גמרא
פירוש
מוּתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית אֵימַת אִילֵּימָא בְּנֵי חֲמֵיסַר וְקָא קָרוּ לֵיהּ בְּאַרְבֵּיסַר וּמִי שְׁרֵי.
וְהָכְתִיב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ יוֹמֵי פּוּרַיָּא אִינּוּן דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן וְאָמַר רָבָא אלֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לֶאֱסוֹר אֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה וְאֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה.
וְאֶלָּא בְּנֵי אַרְבֵּיסַר וְקָא קָרֵי לֵיהּ בִּתְלֵיסַר יוֹם נִיקָנוֹר הוּא וְאֶלָּא בְּנֵי אַרְבֵּיסַר וְקָא קָרֵי לֵיהּ בִּתְרֵיסַר יוֹם טוּרְיָינוֹס הוּא.
אֶלָּא לָאו דְּקָא קָרוּ לֵיהּ בַּחֲדֵיסַר וְקָתָנֵי מוּתָּר בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית.
לָא בְּנֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר וְקָא קָרוּ לֵיהּ בִּתְרֵיסַר וּדְקָאָמְרַתְּ יוֹם טֻרְיָינוֹס הוּא יוֹם טֻרְיָינוֹס גּוּפֵיהּ בַּטּוֹלֵי בטלוהו הוֹאִיל וְנֶהֶרְגוּ בּוֹ שְׁמַעְיָה וַאֲחִיָּה אֶחָיו כִּי הָא דְּרַב נַחְמָן גְּזַר תַּעֲנִיתָא בִּתְרֵיסַר אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן יוֹם טוּרְיָינוֹס הוּא אֲמַר לְהוּ יוֹם טוּרְיָינוֹס גּוּפֵיהּ בַּטּוֹלֵי בטלוהו הוֹאִיל וְנֶהֶרְגוּ בּוֹ שְׁמַעְיָה וַאֲחִיָּה אָחִיו.
וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלִּפְנֵי נִיקָנוֹר אָמַר רַב אָשֵׁי הַשְׁתָּא אִיהוּ גּוּפֵיהּ בטלוהו מִשּׁוּם יוֹם נִיקָנוֹר נֵיקוּם וְנִגְזֹר.
מַאי נִיקָנוֹר וּמַאי טוּרְיָינוֹס דְּתַנְיָא נִיקָנוֹר אֶחָד מֵאִפַּרְכֵי יְוָונִים הָיָה וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם הָיָה מֵנִיף יָדוֹ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וְאוֹמֵר אֵימָתַי תִּפּוֹל בְּיָדִי וְאֶרְמְסֶנָּה וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם קָצְצוּ בְּהוֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו וּתְלָאוּם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאָמְרוּ פֶּה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה וְיָדַיִם שֶׁהָיוּ מְנִיפוֹת עַל יְרוּשָׁלַיִם תֵּעָשֶׂה בָּהֶם נְקָמָה.
מַאי טוּרְיָינוֹס אָמְרוּ כְּשֶׁבִּקֵּשׁ טוּרְיָינוֹס לַהֲרוֹג אֶת לוּלְיָנוּס וּפַפּוּס אָחִיו בְּלוּדְקִיָּא אָמַר לָהֶם אִם מֵעַמּוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אַתֶּם יָבֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהִצִּיל אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נבוכד נצר אָמְרוּ לוֹ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה צַדִּיקִים גְּמוּרִין הָיוּ וּרְאוּיִין הָיוּ לֵיעָשׂוֹת לָהֶם נֵס ונבוכד נצר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה וְרָאוּי ליעשות נֵס עַל יָדוֹ.
וְאוֹתוֹ רָשָׁע הֶדְיוֹט הוּא וְאֵינוֹ רָאוּי ליעשות נֵס עַל יָדוֹ וְאָנוּ נִתְחַיַּיבְנוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם וְאִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם וְהַרְבֵּה דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם בְּעוֹלָמוֹ שֶׁפּוֹגְעִין בָּנוּ וְהוֹרְגִין אוֹתָנוּ אֶלָּא לֹא מְסָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדְךָ אֶלָּא שֶׁעָתִיד לִיפָּרַע דָּמֵינוּ מִיָּדֶךָ.
הדרן עלך סדר תענית כיצד
פרק ג – סדר תעניות אלו
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מותרין בהספד ובתענית – בני ט״ו קריאת המגילה דכרכין קודם זמנה כדמפרש התם בי״א בי״ב בי״ג בי״ד בט״ו שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מותרין אותן ימים שקראוה קודם זמנה בהספד ותענית. בני חמיסר – דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון וקא קרי בארביסר כגון שהלך לכפר וקרא עמהן דפרוז בן יומו נקרא פרוז כדאמרינן במגילה (דף יט.). מי שרי – י״ד אפילו לבני ט״ו בהספד ותענית. ואמר רבא לא נצרכה – לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני י״ד בי״ד ולבני ט״ו בט״ו דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו׳. אלא לאסור את של זה בזה – כגון בני ט״ו (דקרו) בי״ד ובני י״ד בט״ו. בני ארביסר – נינהו כפרים ועיירות. וקא קרי בי״ג – כגון שחל י״ד בג׳ בשבת ומקדימין ליום הכניסה. יום ניקנור הוא – לקמן מפרש ואסור בהספד ותענית. אלא בני י״ד וקרו בי״ב – שחל י״ד ברביעי בשבת והקדימו ליום הכניסה דהיינו י״ב. טוריינוס – בסמוך מפרשה. בחדיסר – שחל להיות י״ד באחד בשבת וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו י״א ושמע מינה דאע״ג שהוא יום שלפני טוריינוס שרי בהספד ותענית. שמעיה ואחיה – חסידים היו ולא פירש מי הם דאותו שאכלו האריה עידו היה ולא שמעיה. איפרכי – דוכוס. לוליינוס ופפוס אחיו – צדיקים גמורים היו. בלודקי׳ – היא לוד והיינו דאמרינן בכל דוכתא (ב״ב דף י:) הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן ויש אומרין שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים הרגוה וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו אנו הרגנוה והרג המלך לאלו בלבד. אם מעמו כו׳. נתחייבנו הריגה – על חטא חייבי מיתות בית דין. דיופלין – שני שרים וכן מטרופולין של מלכים לשון שרים. בגזירין – מקלות כמו גזירי עצים. שלש – תעניות שני וחמישי ושני. וכמה הויא התחלה – שאינו מפסיק לאחר מכאן. רבי אחא ורבי יוסי – אמוראי נינהו דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא. זו דברי ר״מ – ואדברי ר״מ דמתני׳ קאי דקתני אין משלימין. מתענה ומשלים – עד חשיכה. מתני׳ סדר תעניות אלו – האמור בפ׳ ראשון (דף י.) שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד י״ג אם לא נענו. ברביעה ראשונה – אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה. אבל צמחים ששנו – שנשתנו ממנהגן תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר מתריעין עליהן מיד אפילו בראשונות שכל חומר האחרונות נוהג בהן. בין גשם לגשם – בין רביעה ראשונה לשניה סימן בצורת היא. ירדו לצמחים אבל לא לאילן – מפרש בגמ׳. לבורות שיחין ומערות – בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה. שלא ירדו עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגו׳ – כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירתה לא המטיר דקללה היא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush