גמרא
פירוש
אָמְרִי מַעֲשֵׂר דִּיגּוּן הוּא דְּקָא גָרֵים לֵיהּ. מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא קוּנָּם פֵּירוֹת הָאֵלּוּ עָלַי קוּנָּם הֵן עַל פִּי קוּנָּם הֵן לְפִי אָסוּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם מוּתָּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה אֲפִילּוּ גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין. אָמַר רַבִּי אַבָּא שָׁאנֵי קוֹנָמוֹת הוֹאִיל וְאִי בָּעֵי מִתְּשִׁיל עֲלַיְיהוּ הָווּ לְהוּ כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין וְאֵין בָּטֵיל בָּרוֹב. וַהֲרֵי תְּרוּמָה אדְּאִי בָּעֵי מִיתְּשִׁיל עֲלַהּ וּבָטְלִי בְּרוֹב דִּתְנַן בסְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִּין תֵּרָקֵב הָא לְמֵאָה תַּעֲלֶה אָמְרִי בִּתְרוּמָה בְּיַד כֹּהֵן עָסְקִינַן דְּלָא מָצֵי מִיתְּשִׁיל עֲלַהּ. אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא אִם הָיְתָה טְהוֹרָה תִּמָּכֵר לְכֹהֵן אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן עָסְקִינַן. [וְהָא] קָתָנֵי סֵיפָא תִּימָּכֵר לְכֹהֵן חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. אֶלָּא אֵימָא בִּשְׁלָמָא קוּנָּמוֹת מִצְוָה לְאִיתְּשׁוֹלֵי עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם דְּרַבִּי נָתָן דְּאָמַר רַבִּי נָתָן כׇּל הַנּוֹדֵר כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה וְהַמְקַיְּימוֹ כְּאִילּוּ מַקְטִיר עָלֶיהָ תְּרוּמָה מַאי מִצְוָה לְאִיתְּשׁוֹלֵי עֲלַהּ. גּוּפָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִיטְרָא בְּצָלִים שֶׁתִּיקְּנָהּ וּזְרָעָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת לְפִי כוּלָּהּ יָתֵיב רַבָּה וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא מַאן צָאֵית לָךְ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תריץ: מעשר – תרומת מעשר, דיגון הוא [דקא גרים] ליה – דלא מחייב בתרומת מעשר עד דמידגן והאי מאשתקד נידגנה הלכך מעשר עליה משל אשתקד ולא הוי איסורו על ידי קרקע הלכך לא הוי בטילתו ע״י קרקע. אפילו גידולי גידולין אסורין – אלמא דאין גידולי היתר מעלין את האיסור וקשיא לרבי אמי. ואין בטיל ברוב – כלומר ברוב מדתו בגדוליו רבים. הרי תרומה דאי בעי מיתשיל עלה – שאם היה בדעתו להפריש תרומה ומעשר על פירותיו מפירות קופה זו וטעה ונתן מקופה אחרת יכול לשאל עליה לפני חכם ולומר לו לא היה בדעתי ליתן מקופה זו אלא מזו ולא הויא תרומה ואפילו הכי בטלה ברובא דתנן וכו׳. תירקב – הכל שאין לה תקנה לא לכהן ולא לישראל. הא אם נפל למאה תעלה – סאה אחת ושאר מותר אלמא דבטלה ברוב דידיה כמו האי דהיינו במאה ואכתי קשיא לרבי אמי מתני׳ דנדרים. [ומשני:] הא תרומה בתרומה ביד כהן עסקינן – דמאחר שזכה בה כהן לא מצי מיתשיל עלה אינש ולא דמי לקונמות. תימכר לכהן – הרי ביד כהן היא ואין צריך לו למוכרה. אלא ביד ישראל עסקינן שנפלו וכו׳ – דלא מצי איהו מיתשיל עלה שכבר זכה בה כהן. והא קתני סיפא אם היתה טהורה תימכר לכהן – שהרי ביד ישראל היא חוץ מדמי אותה סאה אם נפלה לו מבית אבי אמו כהן אמאי אמר חוץ מדמי אותה סאה אפילו אותה סאה נמי תימכר הואיל ובאתה לו בירושה. אלא – לעולם בתרומה ביד ישראל עסקינן ומצי מתשיל [עליה] ואפילו הכי בטלה ברובא והדרא קושיא לדוכתיה תריץ הכי גרסינן אלא גבי קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו וכמאן דאיתשיל עלייהו דמי והוה ליה דבר שיש לו מתירין ואין בטל ברוב. אבל תרומה מאי מצוה איכא לאיתשולי עלה – וכיון דלאו מצוה היא לא אתי לאיתשולי עלה וכדבר שאין לו מתירין דמי להכי בטיל ברובא. וזרעה מתעשרת לפי כולה – אפילו מן הליטרא של עיקר. היתר שבהן – אותה ליטרא של עיקר שהיתה מתוקנת. היכן הלך – הואיל ואיתיה בעין אין צריך לעשרם. בצלים – של ששית וכו׳ לימא היתר שבהן העיקר שגדלו בששית להיכן הלך ותשתרי העיקר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush