גמרא
פירוש
לְתִינוֹק. בְּצִיבּוּר נָמֵי חֲזֵי לְגַמֵּעַ לְתִינוֹק עָנִי? וְתוּ הָא דְּתַנְיָא: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּטַלְטְלִין אֶת הַשּׁוֹפָר כָּךְ מְטַלְטְלִין אֶת חצוצרות – מַנִּי? אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: הָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
{רי״ף שבת יד:} {שמעתא דטלטול שופר וחצוצרות} לא קשיא הא ר״י הא ר״ש הא ר׳ נחמיה. ומאי שופר. חצוצרות – פירוש: הא דתניא: שופר מיטלטל חצוצרות אינן מיטלטלות, ר״י היא. אע״ג דר״י ור״ש שוין בטלטול דבר שמלאכתו להיתר או לאיסור ולא אשכחן דפליגי בהו בהדיא, כיון דאשכחן ליה לרבי יהודה דמחמיר בהכנת כלים ומצריך בשברי כלים שיהיו עושין מעין מלאכתן, [ור״ש פליג עליה ולא בעי אלא שיהו עושין מעין מלאכה (בבלי שבת קכ״ד:)],1 הם ה״נ פליגי בהכנת כלים שלמים. אף2 על גב דקא שרי ר״י דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו, ה״מ בדברים שמשתמשים בו לפרקים בדבר המותר בשבת, כגון קורנס של נפחים לפצוע בו את האגוזים וכגון שופר שפעמים שמגמיעין בו מים לתינוק. אבל דבר המיוחד לאיסור ולא לדבר אחר, כגון מטה שיחדה למעות והניח עליה מעות (בבלי שבת מ״ד.) וכגון קינה של תרנגולין שאינו עשוי אלא לתרנגולין, כמו שמפורש בפ׳ כירה (בבלי שבת מ״ה:), דהוא3 פלוגתא דר״י ור״ש ולמאי דקס״ד (בבלי שבת מ״ה:) דרבי יוחנן כר״י ס״ל, אסורה לטלטל ואע״ג דלית בה אפרוח מת ולא ביצת אפרוח. והם ה״נ, פליגי בחצוצרות שאינה עשויה לעולם אלא לתקוע בה ולא להשתמש בה שום תשמיש אחר. הילכך, לרבי יהודה, דאית ליה מוקצה, אסור לטלטלה בשבת בין לצורך גופה בין לצורך מקומה [דמוקצה היא. ולר״ש, דלית ליה מוקצה, מותר לטלטל אפילו חצוצרות, בין לצורך גופם בין לצורך ממונם]4. ולר׳ נחמיה, דאמר (בבלי שבת קמ״ו.), אפילו טלית [ואפילו תרוד]5 אין ניטלין אלא לצורך תשמישן, כלומר, לצורך תשמיש שהוא רגיל6 להשתמש בהן, בין שמיוחדין לאותו תשמיש בין שאינם מיוחדין לאותו תשמיש, אבל לצורך תשמיש שאינו רגיל בהן אין ניטלין. הילכך, אפילו שופר אין מיטלטל, לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו, שאין גמיעת מים תשמיש הרגיל בו. ובדין הוא דאיבעיא ליה למתנא לא את חצוצרות [ולא את השופר. דכיון דתנן שופר לאיסורא כל שכן חצוצרות].7 אלא מאי חצוצרות. שופר. כדרב חסדא. דאמר רב חסדא, הני תלת מילי אשתנו שמייהו וכו׳. וההיא דאמרינן בפ׳ דלקמן (בבלי שבת מ״ו.), דאמר ליה רבא לרב אויא, מאי טעמייהו דרבה ורב יוסף בשרגא דנפטא דאמרי שרי לטלטלה, יש לפרש משום דקס״ד דלא חזיא לצורך גופה כלל ולא מידי, [דלא8 חזי לצורך גופו כלל]9 אף לצורך מקומו אינו מותר לטלטל ואפילו לר״ש. ויש לפרש בענין אחר, דלטעמיה דרבה10 [קא קשיא ליה]11. דאמרי׳ בפ׳ כל הכלים (בבלי שבת קכ״ד.) דדבר12 שמלאכתו לאיסור אסור לטלטל אפילו לצורך מקומו. א״ה, מ״ט דרבה בשרגא דנפטא. הא לא חזיא לצורך גופו כלל.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 נוסף מכתי״ו
2 בכתי״ו: דאף
3 נראה דצ״ל: הוא
4 נוסף על פי כתי״ו
5 נוסף על פי כתי״ו
6 בדפ״ר: צריך
7 נוסף על פי כתי״ו
8 נראה דצ״ל: ודלא
9 כל זה ליתא בכתי״ו
10 בדפ״ר: דרבא
11 בדפ״ר: הא קשיא
12 בדפ״ר: בדבר
הערות
Gemara
Peirush