×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות ק״ב.גמרא
;?!
אָ
הערות
E/ע
הערותNotes
המתחייב בחמשה סלעים לכהן, ויש לו בן לפדות

ציון א.
גמרא. תא שמע: כתב לכהן ׳שאני חייב לך חמש סלעים׳ - חייב ליתן לו חמש סלעים ובנו אינו פדוי! שאני התם, דמשועבד ליה מדאורייתא. אי הכי אמאי כתב? כדי לברר לו כהן. אי הכי בנו אמאי אינו פדוי? כדעולא, דאמר עולא: דבר תורה - פדוי לכשיתן, ומאי טעמא אמרו בנו אינו פדוי? גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות.
כתב לכהן שטר חוב שהוא חייב לו חמש סלעים - חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי. וכו׳.(רמב״ם בכורים יא, ז)
כתב לכהן שהוא חייב לו חמשה סלעים בשביל פדיון בנו - חייב ליתנם לו, ובנו אינו פדוי. וכו׳.(שו״ע יורה דעה שה, ד)

ריש לקיש סובר שהתחייבות בשטר אינה תופסת, והגמרא מקשה על דבריו מהמשנה בבכורות (נא, א) האומרת שהמתחייב בשטר לתת לכהן חמשה סלעים חייב לתת אותם לכהן. הגמרא מתרצת שכיון שמשועבד לתת חמשה סלעים לפדיון הבן - לכן התחייבותו מועילה אף לריש לקיש.
מתוך הדברים מבואר שהתחייבות זו קשורה לפדיון, וכשיתן את הכסף לכהן הרי הוא פדוי מדאורייתא ורק חכמים הם שגזרו שלא יהיה פדוי, ויש לדון האם כך הדין גם לרבי יוחנן, או רק לריש לקיש שנזקק לתירוץ הגמרא. הריטב״א מוכיח מלשון הגמרא ״אי הכי אמאי אינו פדוי״ שלפי רבי יוחנן הרי זה מובן שאינו פדוי. בטעם הדבר הוא כותב שלפי רבי יוחנן התחייבותו לתת חמשה סלעים מחייבת אותו מצד עצמה ולא מפני שמחויב לפדות את בנו, ולכן התשלום עבור החיוב שבשטר אינו מועיל לפדיון בנו, מה שאין כן לפי ריש לקיש שההתחייבות תופסת רק מחמת השעבוד למצוות פדיון הבן, שמחויב בה מדאורייתא.
הוא מסביר שרבי יוחנן אינו מקבל סברה זו מפני שהחיוב במצוה אינו גורר אחריו בהכרח את השעבוד בתשלום כלפי הכהן, שהרי אינו יכול לתובעו בדיינים הואיל והאב יכול לדחותו שרוצה לתת לכהן אחר. יוצא אם כן שלפי רבי יוחנן אפילו כשיתן חמשה סלעים לכהן אין בנו פדוי מדאורייתא, ולא כפי שמובא בגמרא בשם עולא שאינו פדוי מגזירת חכמים.
לעומת זאת דעת התוספות (ד״ה אמאי) היא שהמסקנה של הגמרא נכונה אף לרבי יוחנן, שכן מן הסתם התחייבותו קשורה למצוה המוטלת עליו לפדות את בנו. מלבד זאת מסתבר שדברי עולא שמדאורייתא הבן פדוי נכונים גם לפי רבי יוחנן שהיה רבו של עולא. כך סוברים גם הרא״ש (בתוספותיו), המאירי והריא״ז (הלכה א, ג).
סיוע לשיטה זו ניתן להביא מדברי הראשונים שהובאו בבירור הלכה לעיל (קא, ב ציון ה.ו.) שאף רבי יוחנן מסכים שהתחייבות חדשה אינה מועילה בלי קנין, ולמרות זאת הגמרא מקשה מהמשנה בבכורות שבה מדובר בהכרח על התחייבות חדשה ולא על הודאה בחיוב קודם, שאם כן פשוט שבנו אינו פדוי, כפי שכותב רבינו קרשקש. בעל כרחנו יוצא שהקושיה של הגמרא מכוונת גם לרבי יוחנן ולא רק לריש לקיש, וממילא אף התירוץ שההתחייבות בכתב קשורה להתחייבות לקיום המצוה נכונה גם לפי רבי יוחנן שהלכה כמותו.
הרמב״ם והשלחן ערוך פוסקים להלכה כפי שנאמר במשנה שהבן אינו פדוי, אבל אינם כותבים במפורש האם זו גזירה מדרבנן או שכך הוא עיקר הדין. אולם בעל קרית ספר כותב שבנו פדוי מדאורייתא, וכן כותב בעל ערוך השלחן (סע׳ יט) שהם סוברים כדברי עולא שמדאורייתא הבן פדוי, ורק רבנן הם שגזרו שאינו פדוי.
עיין עוד בבירור הלכה למסכת בכורות דף נא, ב ציון ב.


