×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא גָּמַר אֲבָל גָּמַר חוֹזֵר וּמַקְרִיב.
They taught that one may sacrifice the Festival peace-offering on the first Festival day but not on all seven days, as recorded in the baraita on this amud below, only in a case where he did not finish. However, if he finished, he may go back and sacrifice.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
לא שנו – הא דתניא לקמן אותו אתה חוגג ולא יותר אלא שלא גמר היום.
לא שנו (להלן) אותו (את יום טוב הראשון) את חוגג ואין אתה חוגג כל שבעה, אלא שלא גמר, אבל גמר — חוזר ומקריב.
They taught that one may sacrifice the Festival peace-offering on the first Festival day but not on all seven days, as recorded in the baraita on this amud below, only in a case where he did not finish. However, if he finished, he may go back and sacrifice.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי גָּמַר אִילֵּימָא גָּמַר קׇרְבְּנוֹתָיו מַאי מַקְרִיב אֶלָּא שֶׁלֹּא גָּמַר הַיּוֹם אֲבָל גָּמַר הַיּוֹם חוֹזֵר וּמַקְרִיב.:

The Gemara asks: What is the meaning of the term: Finish, in this context? If we say it means that he finished sacrificing all of his offerings, what is he going back to sacrifice? Rather, it means that if the day did not end and he still has offerings left over, he may not return to sacrifice those on other Festival days. However, if the day ended and he had not finished sacrificing his offerings, he may go back and sacrifice them. This shows that Rabbi Yoḥanan concedes that in these circumstances it is permitted to sacrifice Festival peace-offerings during the remaining days of the Festival.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל גמר היום – ולא היה לו שהות להקריב כל חגיגות שהפריש.
ומבררים: מאי [מה פירוש] ״גמר״? אילימא [אם לומר] שהכוונה היא שגמר להקריב קרבנותיו ושוב אין בידו קרבנות — אם כן מאי [מה] חוזר ומקריב? אלא הכוונה היא שלא גמר היום, ועדיין נשארו לו קרבנות — שאותם אינו חוזר ומקריב בשאר ימי החג, אבל אם גמר היום ולא הספיק להקריב — חוזר ומקריב, משמע שאף ר׳ יוחנן סבור שפעמים רשאי להקריב קרבן חגיגה שלא בפעם אחת.
The Gemara asks: What is the meaning of the term: Finish, in this context? If we say it means that he finished sacrificing all of his offerings, what is he going back to sacrifice? Rather, it means that if the day did not end and he still has offerings left over, he may not return to sacrifice those on other Festival days. However, if the day ended and he had not finished sacrificing his offerings, he may go back and sacrifice them. This shows that Rabbi Yoḥanan concedes that in these circumstances it is permitted to sacrifice Festival peace-offerings during the remaining days of the Festival.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: אמִי שֶׁלֹּא חָג ביו״טבְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל ויו״טוְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.

MISHNA: With regard to one who did not celebrate by bringing the Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot, he may celebrate and bring it during the entire remaining days of the pilgrimage Festival, and even on the final day of the Festival, i.e., on the Eighth Day of Assembly.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מי שלא חגג יום טוב הראשון חוגג והולך את כל הרגל כולו ויום טוב האחרון וגמרינן להו לתשלומין מדכתיב בחג וחגותם אותו חג לי״י שבעת ימים בשנה חקת עולם וכתיב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות אישתכח דאיתקוש להו כולהו להדדי. התינח הני יום שמיני של חג מנא ליה.
מתני׳ מי שלא חג – שלא הביא חגיגתו ביום הראשון של חג.
ויו״ט האחרון של חג – חוגג שמיני עצרת ואע״ג דרגל בפני עצמו הוא הוי תשלומין לראשון.
מתני׳ ז. מי שלא חג וכו׳. שלא הביא חגיגת חמשה עשר של חג, לא נאמר על זה עבר יומו בטל קרבנו, אלא יש לו תשלומין כל שבעה, ואפילו שמיני של חג שהוא רגל בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב, אבל לענין תשלומין תשלומין דראשון הוא. ונפקא לן מקרא דכתיב וחגתם אותו חג לה׳ שבעת ימים, ולא בא הכתוב לחייב להביא חגיגה בכל יום ויום, אלא להודיענו שיש לו תשלומין לחגיגת חמשה עשר כל שבעה. ויום שמיני של חג מרבינן ליה מדכתיב בחדש השביעי תחגו אותו, אע״פ שיצאו כל שבעה ולא חג, תחגו כל אותו חג, היינו יום שמיני שגם הוא חג מקרי, ולא חוצה לו, דהא כתיב אותו, [אותו] אתה חג ואי אתה חג חוצה לו.
המשנה החמשית מי שלא חג בי״ט הראשון של חג חוגג את כל הרגל וי״ט האחרון עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמ׳ מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות רשב״מ אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה שבא על הערוה והוליד ממזר אם תאמ׳ בגונב ובגוזל יכול הוא שיחזור ויתקן רשב״י אומר אין קורי׳ מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחלה ונתעוות ואי זה זה תלמיד חכם שפורש מן התורה אמר הר״ם פי׳ רוצה באמרו חג ולא חג הקרבת העולה והשלמים שהוא חייב בהן כמו שביארנו ודע כי חג השבועות אע״פ שהוא אחד יש לו תשלומין כל ז׳ לאמרו בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומיו כל ז׳ אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה:
א משנה מי שלא חג (לא הקריב קרבן חגיגה) ביום טוב הראשון של חג הסוכות — חוגג (מביא את קרבנותיו) בכל שאר ימי הרגל, ואף ביום טוב האחרון של חג (שמיני עצרת).
MISHNA: With regard to one who did not celebrate by bringing the Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot, he may celebrate and bring it during the entire remaining days of the pilgrimage Festival, and even on the final day of the Festival, i.e., on the Eighth Day of Assembly.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בעָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ עַל זֶה נֶאֱמַר {קהלת א׳:ט״ו} מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.

If the pilgrimage Festival passed and one did not celebrate by bringing the Festival peace-offering, he is not obligated to pay restitution for it. Even if he consecrated an animal for this purpose and it was lost, once the Festival is over he has no obligation to replace it, as he has missed the opportunity for performing this mitzva. And about this it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15).
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עבר הרגל ולא חג — אינו חייב באחריותו, שאף אם הפרישו ונאבד אינו צריך להביא קרבן אחר תחתיו, אלא איבד את המצוה, ועל זה נאמר ״מעוות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות״ (קהלת א, טו).
If the pilgrimage Festival passed and one did not celebrate by bringing the Festival peace-offering, he is not obligated to pay restitution for it. Even if he consecrated an animal for this purpose and it was lost, once the Festival is over he has no obligation to replace it, as he has missed the opportunity for performing this mitzva. And about this it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15).
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָיא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעֻוָּות שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתָּקֵן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר א״תאִם תֹּאמַר בְּגוֹנֵב וְגוֹזֵל יָכוֹל הוּא לְהַחְזִירוֹ וִיתַקֵּן.

