×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי פְּשִׁיטָא הֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית לְהוּ פּוֹשְׁעִים וְהֵי מִינַּיְיהוּ מְשַׁוֵּית לְהוּ זְרִיזִין.
Abaye said to him: This is obvious; which of his sons would he render sinners, who are too lazy to ascend, and which of them would he render vigilant, eager to perform the mitzva at the first opportunity?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
א״ל אביי האי נמי לא תיבעי לך קרא דבלאו קרא נמי פשיטא מאחר שחייב את כולן אנא ידענא דכל אחד צריך לזרז את עצמו דהיאך יאמר האב לאלו הוו זריזין ולאלו הוו עצלין.
אמר ליה [לו] אביי: דבר זה פשיטא [פשוט, מובן מאליו] ואין צריך לאומרו, כי הי מינייהו משוית להו [את אלה מהם תעשה אותם] כפושעים (רשלנים), והי מינייהו משוית להו [את אלה מהם תעשה אותם] זריזין, שודאי אינו ראוי שיאחרו אחדים לבוא וייראו כמתרשלים!
Abaye said to him: This is obvious; which of his sons would he render sinners, who are too lazy to ascend, and which of them would he render vigilant, eager to perform the mitzva at the first opportunity?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא קְרָא לְמַאי אֲתָא לִכְדַאֲחֵרִים דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים הַמְקַמֵּץ וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת וְהַבּוּרְסִי פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ט״ז:ט״ז} כׇּל זְכוּרְךָ מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ.:

Rather, for what purpose does the verse: “All your males,” come? It comes to teach that which Aḥerim taught. As it is taught in a baraita: Aḥerim say that a scrimper, one who gathers dog feces to give them to tanners for the purpose of tanning hides; a melder of copper, who purifies copper from dross; and a tanner of hides are all exempt from the mitzva of appearance, as their occupation inflicts upon them an unpleasant odor. As it is stated: “All your males,” which indicates that only one who is able to ascend with all your males is obligated, excluding these. As people avoid their company, they cannot ascend with all your males.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כגון המקמץ והמצרף נחשת והבורסי1 – מפני שריחו רע ומואסין אותו פטורין מן הראייה שנאמר: כל זכורך – מי שיכול לעלות עם כל זכורך.
1. כן בכ״י וטיקן 128, וכן גם בעוד מקורות. בדפוס וילנא תוקן ל: ״הבורסקי״.
אלא קרא לכדאחרים – והיינו נמי אין נראין לחצאין דמי שאינו ראוי לעלות אלא בחבורה מועטת כגון אלו שיעשו חבורה לעצמן כך נראה בעיני וחביריי מפרשין דלאו אין נראין לחצאין אתא אביי לפרושי אלא למימרא דקרא לאו להכי אתא וקשיא לי סוף סוף הא דאין נראין חצאין מאי קאמר תנא ועוד ששיטת הש״ס כל היכא דאיכא סבר פלוני למימר הכי ואמר ליה פלוני הכי ההיא מילתא גופא דהוה מצי למימר קמא מתרץ בתרא ואמר ליה דלא תפרשיה הכי אלא הכי.
ושואלים: אם כן, אלא קרא למאי אתא [פסוק זה ״כל זכורך״ למה הוא בא]? ומשיבים: לכ מו שאמרו אחרים, דתניא כן שנינו בברייתא], אחרים אומרים: המקמץ (אוסף צואת כלבים) והמצרף נחשת, והבורסי (מעבד עורות) שכולם ריחם רע ביותר פטורין מן הראייה, שנאמר ״כל זכורך״ — מי שיכול לעלות עם כל זכורך, יצאו אלו שאינם יכולין לעלות עם כל זכורך לפי שהכל מתרחקים מהם, ולכן אין עליהם חובת עלייה ברגל.
Rather, for what purpose does the verse: “All your males,” come? It comes to teach that which Aḥerim taught. As it is taught in a baraita: Aḥerim say that a scrimper, one who gathers dog feces to give them to tanners for the purpose of tanning hides; a melder of copper, who purifies copper from dross; and a tanner of hides are all exempt from the mitzva of appearance, as their occupation inflicts upon them an unpleasant odor. As it is stated: “All your males,” which indicates that only one who is able to ascend with all your males is obligated, excluding these. As people avoid their company, they cannot ascend with all your males.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחוּלִּין וְהַשְּׁלָמִים מִן הַמַּעֲשֵׂר יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִן הַחוּלִּין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר.

MISHNA: Burnt-offerings that one sacrifices on the intermediate days of the Festival must come from non-sacred property, not from sacred property such as second-tithe money. But the peace-offerings may be brought from the second tithe, i.e., from money with which one redeemed second tithe, which is subsequently used to purchase food in Jerusalem. With regard to the Festival peace-offering sacrificed on the first day of the festival of Passover, Beit Shammai say: It must come from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may be brought even from the second tithe.
קישוריםר׳ חננאלרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ עולות במועד באות מן החולין כו׳ ושלמים מן המעשר – מעשר שיני שאף על פי שהוכנו מעות מעשר שיני לשמחת הרגל, שלמים לשמחת הרגל הן באין ומותר.
מתני׳ עולות במועד באות מן החולין – משמע השתא עולות ראייה הבאות בחולו של מועד באות מן החולין ולא ממעות מעשר שני דקיי״ל כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין במסכת מנחות (דף פב.) ולקמן נמי בגמרא (דף ח.) תניא מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ובגמ׳ פריך אמאי נקט חולו של מועד כי מייתי לה ביום טוב נמי מן החולין בעי לאתויי.
ושלמים מן המעשר – בגמרא מפרש שלמי שמחה דרבינהו קרא בכל מילי.
ויו״ט הראשון של פסח – בגמרא מפרש מאי היא ומאי שנא פסח דנקט.
מתני׳ ד. עולות במועד באות מן החולין. ופריך בגמרא עולות במועד באות, הא ביום טוב מן המעשר, אמאי דבר שבחובה הוא, ואינו בא אלא מן החולין, דכתיב מסת נדבת ידך, ומדהוה ליה למימר בלשון השגה דכתיב בכל התורה וכי תשיג יד, וכתיב מסת לשון חול, כדכתיב באומות העולם וישם המלך אחשורוש מס, מלמד שכל מה שהטיל הקב״ה על האדם לכפרה עליו, או להביא בזמן ידוע, אינו רשאי לפרוע מן המעשר, שחובה עליו להביא מעשרו לירושלם מחמת צורך אחר ומצוה אחרת.
המשנה השלישית עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר בי״ט הראשון של חג בש״א מן החולי׳ ובה״א מן המעשר ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרי׳ ונדבות ובמעשר בהמה והכהני׳ בחטאת ובאשם ובבכור ובחזה ובשוק אבל לא בעופות ולא במנחות אמר הר״מ פי׳ כבר שערו זאת המשנה ופרשוה כך עולות נדרים ונדבות במועד באות בי״ט אינן באות ועולת ראיה באה ואפי׳ בי״ט וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באה מן המעשר ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני וכבר ביארנו שלמי שמחה ומה שאומ׳ ב״ה מן המעשר רוצה בו שמותר לו להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין לפי שכבר ביארנו כי חגיגה חובה והעקר אצלנו כל דבר שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין ומה שפרט י״ט הראשון של פסח להודיעך כי חגיגת י״ד אינה חובה כמו שביארנו בפסחים ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת י״ט הראשון ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא חובתו במעשר בהמה ולא נתיר זה בי״ט גזרה שמא יעשר בי״ט וזה אינו מותר לפי שצריך לרשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר בי״ט ישראל יוצאין ידי חובתן פי׳ ידי חובת שמחה והוא מאמר השם ית׳ ושמחת בחגך ובאלה יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה אבל חובת ראיה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שביארנו ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ובמנחות כי העקר אין שמחה אלא בבשר:
א משנה עולות שמביאים במועד, באות מן החולין ולא מכספים אחרים, כגון מעשר שני, והשלמים אפשר להביא גם מן המעשר, מכסף פדיון מעשר שני שמעלים ואוכלים בירושלים. שלמי יום טוב הראשון של פסח, בית שמאי אומרים: מביאים מן החולין, ובית הלל אומרים: אף מן המעשר.
MISHNA: Burnt-offerings that one sacrifices on the intermediate days of the Festival must come from non-sacred property, not from sacred property such as second-tithe money. But the peace-offerings may be brought from the second tithe, i.e., from money with which one redeemed second tithe, which is subsequently used to purchase food in Jerusalem. With regard to the Festival peace-offering sacrificed on the first day of the festival of Passover, Beit Shammai say: It must come from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may be brought even from the second tithe.
קישוריםר׳ חננאלרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) איִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת וּבְמַעְשַׂר בְּהֵמָה וְהַכֹּהֲנִים בְּחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וּבִבְכוֹר וּבְחָזֶה וָשׁוֹק אֲבָל לֹא בְּעוֹפוֹת וְלֹא בִּמְנָחוֹת.:

In general, Israelites fulfill their obligation to eat peace-offerings of rejoicing with their voluntary vows and gift offerings donated during the year and sacrificed on the Festival; and likewise with animal tithes. And the priests fulfill their obligation of rejoicing with the meat of sin-offerings and guilt-offerings and with firstborn offerings, as the priests receive a portion of these, and with the breast and thigh of peace-offerings, to which they are also entitled. However, they do not fulfill their obligation with birds, e.g., a bird sacrificed as a sin-offering, nor with meal-offerings, as only the eating of meat constitutes rejoicing.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ישראל יוצאין ידי חובתן – משום שמחה בכל ענין שיש להן בשר לשובע ואין זקוקין לזבוח שלמים לשם כך.
בנדרים ונדבות – שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל מביאין אותן ומקריבין אימוריהן והבשר נאכל לבעלים יוצאין בהן משום שמחה משום דבעי למיתני סיפא והכהנים בחטאות וכו׳ נקט ברישא ישראל.
והכהנים – שבאו להן חטאות ברגל חטאות ואשמות שהיו עולי רגלים מחוייבין ויש להן בשר לשובע יוצאין בהן משום שמחה ואין צריכין להביא שלמים לשם שמחה אלא בזמן שאין להן בשר לשובע.
יוצאין בחזה ושוק – המורמים להן משלמי עולי רגלים.
אבל לא בעופות – בחטאת העוף שאין שובע אלא בבשר בהמה ובגמ׳ יליף לה.
מתני׳ ה. ישראל יוצאין ידי חובתן וכו׳. כדפרישית ושמחת בחגך.
אבל לא בעופות ולא במנחות. לפי שאין שמחה אלא בבשר בהמה.
ובכלל, ישראל יוצאין ידי חובתן באכילת שלמי שמחה בנדרים ונדבות שהתנדבו במשך כל השנה, וכשמביאים אותם לירושלים ברגל ואוכלים מהם — יוצאים בהם גם משום שמחת החג, וכן במעשר בהמה. והכהנים יוצאים ידי חובת שמחה באכילת חטאות ואשמות ובבכור, שקרבנות אלה נאכלים לכהנים, ובחזה ושוק שנותנים להם מן השלמים, ואף באכילתם יוצאים ידי חובת אכילת בשר שהיא משמחת החג, אבל לא יוצאים בעופות, חטאת העוף, ולא במנחות, שאין משום שמחה אלא באכילת בשר בהמה.
In general, Israelites fulfill their obligation to eat peace-offerings of rejoicing with their voluntary vows and gift offerings donated during the year and sacrificed on the Festival; and likewise with animal tithes. And the priests fulfill their obligation of rejoicing with the meat of sin-offerings and guilt-offerings and with firstborn offerings, as the priests receive a portion of these, and with the breast and thigh of peace-offerings, to which they are also entitled. However, they do not fulfill their obligation with birds, e.g., a bird sacrificed as a sin-offering, nor with meal-offerings, as only the eating of meat constitutes rejoicing.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: אֶלָּא עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד הוּא דְּבָאוֹת מִן הַחוּלִּין הָא בְּיוֹם טוֹב מִן הַמַּעֲשֵׂר אַמַּאי דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה הִיא בוְכׇל דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין.

GEMARA: When the mishna states that burnt-offerings sacrificed during the intermediate days of the Festival may come from non-sacred property, this leads to the surprising conclusion that on the Festival they may even come from the second tithe. The Gemara asks: Why should this be the case? The burnt-offering is an obligatory matter, and there is a principle that any obligatory matter with regard to offerings may come only from non-sacred property that was consecrated expressly for this purpose alone, not from property that was previously consecrated for another purpose.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ הא – אם הביאן ביום טוב יביאם מן המעשר אם ירצה בתמיה.
ב גמרא נאמר במשנה שעולות בחול המועד באות מן החולין, ומדייקים: אלא עולות במועד בלבד הוא שבאות מן החולין, ומכאן: הא [הרי] ביום טוב באות אף מן המעשר, אמאי [מדוע]? הלא עולה דבר שבחובה היא, וכלל הוא שכל דבר שבחובה, קרבן שחובתו של אדם להביא — אינו בא אלא מן החולין ואינו יוצא ידי חובה אלא בדבר שהוקדש לצורך זה בלבד ולא לצורך אחר.
GEMARA: When the mishna states that burnt-offerings sacrificed during the intermediate days of the Festival may come from non-sacred property, this leads to the surprising conclusion that on the Festival they may even come from the second tithe. The Gemara asks: Why should this be the case? The burnt-offering is an obligatory matter, and there is a principle that any obligatory matter with regard to offerings may come only from non-sacred property that was consecrated expressly for this purpose alone, not from property that was previously consecrated for another purpose.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכִי תֵּימָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּעוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת בְּיוֹם טוֹב אֵינָן בָּאוֹת כְּמַאן כְּבֵית שַׁמַּאי.

And if you would say that this teaches us that burnt-offerings may come, i.e., be sacrificed, on the intermediate days of the Festival, whereas on the Festival they may not come at all, in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Beit Shammai.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא – האי דנקט במועד משום דאגב אורחיה קא משמע לן מילתא אחריתי דאין עולת ראייה קריבה ביום טוב ואף על פי שהיא חובת הרגל הואיל ויש לה תשלומין למחר.
וכי תימא [ואם תאמר]: הא קא משמע לן [דבר זה השמיעה לנו המשנה] כשאמרה ״במועד״, שהדיוק הוא אחר: שעולות במועד — באות, ביום טוב — אינן באות כלל, שאין מקריבים אותן ביום טוב. ותוהים: כמאן דעת מי] תעמיד את המשנה — כבית שמאי?!
And if you would say that this teaches us that burnt-offerings may come, i.e., be sacrificed, on the intermediate days of the Festival, whereas on the Festival they may not come at all, in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Beit Shammai.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דִּתְנַן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן אֲבָל לֹא עוֹלוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים גמְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת דוְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן.

As we learned in a mishna (Beitza 19a) that Beit Shammai say: One brings peace-offerings on a Festival, but one does not place his hands on them, as placing one’s hands on an animal on a Festival is prohibited by rabbinic law. However, one may not sacrifice burnt-offerings at all, as they are not eaten, and slaughtering is permitted on a Festival only for human needs. And Beit Hillel say: One brings both peace-offerings and burnt-offerings, and one does place his hands on them. It is unlikely that an anonymous mishna would follow the opinion of Beit Shammai, whose rulings are not accepted as halakha.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מביאין שלמים – ביום טוב לפי שיש בהם צורך מאכל הדיוט.
ואין סומכין עליהן – שהסמיכה שבות היא שמשתמש בבעלי חיים ותנן אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה (ביצה דף לו:).
אבל לא עולות – אין מביאין כלל דסבירא להו לב״ש לכם (שמות יב) ולא לגבוה חוץ מתמידין ומוספין שזמנן קבוע וכל שזמנן קבוע כתיב בהו במועדו ואפילו בשבת וכל שכן ביו״ט.
וסומכין עליהן כיון דמותר להביאן לא גזרו שבות לבטל סמיכתן.
מביאין שלמים ואין סומכין עליהם – דסבירא להו כשמאי רבם דאמר לקמן (דף יז.) שלא לסמוך ביום טוב והלל אומר לסמוך אבל מעולות לא מצינו פלוגתא דפליגו בה הלל ושמאי ואמרינן בפרק קמא דשבת (דף טו. ושם) דלא נחלקו רק בשלשה דברים ומההיא דסמיכה פריך ומשני לה שפיר אלא התלמידים קבלו מרבם אף עולות ולא נחלקו בהא ובההיא דפרק שני דביצה (ביצה כ:) מעשה באחד מתלמידי הלל שהביא עולתו בעזרה כו׳ ואמר לו אחד מתלמידי שמאי מה זו סמיכה הוא הדין דמצי למימר מה זו עולה שהם אומרים שלא להביא אלא לא הבין שהיה עולה אבל הסמיכה שראה לפניו הקפיד והא דלא הקפיד כמו כן בהלל עצמו בעובדא דמייתי לעיל מינה דשמא לא ראו הסמיכה ועוד שמא לא היו מוחין אלא לתלמידיו שהיו חולקין אבל הלל חלק עם רבם ואין בידם למחות.
