×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות כ״ד:גמרא
;?!
אָ
אוּמְמַשְׁמֵשׁ בְּבִגְדוֹ, באֲבָל לֹא הָיָה מִתְעַטֵּף. גוּכְשֶׁהוּא מְפַהֵק הָיָה מַנִּיחַ יָדוֹ עַל סַנְטֵרוֹ. מֵיתִיבִי: הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ – הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר. מְגַהֵק וּמְפַהֵק – הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ. הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ – סִימָן רַע לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: נִיכָּר שֶׁהוּא מְכוֹעָר. הָרָק בִּתְפִלָּתוֹ – כְּאִילּוּ רָק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בִּשְׁלָמָא מְגַהֵק וּמְפַהֵק לָא קַשְׁיָא: דכָּאן לְאוֹנְסוֹ, כָּאן לִרְצוֹנוֹ. אֶלָּא מִתְעַטֵּשׁ אַמִּתְעַטֵּשׁ קַשְׁיָא! מִתְעַטֵּשׁ אַמִּתְעַטֵּשׁ נָמֵי לָא קַשְׁיָא, הכָּאן מִלְּמַעְלָה, כָּאן מִלְּמַטָּה. דְּאָמַר רַב זֵירָא: הָא מִילְּתָא אִבַּלְעָא לִי בֵּי רַב הַמְנוּנָא וּתְקִילָא לִי כִּי כּוּלֵּי תַּלְמוּדַאי: הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ סִימָן יָפֶה לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂים לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְּמַטָּה, כָּךְ עוֹשִׂים לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְּמַעְלָה. אֶלָּא רָק אַרָק קַשְׁיָא! רָק אַרָק נָמֵי לָא קַשְׁיָא, אֶפְשָׁר כִּדְרַב יְהוּדָה. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: והָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְדַּמֵּן לוֹ רוֹק – מַבְלִיעוֹ בְּטַלִּיתוֹ. וְאִם טַלִּית נָאֶה הוּא – מַבְלִיעוֹ בַּאֲפַרְקְסוּתוֹ. רָבִינָא הֲוָה קָאֵי אֲחוֹרֵי דרב אָשֵׁי, נִזְדַּמֵּן לוֹ רוֹק, פַּתְקֵיהּ לַאֲחוֹרֵיהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּרַב יְהוּדָה מַבְלִיעוֹ בַּאֲפַרְקְסוּתוֹ? א״לאֲמַר לֵיהּ: זאֲנָא אֲנִינָא דַּעְתַּאי.: חהַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה.: אָמַר רַב הוּנָא: טלֹא שָׁנוּ, אֶלָּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּון אֶת לִבּוֹ בְּלַחַשׁ, אֲבָל אֵין יָכוֹל לְכַוֵּון אֶת לִבּוֹ בְּלַחַשׁ – מוּתָּר. וה״מוְהָנֵי מִילֵּי, בְּיָחִיד, אֲבָל בְּצִבּוּר – אָתֵי לְמִיטְרַד צִבּוּרָא: רַבִּי אַבָּא הֲוָה קָא מִשְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה דַּהֲוָה קָא בָּעֵי לְמִיסַּק לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: כׇּל הָעוֹלֶה מִבָּבֶל לא״ילְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פׇּקְדִי אוֹתָם נְאֻם ה׳⁠ ⁠⁠״ (ירמיהו כ״ז:כ״ב). אָמַר: אֵיזִיל וְאֶשְׁמַע מִינֵּיהּ מִילְּתָא מִבֵּית וַועֲדָא, וַהֲדַר אֶפֹּיק. אֲזַל, אַשְׁכְּחֵיהּ לְתַנָּא דְּקָתָנֵי קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה: יהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִתְעַטֵּשׁ – מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרוּחַ וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל. אִיכָּא דְאָמְרִי: כהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וּבִקֵּשׁ לְהִתְעַטֵּשׁ – מַרְחִיק לְאַחֲרָיו ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמִתְעַטֵּשׁ, וּמַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָרוּחַ, וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹמֵר: ״רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְצַרְתָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵנוּ וּכְלִימָּתֵנוּ בְּחַיֵּינוּ וּבְאַחֲרִיתֵנוּ רִמָּה וְתוֹלֵעָה״, וּמַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ לֹא בָּאתִי אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ דָּבָר זֶה – דַּיִּי.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה יָשֵׁן בְּטַלִּיתוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִפְּנֵי הַצִּנָּה – חוֹצֵץ בְּטַלִּיתוֹ עַל צַוָּארוֹ, וְקוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים: לעַל לִבּוֹ. וְתַנָּא קַמָּא הֲרֵי לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה! קָסָבַר לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה – מוּתָּר. אָמַר רַב הוּנָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת – מַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו וְקוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: הָאֱלֹהִים! אִם אַמְרָהּ לִי ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בְּפוּמֵּיהּ – לָא צָיֵיתְנָא לֵיהּ. אִיכָּא דְאָמְרִי: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת – מַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו וְקוֹרֵא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. א״לאֲמַר לֵיהּ ר׳רַב חִסְדָּא: הָאֱלֹהִים! אִם אַמְרָהּ לִי ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּפוּמֵּיהּ – לָא צָיֵיתְנָא לֵיהּ. וּמִי אָמַר ר׳רַב הוּנָא הָכִי? וְהָאָמַר רַב הוּנָא: מת״חתַּלְמִיד חָכָם אָסוּר לוֹ לַעֲמוֹד בִּמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמוֹד בְּלִי הִרְהוּר תּוֹרָה! לָא קַשְׁיָא, כָּאן – בְּעוֹמֵד, כָּאן – בִּמְהַלֵּךְ. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נבְּכָל מָקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה, חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּמִבֵּית הַכִּסֵּא. וְכִי תֵּימָא: הָכָא נָמֵי כָּאן בְּעוֹמֵד כָּאן בִּמְהַלֵּךְ – אִינִי, וְהָא רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה קָא אָזֵיל בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וַהֲוָה קָא קָרֵי ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. כִּי מְטָא בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת אִשְׁתִּיק. א״לאֲמַר לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן: סלְהֵיכָן אֶהְדַּר? א״לאֲמַר לֵיהּ: אִם שָׁהִיתָ כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ – חֲזוֹר לָרֹאשׁ! הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לְדִידִי לָא סְבִירָא לִי, לְדִידָךְ דִּסְבִירָא לָךְ, אִם שָׁהִיתָ כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת כּוּלָּהּ חֲזוֹר לָרֹאשׁ. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב הוּנָא, תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב הוּנָא: הַמְהַלֵּךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת – מַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו וְיִקְרָא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: עהָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטוּנָּפוֹת – לֹא יִקְרָא ק״שקְרִיאַת שְׁמַע, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם הָיָה קוֹרֵא וּבָא – פּוֹסֵק. לֹא פָּסַק – מַאי? אָמַר ר׳רַבִּי מְיָאשָׁה בַּר בְּרֵיהּ דריב״לדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חוּקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ [בָּהֶם]״ (יחזקאל כ׳:כ״ה). ר׳רַב אַסִּי אָמַר: ״הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא״ (ישעיהו ה׳:י״ח). רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר מֵהָכָא: ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״ (במדבר ט״ו:ל״א). וְאִם פָּסַק מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ: עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים״ (דברים ל״ב:מ״ז).: אָמַר רַב הוּנָא: הָיְתָה טַלִּיתוֹ חֲגוּרָה לוֹ עַל מׇתְנָיו – מוּתָּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: פהָיְתָה טַלִּיתוֹ שֶׁל בֶּגֶד וְשֶׁל עוֹר וְשֶׁל שַׂק חֲגוּרָה עַל מׇתְנָיו – מוּתָּר לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע.מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
{רי״ף ברכות טו:}
{שמעתא דמי ששהה להיכן מהדר}
וזה שכתב הרי״ף ז״ל: ואף על פי ששהה כדי לגמור את כולה, חוזר למקום שפסק. וכן בתקיעות וכן בהלל וכן במגלה. אבל בתפלה לחוד, אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש − לא נ״ל שום הפרש בין תפלה לכל אלו. אלא בכולן, אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה, חוזר למקום שפסק, וכדאסיקנא בראש השנה (בבלי ר״ה ל״ד:).
והרי״ף ז״ל סמך על הא דרב אשי (בבלי ברכות כ״ב:), דאמר: האי, אם שהה ולא שהה מיבעי ליה. אלא דכ״ע, אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. והב״ע, בשלא שהה. ובהא קמפלגי − מ״ס גברא חזי הוא ומ״ס גברא דחוי הוא.
ולדעתי, אין בדברי רב אשי שום ראיה. דלרוחא דמילתא בעלמא קא מוקים לה, דאפי׳ מאן דאית ליה בעלמא, אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, מוקים לה בלא שהה. ומאן דאית ליה בעלמא, אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק, דין שהה ולא שהה אחד הוא בכל מקום, והכא היינו טעמא דחוזר לראש, משום דגברא דחוי הוא.
מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×