Rabbi Shimon ben Menasya says: Who is the crooked that cannot be made straight? This verse is referring to one who engaged in intercourse with a woman forbidden to him and fathered a mamzer with her. This individual is unable to rectify his sin, because the status of the illegitimate child is permanent. And if you say that it is referring to one who steals or robs, although he is crooked he can return what he stole and in this manner his sin will be rectified.
קישוריםרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוליד ממזר – שהביא פסולין בישראל ויהא זכרון לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה.
יכול להחזיר – דמי גניבתו וגזלתו לבעלים.
ויתקן – ויהא מתוקן מן החטא.
זה הבא על הערוה – דטפי בושתו ניכר שהממזר נראה לעולם אבל שאר עבירות רוצח וגזלן אין עדיו לפניו.
והוליד ממנה ממזר. ומוקים לה בגמרא שבא על אחותו פנויה, (כטעמו) [וטעמא] דהוליד אין לו תקנה, אבל לא הוליד יש לו תקנה, דהא אינה נאסרת לאי זה בעל שתרצה להנשא לו מכל שבטי ישראל. ומשום כהן דנקרא׳[ת] זונה, לא יקרא מעוות, דמה לה ולו, הרי לא היתה מכירתו מי הוא, ויש לה צידי צדדים רבים לנטות ימין ושמאל. אבל באשת איש אע״פ דלא הוליד, מקרי מעות לא יוכל לתקון, שהרי נאסרת על בעלה עולמית. ואם היא אינה מקפדת בכך, שהרי היא נתרצ⁠[ת]⁠ה בכך, מכל מקום לבעל הוא מזיק הזק גדול שיש לו לגרשה בעל כרחו.
יכול הוא שיחזיר ויתקן. שהרי לאו [ה]⁠ניתק לעשה הוא, דכתיב לא תגזול וכתיב והשיב את הגזילה.
אמר המאירי מי שלא חג בי״ט הראשון וכו׳ כונת המשנה שאם לא קרבן בראשון מקריבן כל (יום) [ימי] החג ואמר על זה מי שלא חג ר״ל קרבן עולה ראיה וקרבן שלמי חגיגת ט״ו ביום טוב ראשון של חג חוגג והולך כל ימות הרגל שלא נאמר עליו עבר יומו בטל קרבנו אלא יש לו תשלומין כל ז׳ ואפי׳ י״ט האחרון של חג ר״ל שמיני עצרת שהוא י״ט בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב לענין זה מיהא י״ט אחד הוא ואף בשמיני משלם חגיגתו של ראשון וכ״ש שקרבנות הפסח יש להם תשלומין כל שבעה של פסח ולא עוד אלא שאף עצרת שאין בו אלא יום אחד יש לו תשלומין כל ז׳ כמו שיתבאר עבר הרגל פי׳ אף שמיני עצרת ולא חג אין לו עוד תשלומין ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וכו׳ ר׳ שמעון אומר וכו׳ פרוש לא בא לחלוק על תנא קמא אלא שבא להוסיף בביאור הפסוק ואמ׳ שכל העובר עברה שאי אפשר לו להשיבה הוא מעוות בלא תקון כגון הבא על הערוה והוליד ממנה בן ובגמ׳ פי׳ בקצת עריות אע״פ שלא הוליד ממנה כגון הבא על אשת ישראל ברצון או על אשת כהן אפי׳ באונס שהרי אסרה על בעלה ואין לה עוד תקון אע״פ שעל ידי שאר חלקי התשובה יש לו חלק לעולם הבא אחר שאין בידו להשיבה אבל גונב וגוזל הרי אפשר לו להחזיר ולתקן עותתו רשב״י אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחלתו והוא כעין תלמיד חכם שפירש והוא שאמרו בגמ׳ אין אומרין בקרו גמל בקרו חזיר שהרי מעקרו אין ראוי לקרבן אלא בקרו טלה אם נפל בו מום אם לאו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה היא ודינין שבאו עליה בגמרא אלו הן:
כל גזירה שוה שאינה מופנית משום צד אין למדין הימנה כלל ואם היא מופנית מצד אחד למדין הימנה אלא שאם מצאנו עליה קושיא משיבים עליה ואם היא מופנית משני צדדין למדין ואין משיבין:
עקר החיוב בראיה בחגיגה בראשון הוא ולא בשאר הימים וכשהוא חוגג בשאר הימים אינו חוגג אלא מתורת תשלומי׳ של ראשון מעתה היה חגר או טמא ביום ראשון ונתפשט או טהר בשני אינו חוגג שהרי אין תשלומי׳ לראשון אחר שלא היה בו עקר החיוב ומ״מ אם היה בו חיוב אפי׳ רגע אחד ואירעה בו סבה הפוטרתו ובשאר הימים נעדרה אותה סבה חייב שהרי מ״מ היה לו חיוב בראשון באיזה רגע שבו וזהו שאמרו נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא ועקר פירושו נטמא בלילי י״ט ראשון אינו משלם הואיל ולא היה ביום ראשון עליו חיוב אבל נטמא ביום הואיל וכבר חל עליו חיוב קרבן בלא טומאה מביא וכן בחגר אתה מפרשה שהיה חגר קודם היום אע״פ שי״מ שמועה זו ר״ל נטמא ביום וכו׳ לענין נזיר ולענין מה שאמרו עליו בכריתות פרק ד׳ מחוסרי כפרה (כריתות ט׳.) שלפעמים אינו מביא על טומאות הרבה אלא קרבן אחד ופעמים מביא קרבן על כל טומאה וטומאה ופי׳ בה שאם נטמא בלילה שמחרתו שמיני לטומאתו הואיל ולא נתחייב עדיין בקרבן טומאה אין זו טומאה אחרת ואינו מביא קרבן אחר אבל אם נטמא ביום ח׳ הואיל וכבר נראה לקרבן אע״פ שלא הביאו הרי זה טומאה אחרת ומונה ז׳ ומביא בשמיני שני קרבנות אינו כן שבנזיר כל שלא הביא קרבנותיו חדא טומאה היא כמו שיתבאר אלא שזו שנאמרה כאן עקר הדברים לפרשה לענין חגיגה וכן נראה שפירשוה גדולי המחברים ואע״פ שר׳ יוחנן אמ׳ בה אף בלילה מביא הלכה כחזקיה שהיה רבו ונמצא טמא וחגר בדין אחד:
היה חייב בראשון ולא חג ובשני אירעה לו סבה הפוטרתו אין אומרי׳ הואיל ובראשון היה חייב יהא מביא עכשו מתורת תשלומי׳ שהרי אף אם בראשון היה כך לא היה מביא:
נזיר שאירעה לו טומאה בתוך נזירותו מונה ז׳ ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני ומונה לו נזירותו מתחלה והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו אירעה לו טומאה בתוך ז׳ קודם שהעריב שמשו מהם הרי זה סותר ומונה ז׳ אחרים ואינו מביא אלא קרבן אחד על שתי הטמאות וכן הדין אף בהעריב שמשו ואף בשמיני או אפי׳ נתאחר כמה ימים אחר טהרתו כל שנטמא קודם הבאת קרבנותיו אבל אם נטמא אחר שהביא קרבנותיו מונה ז׳ אחרים ומביא קרבו שני על טומאה זו אפי׳ לא הביא אלא מקצת קרבנותיו כגון שהביא חטאתו ולא הביא את אשמו ואת עולתו נחשבה [טומאה] זו כטומאה אחרת ומביא אחר טהרתו קרבן אחר וכן היא שנויה במס׳ נזיר לדעת ר׳ שמעון בפרק מי שאמר הריני נזיר (י״ח:) וכן כתבוה גדולי המחברים וזו היא שהביאתנו לדון בהם שלא פי׳ זה של נטמא ביום לענין נזיר אלא לענין חגיגה שהרי בנזיר אפי׳ נטמא ביום ח׳ אינו מביא כמו שכתבנו וכן שלענין חגיגה כתבו שאם היה טמא בליל י״ט ראשון אע״פ שטבל בשני פטור אבל נטמא ביום הואיל ובכניסתו היה חייב שהרי היה טהור מביא קרבן ראיה וחגיגה אחר שיטהר כל זמן שהוא בזמן הראוי לתשלומי׳ ר״ל כל החג אלא שלענין פירוש יש בסוגיא זו קצת בלבולין לכל הפירושין שאם אתה מפרש זו של נטמא ביום לענין נזיר ולשיטת גדולי הרבנים היאך תירץ בה שאני טומאה הואיל ויש לה תשלומי׳ בפסח שני דילמא אחגיגה קאי אלא שהם דוחקים לפרש שאני טומאה דלאו דחייה גמורה היא הואיל ומצינו במקום אחר טומאה שיש לה תשלומי׳ והיא לענין פסח שני שאם היה טמא בראשון מביאו בשני אע״פ שאין מביא עמו חגיגה ומאמר שמצינו טומאה שיש לה תשלומי׳ אף זו של נזיר ראוי לומר שיהא לה תשלומי׳ הא בשאר דחיות לא כגון חגר בראשון שהרי אף לפי׳ שני שמפרשי׳ זו של נטמא ביום לענין חגיגה אתה צריך לפרש הואיל ויש לה תשלומי׳ לענין פסח דהא חגיגה בשני ליכא וכן כשאתה מפרש זו של נטמא ביום לענין חגיגה ולשיטת גדולי המחברים קשה לפרש כשהקשה לו הניחא למאן דאמ׳ פסח שני תשלומי׳ דראשון הוא אלא למאן דאמר רגל בפני עצמו הוא ושהלכה כן כמו שיתבאר בפסח שני פרק טמא היאך תירצו אלא קסבר ר׳ יוחנן לילה אין מחוסר זמן כלו׳ ומשום הכי קאמר שאף נטמא בלילה מביא והרי אין לשון חסור זמן נופל אלא בטומאה שכלתה לא על תחלת טומאה וא״כ כשתפרשה בענין נזיר אתה מפרש טעמא דר׳ יוחנן בנזיר משום דמכיון שנראה בליל ח׳ בלא טומאה חיוב קרבן עליו הואיל וזמן טומאה עבר שאין לילה מחוסר זמן שעבר לומר שעדיין לא נשלם זמן הטומאה ולא חל עליו חיוב קרבן אלא ודאי נשלם זמן הטומאה והגיע זמן הטהרה אלא שלא יצא לפועל עד למחר וכבר חל עליו חיוב קרבן [ומאחר שחל עליו חיוב קרבן] כי הדר ומטמא טומאה אחריתי היא אבל בחגיגה הרי לא נשלם זמן חגרותו ולא הגיע זמן חיוב אבל כשאתה מפרשה לענין חגיגה היאך לשון חסור זמן נופל במה שלא בא לכלל חיוב כלל עד שמתוך כך פסקו רבים בנזיר שמאחר שהגיע לשעה הראויה לקרבן הרי הוא כאילו הקריבו ומונה ומטהר וטעון שתי קרבנות מפני שהם מפרשים זו של נטמא ביום לענין נזיר על הדרך שכתבנו ופוסקין כחזקיה שאם נטמא ביום מיהא מביא אבל בלילה אינו מביא שהלילה מחוסר זמן כלו׳ מחוסר זמן הז׳ שלא עבר תחומן מצד כניסת השמיני עד שיראה לקרבן ולא עוד אלא שיש פוסקין שאפי׳ נטמא בלילה ר״ל לילה שמחרתו שמיני הואיל ומ״מ עבר גבול הז׳ מביא שתי קרבנות שהלילה אינו מחוסר זמן הז׳ והרי זה חיוב הקרבן עליו הואיל והעריב שמשו ואין הלילה פוטרו אלא שדוחתו עד למחר מפני שהם מפרשים זו של נטמא ביום וכו׳ בנזיר גם כן ופוסקי׳ כר׳ יוחנן:
בד״ה זה הבא על הערוה כו׳ רוצח וגזלן כו׳ עכ״ל גזל בכדי נקטו דהא בלאו האי טעמא קאמרינן במתני׳ דמעוות יוכל לתקון הוא ואולי בגוזל הרבים קאמרי דאין לו תקנה שלימה כדאיתא פרק הגוזל:
ר׳ שמעון בן מנסייא אומר: איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? לא כדוגמת הנאמר במשנה, שהיא רק הימנעות ממצוה, אלא זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, שאינו יכול לתקן לחלוטין את עוונו, שהרי הממזר חי. שכן אם תאמר שמדובר בגונב וגוזל — אמנם מעוות הוא, אבל יכול לתקון שהרי יכול הוא להחזירו את מה שלקח, ויתקן.
Rabbi Shimon ben Menasya says: Who is the crooked that cannot be made straight? This verse is referring to one who engaged in intercourse with a woman forbidden to him and fathered a mamzer with her. This individual is unable to rectify his sin, because the status of the illegitimate child is permanent. And if you say that it is referring to one who steals or robs, although he is crooked he can return what he stole and in this manner his sin will be rectified.
קישוריםרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעֻוָּות אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן בַּתְּחִילָּה וְנִתְעַוֵּות וְאֵי זֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה.:

Rabbi Shimon ben Yoḥai says: One calls crooked only someone who was initially straight and subsequently became crooked. And who is this? This is a Torah scholar who leaves his Torah study. Here is an example of something straight that became crooked.
רש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעוות – מקולקל.
ר׳ שמעון בן יוחאי אומר אין קורין וכו׳. מאי טעמא אין אומ׳[רים] בקרו גמל בקרו חזיר, אם אין בו מום, שהרי פסולין הן (יש) לקרבן אפילו כשהן תמימים. אלא בקרו טלה לפי כשהוא תמים הוא כשר להקרבה. כך אם עם הארץ חוטא פעמים ושלש, או מואס התורה, אין הקב״ה מדקדק עליו, לפי שאינו יודע תועלתה והנאתה, שהיא משמחת הלב ומאירה את העינים, [אבל תלמיד חכם שיודע שהיא משמחת את הלב ומאירה את העיניים] והוא פורש ממנה, (ו)⁠על זה נאמר מעוות, שהיה ישר ונתעוה, לא יוכל לתקון מעותו.
ר׳ שמעון בן יוחי אומר: אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות, ואיזה? זה תלמיד חכם הפורש מן התורה שהיה מתוקן ונתקלקל — הוא שאינו יכול לבא לידי תיקון.
Rabbi Shimon ben Yoḥai says: One calls crooked only someone who was initially straight and subsequently became crooked. And who is this? This is a Torah scholar who leaves his Torah study. Here is an example of something straight that became crooked.
רש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶאֱמַר עֲצֶרֶת בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח וְנֶאֱמַר עֲצֶרֶת בִּשְׁמִינִי שֶׁל חַג מָה לְהַלָּן לְתַשְׁלוּמִין אַף כָּאן לְתַשְׁלוּמִין.

GEMARA: The mishna taught that if one did not bring his Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot, he may bring it even on the Eighth Day of Assembly, despite the fact that it is a separate Festival. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael that this halakha is derived by means of a verbal analogy. It is stated: “Assembly” (Deuteronomy 16:8), with regard to the seventh day of Passover, and it is stated: “Assembly” (Leviticus 23:36), with regard to the eighth day of the festival of Sukkot. Just as there, with regard to Passover, the day of assembly, i.e., the seventh day of Passover, is available for redress, as it is certainly part of the Festival, so too here, in the case of Sukkot, the Eighth Day of Assembly is available for redress.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יוחנן גמרינן ליה בגזירה שוה נאמרה עצרת בשביעי של פסח, ונאמרה עצרת בשמיני של חג. מה שביעי של פסח יש לו תשלומין אף עצרת דחג יש לו תשלומין.
גמ׳ מנהני מילי – די״ט האחרון של חג הסוכות תשלומין לקרבנות החג ליחידים.
עצרת בשביעי של פסח – בפרשת כל הבכור ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת (דברים טז).
נאמר עצרת בפסח – ובירושלמי יליף לה ר׳ יוחנן בשם ר׳ ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר חמשה עשר בחג מה להלן [יו״ט אחרון תשלומין לראשון אף כאן י״ט אחרון תשלומין לראשון] ותו ליכא למיפרך כדפריך בהש״ס שלנו דהא גזרה שוה גמורה כדילפינן מינה בסוכה בפ׳ הישן (סוכה כז.) ועוד יהודה בר ספרא בשם רבי אושעיא דריש התם וחגותם אותו חג לה׳ שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמנה הם אלא יצא שבת [מהם] הרי ז׳ ר׳ יוסי בעי וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר התיב רבי יוחנן אחוי דרב ספרא והתניא אף בפסח כן מעתה צא מהן שבת הרי [ששה] הגע עצמך שחל י״ט ראשון ואחרון בשבת [צא מהם שני ימים] הרי כאן ששה אתא יהודה בר ספרא בשם ר׳ אושעיא וחגותם אותו חג לה׳ שבעת ימים צא מהן שבת שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת ומה ת״ל תחגוהו לרבות יו״ט האחרון לתשלומין לראשון וכל אותן דרשות אינן בכאן אך בפרק אלו דברים (פסחים דף ע:) מייתי לההיא דיהודה ספרא ופריך עלה ההיא דחל יו״ט הראשון והאחרון בשבת הרי כאן ששה ולא מייתי תחגוהו.
ב גמרא נאמר במשנה שאם לא הביא חגיגתו ביום טוב ראשון של חג הסוכות, יכול להביאה אף בשמיני עצרת, אף שהוא לכאורה חג לעצמו, ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ ישמעאל: לומדים גזירה שווה, נאמר ״עצרת״ בשביעי של פסח (דברים טז, ח) ונאמר ״עצרת״ בשמיני של חג (ויקרא כג, לו), מה להלן עצרת של פסח היא לתשלומין, שהרי היא בוודאי חלק מן החג, ואפשר להשלים בה את חובות החג — אף כאן שמיני עצרת של חג הסוכות הוא לתשלומין.
GEMARA: The mishna taught that if one did not bring his Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot, he may bring it even on the Eighth Day of Assembly, despite the fact that it is a separate Festival. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael that this halakha is derived by means of a verbal analogy. It is stated: “Assembly” (Deuteronomy 16:8), with regard to the seventh day of Passover, and it is stated: “Assembly” (Leviticus 23:36), with regard to the eighth day of the festival of Sukkot. Just as there, with regard to Passover, the day of assembly, i.e., the seventh day of Passover, is available for redress, as it is certainly part of the Festival, so too here, in the case of Sukkot, the Eighth Day of Assembly is available for redress.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מוּפְנֶה דְּאִי לָאו מוּפְנֶה אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח שֶׁכֵּן אֵינוֹ חָלוּק מִשֶּׁלְּפָנָיו תֹּאמַר בִּשְׁמִינִי שֶׁל חַג שֶׁחָלוּק מִשֶּׁלְּפָנָיו.

The Gemara adds that the term assembly in each of these contexts is free for this verbal analogy, i.e., it is superfluous in both contexts. As, if it is not free the verbal analogy can be refuted, because each context in which the term appears contains features that do not apply to the other one. What can one say about the seventh day of Passover? That it is not distinct from the days preceding it with regard to the Festival offerings and the prohibition against eating leavened bread. Can you say the same with regard to the eighth day of the festival of Sukkot, which is distinct from the days preceding it, i.e., that the Eighth Day of Assembly does not involve the same mitzvot as the festival of Sukkot?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן האי עצרת צריך להיות מופנה ומפורש במסכת נידה פרק המפלת (נדה כ״ב:-כ״ג.) שצריך להיות מופנה כדי שתדין ממנו זה הדין שכל גזירה שוה שהיא מופנה בשני צדדין למידין ואין משיבין. ואף על פי שיש לה פירכא אין משיבין. ואם אינה זו העצרת כתובה בה מופנה.
איכא למיפרך מה לשביעי של פסח שכן אין חילוק מלפניו פי׳ כולן שבעת ימי הפסח קרבן אחד לכולן. קרבן של יום ראשון הוא קרבן לכל הימים. אבל שמנת ימי החג. יום הראשון י״ג פרים. ויום השיני י״ב פרים הולכים ומתמעטין וביום השמיני פר אחד הנה חלוקים הם זה מזה.
מה לשביעי של פסח – תשלומין לראשון שהרי אינו חלוק משלפניו שמיני עצרת חלוק משלפניו לענין פז״ר קש״ב.
מופנה – וצריכה גזירה שוה זו שתהא מופנה דתו לא פרכינן עליה מידי דכל גזירה שוה מופנה למידין ואין משיבין.
ומעירים: צריך לומר שבשני המקרים הללו המלה ״עצרת״ איננה נחוצה לענין אחר אלא ללימוד זה, והיא מופנה (פנויה ומיוחדת ללימוד זה), דאי לאו [שאם איננה] מופנה הרי לפי הכללים שבידינו, אם המלים המשמשות לצורך גזירה שווה אינן לגמרי מופנות (כלומר, בלתי נחוצות לענין), איכא למיפרך [יש אפשרות להפריך לשבור] את הגזירה השווה אם מוצאים הבדל בין הנושאים, וכאן גם כן יש מקום להקשות: מה לשביעי של פסח שכן אינו חלוק בדינו מן הימים שלפניו לענין קרבנות החג ואיסור חמץ, תאמר בשמיני של חג הסוכות שחלוק מן הימים שלפניו שהרי אין בו חיוב סוכה ולולב,
The Gemara adds that the term assembly in each of these contexts is free for this verbal analogy, i.e., it is superfluous in both contexts. As, if it is not free the verbal analogy can be refuted, because each context in which the term appears contains features that do not apply to the other one. What can one say about the seventh day of Passover? That it is not distinct from the days preceding it with regard to the Festival offerings and the prohibition against eating leavened bread. Can you say the same with regard to the eighth day of the festival of Sukkot, which is distinct from the days preceding it, i.e., that the Eighth Day of Assembly does not involve the same mitzvot as the festival of Sukkot?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָאיֵי אִפְּנוֹיֵי מוּפְנֶה מִכְּדֵי מַאי עֲצֶרֶת עָצוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה הָכְתִיב {דברים ט״ז:ח׳} לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה עֲצֶרֶת דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי.

However, this is not so [la’ei], as the term assembly is certainly free. Now, what is the meaning of: “assembly [atzeret]”? It means that one is stopped [atzur], i.e., prohibited, from performing labor. But isn’t it already written: “You shall not perform labor” (Deuteronomy 16:8)? Why then do I need this term atzeret that the Merciful One writes? Rather, learn from here that it is free for the verbal analogy.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן לאיי אפנויי מופנה כו׳.
לאיי – באמת.
הא כתיב לא תעשה מלאכה – בההוא קרא גופיה וביום השביעי עצרת לה׳ אלהיך לא תעשה מלאכה.
לאיי אפנויי מופנה [על כן ודאי מופנה]. וכיצד אנו מוכיחים זאת; מכדי [הרי] מאי [מה פירוש] ״עצרת״ — עצור (מנוע, אסור) בעשיית מלאכה, אולם דבר זה אינו נחוץ, הכתיב [שהרי נאמר] במפורש באותו יום ״לא תעשה מלאכה״ (דברים טז, ח), ואם כן, ״עצרת״ דכתב רחמנא [שכתבה התורה] למה לי? אלא שמע מינה [למד מכאן] שבא הדבר לאפנויי [להפנות] ועל מנת להשוות את הדינים בדרך גזירה שווה.
However, this is not so [la’ei], as the term assembly is certainly free. Now, what is the meaning of: “assembly [atzeret]”? It means that one is stopped [atzur], i.e., prohibited, from performing labor. But isn’t it already written: “You shall not perform labor” (Deuteronomy 16:8)? Why then do I need this term atzeret that the Merciful One writes? Rather, learn from here that it is free for the verbal analogy.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא דְּתַנְיָא {ויקרא כ״ג:מ״א} וְחַגּוֹתֶם אוֹתוֹ חַג לַה׳ שִׁבְעַת יָמִים יָכוֹל יְהֵא חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל שִׁבְעָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתוֹ אוֹתוֹ אַתָּה חוֹגֵג וְאִי אַתָּה חוֹגֵג כׇּל שִׁבְעָה אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שִׁבְעָה לְתַשְׁלוּמִין.

The Gemara comments: And a tanna cites proof from here, as it is taught in a baraita with regard to a verse that deals with the festival of Sukkot: “And you shall keep it a feast to the Lord seven days” (Leviticus 23:41). One might have thought that one may continue to celebrate by bringing the Festival peace-offering all seven days of the Festival. Therefore, the verse states: “It,” which teaches: It, i.e., the first day of the Festival, you shall celebrate with these offerings, and you may not celebrate all seven days. If so, why is “seven” stated? For redress, i.e., if one failed to bring an offering on the first day he may do so all seven days.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותנא מייתי ליה מהכא וחגתם אותו חג לי״י שבעת ימים וגו׳ יכול יהא חוגג והולך כל שבעת ת״ל אותו אותו כלומר יום ראשון אתה חוגג ואי אתה חוגג כל ז׳. אם כן למה נאמר שבעה {לתשלומין.
ותנא מייתי לה מהכא – משום דר׳ יוחנן דגמר לה כדאמרינן לעיל אמורא הוא נקט הכא האי לישנא.
כל שבעה – כל יום ויום.
ומעירים: והתנא בברייתא מייתי לה מהכא [מביא, לומד אותה את ההלכה הזו, מכאן] מפסוק אחר: דתניא כן שנינו בברייתא], נאמר בחג הסוכות: ״וחגתם אתו חג לה׳ שבעת ימים״ (ויקרא כג, מא), יכול יהא חוגג והולך (מביא קרבנות הרגל) כל שבעה ימים של החג — תלמוד לומר: ״אתו״, ונדייק: אותו, את יום הראשון של החג, אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה. אם כן למה נאמר ״שבעה״ — לתשלומין, ליום הראשון.
The Gemara comments: And a tanna cites proof from here, as it is taught in a baraita with regard to a verse that deals with the festival of Sukkot: “And you shall keep it a feast to the Lord seven days” (Leviticus 23:41). One might have thought that one may continue to celebrate by bringing the Festival peace-offering all seven days of the Festival. Therefore, the verse states: “It,” which teaches: It, i.e., the first day of the Festival, you shall celebrate with these offerings, and you may not celebrate all seven days. If so, why is “seven” stated? For redress, i.e., if one failed to bring an offering on the first day he may do so all seven days.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמִנַּיִן גשֶׁאִם לֹא חָג יו״טיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחוֹגֵג וְהוֹלֵךְ אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:מ״א} בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אוֹתוֹ אִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי יָכוֹל יְהֵא חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ הַחֹדֶשׁ כּוּלּוֹ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתוֹ אוֹתוֹ אַתָּה חוֹגֵג וְאִי אַתָּה חוֹגֵג חוּצָה לוֹ.

And from where is it derived that if one did not celebrate by bringing the Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot that he may continue to celebrate throughout the pilgrimage Festival and even on the last festival day of Sukkot, which is the Eighth Day of Assembly? The verse states: “You shall keep it in the seventh month” (Leviticus 23:41), which indicates that one may bring the Festival offerings even after the seven days of the Festival. If the verse said only: “In the seventh month,” one might have thought that one may continue to celebrate by bringing the offering at any time during the rest of the entire month. Therefore, the verse states: “It,” indicating that you celebrate it, i.e., any of the Festival days, and you may not celebrate outside of these days.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחדש השביעי – כל ימי החג האמור בחדש השביעי.
יכול יהא חוגג והולך החדש – איזה יום שירצה לתשלומי החג אם לא הקריב בחג.
ת״ל אותו – בסיפיה דקרא תרי אותו כתיב ביה.
ומנין שאם לא חג יום טוב הראשון של חג הסוכות שחוגג והולך את כל הרגל וגם יום טוב האחרון של סוכות — תלמוד לומר: ״בחדש השביעי תחגו אתו״ (ויקרא כג, מא) משמע שאפשר לחוג לא רק בשבעת ימי החג, אלא גם לאחר מכן, אי [אם] ״בחדש השביעי״ — יכול יהא חוגג והולך כל החדש כולו — תלמוד לומר ״אותו״, משמעו: ״אותו״ את החג אתה חוגג, ואי אתה חוגג חוצה לו בימי החול.
And from where is it derived that if one did not celebrate by bringing the Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot that he may continue to celebrate throughout the pilgrimage Festival and even on the last festival day of Sukkot, which is the Eighth Day of Assembly? The verse states: “You shall keep it in the seventh month” (Leviticus 23:41), which indicates that one may bring the Festival offerings even after the seven days of the Festival. If the verse said only: “In the seventh month,” one might have thought that one may continue to celebrate by bringing the offering at any time during the rest of the entire month. Therefore, the verse states: “It,” indicating that you celebrate it, i.e., any of the Festival days, and you may not celebrate outside of these days.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּמַאי תַּשְׁלוּמִין ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דתַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן ור׳וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה.

§ The Gemara asks: What is the meaning of the concept of redress mentioned in the baraita? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan said: The other days are redress for the first day. If one did not bring the Festival offering on the first day, he may still do so on the remaining days of the Festival. And Rabbi Oshaya said: The days are redress for one another. Each day can be considered the main day of obligation, i.e., if one did not bring the offering on the first available day he may do so on the remaining days.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאי תשלומין ר׳ יוחנן אמר תשלומין לראשון ור׳ אושעיא אמר}1 תשלומין זה לזה – פירוש ר׳ יוחנן סבר מי שנתחייב לחגיגה ביום הראשון ולא חג משלם כל שאר ימות החג ואם לא נתחייב בראשון כגון שהיה חולה וכיוצא בו שאינו מתחייב בחגיגה אף על גב דאיתפח בשני פטור הוא. ור׳ אושעיא סבר כיון דאיתפח בשיני חייב לשלם בשאר הימים וכן כל ימות החג תשלומין הן זה לזה.
1. מה שבסוגריים הושלם (על פי הבבלי) על ידי בעל חשק שלמה בהגהותיו על פירוש רבנו חננאל שהודפסו בדפוס וילנא. ונראה שהייתה השמטה ע״י הדומות בכ״י וטיקן 128.
מאי תשלומין – כיצד הן תשלומין.
כולן תשלומין לראשון – שהרי יום אחד עשה הכתוב עיקר בכולן דכתיב אותו ושלאחריו עשה תשלומין לו.
כולן תשלומין זה לזה – אין לך יום בהם שאין חובתו תלויה בו בעצמו למי שלא נראה בימים שלפניו יום ראשון שהוא נראה להביא עיקר לדידיה וימיו שלאחריו תשלומין לו.
תשלומין זה לזה – וההיא דלקמן (דף יז.) דילפינן תשלומין לחג השבועות מחג המצות כל ז׳ לא מסתבר למימר תשלומין זה לזה כיון דחול גמור הוא.
ג לעצם ההלכה הנזכרת בברייתא זו שואלים: ומאי [ומה המשמעות] של תשלומין ששנינו? ומשיבים, ר׳ יוחנן אמר: תשלומין לראשון, שכל קרבנות שהיה חייב להביא ביום הראשון של הרגל ולא הביא — יכול להשלים הבאתם בימים אחרים. ור׳ אושעיא אמר: תשלומין זה לזה, שכל יום הוא חיוב לעצמו — אם לא הביא קודם את קרבנו.
§ The Gemara asks: What is the meaning of the concept of redress mentioned in the baraita? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan said: The other days are redress for the first day. If one did not bring the Festival offering on the first day, he may still do so on the remaining days of the Festival. And Rabbi Oshaya said: The days are redress for one another. Each day can be considered the main day of obligation, i.e., if one did not bring the offering on the first available day he may do so on the remaining days.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַאי בֵּינַיְיהוּ א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן הכֵּיוָן דְּלָא חֲזֵי בָּרִאשׁוֹן לָא חֲזֵי בַּשֵּׁנִי ור׳וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא חֲזֵי בָּרִאשׁוֹן חֲזֵי בִּשְׁנֵי.

The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? Rabbi Zeira said: The practical difference between them is in a case of one who was lame on the first day of the Festival and was healed on the second day. Rabbi Yoḥanan said that the other days are redress for the first day; since he was not fit, i.e., was not qualified to sacrifice his offerings on the first day, he is not fit to do so even on the second, as the second day is redress for the first. The second day is not for those who were completely exempt on the first, but for those who were obligated to sacrifice but neglected to do so. And Rabbi Oshaya said that the days are redress for one another. Consequently, even though he was not fit to bring the offering on the first day, he is fit to do so on the second. Since a separate obligation applies on each day, even if one was unfit to bring the offering on the first day he must do so when he becomes fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ זירא חיגר ביום ראשון ונתפשט בשיני איכא בינייהו. ר׳ יוחנן סבר פטור כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני. ור׳ אושעיא סבר {אע״ג דלא חזי בראשון חזי בשני.
חיגר – אינו ראוי ליראות כדאמרינן במתני׳.
כיון דלא חזי בראשון תו לא חזי בשני – וצ״ע אם היה פשוט בראשון וחגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא עליה רמיא בראשון תו לא פקע מיניה אע״ג דהשתא לא חזי או דלמא כיון דתשלומין זה לזה לר׳ אושעיא לאו מיחייב ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי ליה הואיל ואינו בביאה לא הוי בהבאה.
בד״ה כיון דלא חזי בראשון כו׳ ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא כו׳ עכ״ל ר״ל דמה״ט כיון דהשתא לאו בר חיובא לא מצי מייתי כו׳ אפי׳ לר״י דאית ליה תשלומין דראשון ומש״ה לא מצי למימר דאיכא בינייהו בכה״ג:
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]? ומשיבים, אמר ר׳ זירא: לענין מי שהיה חיגר ביום הראשון של החג ונתפשט (והבריא) ביום השני איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה, לדעת ר׳ יוחנן שאמר: הימים האחרים הם תשלומין לראשון בלבד, וכיון שלא חזי [היה ראוי] לחוג בראשון שוב לא חזי [אינו ראוי] גם בשני, שהרי השני אינו אלא תשלומים לראשון בלבד. ולדעת ר׳ אושעיא שאמר שכל הימים הם תשלומין זה לזה, ומשום כך אף על גב דלא חזי [אף על פי שאינו ראוי] בראשון מכל מקום הרי חזי [הוא ראוי] בשני, שהרי הוא חיוב בפני עצמו.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? Rabbi Zeira said: The practical difference between them is in a case of one who was lame on the first day of the Festival and was healed on the second day. Rabbi Yoḥanan said that the other days are redress for the first day; since he was not fit, i.e., was not qualified to sacrifice his offerings on the first day, he is not fit to do so even on the second, as the second day is redress for the first. The second day is not for those who were completely exempt on the first, but for those who were obligated to sacrifice but neglected to do so. And Rabbi Oshaya said that the days are redress for one another. Consequently, even though he was not fit to bring the offering on the first day, he is fit to do so on the second. Since a separate obligation applies on each day, even if one was unfit to bring the offering on the first day he must do so when he becomes fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּמִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי.

The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this? Rabbi Yoḥanan was involved in a dispute with regard to a nazirite. A nazirite who becomes ritually impure as a result of contact with a corpse must undergo a seven-day process of ritual purification, after which he must bring a set of offerings and restart counting the days of his nazirite period. Usually, a nazirite may bring one set of offerings even for many occurrences of ritual impurity. However, if he came into contact with a corpse for a second time on the eighth day after he first became ritually impure he must bring two sets of offerings, as the second impurity occurred at a time when he could have begun counting the days of his nazirite vow again. The amora’im dispute the details of this halakha.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשינן: מי אמר ר׳ יוחנן הכי והאמר חזקיה נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא.}⁠1 ולא יתכן זה שחלקו לו חזקיה ור׳ יוחנן כשנטמא בלילה להעמידה בזב. ונכוחים הם למבין.
ומקשינן מי אמר ר׳ יוחנן הכי והאמר חזקיה נטמא ביום מביא. פי׳ נזיר שניטמא טומאת מת ועוד נטמא ביום שמיני לטומאתו הראשונה טומאת מת אחרת מביא שתי קרבנות נטמא בלילה אינו מביא.
1. מה שבסוגריים חסר בכ״י וטיקן 128 והושלם על פי הבבלי. בדומה השלים בעל חשק שלמה בהגהותיו על פירוש רבנו חננאל שהודפסו בדפוס וילנא.
ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ יוחנן הכי [כך]? והרי במקום אחר נחלקו אמוראים בפרטי דיני הנזיר; נזיר שנטמא במת חייב להביא קרבן על טומאתו ועליו להתחיל למנות את ימי נזירותו מתחילה. אמנם הנזיר מביא קרבן אחד על טומאות רבות, אבל אם עברו שמונה ימים מאז טומאתו הראשונה וחזר ונטמא, חייב הוא להביא שני קרבנות, משום שהטומאה השניה היתה בזמן הראוי כבר למנין נזירותו המחודשת.
The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this? Rabbi Yoḥanan was involved in a dispute with regard to a nazirite. A nazirite who becomes ritually impure as a result of contact with a corpse must undergo a seven-day process of ritual purification, after which he must bring a set of offerings and restart counting the days of his nazirite period. Usually, a nazirite may bring one set of offerings even for many occurrences of ritual impurity. However, if he came into contact with a corpse for a second time on the eighth day after he first became ritually impure he must bring two sets of offerings, as the second impurity occurred at a time when he could have begun counting the days of his nazirite vow again. The amora’im dispute the details of this halakha.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְהָאָמַר חִזְקִיָּה נִטְמָא בַּיּוֹם מֵבִיא בַּלַּיְלָה אֵינוֹ מֵבִיא.

The Gemara continues. Didn’t Ḥizkiya say that if a nazirite became ritually impure on the eighth day itself, he brings a second set of offerings? However, if he became ritually impure on the previous night he does not bring an additional set of offerings, because he could not have brought the offering at night. Although seven complete days have passed, as he did not yet have the opportunity to bring the offering, it is as though his seven days were not yet complete. Consequently, he may still bring one set of offerings for the two instances of ritual impurity.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נטמא ביום – בכריתות (דף ט.) תנן נזיר מביא קרבן אחד על טומאות הרבה ואמר חזקיה נטמא ביום ח׳ שהוא ראוי להביא קרבנות ולהתחיל מנין נזירותיו וימים שמנה קודם טומאה בטלין כמו שנא׳ וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני וגו׳ והזיר לה׳ כל ימי נזרו וגו׳ והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו (במדבר ו).
מביא – קרבן על הטומאה השנית שכבר נתחייב בקרבן הטומאה והתחילה שניה והרי זו טומאה אחרת אבל נטמא בליל שמיני אינו מביא אלא קרבן אחד דכיון דלא יצא מטומאה הראשונה לשעה שהיא ראויה להביא עליה קרבן לא נתחייב בקרבן הראשון ואין לו תשלומין.
נטמא ביום מביא – גבי נזיר שנטמא קאי דע״כ לא פליגי רבי ור׳ יוסי בר יהודה (נזיר דף יח.) בנטמא בשמיני שכן יצא לשעה הראויה להביא קרבן אבל בליל שמיני דלא חזי לקרבן לא ורבי יוסי בר יהודה דנקט נטמא בשביעי לאו משום הבאת קרבן הוא אלא דחשיב ליה כמה טומאות בשביעי.
בד״ה נטמא ביום מביא גבי נזיר שנטמא קאי דע״כ לא פליגי רבי ור׳ יוסי ב״י כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל דר״י ב״י דאית ליה בכריתות דנזירות דטהרה מיום ז׳ הוא לא פליג בהך מלתא לגבי הבאת קרבן אחר דאינו אלא מיום ח׳ ומתני׳ דמביא קרבן אחד על טומאות הרבה אתיא כר׳ יוסי ב״י ודו״ק:
ובפרטי דין זה נחלקו: חזקיה אמר שאם נטמא ביום השמיני — מביא קרבן נוסף, אולם אם נטמא בלילה שלפניו — אינו מביא, שכיון שהלילה אינו זמן ראוי להבאת קרבנות, לכן אף שכבר עברו שבעה ימים, עדיין איננו נחשב כאילו נטמא ביום שראוי לו להבאת הקרבן, היום השמיני, ואינו חייב להביא קרבן נוסף, אלא די לו בקרבן אחד.
The Gemara continues. Didn’t Ḥizkiya say that if a nazirite became ritually impure on the eighth day itself, he brings a second set of offerings? However, if he became ritually impure on the previous night he does not bring an additional set of offerings, because he could not have brought the offering at night. Although seven complete days have passed, as he did not yet have the opportunity to bring the offering, it is as though his seven days were not yet complete. Consequently, he may still bring one set of offerings for the two instances of ritual impurity.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בַּלַּיְלָה נָמֵי מֵבִיא.

And Rabbi Yoḥanan said: Even if the nazirite became ritually impure on the night on which the eighth day begins, he also brings a second set of offerings. Rabbi Yoḥanan maintains that this nazirite is effectively ready to begin counting the days of his vow again, as only the technicality that one may not bring offerings at night prevents him from doing so. This shows that according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, even when one is incapable of sacrificing his offerings, his obligation remains intact. So too, in the case of a lame person, his obligation to bring the Festival offering applies in theory even on the first day, which means that he should be able to bring the offerings at a later date during the Festival.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוחנן אמר אף בלילה נמי מביא והאי נזיר בלילי שמיני שלו לא חזי לאיתויי קרבן וקאמר ר׳ יוחנן חייב להביא קרבן אחר בתשלום ח׳ ימים לטהרתו. ואף על פי שלא נתחייב בעת טומאתו.
ורבי יוחנן אמר – הואיל וטבל לטומאתו ראשונה והעריב שמשו נתחייב בקרבן ואף על פי שאין לילה ראוי לקרבן אלמא אף על גב דלא ראוי לקרבן יש לו תשלומין.
ור׳ יוחנן אמר: אף אם נטמא בלילה נמי [גם כן] מביא קרבן נוסף, שאף כי הלילה אינו ראוי לקרבן, ואינו נחשב כראוי לגמרי לחובת נזירות, בכל זאת סבור ר׳ יוחנן שמביא קרבן נוסף, ומכאן שהוא סובר, שמי שלא יכול להביא קרבן בזמן מסויים, לא נדחה על ידי כך לחלוטין, ועדיין הוא נחשב כמחוייב בדבר הואיל ויש לו תשלומין למחר.
And Rabbi Yoḥanan said: Even if the nazirite became ritually impure on the night on which the eighth day begins, he also brings a second set of offerings. Rabbi Yoḥanan maintains that this nazirite is effectively ready to begin counting the days of his vow again, as only the technicality that one may not bring offerings at night prevents him from doing so. This shows that according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, even when one is incapable of sacrificing his offerings, his obligation remains intact. So too, in the case of a lame person, his obligation to bring the Festival offering applies in theory even on the first day, which means that he should be able to bring the offerings at a later date during the Festival.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שָׁאנֵי טוּמְאָה דְּיֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין בְּפֶסַח שֵׁנִי.

Rabbi Yirmeya said: The case of one who cannot bring an offering due to ritual impurity is different. He is not completely disqualified, as there is redress for ritual purity. This can be demonstrated from the halakha of the second Pesaḥ. Just as one who is ritually impure and may not sacrifice the Paschal offering has the opportunity to redress the situation by means of the second Pesaḥ, so too, anyone who cannot bring an offering due to impurity may redress this at a later date.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופירק ר׳ ירמיה שני טומאה הואיל ואית לה תשלומין בפסח שיני – פירוש הלא מי שניטמא לילי י״ד בניסן או מקודם לכן לא נתחייב עדיין להקריב בפסח בעת טומאתו ואעפ״כ נתחייב באותו פסח להשלימה בי״ד באייר בפסח שני כך זה הנזיר. וזה שאמרנו: בנזיר, מפורש בכריתות פרק ארבעה מחוסרי כפרה (בבלי כריתות ט׳:) בגמרא ונזיר שנטמא טמאות הרבה. ואוקימנא התם לר׳ יוסי בר׳ יהודה. ודלא כר׳ דתניא וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו דברי {רבי}.⁠1 ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר ביום תגלחתו. דאי ר׳ לא משכחת לה נזיר שנטמא טמאות הרבה להיפטר בקרבן אחד, דפריש הכי התם כיון דאמר ר׳ נזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה אי דניטמא בשביעי וחזר וניטמא בשביעי אחר כולה טומאה אריכתא היא ולית הכא טמאות הרבה. ואי דנטמא בשמיני שלו וחזר וניטמא בשמיני אחר.⁠2
1. כן הושלם בדפוס וילנא. מילת ״רבי״ חסרי בכ״י וטיקן 128.
2. בכ״י וטיקן 128 נכפל כאן: ״וחזר ונטמא בשמיני אחר״.
שאני טומאה – קרבן הנדחה מפני הטומאה ולפיכך יש לו תשלומין ואף על גב דלא נראה להביא.
הואיל ויש לה תשלומין – כגון אלו בפסח שני שהרי מי שלא נראה בראשון יש לו תשלומין אבל הנדחה מפני דבר אחר לא מצינו לו תשלומין אלא אם כן נראה להביא.
שאני טומאה הואיל ויש לה תשלומין בפסח שני – היה קשה למורי א״כ סבירא ליה לר׳ יוחנן נטמא ביום ראשון וחזי בשני מייתי חגיגה אם כן לימא לעיל ריש מכילתין לאתויי טמא בראשון ונטהר בשני ויש לומר דאין הכי נמי אלא משום דלרב פפא דבסמוך לא מצי למימר הכי נקט מילתא דשוי לתרוייהו.
אמר ר׳ ירמיה: יש להבדיל בין המקרים, כי שאני [שונה] קרבן הבא מחמת הטומאה דיש לה תשלומין בפסח שני שאין לראות את הדיחוי כשאינו ראוי לקרבן כדיחוי מוחלט, המבטל את עצם חובת הקרבן באותו יום, וראיה לדבר מדיני קרבן פסח, שמי שלא יכל להקריב את הפסח בזמנו מחמת טומאה, אינו נדחה לגמרי, אלא משלים את הקרבתו בארבעה עשר באייר (פסח שני), ואף דין נזיר שנטמא כן.
Rabbi Yirmeya said: The case of one who cannot bring an offering due to ritual impurity is different. He is not completely disqualified, as there is redress for ritual purity. This can be demonstrated from the halakha of the second Pesaḥ. Just as one who is ritually impure and may not sacrifice the Paschal offering has the opportunity to redress the situation by means of the second Pesaḥ, so too, anyone who cannot bring an offering due to impurity may redress this at a later date.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר פֶּסַח

Rav Pappa strongly objects to this reasoning: This works out well according to the one who said that the second Pesaḥ
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דניטמא בשעה שהוא ראוי להביא בה קרבן חייב על כל אחת ואחת אלא שמע מינה דלא כר׳ אליעזר ומקשה רב פפא אפיקורא דר׳ ירמיה הניחא לר׳ נתן דסבר פסח שיני תשלומי דראשון הוא איכא לשנויי כדשנית.
הניחא למאן דאמר כו׳ – פלוגתא היא במסכת פסחים בפרק מי שהיה טמא (דף צג.).
מתקיף לה [מקשה על כך], על סברה זו רב פפא: הניחא [זה נוח] למאן דאמר שיטת מי שאומר] כי פסח
Rav Pappa strongly objects to this reasoning: This works out well according to the one who said that the second Pesaḥ
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה ט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חגיגה ט., עין משפט נר מצוה חגיגה ט., ר׳ חננאל חגיגה ט., רש"י חגיגה ט., תוספות חגיגה ט., ר"י מלוניל חגיגה ט. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי חגיגה ט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה ט., פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה ט., אסופת מאמרים חגיגה ט.

Chagigah 9a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chagigah 9a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 9a, R. Chananel Chagigah 9a, Rashi Chagigah 9a, Tosafot Chagigah 9a, Ri MiLunel Chagigah 9a, Meiri Chagigah 9a, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 9a, Steinsaltz Commentary Chagigah 9a, Collected Articles Chagigah 9a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144