גמרא
פירוש
בְּנָשִׂיא שֶׁעָשׂוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת. אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי מֵהָכָא מִכְּדֵי מִצְוֹת מִצְוֹת יָלְפִי מֵהֲדָדֵי. כֵּיוָן דְּיָלְפִי מֵהֲדָדֵי לְמָה לִי דִּכְתִיב שָׁלֹשׁ יְדִיעוֹת גַּבֵּי יָחִיד וְגַבֵּי נָשִׂיא וְגַבֵּי צִבּוּר אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפֵיהֶן דְּהָא גָּמְרִי לְהֹן מִצְוֹת מִצְוֹת תְּנֵהוּ עִנְיָן הֵיכָא דְּמִתְיְידַע לֵיהּ בָּתַר יוֹם הַכִּיפּוּרִים הוּא דְּמַיְיתֵי חַטָּאת. אֵימָא כִּי מִתְיְידַע לֵיהּ בָּתַר יוֹם כִּפּוּרִים הוּא דְּמַיְיתֵי חַטָּאת מִשּׁוּם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
1 תאמר בנשיא שעשוי להשתנות. שיכול להדחות מנשיאותו ולהיות הדיוט הילכך לא מצי יליף מהני ואיצטריך למיכתב ליה ידיעה לחוד ולא מייתר: אלא אמר אביי מהכא – מצית ילפת דכתיב בכולהו מצות ומצו ילפי מהדדי מה חד צריך ידיעה אף כולהו נמי למה לי למיהדר כו׳: אימא כו׳ – משום דיוה״כ לאו על הדין ספק חטא גרידא קא אתי לכפר אבל אשם תלוי דעל הדין ספק חטא גרידא קא אתי אימא לך דמכפר לגמרי דלכי מתיידע ליה בתר הכי לא איצטריך לאייתויי חטאת: אמר קרא או הודע אליו מכל מקום מייתי חטאת – אע״ג דאייתי קודם לכן אשם תלוי [שאם מת וכו׳] כלומר שאם מת לאחר שהביא אשם תלוי קודם שהודע לו מת בלא עון דכיפר עליו אשם תלוי: מתקיף לה רבא – בלא אשם תלוי מיתה ממרקת עון אלא אפילו מחיים מכפר עליו להכי להגן עליו מן היסורין שאין יסורין באין עליו ביני ביני מאחר שהביא אשם תלוי ועד שיודע לו שיביא חטאתו2 האשה שיש עליה חטאת העוף ספק כגון ספק אם נפל הפילה או רוח הפילה ועבר עליו יוה״כ כו׳ מפני שהחטאת שמביאה מכשרתה ליכל בזבחים ולא משום חטא קא מתיא: אם משנמלקה – מספק אח״כ נודע לה שודאי נפל הפילה הרי זו תקבר הואיל ונמלקה כשעדיין ספק לה דספק חטאת אינה נאכלת משום דאית בה תרי איסורין דספק חולין בעזרה הוא וספק נבלה היא משום הכי תקבר: אמר רב וכיפרה – כלומר שאעפ״כ עלה לה בחובתה הואיל ונודע לה אי הכי כיון דכיפרה בו אמאי תקבר תאכל לכהנים לא משום הכי לא תאכל לפי שאינה משתמרת שכיון שהפרישה תחילה על הספק שלא היתה ראויה לאכילה היסיח דעתו ממנו ולא שמרה ונפסלה בהיסח הדעת. אימת קאמר דלא נשתמרה אי מעיקרא משעה שהפרישה ועד שמלקה מאי פסלות יכול למיהוי בה הא חיה הוות ומחיים לית בה פסלות ואי לבסוף מאחר שנמלקה הא מנטר לה כהן דכהנים זריזין הן ואמאי אינה נאכלת. דמתניתין בנודע לה שלא ילדה מיירי ואסור לאכול משום נבלה וחולין הויא ובדין הוא דמותר בהנאה ומאי תיקבר מדרבנן וכי איתמר דרב וכיפרה אהדא איתמר האשה שהביאה כו׳: שממין שמביאין על הספק על לא הודע חטאת העוף מביאין על הודע – הילכך כשנודע לה קודם