במרודד – דק וקלוש וארוך ורחב דכי מצרפת ליה הוי כזית ומיהו לא טרח איניש ומצרף ליה ומיהו פלטתו חיה דלאו איהו בטליה לא בטיל.
מרודד – לשון וירקעו (שמות לט) ורדידו.
(1) 
בִּמְרוּדָּד הָכָא נָמֵי בִּמְרוּדָּד.:
בִּמְרוּדָּד הָכָא נָמֵי בִּמְרוּדָּד.The reference is to a thin layer of flesh attached to the hide. Here, too, the Gemara concludes that Rabbi Yoḥanan’s statement is referring to a thin layer of flesh attached to the hide. When a person severs such a piece of flesh along with the hide, even if the total volume of the flesh is an olive-bulk, or even a much larger measure, it is insignificant and is nullified by the hide.
מטמאין במשא אבל לא במגע. אמ׳ בר פדא, לא שנו אלא מאחריו, אבל מלפניו יש נוגע וחוזר ונוגע.
מתני׳. קולית המת
כזית מן המת שהוא מטמא באהל שנחלק לשנים והכניס שני החצאין לתוך הבית האהל מצרפן ומטמאה באהל וכן כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית יש מי שמפרש דבר זה דוקא בשהכניסן כאחת ויראה אף בשהכניסן בזה אחר זה:
רש״י בד״ה מאחוריו כו׳ כדאמרינן לעיל אין זה שומר ור׳ ישמעאל ס״ל כת״ק דאמר אין שומר לפחות מכזית כדקתני קולית שיש עליה כזית בשר כו׳ וכן הוא בס״א ועיקר ונ״ב לפי הפשט זה אחרים שנא׳ ברש״י לאו אחרים ממש אלא תנאים אחרים ודו״ק נ״ל:
בד״ה במרודד כו׳ בשר במרודד כו׳ הד״א:
שמדובר בו דווקא בזמן שהבשר מרודד (שטוח ברדידות על פני העור), הכא נמי [כאן גם כן] בהלכתו של ר׳ יוחנן מדובר דווקא בבשר המרודד, ובאופן זה אכן גם כזית בשר ויותר שנפלט על ידי סכין בטל אצל העור.
The reference is to a thin layer of flesh attached to the hide. Here, too, the Gemara concludes that Rabbi Yoḥanan’s statement is referring to a thin layer of flesh attached to the hide. When a person severs such a piece of flesh along with the hide, even if the total volume of the flesh is an olive-bulk, or even a much larger measure, it is insignificant and is nullified by the hide.
הכל
(2) הָיוּ עָלָיו.:
§The mishna teaches: If upon the hide there were two half olive-bulks, the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh; this is the statement of Rabbi Yishmael.
א שנינו במשנתנו שאם היו עליו, על העור, שתי חתיכות מבשר הנבילה, ששיעור כל אחת מהן הוא כחצי זית — לדעת ר׳ ישמעאל הרי אלה מטמאות במשאן, אבל לא במגען.
§The mishna teaches: If upon the hide there were two half olive-bulks, the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh; this is the statement of Rabbi Yishmael.
הכל
(3) אָמַר בַּר פְּדָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מֵאַחֲרָיו אֲבָל מִלְּפָנָיו יֵשׁ נוֹגֵעַ וְחוֹזֵר וְנוֹגֵעַ.
Bar Padda says: The Sages taught that Rabbi Yishmael holds that that hide does not impart impurity by means of contact only with regard to one who touched the hide on the outside. But if one directly touched the pieces of flesh inside the hide, even though he did not touch any one piece measuring an olive-bulk, he is impure. This is because there is a principle that if one touches an impure item measuring less than an olive-bulk and again touches another impure item measuring less than an olive-bulk, he becomes impure, as the two instances of contact join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk.
לא שנו – לרבי ישמעאל דאמר דאע״ג דלא בטלי לענין משא במגע לא מטמו.
אלא מאחוריו – שלא נוגע בבשר אלא בעור מאחוריו דכיון דלא הוי כזית שלם יחד אין לו יד ולא שומר. ואע״ג דאמרן לעיל (דף קיח:) אין שומר לפחות מכפול הא כפול יש שומר הא איכא ת״ק דאחרים דפליג כדאמרינן לעיל אין זה שומר ורבי ישמעאל ס״ל כת״ק דאחרים.
יש נוגע וחוזר ונוגע – כלומר שתי נגיעות מצטרפות.
ובענין זה אמר בר פדא: לא שנו לדעת ר׳ ישמעאל אלא רק במגען מאחריו של העור, שאין האדם נוגע בצד העור שיש בו חתיכות הבשר אלא בצד שמאחוריו. אבל הנוגע מלפניו, ונגע בכך בחתיכות הבשר הנמצאות שם — נטמא במגעו זה, אף שלא נגע בנגיעה אחת בכזית בשר, שכן כלל הוא: יש נגיעה המטמאת גם את הנוגע וחוזר ונוגע, ששתי נגיעות מצטרפות להיחשב כנגיעה אחת.
Bar Padda says: The Sages taught that Rabbi Yishmael holds that that hide does not impart impurity by means of contact only with regard to one who touched the hide on the outside. But if one directly touched the pieces of flesh inside the hide, even though he did not touch any one piece measuring an olive-bulk, he is impure. This is because there is a principle that if one touches an impure item measuring less than an olive-bulk and again touches another impure item measuring less than an olive-bulk, he becomes impure, as the two instances of contact join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk.
הכל
(4) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין נוֹגֵעַ וְחוֹזֵר וְנוֹגֵעַ וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד.
And Rabbi Yoḥanan says: There is no such principle that if one touches an impure item and again touches another impure item that the two instances of contact join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk. And Rabbi Yoḥanan follows his line of reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yishmael and Rabbi Dosa ben Harkinas said the same thing, i.e., maintained the same principle.
הא דאמר ר׳ יוחנן ר׳ דוסא ור׳ ישמעאל אמרו דבר אחד לאו אמרא ר׳ דוסא אינו מאהיל וחוזר ומאהיל וכו׳. קשיאב ליה לר׳ אברהם ב״ר דוד ז״לג היאך אמרו דבר אחד והא ר׳ ישמעאל מטמא במשא, ואלו בדר׳ דוסא תנן התם בבחירתאד הנוגע בכשני חצאי זתים מן הנבלה או נושאן ר׳ דוסא מטהר, אלמא כר׳ עקיבא סבירא ליה שהעור מבטלןה. ופריק הכא בשני חצאי זתים המחוברין בעור דחד משא הוא, אבל התם בשאינן מחוברין, דכי היכי דאמרינן אין נוגע וחוזר ונוגע, אמרינן נמי אין נושא וחוזר ונושא בכי האי גוונא. אי נמי התם אפשר דאית ליה לר׳ דוסא כמאן דאמר נישא בעינן וכשאינו נישא מטהר, ומתני׳ הא אוקימנא במרודד לקמן בשמעתין. כנ״ל.
ותו קשיא ליה לרב ז״ל אמאי אמר ר׳ יוחנן לאו אמר ר׳ דוסא אינו מאהיל וחוזר ומאהיל, לימא מנוגע דקתני בהדיא הנוגע בכשני חצאי זתים מן הנבלה ר׳ דוסא מטהר וחכמים מטמאין. ואיכא למימר דאי מהתם הוה אמינא במחוברין בעור וטעמיה דר׳ דוסא משום דקסבר לה כר׳ עקיבא דעור מבטלן, אי נמי בפלטתו סכין ולכולי עלמא, ורבנן דמטמו סבירא להו כר׳ ישמעאל, הלכך ר׳ דוסא ור׳ עקיבא אמרו דבר אחד, אבל השתא ליכא למיתלי טעמא בביטול עור, דקתני כל המטמאין באהל שנחלקו, אלמא ר׳ דוסא ור׳ ישמעאל אמרו דבר אחד, ומאי דמטהר לאו במחוברין בעור ומשום שהעור מבטלן, אלא משום שאין נוגע וחוזר ונוגע.
והרב מתרץ משום דאיכא לדחויי בהך נגיעה דקאמר ר׳ דוסא דהיא בשני חצאי זתים המחוברין בעור ובנוגע מאחוריו כבר פדא, ומשום דאין שומר נעשה יד לפחות מכזיתו, אבל בנוגע מלפניו דילמא יש נוגע וחוזר ונוגע, הילכך ליכא למיגמר מנוגע אלא ממאהיל.
ופירושז נוגע וחוזר ונוגע, בנוגע בשניהן כאחת ידו אחת בזה וידו אחת בזה דומיא דמאהילח. ותימה הוא אי ר׳ ישמעאל ור׳ דוסא אמרו דבר אחד, אלמא לר׳ ישמעאל אין מאהיל וחוזר ומאהיל, והא נושא וחוזר ונושא אית ליה במגביה שתיהןט. ויש לומר כיון דנושא ונושאי הוא טומאת הכל בבת אחת היא באה, אבל במאהיל משום שתי אהלות הוא בא, שדבר אחד מאהיל על חצי זית זה ודבר אחר על חצי זית זהכ.
א. כ״ה הגירסא לפנינו בגמ׳ וכי״ל וחידושי הר״ן, וכ״נ בדברי רבינו להלן. ובכי״פ: מי אמר. וכ״ה בחידושי הרשב״א ותוספות הרא״ש וכי״ג (הובא בהערה שם), ור״ש משאנץ עדיות פ״ג מ״א.
ב. דברי רבינו הובאו בשמו בחידושי הר״ן.
ג. בפירושו לעדיות פ״ג מ״א.
ד. עדיות שם.
ה. ראה עוד ר״ש אהלות פ״ג מ״א, ור״ש משאנץ עדיות שם, ותוספות הרא״ש.
ו. ראה לעיל קיח, ב ורש״י כאן ד״ה אלא מאחוריו.
ז. דברי רבינו הובאו בחידושי הר״ן.
ח. ראה תפארת יעקב ותורת חיים. וראה עוד פירוש הראב״ד לתו״כ שמיני פרשה י ה״ו, ובית האוצר כלל קצו אות ז.
ט. כן הקשו תוד״ה אין מאהיל, עיי״ש מה שתירצו. וראה עוד תורת חיים ולב אריה כאן וסדרי טהרות אהלות סט, א ד״ה רבי ישמעאל.
י. כי״פ: ונישא.
כ. עי׳ משנה אחרונה אהלות פ״ג מ״א ותפארת ישראל בועז אות א.
ואילו ר׳ יוחנן אמר כי אין נוגע וחוזר ונוגע, ולכך לדעת ר׳ ישמעאל גם הנוגע בשתי חתיכות הבשר הללו אינו נטמא. ומעירים: אזדא [הלך] ר׳ יוחנן בדבריו אלה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שכן אמר ר׳ יוחנן שר׳ ישמעאל ור׳ דוסא בן הרכינס אמרו שניהם דבר אחד, ומחזיקים בעיקרון אחד.
And Rabbi Yoḥanan says: There is no such principle that if one touches an impure item and again touches another impure item that the two instances of contact join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk. And Rabbi Yoḥanan follows his line of reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yishmael and Rabbi Dosa ben Harkinas said the same thing, i.e., maintained the same principle.
הכל
(5) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָא דַּאֲמַרַן רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס דִּתְנַן כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל שֶׁנֶּחְלְקוּ וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ הַבַּיִת ר׳ רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס מְטַהֵר וַחֲכָמִים אמְטַמְּאִים.
The statement of Rabbi Yishmael is that which we said: Two instances of contact do not join together to constitute contact with the requisite measure of impurity. The statement of Rabbi Dosa ben Harkinas is that which we learned in a mishna (Oholot 3:1): With regard to any part of a corpse that imparts impurity in a tent, i.e., that imparts impurity to any other item that is under the same roof, if that body part was divided into two pieces, each measuring less than an olive-bulk, but together they constitute an olive-bulk, and one placed both pieces inside the house, Rabbi Dosa ben Harkinas rules that the two pieces do not join together to constitute the requisite measure of an olive-bulk. Therefore, he deems everything inside the house pure. And the Rabbis rule that the two pieces of the corpse join together to constitute an olive-bulk, and therefore they deem everything inside the house impure.
כל המטמאים באהל – כגון כזית מן המת ורובע עצמות ומלא תרווד רקב.
שנחלקו – השיעור נחלק לשנים והכניס שתי החצאים לתוך הבית.
מטהר – דאין לו אהילות מצטרפין שהבית מאהיל כאן וחוזר ומאהיל כאן. מדקאמר רבי יוחנן רבי ישמעאל ורבי דוסא אמרו דבר אחד אלמא טעמיה דרבי ישמעאל משום אין נוגע וחוזר ונוגע.
ומפרטים: שיטת ר׳ ישמעאל — הא דאמרן [זו שאמרנו] עתה, שאין שתי נגיעות מצטרפות לענין הטומאה. ושיטת ר׳ דוסא בן הרכינס — דתנן [שכן שנינו במשנה] בדין טומאת אוהל, שכל הדברים הבאים מן המת והריהם מטמאין באהל, שנחלקו שיעוריהם (וכגון שנחצה בשר המת משיעור כזית לשני חצאי זית), והכניסן את שני החלקים הללו לתוך הבית, והריהם עתה נתונים בתוך אוהל אחד — ר׳ דוסא בן הרכינס מטהר את הנמצא בתוך הבית, שאין שני החלקים הללו מצטרפים לשיעור כזית. ואילו חכמים מטמאים את הנמצא בתוך הבית, שכן הם מצטרפים לשיעור כזית.
The statement of Rabbi Yishmael is that which we said: Two instances of contact do not join together to constitute contact with the requisite measure of impurity. The statement of Rabbi Dosa ben Harkinas is that which we learned in a mishna (Oholot 3:1): With regard to any part of a corpse that imparts impurity in a tent, i.e., that imparts impurity to any other item that is under the same roof, if that body part was divided into two pieces, each measuring less than an olive-bulk, but together they constitute an olive-bulk, and one placed both pieces inside the house, Rabbi Dosa ben Harkinas rules that the two pieces do not join together to constitute the requisite measure of an olive-bulk. Therefore, he deems everything inside the house pure. And the Rabbis rule that the two pieces of the corpse join together to constitute an olive-bulk, and therefore they deem everything inside the house impure.
הכל
(6) לָאו אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס הָתָם אֵין מַאֲהִיל וְחוֹזֵר וּמַאֲהִיל הָכָא נָמֵי אֵין נוֹגֵעַ וְחוֹזֵר וְנוֹגֵעַ.
Didn’t Rabbi Dosa ben Harkinas say in that mishna there that there is no such principle that a tent overlies an impure item and again overlies another impure item such that the two instances join together to constitute the requisite measure for impurity imparted in a tent? Here, too, Rabbi Dosa ben Harkinas would agree with Rabbi Yishmael that there is no such principle that if one touches an impure item and again touches another impure item that the two instances join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk.
אין מאהיל וחוזר ומאהיל – וא״ת מ״ש אהל ממשא וי״ל דמשא מרבינן׳ בסמוך מיטמא דקתני יכול אף במשא כן ת״ל והנושא יטמא ואע״ג דבמגע נמי כתיב יטמא יתירא דאמרינן בריש פירקין (חולין קיח:) מילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא ולא מוקמינן לנוגע וחוזר ונוגע ונראה דגבי משא דרשינן מדהוה ליה למכתב והנוגע בנבלתה יטמא עד הערב והנושא יטמא דסיפא למה לי אלא לאוסופי טומאה בנושא שאין בנוגע.
הא דאמר ר׳ יוחנן: לאו מי אמר ר׳ דוסא בן הרכינס התם אינו מאהיל חוזר ומאהיל. קשיא ליה לראב״ד ז״ל ל״ל לאתויי ממאהיל, ליתי מנוגע ממש, דהא בהדיא תנן התם בבחירת׳ (פ״ג, מ״א) בההיא מתני׳ דכל המטמאין באהל הנוגע בכשני [חצאי] זיתים מן הנבילה ר׳ דוסא מטהר וחכמים מטמאין, ותירץ ז״ל משום דאיכא לדחויי בהך נגיעה דקאמר ר׳ דוסא דהיא בשני חצאי זיתים המחוברין בעור ובנוגע מאחריו כבר פדא, משום דאין שומ׳ נעשה יד לפחות מכזית, אבל בנוגע מלפניו דילמא יש נוגע וחוזר ונוגע, הלכך ליכא למיגמר מנוגע אלא ממאהיל, ויש מתרצים דאי מהתם ה״א בכשני חצאי זיתים המחוברין בעור, ומשום דסבר ר׳ דוסא כר״א דעור מבטלן ור״ע ור׳ דוסא אמרו דבר אחד, אבל השתא דליכא למיתלי טעמא בביטול עור דקתני כל המטמאין באהל שנחלקו, אלמא ר׳ ישמעאל ור׳ דוסא אמרו דבר אחד ומאי דמטהר בנוגע וחוזר ונוגע לאו במחוברין בעור אלא משום דאינו נוגע חוזר ונוגע.
וא״ת ואי ר׳ ישמעאל ור׳ דוסא אמרו דבר אחד, היכי קאמר בנושא שני חצאי זיתים שהוא טמא, וי״ל דהתם במגביה שניהם בבת אחת אין זה נושא וחוזר ונושא שהרי הוא נושא את שניהם בבת אחת, אבל במאהיל משום שתי אהילות הוא שדבר אחד מאהיל על חצי זית זה ודבר א׳ על חצי זית זה.
ובהסבר דעת ר׳ דוסא בן הרכינס יש לומר: לאו [האם לא] אמר כן ר׳ דוסא בן הרכינס התם [שם, לענין טומאת אהל] אלא משום שלשיטתו אין מאהיל וחוזר ומאהיל, ומכאן נלמד כי הכא נמי [כאן לענין טומאת מגע, גם כן] סבור ר׳ דוסא בן הרכינס שאין נוגע וחוזר ונוגע. הרי שר׳ ישמעאל ור׳ דוסא בן הרכינס סבורים כאותה שיטה.
Didn’t Rabbi Dosa ben Harkinas say in that mishna there that there is no such principle that a tent overlies an impure item and again overlies another impure item such that the two instances join together to constitute the requisite measure for impurity imparted in a tent? Here, too, Rabbi Dosa ben Harkinas would agree with Rabbi Yishmael that there is no such principle that if one touches an impure item and again touches another impure item that the two instances join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk.
הכל
(7) וּמִדְּרַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבָּנַן כְּרַבִּי עֲקִיבָא וְהָא ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא טַהוֹרֵי קָא מְטַהַר.
The Gemara objects to the statement of Rabbi Yoḥanan: Since the opinion of Rabbi Dosa ben Harkinas is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, so too, the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Dosa ben Harkinas must be in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who disagrees with Rabbi Yishmael. But doesn’t Rabbi Akiva rule more leniently than Rabbi Yishmael, as he deems one pure in both cases of contact and carrying, whereas the Rabbis rule more stringently than Rabbi Dosa ben Harkinas and deem everything in the house impure?
ושואלים על דברי ר׳ יוחנן: וכיון שלדבריו שיטת ר׳ דוסא בן הרכינס בדין טומאת אוהל היא כשיטת ר׳ ישמעאל שבמשנתנו, נמצא ששיטת רבנן [חכמים] החולקים על ר׳ דוסא בן הרכינס בדין טומאת אוהל, הריהי כשיטת ר׳ עקיבא במשנתנו. ועל כך יש לתהות: הא [הרי] ר׳ עקיבא במשנתנו מקל כנגד ר׳ ישמעאל, שכן טהורי קא מטהר [לטהר הוא מטהר] הן מטומאת מגע והן מטומאת משא, ואילו חכמים בדין טומאת אוהל מחמירים כנגד ר׳ דוסא בן הרכינס המטהר!
The Gemara objects to the statement of Rabbi Yoḥanan: Since the opinion of Rabbi Dosa ben Harkinas is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, so too, the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Dosa ben Harkinas must be in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who disagrees with Rabbi Yishmael. But doesn’t Rabbi Akiva rule more leniently than Rabbi Yishmael, as he deems one pure in both cases of contact and carrying, whereas the Rabbis rule more stringently than Rabbi Dosa ben Harkinas and deem everything in the house impure?
הכל
(8) עַד כָּאן לָא קָא מְטַהַר רַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בְּעוֹר אֲבָל בְּעָלְמָא מְטַמֵּא כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בב׳ בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן שֶׁהוּא טָמֵא וּמִפְּנֵי מָה ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן.
The Gemara answers: Rabbi Akiva deems one who touches or carries the pieces of flesh pure only because they are nullified by the hide. But in general he holds that items join together to impart impurity, as the latter clause of the mishna teaches: And Rabbi Akiva concedes in the case of two half olive-bulks where one skewered them with a wood chip and moved them that he is impure. And for what reason does Rabbi Akiva deem one ritually pure in a case where he moved both half olive-bulks with the hide? It is because the hide separates between them and nullifies them.
כדקתני סיפא – דטעמיה דר״ע דעור מבטלו הוא אבל בעלמא אפילו במגע נמי מטמא דאי לא מטמא במגע לא הוה מטמא במשא דהאמר ר״ע לקמן את שבא לכלל מגע בא לכלל משא.
ותחבן בקיסם – נמי רחוקין זה מזה קאמר דנוגע וחוזר ונוגע הוא כדלקמן אמילתיה דעולא.
ומשיבים: עד כאן לא שמענו כי קא מטהר [הוא מטהר] ר׳ עקיבא אלא בחתיכות בשר שעל העור בלבד, שאינן מצטרפות, ומשום טעם מיוחד שיש בעור דווקא. אבל בעלמא [בכלל] דברים אחרים לענין דינם בצירופם הריהו מטמא. כדקתני סיפא [כמו ששנינו בסוף משנתנו], ומודה ר׳ עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן, שהוא טמא. ומפני מה ר׳ עקיבא מטהר בעור? מפני שהעור מבטלן.
The Gemara answers: Rabbi Akiva deems one who touches or carries the pieces of flesh pure only because they are nullified by the hide. But in general he holds that items join together to impart impurity, as the latter clause of the mishna teaches: And Rabbi Akiva concedes in the case of two half olive-bulks where one skewered them with a wood chip and moved them that he is impure. And for what reason does Rabbi Akiva deem one ritually pure in a case where he moved both half olive-bulks with the hide? It is because the hide separates between them and nullifies them.
הכל
(9) מֵתִיב רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא בְּנִבְלָתָם וְלֹא בְּעוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו ב׳ שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים.
Rav Ukva bar Ḥama raises an objection to the statement of bar Padda that Rabbi Yishmael maintains that two instances of contact with two pieces measuring less than an olive-bulk join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk. His objection is based on that which is taught in a baraita: It is written: “And by these you shall become impure; whoever touches their carcass shall be impure until evening. And whoever carries the carcass of them shall wash his clothes and be impure until evening” (Leviticus 11:24–25). It is derived from the term “their carcass” that one who touches the carcass itself becomes impure, but one who touches a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh does not become impure.
מתיב [מקשה] רב עוקבא בר חמא על דברי בר פדא שאמר כי לדעת ר׳ ישמעאל מטמאות שתי חתיכות הבשר (שאין בכל אחת מהן שיעור כזית) במגען, כאשר נגע בהן עצמן, ממה ששנינו בברייתא על הכתוב בפרשת הטומאות ״ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלתם יטמא עד הערב. וכל הנושא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב״ (ויקרא יא, כד—כה): באה המלה ״בנבלתם״ כהדגשה, לומר שדווקא הנוגע בהם עצמם הוא הנטמא, ולא זה הנוגע בעור שיש עליו שתי חתיכות בשר הבא מן המת, ששיעורן הוא שני חצאי זיתים.
Rav Ukva bar Ḥama raises an objection to the statement of bar Padda that Rabbi Yishmael maintains that two instances of contact with two pieces measuring less than an olive-bulk join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk. His objection is based on that which is taught in a baraita: It is written: “And by these you shall become impure; whoever touches their carcass shall be impure until evening. And whoever carries the carcass of them shall wash his clothes and be impure until evening” (Leviticus 11:24–25). It is derived from the term “their carcass” that one who touches the carcass itself becomes impure, but one who touches a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh does not become impure.
הכל
(10) יָכוֹל אַף בְּמַשָּׂא ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״א:כ״ה} וְהַנּוֹשֵׂא יִטְמָא דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הַנּוֹגֵעַ וְהַנּוֹשֵׂא אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל מַגָּע בָּא לִכְלַל מַשָּׂא לֹא בָּא לִכְלַל מַגָּע לֹא בָּא לִכְלַל מַשָּׂא.
One might have thought that a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh does not impart impurity even by means of carrying. Therefore, the continuation of the verse states: “And whoever carries the carcass of them shall wash his clothes and be impure until evening,” from which it is derived that one who carries a carcass, even by means of the hide, becomes impure; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The verse juxtaposes “whoever touches” with “and whoever carries,” indicating that that which enters the category of impurity via contact, enters the category of impurity via carrying; that which does not enter the category of impurity via contact, does not enter the category of impurity via carrying.
יכול אף הנושא ת״ל והנושא יטמא – והרי זה נושא את הנבלה.
והנוגע והנושא – קראי גבי הדדי כתיבי בההיא נבלה דכתיב בה הנוגע יטמא אההיא קאי והנושא יטמא.
לא בא לכלל מגע – כלומר לדידך כיון דאמרת לא מטמא במגע תו לית לך לטמויי במשא.
רבי עקיבא אומר הנוגע והנושא כו׳ – לר״ע גופיה לא צריך קרא דאיהו ס״ל דעור מבטלם אלא לדברי רבי ישמעאל קאמר לדידך דלית לך עור מבטלו תיפוק ליה מיהא דכיון דאין בא לכלל מגע כו׳.
יכול לא יטמא אף במשא של שתי חתיכות בשר אלה? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) בהמשך ״וכל הנושא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב״, שאף באופן זה יטמא. אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: נאמר בכתוב ״כל הנוגע״ וכן נאמר ״ו כל הנושא״, והרי זה בא להקישם זה לזה ולומר: את זה שבא לכלל טומאת מגע — הריחו בא גם לכלל טומאת משא, ואילו זה שלא בא לכלל טומאת מגע — אף לא בא לכלל טומאת משא.
One might have thought that a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh does not impart impurity even by means of carrying. Therefore, the continuation of the verse states: “And whoever carries the carcass of them shall wash his clothes and be impure until evening,” from which it is derived that one who carries a carcass, even by means of the hide, becomes impure; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The verse juxtaposes “whoever touches” with “and whoever carries,” indicating that that which enters the category of impurity via contact, enters the category of impurity via carrying; that which does not enter the category of impurity via contact, does not enter the category of impurity via carrying.
הכל
(11) וְאִם אִיתָא הֲרֵי בָּא לִכְלַל מַגָּע מִלְּפָנָיו.
Based on this baraita, one can object to the statement of bar Padda: And if it is so that Rabbi Yishmael maintains that two instances of contact with two pieces of flesh measuring less than an olive-bulk join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk, then the case of a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh also enters the category of impurity transmitted by means of contact when one directly touches the flesh inside the hide. Therefore, why does Rabbi Akiva disagree with Rabbi Yishmael by stating that in this case there is no transmission of impurity by means of carrying because there is no transmission of impurity by means of contact?
ומעתה יש להקשות לבר פדא: אם אמנם איתא [יש מקום] לומר שר׳ ישמעאל סבור שחתיכות הבשר הללו מטמאות במגען (כשנגע בהן מלפנים), הרי אף זה בא לכלל מגע מלפניו, ומה איפוא טען ר׳ עקיבא כלפי ר׳ ישמעאל שאין מקום לטומאת משא משום שאין כאן טומאת מגע?
Based on this baraita, one can object to the statement of bar Padda: And if it is so that Rabbi Yishmael maintains that two instances of contact with two pieces of flesh measuring less than an olive-bulk join together to constitute contact with the requisite measure of an olive-bulk, then the case of a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh also enters the category of impurity transmitted by means of contact when one directly touches the flesh inside the hide. Therefore, why does Rabbi Akiva disagree with Rabbi Yishmael by stating that in this case there is no transmission of impurity by means of carrying because there is no transmission of impurity by means of contact?
הכל
(12) אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל מַגָּע בְּכׇל צַד בָּא לִכְלַל מַשָּׂא לֹא בָּא לִכְלַל מַגָּע בְּכׇל צַד לֹא בָּא לִכְלַל מַשָּׂא.
Rava said that this is what Rabbi Akiva is saying: That which enters the category of impurity via contact in every manner, even by touching the hide on the outside, enters the category of impurity via carrying; that which does not enter the category of impurity via contact in every manner, does not enter the category of impurity via carrying.
בכל צד – אף מאחוריו דהא בההוא קרא דלעיל כתיבא נמי נגיעת אחוריים כדאמרינן בריש פירקין (חולין קיח.) יכול אפילו יש עליו כזית הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחריו לא יהא טמא ת״ל יטמא.
אמר רבא בתשובה: הכי קאמר [כך הוא, ר׳ עקיבא אמר], כך צריך להבין את דבריו: את שבא לכלל טומאת מגע בכל צד של נגיעה, ולא רק בנגיעה מלפניו — הוא זה שבא לכלל טומאת משא, וזה שלא בא לכלל טומאת מגע בכל צד — לא בא לכלל טומאת משא.
Rava said that this is what Rabbi Akiva is saying: That which enters the category of impurity via contact in every manner, even by touching the hide on the outside, enters the category of impurity via carrying; that which does not enter the category of impurity via contact in every manner, does not enter the category of impurity via carrying.
הכל
(13) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַוְיָא סָבָא מֵרַבָּה בַּר רַב הוּנָא קוּלִית סְתוּמָה לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַהוּ שֶׁתְּטַמֵּא.
§The Gemara continues to discuss the opinion of Rabbi Yishmael. Rav Avya the Elder asked Rabba bar Rav Huna: The mishna below teaches that with regard to a sealed thigh bone of an unslaughtered carcass and of a creeping animal, where the bone is intact to the extent that there is no access to the marrow, which contains marrow inside but no flesh outside, one who touches it remains ritually pure because it does not enter the category of impurity via contact. According to the opinion of Rabbi Yishmael, what is the halakha as to whether it imparts impurity via carrying?
קולית סתומה – ואין עליה בשר ויש בתוכה מוח ותנן במתניתין קולית נבלה וקולית השרץ סתומים טהורין אף מן המשא דלא באו לכלל מגע מי פליג עליה רבי ישמעאל או לא מי אמרינן אית ליה לרבי ישמעאל כו׳.
הא דבעא מיניה רב אויא סבא מרבה בר רב הונא אית ליה לר׳ ישמעאל את שבא לכלל מגע בא לכלל משא. בעיאא כולה אליבא דבר פדא היאב, דאלו לר׳ יוחנן פשיטא דלית ליה, דבמתני׳ נמי לא בא לכלל מגע כלל ובא לכלל משא הוא. וכן נמצאות מהן הרבה בתלמוד, וכבר פירשתי כיוצא בזה בפרק שבועות שתים בתראג.
א. דברי רבינו הובאו בחידושי הר״ן.
ב. תוד״ה והכא.
ג. כב, ב ד״ה נזיר.
קולית סתומה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא וכבר ביארנוה למעלה שני חצאין אלו שתחבן בקיסם שאמרנו עליהם במשנה שהנושאן טמא דוקא בשהיה חוט אחד של בשר מתפשט ויוצא ומחבר בין שתיהן אבל אם היו מפורדות מכל וכל אפי׳ נשאם כל היום טהור:
ב ודנים עוד בשיטת ר׳ ישמעאל. בעא מיניה [שאל אותו] רב אויא סבא מרבה בר רב הונא: קולית (עצם הירך) שאין עליה בשר, ובתוכה יש מח, והיא סתומה מכל צדדיה, ששנינו במשנתנו כי קולית נבילה וקולית השרץ הסתומות טהורות אף מטומאת המשא, שכן אין הן באות לכלל טומאת מגע. ומעתה יש לשאול לשיטת ר׳ ישמעאל מהו לענין שתטמא בטומאת המשא.
§The Gemara continues to discuss the opinion of Rabbi Yishmael. Rav Avya the Elder asked Rabba bar Rav Huna: The mishna below teaches that with regard to a sealed thigh bone of an unslaughtered carcass and of a creeping animal, where the bone is intact to the extent that there is no access to the marrow, which contains marrow inside but no flesh outside, one who touches it remains ritually pure because it does not enter the category of impurity via contact. According to the opinion of Rabbi Yishmael, what is the halakha as to whether it imparts impurity via carrying?
הכל
(14) אִית לֵיהּ לר׳ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל מַגָּע בָּא לִכְלַל מַשָּׂא לֹא בָּא לִכְלַל מַגָּע לֹא בָּא לִכְלַל מַשָּׂא וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא מִשּׁוּם דְּבָא לִכְלַל מַגָּע מִלְּפָנָיו.