התחייבות הערב בשטר לאחר החיתום

ציון ב.
גמרא. אמר רבא, כתנאי: ערב היוצא אחר חיתום שטרות - גובה מנכסים בני חורין. מעשה בא לפני רבי ישמעאל ואמר: גובה מנכסים בני חורין. אמר לו בן ננס: אינו גובה לא מנכסים בני חורין ולא מנכסים משועבדים.
המלוה את חבירו בשטר, ואחר שהעידו העדים בשטר בא ערב וערב את הלוה, אף על פי שקנו מידו ונשתעבד לשלם כמו שביארנו, כשיבא המלוה להפרע מנכסי הערב הזה - אינו טורף מנכסים משועבדים. וכו׳.(רמב״ם מלוה ולוה כו, א)
ערב היוצא לאחר חיתום שטרות, דהיינו לאחר שחתמו העדים בשטר כתב ׳ואני ערב׳, וניכר שכתב ידו הוא זה או שהעדים מעידים עליו - יש אומרים שמשתעבד בלא קנין לגבות ממנו מבני חורין, ויש אומרים שאינו משתעבד אלא בקנין. וכו׳.(שו״ע חושן משפט קכט, ד)
א. תוקפה של ההתחייבות וטעמה.

הגמרא מקשרת בין שיטת רבי יוחנן, שיש תוקף להתחייבות של מי שאומר ׳חייב אני לך מנה בשטר׳, לבין שיטת רבי ישמעאל, שערבות הכתובה לאחר חתימת העדים מחייבת. בבירור הלכה לעיל (קא, ב ציון ה.ו.) הובאה מחלוקת הראשונים בהסבר ההתחייבות של רבי יוחנן, אם מדובר בהתחייבות חדשה או בהודאה על חיוב קודם, ולאור זאת הראשונים דנים בתוקף ההתחייבות של הערב.
רש״י (ד״ה לאחר) כותב שמתחת לחתימת העדים כתוב שפלוני ערב והוא מודה בדבר, ויותר מכך מפורשים הדברים בתוספות (ד״ה כתנאי) שלפי רבי ישמעאל הכתיבה מחייבת בתור הודאה על מה שכבר התחייב. בזאת הם הולכים לשיטתם שסוגייתנו עוסקת בהודאה על חיוב קודם ולא בהתחייבות חדשה.
התוספות מקשים על כך שמהגמרא בגיטין (כא, א) יוצא שבדינו של רבי ישמעאל הערב משתעבד בשעת החתימה. אך הם מתרצים (בד״ה אליבא, ובגיטין שם ד״ה אלא) שרבי ישמעאל ובן ננס נחלקו גם לענין הודאה וגם לענין שעבוד מחדש, וההשוואה לרבי יוחנן בסוגייתנו היא מדינו בהודאה. הם מוסיפים להסביר שברישא של המשנה, כשמתחייב לאחר חיתום שטרות, המחלוקת היא בענין הודאה, שהרי אפשר שנשתעבד בשעת מתן מעות וכעת מודה על כך, ואילו בסיפא באותו שהיה חונק את חברו ודאי שמדובר במי שנשתעבד מחדש, וכן מבאר הריטב״א לפי שיטת רש״י.
באופן אחר מתרצים התוספות (בד״ה כתנאי) את הקושיה ממסכת גיטין, שאכן רבי ישמעאל סובר שההתחייבות של הערב מועילה רק לענין הודאה, ובכל זאת הגמרא שם לומדת מדבריו שבמקום אחר שטר כזה יכול להועיל אף להקנאה מחדש, שכן אם יש תוקף לשטר לעניין הודאה יש לו גם תוקף לענין התחייבות במקום אחר.
מאידך גיסא, רש״י במהדורא קמא (מובא בשטמ״ק) סובר שלדעת רבי ישמעאל הערב מתחייב מחדש, ויחד עם זאת הגמרא משווה אותו לרבי יוחנן, שמדברי שניהם אנו לומדים שיש תוקף לשטר כזה, בדומה לסברה המובאת בתוספות.
כל זאת לפי הסוברים שרבי יוחנן מחייב רק בהודאה. לעומתם רבינו תם סובר שיכול אדם להתחייב בכתב בהתחייבות חדשה, והוא מוכיח זאת מדין הערב היוצא אחר חיתום שטרות שמשתעבד מעכשיו.
התוספות (ד״ה אליבא) מוסיפים הסבר שלפי דעת רבינו תם צריך לומר שהערב כותב וחותם במפורש את שמו, והרי זה ככל שטר שמשתעבד בו בכתב ידו, בעוד שלפי רש״י הם מסבירים שמדובר בכגון שכותב ׳ואני ערב׳, ומוסר את השטר בפני עדים באופן שעל ידם מתברר שהודה שחייב.
אכן כך כותב רש״י בגיטין (שם ד״ה לאחר), וכן עולה מפירוש רש״י לעיל (קא, ב ד״ה ה״ג וד״ה אלימא) בביאור דברי רבי יוחנן. המהר״ם שי״ף (על התוס׳ שם) מבאר שאילו חתם את שמו היה גם ריש לקיש מסכים שהשטר נחשב כהודאה. יתירה מזו משמע בתוספות שאילו חתם בשטר היה מועיל אף להשתעבד מחדש גם לפי שיטת רש״י, הואיל ונמסר בפני עדים.
אולם מדברי רש״י בסוגייתנו עולה שאדם אחר כתב את שמו בשטר וההודאה היא על פי מה שמודה בעצמו, ובדומה לכך מפרש הרשב״ם בבבא בתרא (קעה, ב ד״ה ערב).
בביאור דברי רש״י אלו כותב השיטה מקובצת שהלשון ״לאחר חיתום שטרות״ מתפרשת בפשטות שלא מסר בפני עדים, וממילא יש צורך בהודאתו עכשיו.
אולם הרי״ד בספר המכריע (סי׳ נב) מקשה על פירוש זה של רש״י שאם יבוא עכשיו ויכפור אי אפשר יהיה לחייבו, וממילא לא מובן במה נחלקו התנאים רבי ישמעאל ובן ננס: אם מדובר בכגון שמודה - מדוע סובר בן ננס שאין גובים ממנו, ואם כופר - מדוע סובר רבי ישמעאל שגובים ממנו. מסקנת הרי״ד היא שבוודאי מדובר גם באופן שהוא עצמו כופר עכשיו, וההודאה שמחייבתו נעשית על ידי הכתיבה שהיתה בכתב ידו.
דעת הרמב״ם נתבארה לעיל שסובר שיכול להתחייב גם בהתחייבות חדשה, ואם כן זהו גם הפירוש לתוקף ההתחייבות של הערב לאחר חיתום השטר.
ב. האם צריך קנין.

הרמב״ן והרשב״א (בחי׳ לב״ב קעו) כותבים שכיון שהגמרא משווה את ההתחייבות של הערב לאחר חיתום שטרות לדין של רבי יוחנן בסוגייתנו שמתחייב על ידי כתיבה בשטר, אם כן כשם שרבי יוחנן אינו מצריך קנין למימוש החיוב כך גם הערב מתחייב ללא קנין. זו גם דעת הראב״ד (מובא בטור), וכן היא הדעה הראשונה בשלחן ערוך.
לעומת זאת הרמב״ם כותב שהערב צריך קנין, וכן כותבים הרמ״ה (מובא בטור), המאירי והטור, וכן היא הדעה השניה בשלחן ערוך.
מקור השיטה הזו הוא ממסקנת הגמרא בסוף בבא בתרא (דף קעו, ב) שהערב צריך קנין, וכך משמע גם מלשון הרי״ף (שם דף פג, א בדפיו) הפוסק ״והנך כולהו בעו קנין״. אולם צריך להסביר איך מסקנת ההלכה הזו מתיישבת עם הגמרא בסוגייתנו שמשווה את הדין של הערב לדין של רבי יוחנן.
הלחם משנה מתרץ שבדין של רבי יוחנן מובן שמתחייב בלי קנין, שכן אם אומר בעל פה שחייב לו בשטר נחשב כמו שאמר ׳אתם עדי׳ ואמירתו מחייבתו, ואם כותב לו בשטר שחייב, הרי מסירת השטר עומדת במקום קנין, מה שאין כן אצל הערב שמדובר במי שלא מסר בעצמו את השטר, ולכן אינו יכול להתחייב מבלי שיעשה קנין.
בתירוץ נוסף כותב הלחם משנה בהלכות מכירה (יא, טו) שהערב צריך קנין מפני שבערבות יש צד של אסמכתא, שכן הוא מקווה שלא יצטרך לשלם. הוא מסביר שהגמרא משווה את הדין של הערב לדין של רבי יוחנן, שהערב שעושה קנין נעשה דומה למי שמתחייב בשטר לפי רבי יוחנן שאינו צריך קנין, וכן כותב בעל הפרישה (סק״ג).
בעל נתיבות המשפט (סי׳ מ, ביאורים סק״ב) מוסיף שלפי רבי ישמעאל נעשה קנין אבל לא היו עדים על הקנין, וכל שיש הוא שכתוב בכתב ידו לאחר חיתום השטר שנעשה ערב עם קנין. בדרך זו יוצא שחידושו של רבי ישמעאל הוא גם בכך שהודאה בכתב ידו מועילה על כל מרכיביה, דהיינו על ההתחייבות וגם על הקנין, ועל כן הגמרא משווה זאת להודאה בכתב ידו שמחייבת לפי רבי יוחנן.
עיין עוד בבירור הלכה למסכת בבא בתרא דף קעו, א - קעו, ב.
באדיבות מכון הלכה ברורה ובירור הלכה (http://www.halachabrura.org) והרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144