחותמו של אדם הראשון וכו׳. ר״ל לפי הדרך שאמרנו שאדם זכר יחיד נברא בזולת נקבה שאף היא בחותמו של אדם הראשון נבראה שלולי זאת שהיה שינוי בבריאה זכר ונקבה היה לבעל דין לחלוק שהצורות משתנין לפי שינוי הבריאה זכר ונקבה. ואמר דאין אחד דומה לחברו שנאמר תתהפך כחומר וגו׳ עיין פירש״י שהוא דחוק ונראה לפי הדרש אמר שמתהפך ומשתנה הצורה של אדם הראשון לתולדותיו כחומר חותם ר״ל כחותם העשוי מחומר הרך שהיוצר יכול לשנות צורת וחותם אותו החומר כפי רצונו וכמו שיסד הפייטן כי הנה כחומר ביד היוצר ברצותו מרחיב וברצותו מקצר שנותן לו צורה כפי רצונו כן משתנה חותם וצורת אדם הראשון כפי רצונו ית׳ ב״ה ואמר ויתיצבו כו׳ שינוי הצורות כמו לבוש שמשתנה האדם בצורתו כפי הלבוש שהוא לבוש דמשום הך טעמא להגיד גדולתו וכו׳ לא הוי סגי ליה אילו היה טוב לעולם שיהיו דומין בצורות אבל כיון דאדרבה דיותר טוב לעולם בשינוי הצורות כדקאמר שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה וכו׳ בראו יחידי להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שהוא טובע כל שינוי הצורות בחותם אחד ועיין בי״מ וק״ל: וימנע מרשעים וגו׳. עי׳ פירש״י ועוד נראה לפי הדרש שזה המקרא נאמר בתר האי קרא דתתהפך כחומר וגו׳ דר״ל דלכך מתהפך ומשתנה חותם וצורת אדם כדי שימנע מרשעים אורם שנתן עיניו באשה אחרת וזרוע רמה וגו׳ ע״פ מ״ש בפ׳ ד׳ מיתות לא ניתנה קרקע אלא לבעלי זרוע וז״ש דלכך ג״כ נשתנה ונתהפך צורת האדם כדי שתשבר עי״ז זרוע רמה של בעלי זרוע להחזיק בזרוע דירה נאה של אחרים לומר שלי הוא וק״ל: בקול ומראה משום ערוה ובדעת מפני הגזלנים כו׳. וה״ה דה״מ למימר בקול ובמראה מפני הגזלנים אלא דעדיפא מיניה קאמר משום ערוה ובירושלמי קאמר מראה ודעת מפני הגזלנים: ובדעת מפני הגזלנים. פירש״י אם יודע מה שבלב חבירו כו׳ ע״ש וכתב בעל יפה מראהא ולא נהירא דמה שלא ידע אדם מה שבלב חבירו לא הוי שינוי בדעת האנשים כו׳ ונ״ל דשינוי דעת האנשים שאין חפצו של זה כזה כי זה יחפוץ בשדה פלוני וזה באחר כו׳ שאילו היו הכל חפצים בדבר א׳ יבקשו הכל לגזול וכו׳ עכ״ל ועוד האריך ע״ש: שלא יהו האפיקורסים אומרים שותף כו׳. מייתי הך מלתא הכא דלפי מ״ש דאדם יחידי נברא מה שלא נבראו כן כל שאר הנבראים קאמר דלכך נברא בע״ש דאילו נברא האדם קודם ע״ש היו אפיקורסים אומרים שותף כו׳ דכמו שהקב״ה יחידו של עולם בשמים גם הוא יחיד בארץ ושותף היה לו בבריאת שמים וארץ. ואמר שאם תזוח כו׳ אומרים לו יתוש קדמך כו׳. שאל יתגאה האדם כי בריה קלה כיתוש זו קדמו לפרוע ממנו כעין שאמרו בעובדא דטיטוס שהיה מתגאה לומר אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה כו׳ בא יתוש ונכנס בחוטמו כו׳ כמ״ש בפרק הנזקין. ואמר ד״א כדי שיכנס למצוה. דאיכא בב״ב מאן דסבירא ליה אדם מצווה על השבת מדכתיב ויניחהו. ואמר ד״א כדי שיכנס לסעודה כו׳ חכמות בנתה ביתה זו מדתו של הקב״ה כו׳. כתב בעל יפה