גמרא
פירוש
לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְגִיטֵּי נָשִׁים.הדרן עלך במה מדליקין
פרק ג – כירה
פרק ג – כירה
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
{רי״ף שבת טו:} כירה {שמעתא דשהייה ודין הטמנה} כירה1 שהסיקוה בקש ובגבבא וכו׳ – תחלת כל דבר אתה צריך לדעת שכל המשניות השנויות בענין הזה וכל השמועות האמורות עליהם בגמרא אין בהם שום2 הטמנה כלל. ואין טעם מה שאנו אוסרים בענין הזה משום דקא מוסיף הבלא, כמו שפי׳ רש״י ז״ל. שאין הטעם הזה אמור אלא בדברים שאין טומנין בהם, וכאן אין [זה הטמנה]3. וכל שאנו מחמירין ואוסרים בו, בין בתנור בין בכירה, בענין הזה איננו אלא משום גזירה שמא יחתה בגחלים. וכ״כ רבינו חננאל ז״ל בפירושיו: ושיהוי זה שאנו משהין4 להשהות את הקדרה אינה הטמנה, אלא כגון כסא של ברזל והקדרה יושבת עליו והיא תלויה או באבנים או כיוצא בזה. אבל להטמינם ע״ג גחלים דברי הכל אסור, דקי״ל, הטמנה בדבר המוסיף הבל אסור ואפילו מבע״י. אלו דברי רבינו חננאל, ובודאי דברים ברורים ונכונים הם5 ואין לזוז מהן. {שמעתא דדיני שהייה וחזרה} ולענין פירושה דמתני׳ ופסק הלכה, הוי יודע כי כל הגאונים שהיו [מן העולם]6 כלם הסכימו דמתני׳ להחזיר תנן, אבל להשהות משהין. ומנו. חנניה היא. דקאמר רב ששת א״ר יוחנן בהדיא, מתני׳ להחזיר תנן. ואף רבא נמי, דהוא בתרא, סייעיה ואמר: תרוייהו תנינהו. ואסיקנא, רב ששת דיוקא דמתני׳ קמ״ל. דאלמא, הא מילתא פשיטתה היא ולא חדית בה רב ששת ולא מידי, ולא אשמעינן בהא אלא דיוקא דמתני׳ בלחוד. ומי הוא זה ואי זה הוא חכם או רב או גאון שיוכל לדחות ראיה ברורה כזו. וכל הראיות שהביא הרי״ף ז״ל לדבריו למדחיה לדחנניה ולאוקמה למתני׳ בלשהות, אין בהם אפילו ראיה אחת שיש לה ידים ולא רגלים.7 דהא דמייתי ראיה מדאבעיא להו: מהו לסמוך לה. תוכה וגבה הוא דאסור, אבל לסמוך שפיר דמי. מה ראיה יש בזה. והלא יש סמיכה בחזרה כמו שיש סמיכה בשהייה. והכי קאמר: מהו לסמוך הקדרה בחזרתה8 לכירה שאינה גרופה וכתומה. תוכה וגבה הוא דאסור, אבל לסמוך שפיר דמי להחזיר. ודקא מייתינן עלה מברייתא דשתי כירות המתאימות משהין ע״ג גרופה וקטומה, [ההיא רבי מאיר ורבי יהודה היא, דשמעינן ליה בפירוש דאמרי, לשהות נמי - אי גרופה וקטומה אין אי לא לא. ומדרבי יהודה בלשהות נשמע לתנא דמתניתין בלהחזיר, דמותר לסמוך לכירה שאינה גרופה ואינה קטומה]9. ודחינן לה דלמא שאני התם, דכיון דמדליא10 שליט בה אוירא. וכן הא דתניא: כירה שהסיקוה בגפת11 ובעצים סומכין לה ואין מקיימין עליה אא״כ גרופה וקטומה, סתמא כרבי יהודה, ומדרבי יהודה בלשהות נשמע לתנא דמתני׳ לסמוך12 בלהחזיר. ודרבי חייא ודרבי אושעיא תנאי נינהו. ואי נמי סבירא להו כרבי יהודה סתמא דמתני׳ עדיף מכל הני. ובהדיא חזינן בגמרא דלא אתא רבי אושעיא אלא לשרויי מצטמק13, ולית לן ראיה מינה דפליג על תנא דמתני׳. וכן כל מאי דאמרי׳ לקמן (בבלי שבת ל״ח:) בענין תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא, סבר רב יוסף למימר תוכו תוכו ממש וכו׳, כל ההיא סוגיא לענין חזרת קדרה נאמרה, שהיא מוחזרת בשבת בבין14 השמשות. אבל לשהות, דברי הכל מותר, ל״ש כירה ול״ש תנור, ל״ש תוכו ול״ש על גביו, וא״צ לומר לסמוך, דקי״ל כחנניה. והתימה הגדול שבדברי הרי״ף ז״ל, שכתב בפ׳ ראשון (רי״ף שבת ח׳.): וכמה כדי שיצולו. א״ר זירא א״ר אלעאי אמר רב, כמאכל בן דרוסאי. וההיא כחנניה אזלא ועלה מייתינן לה לברייתא כחנניה. ובפרק זה דחה דברי חנניא ולא זכר לאותה משנה ולא למה שכתב עליה. ואם היה לו טעם בזה היה לו לכתבו לנו. כלל הדברים - הלכה כחנניא ומתני׳ להחזיר תנן, אבל לשהות משהין אפילו תבשיל שלא בישל כל צרכו, והוא שהגיע כמאכל בן דרוסאי, אפילו בכירה שאינה גרופה וקטומה. וה״ה בתנור, ל״ש תוכו ול״ש על גביו. וזאת הסברא לרבינו15 האי, כפי מה שפירשנו בפ׳ ראשון (בבלי שבת י״ח:) בענין האי קדרה חייתא16. אבל לדברינו, שפירשנו17 שם שיש הפרש בין שהיית כירה לשהיית תנור, אסור לשהות בתנור תבשיל שלא בישל כל צרכו, ולא אמרינן לא יתן דתנור דומיא דלא יתן דכירה. דלא יתן דתנור בין בשהייה בין בחזרה, ולא יתן דכירה דוקא בחזרה. ולדברי רבינו האי דעתנו נוטה18, דלא מפלגינן בשהיות בין כירה לתנור, אלא כולהו שריאן בכל שהוא כמאכל בן דרוסאי. והני מילי במצטמק ורע לו. אבל מצטמק ויפה לו, לבני מדינחא, דמקרבי לרב ושמואל, אין משהין ע״ג כירה שאינה גרופה ואינה קטומה, אע״פ שבישל כל צרכו. ולבני מערבאי, דמקרבי לרבי יוחנן, מותר לשהות ע״ג כירה שאינה גרופה ואינה קטומה. והוא שבישל כל צרכו, אבל כמאכל בן דרוסאי אין משהין בכירה שאינה גרופה וקטומה במצטמק ויפה לו, ל״ש למדינחאי ל״ש למערבאי. ואנן, דלית לן מנהגא בהכי, נקטינן לקולא כבני מערבאי. והרוצה להחמיר על עצמו כבני מדינחאי, רשאי. ודבעו מיניה מרבי חייא בר אבא, שכח קדרה ע״ג כירה19 ובשלה בשבת מהו, בשלא הגיע למאכל בן דרוסאי ושכחה ע״ג כירה שאינה גרופה ואינה קטומה. ואסיקנא לאיסורא, כר״נ בר יצחק. ודאיבעיא להו, עבר ושהה מאי, בתבשיל שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, בדוכתא דנהיגי ביה איסורא. אי נמי, בתבשיל שלא בישל כל צרכו אלא שהגיע למאכל בן דרוסאי ומצטמק ויפה לו. שהוא אסור לדברי הכל - בין למדינחאי בין למערבאי אסור לשהוייה לכתחלה. וכיון דלא אפשיטא בגמ׳, נקטי׳ לקולא ולא אסרי׳ לי׳ לההוא בישולא בדיעבד, כדברי הרי״ף ז״ל. ואם תשאל: אמאי לא פשטה מברייתא דקתני (בבלי שבת ל״ח.) - ר׳ יהודה אומר, חמין שהוחמו כל צרכן מותרין מפני שמצטמק ורע להם ותבשיל שבישל כל צרכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו. היא גופא איבעיא להו. האי מותרין ואסורין, לכתחלה הוא דשרי לשהינהו במצטמק ורע לו ואסור לשהינהו במצטמק ויפה לו, אבל דיעבד אידי ואידי שרי, או דילמא דיעבד נמי אסור כל שמצטמק ויפה לו. ולא איפשיטא. וההיא ברייתא דשתי כירות המתאימות, דאסר רבי יהודה לשהות בשאינה גרופה וקטומה, ההוא בתבשיל שלא בישל כל צרכו אלא כמאכל בן דרוסאי. ולא קי״ל כוותיה. וההיא דתניא (בבלי שבת י״ח:) - לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותתן לתוך התנור ע״ש עם חשכה – וכן - נחתום לא ימלא חבית של מים ויניח לתוך התנור - ההוא, כיון דלמוצאי שבת קא בעי להו והם דברים קשים שסובלין בישול כל הלילה וכל היום, יש בהן משום גזירה דלמא אתי לחתויי בגחלים. אבל בקדרה חייתא (בבלי שבת י״ח:), שהיא של בשר והוא מתבשל מאליו בתנור עד סעודת היום של שבת והוא מסיח דעתו ממנה לסעודת הלילה, לא אתויי לחתויי בה גחלים, ולפום הכי שריא. ולא דמי לנתינת פת בתנור ולא למשלשלין את הפסח בתוך התנור (בבלי שבת י״ט:), דאי לאו משום דבני חבורה זריזין הם אסור, ולא [לקדרה חיא]20 (בבלי שבת י״ח:), דאי לאו דקשה ליה זיקא אסור. דהתם נוחים להתבשל ולא מסח דעתיה מינייהו ואתי לחתויי בגחלים. ואע״פ שראינו לרבינו האי דמוקי לה לההיא דקדירה חייתא בכירה גרופה וקטומה, לא נראו לנו דבריו בזה. ואף רבינו האי גאון לא אמר אלא בקדרה חייתא בלבד, אבל בשיל21 בשאינה גרופה וקטומה [מוקים לה, וכמו שפירשנו דבר זה במקומו. וכירה גרופה וקטומה]22 מותר לשהות עליה כל דבר, אפילו תבשיל שלא הגיע למאכל בן דרוסאי ואפילו מצטמק ויפה לו. וכן מותר להחזיר לה דבר.23 דהוה24 סבירא לן לאוקמא למתני׳ בלשהות וכ״ש להחזיר, לא מפלגינן בין תבשיל לתבשיל. ואע״ג דסתם תבשיל לא הוה פחות ממאכל בן דרוסאי, אפ״ה, כיון דכירה גרופה וקטומה לית בה משום גזירה דלמא אתי לחתויי, לית לן ראיה למיסר לשהויי עלה כל מידי, דהא ליכא למיגזר בה כלל. וכן אם גרף כל הגחלים והוציאם לחוץ, ל״ש כירה ול״ש תנור, מותר לשהות ולהחזיר שם כל דבר, דהא ליכא למיחש לחתויי בגחלים. והא דתנן במתני׳, עד שיגרוף, בגורף הגחלים לצד אחד הוא, דקלשא לה גזירה, דלמא אתי לחתויי25, דהא גלי אדעתיה דלא קבעי להו. וכן הסיק בקש ובגבבא יש מהן גחלים קטנים עוממות, ואית בהו26 חששא בתנור. אבל אם גרף את התנור27 הכל והוציא לחוץ ולא נשאר כלום, מה נשאר לנו לחוש, מאחר שאין טעם משנתנו משום תוספת הבלא, כמו שפי׳ רש״י ז״ל, אלא28, דלמא אתי לאחתויי, וכמו שפירשנו. ודיני חזרת התבשיל מפורשים בגמרא. שמותר בעודן בידו, ואם הניחם ע״ג קרקע אסור משום דנראה כמבשל לכתחלה בשבת. ואם תלאן במקל או הניחם ע״ג מטה או שפינן ממיחם למיחם, בעיא ולא איפשיטא ולא שרינן למעבד הכי לכתחלה. ואע״ג דתניא בברייתא בסוף פרק במה טומנין (בבלי שבת נ״א.), פינן ממיחם למיחם מותר, ההיא בהטמנה היא, שמטמין מבעוד יום, וכיון שפינם ממיחם למיחם נצטננו או גלה בדעתו שהוא רוצה לצננם, וה״ל כמטמין את הצונן, שהוא מותר. וסמיכת קדירה, בהחזרת תבשיל לכירה שאינה גרופה וקטומה, מותרת, כדקא פשטינן בגמרא, דתניא29, כירה שהסיקוה בגפת ובעצים וכו׳. דכוותה גבי תנור אסור, אפי׳ בגרוף וקטום, כדתניא (בבלי שבת ל״ח:), תנור שהסיקוהו בקש או בגבבא וכו׳. והא דאמרינן (בבלי שבת ל״ח.), לדברי האומר מחזירין מחזירין אפילו בשבת, פירש ה״ר שלמה, אפי׳ בשבת ביום המחרת. דלא תימא פלוגתייהו משחשכה, התם הוא דשרי דמוכחא מילתא דאדעתא לאהדורי לצורך מחר שקיל לה, אבל ביום לא מוכחא מילתא דשקיל לה אדעתא לאהדורי ובטלה הטמנה והוה ליה כמטמין לכתחלה. זהו פירוש רש״י. והוא אזיל לטעמיה, דמפרש לה לכולה מתני׳30 בהטמנה. והשיאו לרב ז״ל בפי׳ הזה