גמרא
פירוש
מָה לְהַלָּן שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו אַף נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מֵרַבִּי חִיָּיא כְּגוֹן אֲנִי מַהוּ בְּשָׂעִיר אֲמַר לֵיהּ הֲרֵי צָרָתְךָ בְּבָבֶל אֵיתִיבֵיהּ אמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד אֵלּוּ מְבִיאִים לְעַצְמָם וְאֵלּוּ מְבִיאִים לְעַצְמָם אֲמַר לֵיהּ הָתָם בלָא כַּיְיפִי אַהֲדָדֵי הָכָא אֲנַן כַּיְיפִינַן לְהוּ לְדִידְהוּ.
רַב סָפְרָא מַתְנֵי הָכִי בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מֵרַבִּי חִיָּיא כְּגוֹן אֲנִי מַהוּ בְּשָׂעִיר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מה להלן שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו – דבמלך קא משתעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז).
כגון אני מהו בשעיר – כלומר נשיאות דידי מי הוי נשיאות מעליא דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר או לא.
א״ל הרי צרתך בבבל – ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו. התם שבט – דהיינו מקל כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כג).
והכא מחוקק – חכם. מתני׳ איזה הוא המשיח – שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה.
ולא מרובה בבגדים – שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה.
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות – שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל צבור אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד. ואין בין כהן המשמש – והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר הוי פר של יוה״כ שלו ועשירית האיפה שלו. וזה וזה – בין כהן המשמש דהיינו ראשון שחזר לעבודתו ובין כהן שעבר דהיינו שני שמינו תחתיו דלאחר (שנעבר) [שחזר] הראשון מעבירין השני.
שוים בעבודת היום – דמקרבי קרבנות היום ביוה״כ איזה שירצה. גמ׳ שמן המשחה שעשה משה – כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל).
בו שולקין את העקרים – אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו׳.
והלא לסוך בו את העקרים אינו מספיק – לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין כדמפרש לקמן והעקרים היו מרובים ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים כל שכן בשליקה.
אלא שורה את העקרים במים – ברישא שהיו מתמלאים מן המים ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך.
ומציף עליהן שמן – לאחר שהוציאם מן המים כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים.
וקפחו – ומוציא השמן לאלתר וקפחו כמו קפחתי את הרועה (יומא דף פג:). טעון משיחה – ואי לא משוח בשמן לא הוי כה״ג.
מפני מחלוקתו – דהיכא דאיכא מחלוקת בעי משיחה. ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל – משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו.
ולא כל דבעי מלכא מורית לבניה מלכותא – אפילו בלא משיחה.
ירושה היא – בזמן ששלום בישראל. משום דמלך ראשון הוא – ממשפחתו דאינו מלך בן מלך.
זה – דמלכות בית דוד טעון משיחה.
ואין אחר – שאינו ממלכי בית דוד טעון משיחה. משום מחלוקתו של יורם נמעול בשמן המשחה – דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו.
באפרסמא דכיא – דלא הוי משמן המשחה. ומאי בכור – דקרי ליה הבכור יוחנן.
בכור למלכות – שמלך ראשון. יורם ממלא מקום אבותיו הוה – דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה ואחר כך החמיץ. משולם במעשיו – דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים.
אמר לו – נבוכד נצר יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
א״ל הרי צרתך בבבל – ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה׳ אלהיו. התם שבט – דהיינו מקל כמו כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כג).
והכא מחוקק – חכם. מתני׳ איזה הוא המשיח – שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה.
ולא מרובה בבגדים – שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה.
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות – שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל צבור אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד. ואין בין כהן המשמש – והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר הוי פר של יוה״כ שלו ועשירית האיפה שלו. וזה וזה – בין כהן המשמש דהיינו ראשון שחזר לעבודתו ובין כהן שעבר דהיינו שני שמינו תחתיו דלאחר (שנעבר) [שחזר] הראשון מעבירין השני.
שוים בעבודת היום – דמקרבי קרבנות היום ביוה״כ איזה שירצה. גמ׳ שמן המשחה שעשה משה – כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי (שמות ל).
בו שולקין את העקרים – אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו׳.
והלא לסוך בו את העקרים אינו מספיק – לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין כדמפרש לקמן והעקרים היו מרובים ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים כל שכן בשליקה.
אלא שורה את העקרים במים – ברישא שהיו מתמלאים מן המים ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך.
ומציף עליהן שמן – לאחר שהוציאם מן המים כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים.
וקפחו – ומוציא השמן לאלתר וקפחו כמו קפחתי את הרועה (יומא דף פג:). טעון משיחה – ואי לא משוח בשמן לא הוי כה״ג.
מפני מחלוקתו – דהיכא דאיכא מחלוקת בעי משיחה. ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל – משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו.
ולא כל דבעי מלכא מורית לבניה מלכותא – אפילו בלא משיחה.
ירושה היא – בזמן ששלום בישראל. משום דמלך ראשון הוא – ממשפחתו דאינו מלך בן מלך.
זה – דמלכות בית דוד טעון משיחה.
ואין אחר – שאינו ממלכי בית דוד טעון משיחה. משום מחלוקתו של יורם נמעול בשמן המשחה – דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו.
באפרסמא דכיא – דלא הוי משמן המשחה. ומאי בכור – דקרי ליה הבכור יוחנן.
בכור למלכות – שמלך ראשון. יורם ממלא מקום אבותיו הוה – דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה ואחר כך החמיץ. משולם במעשיו – דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים.
אמר לו – נבוכד נצר יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush