Attributed to Shitah Mekubetzet Beitzah 16a – מיוחס לשיטה מקובצת ביצה טז.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

כׇּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת י״טיוֹם טוֹב וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁאִם פָּחַת פּוֹחֲתִין לוֹ וְאִם הוֹסִיף מוֹסִיפִין לוֹ. א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מַאי קְרָאָה {תהלים פ״א:ד׳} תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר (בַּכֵּסֶא) לְיוֹם חַגֵּנוּ אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּכְתִיב {תהלים פ״א:ה׳} כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי חֹק לִישָּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא דִּכְתִיב {בראשית מ״ז:כ״ב} וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה מָר זוּטְרָא אָמַר מֵהָכָא {משלי ל׳:ח׳} הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי. תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן כׇּל יָמָיו הָיָה אוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת מָצָא בְּהֵמָה נָאָה אוֹמֵר זוֹ לַשַּׁבָּת מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה מַנִּיחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה וְאוֹכֵל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה לוֹ שֶׁכׇּל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ח:כ׳} בָּרוּךְ ה׳ יוֹם יוֹם תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מֵחַד שַׁבָּיךְ לְשַׁבְּתָיךְ ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בָּרוּךְ ה׳ יוֹם יוֹם. א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ד:כ״ט} וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. מֵיתִיבִי {שמות ל״א:י״ג} לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה מֹשֶׁה מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל לֵךְ וְהוֹדִיעַ אוֹתָם מִכָּאן אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַנּוֹתֵן פַּת לְתִינוֹק צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאִמּוֹ. לָא קַשְׁיָא הָא בְּמַתָּנָה דַּעֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי הָא בְּמַתָּנָה דְּלָא עֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי שַׁבָּת נָמֵי מַתָּנָה דַּעֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי מַתַּן שְׂכָרָהּ לָא עֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי.: אָמַר מָר מִכָּאן אָמַר רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַנּוֹתֵן פַּת לְתִינוֹק צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאִמּוֹ מַאי עָבֵיד לֵיהּ שָׁיֵיף לֵיהּ מִשְׁחָא וּמָלֵי לֵיהּ כּוּחְלָא וְהָאִידָּנָא דְּחָיְישִׁינַן לִכְשָׁפִים מַאי אָמַר רַב פָּפָּא שָׁיֵיף לֵיהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כׇּל מִצְוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם בְּפַרְהֶסְיָא חוּץ מִשַּׁבָּת שֶׁנָּתַן לָהֶם בְּצִנְעָא שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״א:י״ז} בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעוֹלָם. אִי הָכִי לָא לִעַנְשׁוּ גּוֹיִם¹ עֲלַהּ שַׁבָּת אוֹדוֹעֵי אוֹדְעִינְהוּ מַתַּן שְׂכָרָהּ לָא אוֹדְעִינְהוּ וְאִי בָּעֵית אֵימָא מַתַּן שְׂכָרָהּ נָמֵי אוֹדְעִינְהוּ נְשָׁמָה יְתֵירָה לָא אוֹדְעִינְהוּ. דְּאָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נְשָׁמָה יְתֵירָה נוֹתֵן הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָדָם עֶרֶב שַׁבָּת וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״א:י״ז} שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת וַוי אָבְדָה נֶפֶשׁ.: עוֹשֶׂה אָדָם תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.: אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תַּבְשִׁיל אֲבָל פַּת לָא. מַאי שְׁנָא פַּת דְּלָא אִילֵּימָא מִידֵּי דִּמְלַפֵּת בָּעֵינַן וּפַת לָא מְלַפְּתָא וְהָא דַּיְיסָא נָמֵי דְּלָא מְלַפְּתָא דְּאָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא הָנֵי בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי דְּאָכְלִי נַהֲמָא בְּנַהֲמָא וְאָמַר רַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי מְעָרְבִין בְּדַיְיסָא אֶלָּא מִידֵּי דְּלָא שְׁכִיחַ בָּעֵינַן וּפַת שְׁכִיחָא וְדַיְיסָא לָא שְׁכִיחָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ ^אאֶלָּא תַּבְשִׁיל אֲבָל פַּת לָא מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא דְּמִידֵּי דְּלָא שְׁכִיחַ בָּעֵינַן וּפַת שְׁכִיחָא וְהָא דַּיְיסָא לָא שְׁכִיחָא וְאָמַר רַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי אֵין מְעָרְבִין בְּדַיְיסָא ^באֶלָּא מִידֵּי דִּמְלַפֵּת בָּעֵינַן וּפַת לָא מְלַפְּתָא וְדַיְיסָא נָמֵי לָא מְלַפְּתָא דְּאָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא הָנֵי בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי דְּאָכְלִי נַהֲמָא בְּנַהֲמָא. תָּנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא ^געֲדָשִׁים שֶׁבְּשׁוּלֵי קְדֵרָה סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין וה״מוְהָנֵי מִילֵּי דְּאִית בְּהוּ כְּזַיִת אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה ^דשַׁמְנוּנִית שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּכִּין גּוֹרְרוֹ וְסוֹמֵךְ עָלָיו מִשּׁוּם עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין וְהָנֵי מִילֵּי דְּאִית בְּהוּ כְּזַיִת. אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַב ^הדָּגִים קְטַנִּים מְלוּחִים אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם² אָמַר רַב יוֹסֵף ^ווְאִם צְלָאָן גּוֹי³ סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין וְאִי עַבְדִינְהוּ גּוֹי⁴ כָּסָא דְהַרְסָנָא אָסוּר. פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקכ״ז:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:ד׳

^ב רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקכ״ז:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:ד׳

^ג רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:ג׳
טור אורח חיים תקכ״ז:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:ה׳-ו׳

^ד רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:ג׳
טור אורח חיים תקכ״ז:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:ה׳-ו׳

^ה רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ז:ט״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ה
טור יורה דעה קי״ג:י״ב
שולחן ערוך יורה דעה קי״ג:י״ב

^ו רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ו׳:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ה
טור אורח חיים תקכ״ז:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״ז:ה׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.

⁴ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.

E/ע

הערותNotes

כל מזונותיו של אדם קצובים לו כו׳. פירש מורי נר״ו הקדוש ברוך הוא קוצב מזונותיו של כל אדם שימציא לו ריוח כשיעורן. ואין בכלל אותו ריוח הוצאת שבתות וימים טובים אלא שאם הוסיף כלומר שמוציא עליהם הרבה הקדוש ברוך הוא מוסיף לו על אותו ריוח הקצוב תוספת מרובה ואם פחת כלומר שלא עשה כראוי לשבת וליום טוב פוחתין לו כלומר אין ממציאים לו ריוח הראוי להוצאת שבתות וימים טובים אלא כשיעור שהוציא בצמצום מוסיפין לו על אותו ריוח הקצוב לכל ימות השנה. ונמצא שהוא פיחת מן ההוצאה הראויה לשבתות וימים טובים פוחתים לו מן הריוח הראוי לפרוע הוצאת שבתות וימים טובים. ואם מוסיף מוסיפין לו ריוח כנגדו עד כאן לשונו. ורש״י ז״ל פירש דהקדוש ברוך הוא גוזר ופוסק מה ישתכר באותה שנה לצורך מזונותיו חוץ מהוצאת שבתות שלא פסק מה ישתכר לצרכן דאותה הוצאה ממציאין לו לאותה שעה או לאחר שעה. וכתב ז״ל ולפיכך יזהר מלעשות הוצאה יתירה בחול דאפשר שלא פסקו עליו כל כך מן השמים. וכתב הריטב״א ז״ל דלאו דוקא הוצאת שבתות וימים טובים דהוא הדין לכל הוצאה של מצוה אלא נקט הני דרגילי ושכיחי. וכתבו בתוס׳ דכולן רמוזים בהאי קרא. דלכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו׳ מיירי בשבתות וימים טובים. חדות ה׳ היא מעוזכם זה מגדל בניו לתלמוד תורה כדכתיב פקודי ה׳ ישרים משמחי לב. לחם חוקי פירוש ויליף מיניה תלמוד תורה וכל דבר מצוה. אי נמי דתלמוד תורה נקרא חוק דכתיב חקיו ומשפטיו לישראל. שכל מעשיו לשם שמים. פירוש ובוטח שיזמין לו השם יתברך. וא״ת ושמאי לא היה עושה לשם שמים והלא אינו חס על ממונו לכבוד שבת. ויש לומר דלשמאי פשיטא דעושה לשם שמים. ולהלל הוא שהוצרך לתת טעם מפני שנראה שאינו חושש לכבוד שבת לפי שאינו טורח להזמין יום או יומים. מתן שכרן לא אודעינהו. פירוש ואין להם פתחון פה על זה לפי שהם אינם חוששין אלא לכבוד העולם הזה. ושכרו נשמה יתירה פירוש ועל זה חל עליו שפע אלהי ושכל יותר לעסוק בתורה ולעיין במעשה ה׳. ווי אבדה נפש. פירוש ולפיכך תקנו להריח בבשמים במוצאי שבתות לשכח את הנפש מאבדתה. אבל במוצאי שבת ליום טוב לא שהרי יום טוב משיב את הנפש ומשמחה. אבל במוצאי יום טוב לחול לא תקנו בשמים לפי שאין נשמה יתירה ביום טוב.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון