גמרא
פירוש
מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן אאֵין זְנוּת לִבְהֵמוֹת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבי׳ ״.
אין זנות בבהמה – לאסור אתננה:
דאם איתא – לא לישתמיט קרא ולכתב אתנן זונה וכלב דאתנן נמי משוי אכלב. ל״א מדלא כתב אתנן ומחיר כלב וזונה דלא משוי אתנן ומחיר אכלב ואזונה: תניא נמי הכי – דאין זנות בבהמה:
דאם תאמר כן ליתן את האמור של זה בזה אתנן כלב ומחיר זונה דאסורין א״כ הוו להו ארבעה:
וולדותיהן – של אתנן ומחיר מותרין:
שנאמר גם שניהם – הם ולא וולדותיהן: מ״ט האי לאימיה אקצייה – כלומר לא נתכוון להקצות אלא לאמו ולא לעובר:
[מוקצה [ונעבד] אסור] (וולד כדבעי אסור) שהעובר נהנה ממה שהאם נהנית:
מ״ט דניחא לי׳ בניפחא ופיטמא – כלומר דניחא ליה כשהבהמה מעוברת נראית שמינה ונפוחה ונראית חשובה יותר לעבודת כוכבים הילכך ניחא ליה בעובר (כעובר) ואסור: כל שאתה מהיה ממנו הרי הוא (אסור) כמוהו. כל הבא ממנו אסור ואינה מקודשת: איב״א סברא גבי ע״ז ניחא ליה בנפחיה בפרש שיש בו שנראית שמינה הילכך אסור בהנאה:
בשור הנסקל לא ניחא ליה בניפחיה – בפרשו שהרי עומד למות הילכך מקודשת: 1 ולא כתב ובאתנן. כלומר כל מה שלקוח מאתנן ועוד דאי אמרת מה שלקחה בהמה מאתננה אסור א״כ היינו ולדותיהן שבא מן האתנן ומתניתין קתני ולדותיהן מותרי׳. אמר קרא גם שניהם הם ולא ולדותיהן. גם היינו רבויא לרבות שינוייהם כגון חיטין ועשאתן סולת אע״ג דנשתנו אסורין: ובית הלל דרשי הכי – שניהם הם ולא שינויהם ושינוייהם ולדותיהם מותרים וגם דאמרינן דאתי לרבות קשיא לב״ה דהא לא קא מרבי מידי מיניה: פרט לפרה שאינה באה לבית – דכל מעשיה עושין בהר המשחה דמותרת להביא מאתנן:
וחכ״א בית לרבות את הריקועין – שאין מביאין מאתנן אפי׳ אחרי בית הכפרת מבחוץ לטוח הקיר דהתם נמי קרינן ביה בית ה׳: נתן לה מוקדש׳ באתננה הרי אלו מותרין – ועופות הרי אלו אסור׳ שהיה בדין שהעופות יהו מותרין: ת״ל לכל נדר – להביא את העוף שבא בנדר ונדבה שאתנן חל עליהן:
פרט לדבר הנדור כבר היינו מוקדשין שכבר נדורין הן – הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דשל הקדש הן והיכי חל אתננה עליהן: אמר ר׳ הושעיא בהני מוקדשין מיירי דישנן ברשותו – כגון פסחו וממנה על פסחו באתננה ואליבא דר׳ היא דיכול לקנות מפסחו מה שצריך:
דתניא אם ימעט הבית מהיות משה – כלומר אם נחסר לבית שאין לו מה שצריך לתקון הפסח כגון עצים או תבלין החייהו משה: מכדי אכילה ולא מכדי מקח – כלומר אם נחסר לו מצורך תקון אכילתו יכול ליקח מעות מאחרים וממנה על שם פסחו ויקח מעות ויקנה מהן עצים לצורך תקון אכילת פסחו ואל יקח מאותן מעות מקח אחר כגון טלית או כסות: ר״א אף מכדי מקח שאם צריך לטלית או לדבר אחר ממנה אחרים כו׳ – ומעות חולין ויעשה בהן צורכו שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן שאם הוצרך לו דבר שימנה אחרים עמו ויתן המעות לצורכו. לטעמא דר׳ דאמר אף מכדי מקח אתנן חל עליו אי לאו דמעטי׳ קרא מנדר [דר׳ אליעזר סבר זה וזה גורם אסור אע״ג דהאי ולד בא מצד אחד של היתר של זכר [דאביו] של ולד אין בו איסור אפי׳ הכי כיון דיש באמו איסור זה וזה גורם להאי ולד ואסור ורבנן דמתניתין סברי זה וזה גורם מותר אבל עיברו כו׳: ל״א מחלוקת שנרבעו כשהן מוקדשין אע״ג דבתר הכי עיברו ר׳ אלעזר סבר אמרינן [ביזוי] (בהא) מילתא למיקרב וולדותיהן הואיל ונרבעו כשהן מוקדשין אבל נרבעו כשהן חולין ואחר2 עיבורו הואיל ונשתנו שהקדישן דברי הכל מותרין: ורבא אמר רב נחמן כו׳ – ולמאן דאמר בשחיטת חולין טריפה אינה יולדת. שאין מתעברת משכחת לה האי ולד טריפה דקתני כגון שעיברה ואח״כ נטרפה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דאם איתא – לא לישתמיט קרא ולכתב אתנן זונה וכלב דאתנן נמי משוי אכלב. ל״א מדלא כתב אתנן ומחיר כלב וזונה דלא משוי אתנן ומחיר אכלב ואזונה: תניא נמי הכי – דאין זנות בבהמה:
דאם תאמר כן ליתן את האמור של זה בזה אתנן כלב ומחיר זונה דאסורין א״כ הוו להו ארבעה:
וולדותיהן – של אתנן ומחיר מותרין:
שנאמר גם שניהם – הם ולא וולדותיהן: מ״ט האי לאימיה אקצייה – כלומר לא נתכוון להקצות אלא לאמו ולא לעובר:
[מוקצה [ונעבד] אסור] (וולד כדבעי אסור) שהעובר נהנה ממה שהאם נהנית:
מ״ט דניחא לי׳ בניפחא ופיטמא – כלומר דניחא ליה כשהבהמה מעוברת נראית שמינה ונפוחה ונראית חשובה יותר לעבודת כוכבים הילכך ניחא ליה בעובר (כעובר) ואסור: כל שאתה מהיה ממנו הרי הוא (אסור) כמוהו. כל הבא ממנו אסור ואינה מקודשת: איב״א סברא גבי ע״ז ניחא ליה בנפחיה בפרש שיש בו שנראית שמינה הילכך אסור בהנאה:
בשור הנסקל לא ניחא ליה בניפחיה – בפרשו שהרי עומד למות הילכך מקודשת: 1 ולא כתב ובאתנן. כלומר כל מה שלקוח מאתנן ועוד דאי אמרת מה שלקחה בהמה מאתננה אסור א״כ היינו ולדותיהן שבא מן האתנן ומתניתין קתני ולדותיהן מותרי׳. אמר קרא גם שניהם הם ולא ולדותיהן. גם היינו רבויא לרבות שינוייהם כגון חיטין ועשאתן סולת אע״ג דנשתנו אסורין: ובית הלל דרשי הכי – שניהם הם ולא שינויהם ושינוייהם ולדותיהם מותרים וגם דאמרינן דאתי לרבות קשיא לב״ה דהא לא קא מרבי מידי מיניה: פרט לפרה שאינה באה לבית – דכל מעשיה עושין בהר המשחה דמותרת להביא מאתנן:
וחכ״א בית לרבות את הריקועין – שאין מביאין מאתנן אפי׳ אחרי בית הכפרת מבחוץ לטוח הקיר דהתם נמי קרינן ביה בית ה׳: נתן לה מוקדש׳ באתננה הרי אלו מותרין – ועופות הרי אלו אסור׳ שהיה בדין שהעופות יהו מותרין: ת״ל לכל נדר – להביא את העוף שבא בנדר ונדבה שאתנן חל עליהן:
פרט לדבר הנדור כבר היינו מוקדשין שכבר נדורין הן – הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דשל הקדש הן והיכי חל אתננה עליהן: אמר ר׳ הושעיא בהני מוקדשין מיירי דישנן ברשותו – כגון פסחו וממנה על פסחו באתננה ואליבא דר׳ היא דיכול לקנות מפסחו מה שצריך:
דתניא אם ימעט הבית מהיות משה – כלומר אם נחסר לבית שאין לו מה שצריך לתקון הפסח כגון עצים או תבלין החייהו משה: מכדי אכילה ולא מכדי מקח – כלומר אם נחסר לו מצורך תקון אכילתו יכול ליקח מעות מאחרים וממנה על שם פסחו ויקח מעות ויקנה מהן עצים לצורך תקון אכילת פסחו ואל יקח מאותן מעות מקח אחר כגון טלית או כסות: ר״א אף מכדי מקח שאם צריך לטלית או לדבר אחר ממנה אחרים כו׳ – ומעות חולין ויעשה בהן צורכו שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן שאם הוצרך לו דבר שימנה אחרים עמו ויתן המעות לצורכו. לטעמא דר׳ דאמר אף מכדי מקח אתנן חל עליו אי לאו דמעטי׳ קרא מנדר [דר׳ אליעזר סבר זה וזה גורם אסור אע״ג דהאי ולד בא מצד אחד של היתר של זכר [דאביו] של ולד אין בו איסור אפי׳ הכי כיון דיש באמו איסור זה וזה גורם להאי ולד ואסור ורבנן דמתניתין סברי זה וזה גורם מותר אבל עיברו כו׳: ל״א מחלוקת שנרבעו כשהן מוקדשין אע״ג דבתר הכי עיברו ר׳ אלעזר סבר אמרינן [ביזוי] (בהא) מילתא למיקרב וולדותיהן הואיל ונרבעו כשהן מוקדשין אבל נרבעו כשהן חולין ואחר2 עיבורו הואיל ונשתנו שהקדישן דברי הכל מותרין: ורבא אמר רב נחמן כו׳ – ולמאן דאמר בשחיטת חולין טריפה אינה יולדת. שאין מתעברת משכחת לה האי ולד טריפה דקתני כגון שעיברה ואח״כ נטרפה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 נראה דרבינו גרס כאן בגמ׳ מ״ט [דנתן לה כספים הרי אלו מותרין] דכתיב אתנן זונה ולא האתנן ועל זה כתב כלומר וכו׳.
2 נראה דצ״ל ואחר שנרבעו הקדישן הואיל ונשתנו ד״ה מותרין
הערות
Gemara
Peirush