{רי״ף ברכות טו:} {שמעתא דצואה על בשרו}
איתמר: צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא וכו׳ – נ״ל צואה על בשרו במקום קינוח ובכל מקום כיוצא בו שהוא בית הסתרים, וליכא ריחא ולא עביד לאיגלויי. דאי בדוכתא דעביד לאיגלויי הוא, לא גרע מצואה דבוקה בסנדלו, דאיבעיא ולא אפשיטא ולחומרא עבדינן (בבלי ברכות כ״ה:).
וכן מי שהיו ידיו בבית הכסא בלא שום טינוף, ומחיצה חוצצת בינו לבית הכסא. דאי לאו הכי, הא קיימא לן דאסור לקרות ק״ש ולהתפלל כנגד בית הכסא ישן, ואף על פי שאין בו צואה.
ובנוסחי הלכות הרב ז״ל נמצא, או ידיו מטונפות מבית הכסא. וזו הנוסחא אינה נמצאת בכל ספרי מקומותינו.
והרי״ף ז״ל פסק בזו כרב הונא, והגאון רבינו האי ז״ל פסק כרב חסדא. ויש שדעתם נוטה לדברי הגאון, משום דקי״ל כרב חסדא בריח רע שיש לו עיקר, שמרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח וקורא. והם רואים בדעתם שהדברים קל וחומר.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.