Perhaps Rabbi Yishmael maintains the principle: That which enters the category of impurity via contact, enters the category of impurity via carrying; that which does not enter the category of impurity via contact, does not enter the category of impurity via carrying. And therefore, here, in the baraita cited above, this is the reason that Rabbi Yishmael taught that one who carries a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh becomes impure even though it does not enter the category of impurity via contact if one touched the outside of the hide: It is because it enters the category of impurity via contact if one directly touched the flesh inside the hide. Therefore, a sealed thigh bone, which does not enter the category of impurity via contact in any manner, does not enter the category of impurity via carrying either.
והכא – בעור של שני חצאין.
היינו טעמא – דמטמא במשא משום דבא לכלל מגע מלפניו אבל גבי קולית לא בא לכלל מגע כלל דהא עצמות נבלה אין להם טומאה כדאמרן בנבלתה ולא בעצמות ובמוח אינו יכול ליגע דהא סתומה היא.
תוס׳ בד״ה והכא היינו טעמא כו׳ רב אויא סבר כבר פדא כו׳ עכ״ל והא דקאמר או דלמא לית ליה לא משום דמספקא ליה כר״י דאין נוגע חוזר ונוגע אלא משום דלא בא לכלל מגע לכל צד ודו״ק:
וצדדי השאלה: האם אית ליה [יש לו, סבור] ר׳ ישמעאל את הכלל האומר כי את זה שבא לכלל טומאת מגע — הוא זה שגם בא לכלל טומאת משא, ואולם זה שלא בא לכלל טומאת מגע — לא בא לכלל טומאת משא, ומעתה הכא [כאן] שלמדנו כי ר׳ ישמעאל מטמא בטומאת משא שני חצאי זית מן המת הנמצאים על העור, אף שאין הם באים לכלל טומאת מגע, יש לומר כי היינו טעמא [זהו הטעם]: משום שאף שאין הוא בא לכלל טומאת מגע מאחריו, מכל מקום הוא בא לכלל מגע מלפניו, ומכאן נסיק כי בקולית סתומה, שאין כל אפשרות לבוא לכלל טומאת מגע, ואף לא מלפנים — סבור ר׳ ישמעאל שאין היא מטמאת במשא.
Perhaps Rabbi Yishmael maintains the principle: That which enters the category of impurity via contact, enters the category of impurity via carrying; that which does not enter the category of impurity via contact, does not enter the category of impurity via carrying. And therefore, here, in the baraita cited above, this is the reason that Rabbi Yishmael taught that one who carries a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh becomes impure even though it does not enter the category of impurity via contact if one touched the outside of the hide: It is because it enters the category of impurity via contact if one directly touched the flesh inside the hide. Therefore, a sealed thigh bone, which does not enter the category of impurity via contact in any manner, does not enter the category of impurity via carrying either.
הכל
(15) אוֹ דִלְמָא לֵית לֵיהּ.
Or perhaps Rabbi Yishmael does not maintain this principle, and he would maintain that one who carries a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh becomes impure even if it were not the case that it enters the category of impurity via contact if one directly touched the flesh inside the hide. And therefore, Rabbi Yishmael holds that a sealed thigh bone imparts impurity via carrying even though it does not enter the category of impurity via contact in any manner.
או דלמא [שמא] יש לומר כי לית ליה [אין לו, אינו סבור] ר׳ ישמעאל את הכלל הזה, שכן בשני חצאי זית היה מטמא ר׳ ישמעאל במשא, גם אם אין הם נטמאים במגע מלפניו. ומכאן נסיק כי בקולית סתומה, אף שאין כל אפשרות לבוא בא לכלל טומאת מגע — סבור ר׳ ישמעאל שמטמאה בטומאת משא?
Or perhaps Rabbi Yishmael does not maintain this principle, and he would maintain that one who carries a hide that has upon it two half olive-bulks of flesh becomes impure even if it were not the case that it enters the category of impurity via contact if one directly touched the flesh inside the hide. And therefore, Rabbi Yishmael holds that a sealed thigh bone imparts impurity via carrying even though it does not enter the category of impurity via contact in any manner.
הכל
(16) אֲמַר לֵיהּ עוֹרְבָא פָּרַח.
In an effort to evade the question, Rabba bar Rav Huna distracted Rav Avya the Elder and said to him: Look, a raven flies in the sky.
הכל
(17) א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבָא בְּרֵיהּ וְלָאו הַיְינוּ רַב אַוְיָא סָבָא מִפּוּמְבְּדִיתָא דִּמְשַׁבַּח לַן מָר בְּגַוֵּיהּ דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא א״ל אֲמַר לֵיהּ אֲנִי הַיּוֹם {שיר השירים ב׳:ה׳} סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת וּבְעָא מִינַּאי מִילְּתָא דְּבָעֵי טַעְמָא.
Rava, son of Rabba bar Rav Huna, said to his father: But isn’t this Rav Avya the Elder of Pumbedita, whom the Master would praise to us, saying that he is a great man? If so, why did you treat him in that manner and evade his question? Rabba bar Rav Huna said to him: Today I am in a state best described by the verse: “Let me lean against the stout trunks; let me couch among the apple trees” (Song of Songs 2:5), meaning: I am tired, and he asked me about a matter that requires reasoning and careful examination, and therefore I could not provide an immediate answer.
ערך סמך
סמך – א(כלים פי״ד) הסומך והמחגר פי׳ יש באמצע העול כמין טבעת גדולה בין ממתכת בין מעץ בין מעור בין מחבל ובו נכנס ראש המחרישה וראשה בעגלה ומושכין אותו השוורין או שאר הבהמות ושם אותו טברת בל׳ קודש סומך וראש העגלה שמשים באותו טבעת שמו בלעז טמונ״י (שבת סז) סמוכות שלו טמאים מדרס פי׳ סמוכות של קב טמאין מדרס שהוא כמנעל שהולכין עליו כך הולך על זה ויוצאין בהן בשבת דאין יכול להלך אלא בהן ולא הוי משוי ונכנסין בהן לעזרה דאינו מנעל כסא וסמוכות שלו פי׳ מי שנקטעו שתי רגליו עושין לו כעין כסא שמהלך עליו ועושין לו סמוכות שמגינין על השוקים שלא יגרר לארץ והני נמי טמאים מדרס לפי שסומך עליהן ואין יוצאין בהן בשבת לפי שיכול להלך בלא אותן סמוכות ואין נכנסין בהן לעזרה דהואיל ומגינין על הרגל כמנעל הרי הן כמנעל ואסור ליכנס בה לעזרה פי׳ גאון אם יש לקב בית קיבול כתיתין כגון שיש ברכובות הקיטע חתיכה בולטת ונחסר לה בקב מקום קיבול שמניחה בו טמא הקב הסמוכות שלו טמאין במדרס הזב ויוצאין בהן בשבת שאינו משא ונכנסין בהן בעזרה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד והסמוכות אין מגינות אבל כסא סמוכות טמא מדרס שהוא כלי ואין יוצאין בה בשבת שאינה תכשיט ואין נכנסין בה לעזרה שנמצא כרוכב ואינו עומד שהיא מגעת לארץ. יושבין שלא מסומכין כבר פי׳ בערך דק (חולין נה:) בקולסי׳ אבל בסומכיה טריפה (ביצה כא) (חולין קכד:) אני היום סמכוני באשישות פי׳ אותו היום סמכוהו בישיבה והושיבוהו בראש (פסחים מט) נסיב כהנתא ונפקי מיניה תרי בני סמיכי סמוכות המטה (כלים פי״ו) שהן סמוכות למטה שלא תפול וייף בגדלו תרגום ואיתנצא בסומכותיה ותשברנה פארותיו תרגום ואיתברו סומכותיה.
ערך גסטר
גסטר – ב(שבת צו. נדה מט.) ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גסטרא בלבד מאי טעמא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לפי שאין אומרים הבא גסטרא לגסטרא פי״ חצי כד שזורעין שם העשבים וקורין בנ יון גסטרא ובלעז גרשת״א ובלשון ישמעאל קצריה ובלשון משנה גצרא ובלשון קדש עציץ ואם ניקב החצב במוציא משקה אומר הבא גסטרא והנח תחתיו כדי שיקבל מה שיזוב ממנה אבל אם הגסטרא גופה מוציאה משקה אין אומר הבא גסטרא שיקבל מה שיזוב ממנה דתנן (בכלים פרק רביעי) וכן גסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקי׳ אף על פי שמקבל אוכלין טהורה שאין שירים לשירים פי׳ כי עקר גיסטרא כלי שנחלק לשנים הוא והיינו שירי כלי (א״ב פי׳ בלשון יוני מין כלי אשר לו בטן גדול וגם תחתית הכלים נקרא כן) (שבת קח) אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך גסטרא. (עבודה זרה יג) ונשוייה גסטרא אמר קרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה׳ אלהיכם פי׳ חותכה לשנים חציה נופלת בכאן וחציה נופלת בכאן כלומר כאלו עושה אותה נבלה אמר קרא ונתצתם את מזבחותם וניתוץ כן הוא שמשליך את האבנים אילך ואילך ואמר קרא לא תעשון כן לה׳ אלהיכם כל ענין נתוץ. (חולין כא.,לב.) אמר חזקיה עשאה גסטרא נבלה. (חולין נב) נשתברו רוב צלעותיה גסטרא קא אמריתו הא נמי גסטרא קא אמר פירוש כיון שניטלה מן הבהמה צלע מכאן וצלע מכאן זה כנגד זה הרי זה גסטרא. (חולין קכד) התם דגורר את הטפילה דצלקיה מיצלק הכא דעבדיה גסטרא. (סנהדרין נב) ואימא דעביד ליה גסטרא פי׳ שחתכו באמצע גופו ואינו מתיז ראשו אלא חולקו לשנים.
ערך צלק
צלק – ג(ברכות נז) עד דאצלק רישיה פי׳ צלחיה כלומר בקעו לשנים תרגום ויבקע וצלח (חולין קכד). התם דצלקיה מצלק הכא דעבדיה גסטרא.
ערך רד
רד – ד(עירובין קד.) כשהוא מרדה מרדה בשולי הקופה (בסוף תמיד) צבר את הגחלי׳ ע״ג המזבח ורדדן בשולי המחתה. (מקואות פרק ז) מקוה שמימיו מרודדין (אהלות פרק ז) מקצתו מרודר על הארץ פי׳ שהאהל מרוקע על הארץ כדכתיב לרוקע הארץ ואומר וירד על הכרובים ותרגום וירקעו ורדידו (שבת קג.) שכן מרדדי טסי משכן עושין כן (חולין קכד) כדאמר רב פפא במרודד הכא נמי במרודד פי׳ דק פשוט דבר שלא יצלח לגרדו מעל עור ולאוכלו כמו תרגום וירקעו ורדידו וכן פי׳ הא דבעי רב אשי מרידד מהו (חולין נה) כלומר אם היה דקה ופשוטה אם תתחבר זו על גב זו והיה בכללה כזית ועלתה בתיקו (נדרים סא) ענבים נמי בכלל תאנים כי מירדדן מקצתן בידא פי׳ כשהן דקין העוקצין של אשכולות מקצצן ביד בלא סכין.
א. [רינג, איין יאך.]
ב. [איין בייכיגיס געפעס ברוך שטיק.]
ג. [שפאלטען.]
ד. [אויסדעהנען.]
אמר ליה [לו] רבא בריה [בנו] של רבה בר רב הונא: ולאו היינו [וכי אין זה] אותו רב אויא סבא מהעיר פומבדיתא דמשבח לן מר בגויה דגברא רבה הוא [שמשבח אותו אדוני בפנינו עליו שאדם גדול הוא], ומדוע אתה דוחה אותו ואינך עונה לו? אמר ליה [לו] רבה בר רב הונא לבנו בתשובה: אני היום התקיים בי הכתוב ״סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים״ (שיר השירים ב, ה), שאני עייף וזקוק למנוחה ואין בכוחי להיכנס לעומקה של הלכה, ובא רב אויא סבא ובעא מינאי מילתא דבעי טעמא [ושאל ממני דבר שצריך טעם], ולכן דחיתיו, ולא משום זלזול בו.
Rava, son of Rabba bar Rav Huna, said to his father: But isn’t this Rav Avya the Elder of Pumbedita, whom the Master would praise to us, saying that he is a great man? If so, why did you treat him in that manner and evade his question? Rabba bar Rav Huna said to him: Today I am in a state best described by the verse: “Let me lean against the stout trunks; let me couch among the apple trees” (Song of Songs 2:5), meaning: I am tired, and he asked me about a matter that requires reasoning and careful examination, and therefore I could not provide an immediate answer.
הכל
(18) אָמַר עוּלָּא שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם אפי׳ אֲפִילּוּ מוֹלִיךְ וּמֵבִיא כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ טָהוֹר.
§Ulla says: With regard to two half olive-bulks that one skewered with a wood chip, even if one moves them back and forth the entire day, he does not contract impurity via carrying, and he is pure.
ג אמר עולא: שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם, אפילו הוא מוליך ומביא אותם כל היום כולו — הריהו טהור מטומאת משא.
§Ulla says: With regard to two half olive-bulks that one skewered with a wood chip, even if one moves them back and forth the entire day, he does not contract impurity via carrying, and he is pure.
הכל
(19) מ״ט מַאי טַעְמָא כְּתִיב {ויקרא י״א:כ״ה} וְנִשָּׂא וְקָרֵינַן נוֹשֵׂא בָּעֵינַן נוֹשֵׂא וְהוּא דְּנִישָּׂא בְּבַת אַחַת.
The Gemara explains: What is the reason? With regard to impurity transmitted by carrying it is written: “And one who carries [vahannosei] its carcass shall wash his clothes and be impure until evening” (Leviticus 11:40). The words “and who carries” in the term “and one who carries” is written vav, nun, sin, alef, which can be read venisa, meaning: Is carried; but according to the traditional vocalization we read the word as nosei, meaning: Carries. From here it is derived that with regard to impurity transmitted by carrying we require that one carry [nosei] the requisite measure of impurity of a carcass, i.e., an olive-bulk, and that that olive-bulk be capable of being carried [nissa] all at once, without the assistance of a utensil. This requirement is not met with regard to two half olive-bulks that one skewered with a wood chip, which are carried only with the assistance of a utensil.
כתיב נשא – והנשא את נבלתה חסר הוא בלא וי״ו וסתם קריאתו כיון דלא כתב וי״ו נקרא נישא ואנן קרינן נושא.
והוא דנישא – שיהא כזית מחובר הניטל כולו כאחד בלא בית יד אחר.
ודאמר עולא בעינן נושא והוא דנישא. אליבאא דר׳ ישמעאל קא דריש, מדאמר אין נוגע וחוזר ונוגע, אין נושא וחוזר ונושא אלא בנושא ונישאב, אבל לר׳ עקיבאג כיון דאמר יש נוגע וחוזר ונוגע ויש מאהיל וחוזר ומאהילד, יש נמי נושא וחוזר ונושא לגמרי, ואע״ג דלא נישא הוא, דנוגע וחוזר ונוגע ומאהיל וחוזר ומאהיל לאו במחוברין הן, אלא כל המטמאין באהל שנחלקו תנן. תדע דהא מלא תרווד רקב מטמא במשאה דלאו נישא הואו, והיינו דתנן בבחירתאז בנוגע בשני חצאי זתים או נושאן וחכמים מטמאין. והא דמקשינן בשמעתין מדר׳ עקיבאח, משום דקתני מודה כדאמרינן בעלמאט למאן מודה לאו (לר׳ עקיבא) [לר׳ ישמעאל]י דהוא בר פלוגתיה, אבל ודאי ר׳ עקיבא דנפשיה לא בעי נושא והוא דנישא, ולית ליה אלא מקרא. אי נמי נושא ונישא תרוייהו לנבילה איצטריכי, לאפוקי היסט כגון היסיטו של זבכ שלא מצינו לו חבר בכל התורה כולהל. כך נראה לי.
א. דברי רבינו הובאו בחידושי הר״ן.
ב. כי״פ: בנישא.
ג. ראה רש״י ד״ה נישא (ב), וסדרי טהרות אהלות ע, ב ד״ה והוא בביאור דבריו ודברי רבינו והר״ן.
ד. מכאן עד ׳לאו במחוברין׳ נשמט בר״ן בטה״ד ויש להשלים מכאן.
ה. להלן קכה, ב.
ו. כ״כ הרא״ש לעיל פ״ז סי׳ לז, עיי״ש. והגרשז״ר העיר שמדברי רבינו משמע שדין טומאת משא ברקב הוא רק לר״ע דסבר יש נושא וחוזר ונושא, וכן מלא תרקב רקב שמטמא באהל הוא דווקא לר״ע דיש מאהיל וחוזר ומאהיל, וזה חידוש שהרי הוא סתם משנה (אהלות פ״ב מ״א), ועיי״ב. ועי׳ תורת חיים להלן קכה, ב.
ז. עדיות פ״ג מ״א.
ח. והא אנן לר׳ ישמעאל מיירינן (חידושי הר״ן).
ט. ב״מ לז, ב.
י. בחידושי הר״ן: לאו לפלוני.
כ. שבת פג, ב.
ל. תיבה זו ליתא בכי״פ.
ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — שכן כתיב [נאמר] בטומאת המשא ״והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב״ (ויקרא יא, מ), המלה כתובה ״ו הנשא״, ואולם קרינן [קוראים אנו] ״וה ״נושא״, ומעתה יש לנו ללמוד כי בעינן [צריכים אנו] בדין טומאת משא שיהיה הדבר הנטמא ״נושא״ את טומאת הנבילה (ששיעורה כזית ויותר), ושיהא הוא (הכזית מן המת) נישא בבת אחת. מה שאין כן בנושא שני חצאי זיתים התחובים בקיסם. ומקשים על דברי עולא:
The Gemara explains: What is the reason? With regard to impurity transmitted by carrying it is written: “And one who carries [vahannosei] its carcass shall wash his clothes and be impure until evening” (Leviticus 11:40). The words “and who carries” in the term “and one who carries” is written vav, nun, sin, alef, which can be read venisa, meaning: Is carried; but according to the traditional vocalization we read the word as nosei, meaning: Carries. From here it is derived that with regard to impurity transmitted by carrying we require that one carry [nosei] the requisite measure of impurity of a carcass, i.e., an olive-bulk, and that that olive-bulk be capable of being carried [nissa] all at once, without the assistance of a utensil. This requirement is not met with regard to two half olive-bulks that one skewered with a wood chip, which are carried only with the assistance of a utensil.
הכל
(20) תְּנַן הָיוּ עָלָיו שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא וְלֹא בְּמַגָּע דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אַמַּאי וְהָא לָאו נִישָּׂא הוּא.
The Gemara objects to Ulla’s statement: We learned in the mishna that if upon the hide there were two half olive-bulks, the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh; this is the statement of Rabbi Yishmael. Why does it impart impurity by means of carrying? This case does not fulfill the requirement that an olive-bulk of impure flesh be capable of being carried all at once without the assistance of a utensil, as the hide is needed to carry them.
תנן [שנינו] במשנתנו שאם היו עליו (על העור) שני חצאי זיתים מן המת — הריהם מטמאין בטומאת משא ולא בטומאת מגע, אלה הם דברי ר׳ ישמעאל, ולשיטת עולא יש לשאול: אמאי [מדוע] הם מטמאים לדעת ר׳ ישמעאל, והא לאו [והרי לא] מתקיים תנאי זה בטומאת המשא, שכן זה לא נישא בבת אחת
The Gemara objects to Ulla’s statement: We learned in the mishna that if upon the hide there were two half olive-bulks, the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh; this is the statement of Rabbi Yishmael. Why does it impart impurity by means of carrying? This case does not fulfill the requirement that an olive-bulk of impure flesh be capable of being carried all at once without the assistance of a utensil, as the hide is needed to carry them.
הכל
(21) א״ר אָמַר רַב פָּפָּא בִּמְרוּדָּד.
Rav Pappa says: The mishna is discussing a case where a thin layer of flesh was attached to the hide. Despite the fact that there is not one piece of flesh the size of an olive-bulk, the two half olive-bulks are connected by a strip of thin flesh which enables the two pieces to be carried at once without the assistance of the hide. Therefore, the pieces impart impurity by means of carrying but not by means of contact.
אמר רב פפא במרודד – וא״ת ואי חשיב מרודד לצרופינהו לשני חצאי זיתים כגון שאינו מרודד יותר מדאי במגע נמי ליטמא ואי לא חשיב במשא נמי לא ליטמא דלאו נישא הוא וכ״ת דאתא כר״א דאמר לא שנו אלא מלאחריו כו׳ וקסבר כיון דלא מצטרף אלא ע״י מרודד לא חשיב למהוי שומר ומ״מ נישא הוא מ״מ תקשה דהא רישא דעור שיש עליו כזית בשר אוקימנא במרודד וקאמר הנוגע בשערה שכנגדו טמא אלמא דאיכא שומר אפילו למרודד ודוחק לומר דהאי מרודד דהכא גרע מאותו שלמעלה ונראה דקסבר אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אין כמוהו וה״נ איירי באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו לכך אין מטמא במגע אבל במשא מטמא דנישא הוא.
אמר רב פפא במרודד. איכא למידק אי במרודד אפילו במגע נמי, דהא תנן ברישא עור שיש עליו בכזית בשר הנוגע (בציר) [בציב] היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא, ועוד לבר פדא דאמר לעיל לא שנו אלא מאחריו אבל מלפניו יש נוגע וחוזר ונוגע, דקא סבר כיון דלא מצטרף אלא ע״י מרודד לא חשוב למיהוי ליה שומר, והא (ד)קתני הנוגע (בציר) [בציב] היוצא ממנו או בשערה שכנגדו טמא, אלמא איכא שומר אפילו במרודד, ותירצו בתוספות דקסבר דאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אינו כמוהו, והכא נמי בשאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו. וההיא דעור שיש עליו כזית בשר בשעולה גדול עמו. ומיהו נושא ונישא הוא דכי אוחז מיהא בגדול וקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו למשא.
וא״ת היכי נחלק בין מרודד דהכא למרודד דלעיל, דהא אמרינן לעיל כדאמר רב פפא במרודד הכי נמי במרודד אלמא בחד גונא נינהו, י״ל לאו למימרא דשוין נינהו לגמרי, אלא שמדברי רב פפא יש ללמוד כן.
בד״ה אמר רב פפא כו׳ מ״מ תקשה דהא רישא כו׳ עכ״ל ומעיקרא מנגיעה ה״מ להקשות כן מרישא לסיפא דדוחק הוא לומר דהאי מרודד גרע ומיירי בע״א ולתירוצם ניחא דמרודד דסיפא דנקט כב׳ חצאי זיתים הוי המרודד בכה״ג דאוחז בקטן ואין גדול עולה עמו ולאו דוקא נקט ב׳ חצאי אבל המרודד דרישא משמע דכל הכזית הוא מרודד בשוה ואין כאן גדול וקטן ודו״ק:
הוא! אמר רב פפא: מדובר כאן במרודד, שמשוטח הבשר על פני העור, שאמנם אין כזית בשר שלם במקום אחד, אלא כחצי זית בשר במקום זה על העור וכחצי זית בשר במקום אחר, ואולם רצועת בשר שטוחה בין זה לזה, ומחברת אותם להחשיבם כנישאים בבת אחת.
Rav Pappa says: The mishna is discussing a case where a thin layer of flesh was attached to the hide. Despite the fact that there is not one piece of flesh the size of an olive-bulk, the two half olive-bulks are connected by a strip of thin flesh which enables the two pieces to be carried at once without the assistance of the hide. Therefore, the pieces impart impurity by means of carrying but not by means of contact.
הכל
(22) ת״ש תָּא שְׁמַע מוֹדֶה ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן שֶׁהוּא טָמֵא אַמַּאי וְהָא לָאו נִישָּׂא הוּא ה״נ הָכִי נָמֵי בִּמְרוּדָּד.
The Gemara suggests: Come and hear a refutation to the opinion of Ulla from that which is stated in the mishna: Rabbi Akiva concedes in the case of two half olive-bulks where one skewered them with a wood chip and moved them that he is impure. Why? This case does not fulfill the requirement that an olive-bulk of impure flesh be capable of being carried all at once without the assistance of a utensil. The Gemara rejects this refutation: Here too, with regard to the statement of Rabbi Akiva, the mishna is discussing a case of a thin layer of flesh connecting the two pieces.
הכא נמי במרודד. קשיא לןא, אי במרודד אפילו במגע נמי ליטמא, דהא תנן ברישא עור שיש עליו כזית וכו׳ ואוקימנא במרודד ולא מתנינן לה אסיפא דהוא במרודד. ועוד לבר פדא דאמר לא שנו אלא מאחוריו, ומשום דאין שומר לפחות מכזית, ומרודד כפחות מכזית הוא, והא קתני רישא הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא, אלמא כזית מרודד יש לו יד. ואיכא למימר דהאי מרודד דהכא לאו כמרודד דהתם, דההוא בשאוחז בכל אחד חברו עולה עמו אלא שהוא כולו בשר קלוש על גבי העור, אבל הכא בשיש בראשו של עור כחצי זית ובראש אחר כחצי זית ורצועה מרודדת מחברתן, וכשאוחז בקטן אין גדול עולה עמו, ומשום הכי חשיבי שני חצאיןב דקסבר אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו אינו כמוהו. ומיהו נושא ונישא הוא, כיון דכי אוחז בגדול קטן עולה עמו. ואף על גב דאמרינן לעיל כדאמר רב פפא במרודד הכא נמי במרודד, לאו למימרא דשוין נינהו לגמרי, אלא שמדברי רב פפא יש ללמוד ולתרץ. וכך נראין דברי רבינו שלמה ז״לג.
א. כן הקשו ותירצו תוס׳ ותוספות הרא״ש ד״ה אמר, וכן הובא בחידושי הרשב״א והר״ן (ועיי״ש שמביא לשון רבינו וכתב ״ותירצו בתוספות״). וראה מהרש״א ומהר״ם ולב אריה.
ב. כ״ה בכי״ל ובחידושי הר״ן. ובכי״פ: שני חצאי זיתים.
ג. ראה רש״י כאן ד״ה במרודד, ובראש העמוד ד״ה במרודד.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה שלא כשיטת עולא, שהרי שנינו בסוף משנתנו שמודה ר׳ עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן שהוא טמא, ויש לשאול: אמאי [מדוע] הוא נטמא בכך, והא לאו [והרי לא] ״נישא בבת אחת״ הוא זה! ודוחים: אין זו קושיה על עולא, שכן הכא נמי [כאן, בשיטת ר׳ עקיבא, גם כן] יש לומר שמדובר במרודד.
The Gemara suggests: Come and hear a refutation to the opinion of Ulla from that which is stated in the mishna: Rabbi Akiva concedes in the case of two half olive-bulks where one skewered them with a wood chip and moved them that he is impure. Why? This case does not fulfill the requirement that an olive-bulk of impure flesh be capable of being carried all at once without the assistance of a utensil. The Gemara rejects this refutation: Here too, with regard to the statement of Rabbi Akiva, the mishna is discussing a case of a thin layer of flesh connecting the two pieces.
הכל
(23) כְּתַנָּאֵי אֶחָד הַנּוֹגֵעַ וְאֶחָד הַמֵּסִיט ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הַנּוֹשֵׂא אַטּוּ נוֹשֵׂא לָאו מֵסִיט הוּא.
The Gemara suggests: The opinion of Ulla is like one side of a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: With regard to two pieces of flesh, neither of which measures an olive-bulk, both one who touches and one who moves the pieces is impure. Rabbi Eliezer says: Even one who carries the pieces is impure. The Gemara asks: What is added by the statement of Rabbi Eliezer? Is that to say that carrying is not the same as moving?
ומציעים עוד: דעה זו של עולא הריהי כתנאי [כמחלוקת תנאים], שכן שנינו בברייתא בדינן של שתי חתיכות בשר מן המת שאין בכל אחת מהן שיעור כזית, כי אחד (בין) הנוגע בהן ואחד (ובין) המסיט אותן — הריהם טמאים. ר׳ אליעזר אומר: אף הנושא אותם — טמא. ויש לדון בדברי ר׳ אליעזר: אטו [וכי] הנושא לאו [לא] מסיט הוא, ומה איפוא הוסיף על דברי חכמים?
The Gemara suggests: The opinion of Ulla is like one side of a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: With regard to two pieces of flesh, neither of which measures an olive-bulk, both one who touches and one who moves the pieces is impure. Rabbi Eliezer says: Even one who carries the pieces is impure. The Gemara asks: What is added by the statement of Rabbi Eliezer? Is that to say that carrying is not the same as moving?
הכל
(24) אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר אֶחָד הַנּוֹגֵעַ וְאֶחָד הַמֵּסִיט בְּלֹא נִישָּׂא וַאֲתָא ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵימַר וְהוּא דְּנִישָּׂא וּמַאי אַף אֵימָא וְהוּא דְּנִישָּׂא.:
Rather, isn’t this what the baraita is saying: Both one who touches and one who moves pieces of flesh is impure even if an olive-bulk of flesh is not capable of being carried without the assistance of a utensil? And Rabbi Eliezer comes to say: One becomes impure only if an olive-bulk of flesh is capable of being carried without the assistance of a utensil. The Gemara asks: But if the intention of Rabbi Eliezer’s statement is to qualify the statement of the Rabbis, what is the meaning of the word even? Rather, say the statement of Rabbi Eliezer differently: One is impure only if an olive-bulk of flesh is capable of being carried without the assistance of a utensil.
אימא והוא דנישא – תימה אמאי מגיה הברייתא אימא איפכא דרבנן סברי אחד הנוגע ואחד המסיט והוא דנישא אבל לא נישא לא ואתא ר׳ אליעזר למימר אף הנושא אע״פ שאין נישא ויתיישב שפיר לשון אף ונראה דסבר הש״ס דמסיט בכל ענין אפילו אין נישא לכך דחק לפרש כן.
בד״ה אימא והוא כו׳ ונראה דסבר תלמודא כו׳. נ״ב ואני אומר דאם כן למה תנא תנא קמא המסיט ור״א הנושא בשלמא לפי התירוץ של הגמרא מיושב דרבי אליעזר דייק קרא נושא דומיא דנישא ודו״ק:
אלא לאו הכי קאמר [האם לא כך הוא התנא בברייתא אומר]: אחד הנוגע ואחד המסיט בלא נישא, ואתא [ובא] ר׳ אליעזר למימר [לומר]: והוא דווקא כשנישא בבת אחת, שהן בטומאת מגע והן בטומאת משא אין אלה מטמאות אלא כשהן מחוברות. ויש להקשות על הסבר זה: מאי [ומה פירוש] ״אף״, שהרי ר׳ אליעזר לא בא להוסיף על דברי התנא הראשון אלא לצמצם דבריו. אלא אימא [אמור] באופן שונה את דברי ר׳ אליעזר: שהריהו אומר והוא שנישא, ומכאן נלמד שמחלוקת תנאים היא האם נדרש שיהא נישא בבת אחת אם לא.
Rather, isn’t this what the baraita is saying: Both one who touches and one who moves pieces of flesh is impure even if an olive-bulk of flesh is not capable of being carried without the assistance of a utensil? And Rabbi Eliezer comes to say: One becomes impure only if an olive-bulk of flesh is capable of being carried without the assistance of a utensil. The Gemara asks: But if the intention of Rabbi Eliezer’s statement is to qualify the statement of the Rabbis, what is the meaning of the word even? Rather, say the statement of Rabbi Eliezer differently: One is impure only if an olive-bulk of flesh is capable of being carried without the assistance of a utensil.
הכל
המשנה החמשית והכונה בה בביאור החלק הרביעי בטומאת העצמות ואמר על זה קולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין נקובים בין סתומים טמא קולית הנבלה וקולית השרץ הנוגע בהן סתומים טהורים נקובין כל שהוא מטמאין במגע ומנין שאף במשא ת״ל הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא אמר הר״מ פי׳ קולית הוא כל עצם שיש בו מוח והוא סתום בשתי קצותיו ומה שאמר מוקדשין ר״ל מן המוקדשין שהוא מטמא כמו שיתבאר ומה שאמר מנין אף במשא הוא מדבר על קולית השרץ אבל השרץ אין בו טומאת משא כמו שיתבאר בתחלת כלים ביצת שרץ המרוקמת טהורה ניקבה כל שהוא מטמאה במגע פי׳ ענין מרוקמת שיש בו שרטוטי תואר בעל חי ואיבריו כבר בתוך הביצה כמו שנ׳ אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ:
אמר המאירי קולית המת הנוגע בה בין סתומה בין נקובה טמא שהרי עצמות המת מטמאין במגע ויש בו צדדין שמטמא באהל מצד המוח שבתוכו כמו שיתבאר בגמ׳:
MISHNA: With regard to the thigh bone of a human corpse,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.