×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ביצה ט״ו:גמרא
;?!
אָ
פרק ב – יום טוב
מתני׳מַתְנִיתִין: איוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְבַשֵּׁל בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב וְאִם הוֹתִיר הוֹתִיר לַשַּׁבָּת וְעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יו״טיוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי תַבְשִׁילִין ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בתַּבְשִׁיל אֶחָד וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. גאֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה וְאִם שִׁיֵּיר מִמֶּנּוּ כׇּל שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת.: גמ׳גְּמָרָא: מנה״מ אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא {שמות כ׳:ז׳} זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ זׇכְרֵהוּ מֵאַחֵר שֶׁבָּא לְהַשְׁכִּיחוֹ. מַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא כְּדַי שֶׁיִּבְרוֹר מָנָה יָפָה לַשַּׁבָּת וּמָנָה יָפָה לְיוֹם טוֹב. רַב אָשֵׁי אָמַר דכְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ אֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת קַל וָחוֹמֶר מִיּוֹם טוֹב לְחוֹל. תְּנַן עוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת בִּשְׁלָמָא לְרַב אָשֵׁי דְּאָמַר כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ אֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת הַיְינוּ דְּמֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אִין בְּיוֹם טוֹב לָא אֶלָּא לְרָבָא מַאי אִירְיָא מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב נָמֵי. אִין הָכִי נָמֵי אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפְשַׁע. וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא {שמות ט״ז:כ״ג} אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ מִכָּאן אָמַר ר׳רַבִּי אֱלִעֶזֶר אֵין אוֹפִין אֶלָּא עַל הָאָפוּי וְאֵין מְבַשְּׁלִין אֶלָּא עַל הַמְבוּשָּׁל מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים לְעֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין מִן הַתּוֹרָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ בְּהִלְכוֹת יוֹם טוֹב יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי פִטָּסִין כַּת שְׁנִיָּה אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי חָבִיּוֹת כַּת שְׁלִישִׁית אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי כַדִּין. כַּת רְבִיעִית אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי לְגִינִין כַּת חֲמִישִׁית אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי כוֹסוֹת הִתְחִילוּ כַּת שִׁשִּׁית לָצֵאת אָמַר הַלָּלוּ בַּעֲלֵי מְאֵרָה. נָתַן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים הִתְחִילוּ פְּנֵיהֶם מִשְׁתַּנִּין אָמַר לָהֶם בָּנַי לֹא לָכֶם אֲנִי אוֹמֵר אֶלָּא לְהַלָּלוּ שֶׁיָּצְאוּ שֶׁמַּנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן אָמַר לָהֶם {נחמיה ח׳:י׳} לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה׳ הִיא מָעוּזְּכֶם. אָמַר מָר שֶׁמַּנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה וְהָא שִׂמְחַת יוֹם טוֹב מִצְוָה הִיא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שִׂמְחַת יוֹם טוֹב רְשׁוּת. דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין לוֹ לָאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר החַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָכֶם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {דברים ט״ז:ח׳} עֲצֶרֶת לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר {במדבר כ״ט:ל״ה} עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם הָא כֵּיצַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אוֹ כּוּלּוֹ לַה׳ אוֹ כּוּלּוֹ לָכֶם וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר חַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָכֶם. מַאי לְאֵין נָכוֹן לוֹ אָמַר רַב חִסְדָּא לְמִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין אִיכָּא דְּאָמְרִי מִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לְהַנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין ואֲבָל מִי שֶׁהָיָה לוֹ לְהַנִּיחַ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין וְלֹא הִנִּיחַ פּוֹשֵׁעַ הוּא. מַאי כִּי חֶדְוַת ה׳ הִיא מָעוּזְּכֶם אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לָהֶם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בָּנַי לְווּ עָלַי וְקַדְּשׁוּ קְדוּשַּׁת הַיּוֹם וְהַאֲמִינוּ בִּי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ. וְאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְקַיְּימוּ נְכָסָיו יִטַּע בָּהֶן אֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים צ״ג:ד׳} אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה׳. אִי נָמֵי אַדְרָא כִּשְׁמֵיהּ כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי מַאי אַדְרָא דְּקָיְימָא לְדָרֵי דָּרֵי תַּנְיָא נָמֵי הָכִי שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶדֶר אֵינָהּ נִגְזֶלֶת וְאֵינָהּ נֶחְמֶסֶת וּפֵירוֹתֶיהָ מִשְׁתַּמְּרִין. תָּנֵי רַב תַּחְלִיפָא אֲחוּהּ דְּרַבְנַאי חוֹזָאָהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
מתניתין יום טוב שחל להיות בערב שבת. פירוש בין יום טוב ראשון בין יום טוב שני. לא יבשל לכתחילה מיום טוב לשבת. פירוש אפילו בקדרה אחת שיהא כונתו לשבת גם כן. אבל מבשל הוא ליום טוב אפילו בשתי קדרות ואין מדקדקין עליו לצמצום ובלבד שלא יערים. ורש״י ז״ל לא פירש כן לקמן גבי ממלאה אשה קדרה בשר שהוא סובר דמתניתן דקתני לא יבשל דוקא בשתי קדרות אחת לשבת ואחת ליום טוב. אבל בקדרה אחת מותר כיון שהכל בשול אחד וטרחא אחת. ואפילו לצורך שבת וחול ומתכוין שלא אסרו מערים אלא בשתי קדרות. וכן נראה שפירש הרשב״א ז״ל ואין הריטב״א ז״ל סובר כן.
ועושה תבשיל מערב יום טוב. פירוש וזהו עירוב האמור בגמרא. וכתב הרמב״ם ז״ל כי נקרא בשיתוף השם מפני שהוא להכירא וזכרון שאין אופין מיום טוב לשבת ולא לחול כמו שעירובי חצרות משום הכר שאסור להוציא מרשות לרשות. ולא נהיר אלא דנקרא עירוב מפני שהוא כמערב יום טוב ושבת לעשותם כיום אחד וקדושה אחת לענין בישול כאילו מה שמכין לשבת הוא ליום טוב. וצריך שיאמר בדין יהא שרי לן למיפא ולבשול ולמעבד כל צרכינו מיומא טבא לשבתא לנו ולכל בני העיר או למי שירצה לכלול בעירוב זה. כן כתב הריטב״א ז״ל. ועוד כתב ז״ל וצריך שיאמר ולמעבד כל צרכין כדי שיוכל להטמין חמין ולהדליק נרות. שאם לא אמר כן לא יעשה אלא מה שפרט.
גמרא זכרהו מאחר שבא להשכיחו. פירוש כיון שאסור לבשל מיום טוב לשבת הרי השבת נשכח שאין מכינין לו שום ענג ועל כן זכרהו בעירוב שיוכל לתקן ולא ישתכח. דמערב יום טוב אין ביום טוב לא. פירוש שהרי אסור לעשות שום בישול ותיקון מיום טוב לשבת ואם הוא עושה העירוב ביום טוב הרי מתקן מיום טוב לצורך שבת כן נראה לי. גזרה שמא יפשע. פירוש ואפילו עשאו מערב יום טוב ונאבד שאין כאן פשיעה אסור לפי שאין זוכר לברור מנה יפה לשבת אלא כשהעירוב קיים. הללו בעלי פטסין. פירש הריטב״א ז״ל שהלשון הזה כולל שני ענינים דאיפשר לומר שהיה משבחן על שהולכין לקיים עונג שבת. או איפשר לומר שהיה מגנה להם שהם גרגרנים שמניחין דברי תורה מפני שובע בטנם. וכן כשאמר בעלי מארה כולל שני ענינים דאיפשר לומר שהוא אמר להם בעלי מארה על שאיחרו כל כך לצאת ולא קיימו עונג שבת ואמר איפשר דאין להם סעודה ועל זה נתעכבו. או איפשר לומר שהוא גנאי לפי שבית המדרש היה מתרוקן והתלמידים סוברין דלא אמר להם אלא לשבח שהולכין לקיים עונג שבת. וכשאמר הללו בעלי מארה כסבורים שעליהם אמר שאיחרו כל כך ולא קיימו עונג שבת עד שאמר להם כי בדרך גנאי אמר להם. גרסת הספרים הללו בעלי מארה עד מתי הם יושבים. ורש״י ז״ל לא גריס ליה וטעמא דאם כן הוא במשמע שאומר כן על הנשארים ומאי האי דאמר להו לא לכם אני אומר. והריטב״א ז״ל כתב דשפיר גרסינן ליה. ופירש ועל הראשונים אמר אחר שלבם ועיניהם על האכילה למה איחרו לקיים עונג שבת עד עתה.
חלקהו חציו לאכילה וחציו לבית המדרש וכן הלכה. ואלא מיהו אמרו המפרשים ז״ל דבראש השנה שהוא יום הדין אם רואה עצמו שצריך להתענות תענית תשובה הרשות בידו ואפילו בשבת בנתים. ועליו אומר כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. ודוקא ביחידים ואנשי מעשה אבל שאר בני אדם לא שלא יבואו לזלזול ביום טוב של ראש השנה. וכן דעת רבותינו הצרפתים.
אי נמי אדרה כשמה. פירש מורי נר״ו שקורין אותו אילן על שם מעשיו ולפי שמעמיד הארץ לדרי דרי קראוהו אדרה.
ופירותיה משתמרין. פירוש בין שהוא אילן או עשב יש לו ריח שממית התולעים לכל פירות שבשדה.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×