מפני שראה פ׳ כירה בין שתי הטמנות, סוף במה מדליקין ותחלת במה טומנין. וכך היינו לפרש31 בילדותנו, מחזירין אפילו בשבת, כדברי ה״ר שלמה ז״ל. והיינו מביאין טעם לדבר, מדתנן32, ואוכלת עמו לילי שבת ושבת. אלמא, יום שבת מיקרי שבת סתמא, כפירוש רש״י. ואחר שראיתי פירוש רבינו חננאל ונתגלה לנו טעם משנתנו, שלא הוזכרה כאן הטמנה כל עיקר, ונתבררו לנו הדברים ההם, נראה לנו לפרש בענין אחר, לדברי האומר מחזירין ואפילו33 בשבת. שלא תאמר בבין השמשות הוא דמחזירין, כדתנן: לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. מדלא קתני, לא יתן אלא בגרופה34 וקטומה, וקתני, עד שיגרוף או עד שיתן את האפר, אלמא, בשעה שמותר לגרוף וליתן את האפר קאמר. קא משמע לן דהוא הדין דאפי׳ בשבת משחשכה מחזירין בגרופה וקטומה. הרי פירשנו כל דיני השהיות והחזרות במיניהן, כפי מה שהוזכרו במשנה ובגמ׳. ולענין הטמנה, יש מי שאומר, אסור להטמין על גבי גחלים כלל. דאפי׳ קטומות לא גרעי מגפת של זיתים, דאסור להניח עליה קופה שטמן בה, כמו שמפורש בפרק במה טומנין (בבלי שבת מ״ז:), משום דמסקי הבלא. הכא נמי לא שנא, דכל שכן הוא. ויש מי שאומר, לא, כי גפת של זיתים אסופי מוספי הבלא כל שעתא ושעתא ואסור להטמין בדבר המוסיף, מה שאין כן בגחלים קטומות שעוממות והולכות, ולא די שאין מוסיפין אלא שפוחתות35. וע״פ סברא זו נהגו לאכול את החמין הטמונין במקומותינו כמנהג הטמנתם. ודברי רבינו חננאל נוטים לדברי האוסר. ויש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין. וכל מי שאינו אוכל חמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין, ואם מת יתעסקו בו עממין. ולהזמין36 לבשל ולהטמין ולענג את השבת ולהשמין, הוא המאמין וזוכה לקץ הימין. ויש מן החכמים אומרים על השמאל שהוא ימין, ואנו קורין עליהם, מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה (איוב י״ג:ה׳).מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
1 נוסף מכתי״ו
2 בכתי״ו: משום
3 בכתי״ו: זכר להטמנה
4 בכתי״ו: מתירין. וכן נראה
5 נוסף מכתי״ו
6 בכתי״ו: מעולם
7 נראה דצ״ל: או רגלים
8 בכתי״ו: בהחזרתה
9 נוסף מכתי״ו
10 כן בכתי״ו וכצ״ל
11 כן בכתי״ו וכצ״ל
12 בכתי״ו: דמותר לסמוך
13 בכתי״ו: מצטמק ויפה לו
14 בכתי״ו: או בבין
15 בכתי״ו: לדברי רבינו
16 עיין שמעתא דשהיית קדרה חייתא
17 הוגה ע״פ כתי״ו
18 בכתי״ו: נוטה בזה
19 בכתי״ו: כירה שאינה גרופה
20 בכתי״ו: לקרא חייא. וכן נראה
21 בכתי״ו: בשיל ולא בשיל
22 נוסף ע״פ כתי״ו
23 נראה דצ״ל: כל דבר
24 בכתי״ו: הוה. ונראה דצ״ל: דכי הוה
25 בכתי״ו: לחתויי בגחלים
26 בכתי״ו: בהו צד
27 תיבה זו אינו בכתי״ו. ונראה שהיא ט״ס
28 בכתי״ו: אלא משום
29 בכתי״ו: מדתניא
30 בכתי״ו: מילתא דמתני׳
31 בכתי״ו: רגילין לפרש
32 אולי המשנה (כתובות ס״ד:), אך אין גירסתנו כך שם אלא בברייתא (כתובות ס״ה:)
33 בכתי״ו: מחזירין אפילו
34 נראה דכצ״ל, אבל בדפ״ר: לא יתן גרופה. ובכתי״ו יש כאן חסרון
35 כך הגירסא בכתי״ו. אך בדפ״ר: שאין פוחתות. אבל ט״ס היא
36 בכתי״ו: והמזמין
הערות
Gemara
Peirush