מראהב לדעת חכמים חכמי אמת שבעת ימי בראשית כנגד ז׳ ספירות וא״ש טפי שהזכיר שהבריאה בחכמה וא״ש לשון הברייתא חכמות בנתה ביתה זו מדתו של הקב״ה וק״ל עכ״ל עיין שם עוד בזה ומ״ש אלו ז׳ ימי בראשית כתבו התוספות דבז׳ נברא העולם שאף על פי שבששה ימים נברא העולם מ״מ היה עולם חסר מנוחה כו׳ עכ״ל והקשה בי״מ ומ״מ קשה האדם ביום ו׳ נברא וי״ל דשלחה נערותיה לאו בתר ז׳ ימים קאמר כו׳ עיין שם ולולי דברי התוספות היה נראה לומר מלשון עמודיה דלאו על ז׳ ימי הבריאה קאמר רק שהעולם עומד ומתקיים על זמן של ז׳ ימי בראשית ומילי מילי קחשיב שעשתה החכמה ותו לא מידי. ומ״ש אלו ימים ונהרות וכל צרכי עולם כו׳. פרט את הימים ונהרות טפי מכל שאר צרכי עולם לפי שהם צריכין ביותר כמ״ש שא״א לעולם בלי מים אבל אפשר בימים ובנהרות לאכול הדגים ולשתות המים שבהם וי״מ כתב בזה בדחוקים ואין להאריך עוד כתב שם ונראה לי דקמפרש טבחה טבחה מלשון בישול דלשון זביחה אי אפשר שהרי לא הותר לאדם הראשון להמית ב״ח אבל לשון בישול יצדק במתה מאליה כו׳ עכ״ל. ונראה לי דאין צורך לזה דתחלת הבריאה קאמר שהיתה ע״ש כך לאכול בשר שחוטה אילו זכה אדם ולא חטא שהרי נח זכה הותר לו לאכול בשר וק״ל: שלחה נערותיה תקרא זה אדם וחוה כו׳. קראן נערים שנבראו כך כנערים הראוים להוליד שהרי בו ביום נולדו קין והבל ואיתא בב״ר כבן כ׳ נבראו מפרש י״מ שלחה נערותיה תקרא החכמה הנזכרת שלחה אל נערותיה וקראתם וזמנתם לסעודה וק״ל: כתיב על גפי וכתיב על כסא כו׳. מפורש בפ״ק דע״ז ע״ש: מי פתי יסור הנה וכו׳. מי פתאו לזה כו׳. פירש רש״י מי פתהו לזה שיסור הנה לאכול מעץ הדעת ורצה לומר דאחר שזימנו לסעודה כזו שהיה בו כל צרכי עולם מי פתאו לאדם שיסור מאותה הסעודה הנה לאכול מעץ הדעת לעבור על צווי השם יתברך: אשה אמרה לו. ופירש רש״י האשה שהיא חסר לב אמרה לו עכ״ל אבל קרא דמייתי נואף אשה חסר לב משמע דחסר לב קאי על אדם ולא על חוה ויש לפרש שאמר שבזה פתאו שאמרה לו שהוא חסר לב כל זמן שאינו אוכל מעץ הדעת וכמ״ש הנחש כי ביום אכלכם ממנו וגו׳ והייתם כאלהים יודעי טוב ורע וגו׳ ועוד יש לומר מי פתי יסור שנעשה סר ונגרש מג״ע הנה לקדמת עדן מי פתאו לזה אשה אמרה לו כלעיל וק״ל: מכל העולם כולו כו׳. מבואר שכל העולם נברא בשבילו כמ״ש לעיל ועל כן בראו מכל עולם והשליטו על הכל כמ״ש כל שתה תחת רגליו וקאמר מסתברא דראשו שבו המוח כח הנשמה והשכל הוא מא״י שהוא מקום מוכן לחכמה כמ״ש אוירא דא״י מחכים ושם בירושלים מקום שער השמים לנשמה אבל גופו שבו אברים הפנימים ורוח החיוני שבלב הוא מבבל שגם שם מקום מוכן למעלות החכמה שעל כן סבב הקב״ה הגלות לבבל ושאר איבריו שהם אינן רק כלים לראש ולגוף משאר ארצות שהם טפלים לגבי א״י וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א פירושו של ר׳ שמואל יפה אשכנזי על אגדות הירושלמי.
ב פירושו של ר׳ שמואל יפה אשכנזי על אגדות הירושלמי.
הערות
Gemara
Peirush