שנמלקה תעשה ודאי ותיאכל לכהנים אם משנמלקה נודע לה שילדה: אמר רב אפילו הכי מזה דמה ומצה דמה – לשם ודאי דהיינו עיקר כפרה ומותר באכילה: ר׳ יוחנן אמר אסורין באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבא על הספק – שלא נודע לה כלל נאכלת ואית בה תרי איסורי כדאמרן: או תימכר לחברתה – אשה שודאי ילדה. אם משנמלקה נודע לה שילדה מזה דמה ומיצה וכיפר ואסור באכילה משום גזרה ומותר בהנאה אע״ג דאמרינן אין פדיון לעוף הכא כיון דלא קדשה לגמרי דחציה איתעבידא בספק וחציה ודאי הילכך לא קדשה כל כך ויש לה פדיון ומותר בהנאה אבל מיצה דמה נמי מספק ואח״כ נודע דכולה איתעביד בספק אסור באכילה ובהנאה לפי שעל ספק הפריש תחלה וכבר נעשת כולה בספיקה וכיפרה ספיקה והלכה לה ונעשת מצותה לשם מה שהפרישה ואסור בהנאה: המפריש ב׳ סלעים לאשמו – כגון לאשם (מצורע) [מעילות] ולקח בהן ב׳ אילים כו׳: לקח בהן ב׳ אילים לחולין – שמעל שחילל במעות וקנה מהן שני אילים לשם חולין: היפה ב׳ סלעים יקרב לאשמו – לאשם מעילתו בשביל שמעל במעות של הקדש והשני איל שוה עשרה זוז דהיינו ב׳ סלעים וב׳ חומשין דהיינו קרן וחומש יקרב למעילתו לשום דמי אותו אשם שהיה מחוייב שמעל בדמיו. אבל קנה באותן שני סלעים בסלע איל לצורך אשם שהיה מחוייב ובסלע האחד מעל בו וקנה ממנו איל אחד לחולין אם היה אותו שקנה לשום אשם שוה ב׳ סלעים יקרב לאשמו שמחוייב והשני איל אם הוא שוה נמי ב׳ סלעים יקרב למעילתו לאשם מעילות ויביא עמו סלע וחומשה דהיינו קרן וחומש מביתו ויתנהו לגזבר. הכא בסיפא דלא מעל אלא בחצי הקדש ונשאר בהקדש כדי קניית אשם חובתו הילכך יביא השני לאשם מעילות וישלם סלע וחומשו מביתו אבל ברישא שמעל בכל ההקדש הילכך השוה ב׳ סלעים לאשם מעילות והשני למעילתו לקרן וחומש כדאמרן: קס״ד והשני למעילתו דבאשם מעילה קאמר: אילימא איל אשם כלומר לשום אשם מעילתו: למימר דחומש בהדי איל מעילות מייתי ליה – דהכא מובלע החומש עם דמי האיל: והכתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו אלמא דחומש בהדי גזילו בהדי קרן מייתי ליה. והדר אשם מעילות ואת אשמו יביא לה׳: ועוד קתני סיפא – והשני של חולין יקרב למעילתו לשום אשם מעילות: ויביא עמה סלע וחומשה מביתו אלמא דחומש בהדי גזלו בהדי קרן מייתו לה – וקשיא רישא לסיפא ולקרא אלא מאי והשני למעילתו דקתני רישא כלומר דהשני יביא במקום קרן וחומש כמה דאיתהני מהקדש דישנו ב׳ סלעים שהפרישן לאשם ומעל בהן: ולקח מהן ב׳ אילים לחולין דיפה ב׳ סלעים מקריב ליה איל אשם – מעילה ויפה עשרה זוז דהיינו קרן וחומש מייתי למאי דאיתהני מהקדש כו׳ כדפרשינן במתניתין: במאי אוקמתא כו׳ – אימא סיפא כו׳. רישא קרי ליה למעילתו גזילו כדאמרן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 עד כאן שייך לעמוד הקודם
2 שייך למתניתין
הערות
Gemara
Peirush