בד״ה מביאין שלמים כו׳ שלא לסמוך בי״ט והלל אומר לסמוך כו׳ עכ״ל וכצ״ל:
דתנן כן שנינו במשנה], בית שמאי אומרים: מביאין ביום טוב שלמים, ואין סומכין עליהן, לפי שיש צד של מלאכה בסמיכת בהמה ביום טוב, אבל לא מביאים עולות, שלפי שאינן נאכלות אינן איפוא צורך אדם אלא צורך גבוה, ולא הותרה שחיטה ביום טוב אלא לצורכי אדם. ובית הלל אומרים: מביאין גם שלמים וגם עולות, וסומכין עליהן. ותמוה הדבר שסתם משנה תהא כדעת בית שמאי שנדחתה מן ההלכה!
As we learned in a mishna (Beitza 19a) that Beit Shammai say: One brings peace-offerings on a Festival, but one does not place his hands on them, as placing one’s hands on an animal on a Festival is prohibited by rabbinic law. However, one may not sacrifice burnt-offerings at all, as they are not eaten, and slaughtering is permitted on a Festival only for human needs. And Beit Hillel say: One brings both peace-offerings and burnt-offerings, and one does place his hands on them. It is unlikely that an anonymous mishna would follow the opinion of Beit Shammai, whose rulings are not accepted as halakha.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי העוֹלוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת ובְּיוֹם טוֹב אֵינָן בָּאוֹת זוְעוֹלַת רְאִיָּיה בָּאָה אֲפִילּוּ ביו״טבְּיוֹם טוֹב וּכְשֶׁהִיא בָּאָה חאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין טוְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה בָּאִין אַף מִן הַמַּעֲשֵׂר וַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִן הַחוּלִּין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ימִן הַמַּעֲשֵׂר.

The Gemara answers: This mishna is incomplete, and this is what it is teaching: Burnt-offerings brought as a fulfillment of one’s vow or as gift offerings may come on the intermediate days of the Festival. However, on the Festival itself they may not come. And the burnt-offering of appearance comes even on the Festival, but when it comes, it may come only from non-sacred property, as it is obligatory. And peace-offerings of rejoicing may come even from the second tithe. And with regard to the Festival peace-offering brought on the first day of Passover, Beit Shammai say: It may come only from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may come even from the second tithe.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תריצנה למתניתין הכי: חסורי מיחסרא והכי קתני עולות ונדרים ונדבות במועד הן באות, אבל לא ביום טוב, ועולה ראייה באה אפילו ביום טוב, וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין, ושלמי שמחה באין אף מן המעשר ממעות מעשר שיני. וחגיגת יום טוב הראשון של פסח – בית שמאי אומרים: מן החולין, ובית הילל אומרים: מן המעשר.
ביו״ט אינן באות – ואפי׳ לב״ה סבירא ליה לתנא דמתני׳ דנדרים ונדבות אין קריבין ביו״ט וכי שרו ב״ה בעולת ראייה ושלמי חגיגה אע״פ שיש להן תשלומין עיקר מצותן ביום ראשון דכתיב וחגותם אותו (ויקרא כג) ביום ראשון משמע.
וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין – והכא לא מצו לאיפלוגי ולמימר טופל מעות מעשר עמהן דכי אישתרי טפילה בחגיגה הוא דאישתרי לקמן מניין שאם רצה לערב כו׳ גבי שלמים יש אדם שיש לו אוכלין מרובין ונכסין מועטים ואי אפשר להביא אכילות כולן מן החולין אבל עולה למה טופלה יביא במעה כסף.
אף מן המעשר – דלאו דבר שבחובה הוא במקום שיש בשר והרי יש לו מעות מעשר שני שיש לו להוציא בירושלים ויקנה בהם שלמים ורבי קרא לקמן כל מיני שמחות לשמחה.
וחגיגת יום טוב הראשון – שהוא ודאי דבר שבחובה אפי׳ יש לו בשר הרבה דילפינן לקמן מוחגותם אותו וגו׳ ולקמיה פריך מאי שנא פסח דנקט.
וב״ה אומרים כו׳ – לקמן פריך הא ודאי דבר שבחובה היא ומוקי לה בטופל.
עולות ונדרים ונדבות במועד באות ולא ביו״ט – דאף בית הלל מודו דאין קריבין ביו״ט והא דקאמרי׳ בפ״ק דביצה (דף יב. ושם) השוחט עולת נדבה ביו״ט לוקה דאמר לך מני ב״ש היא ולא מוקי לה כב״ה דנהי דאיסורא איכא לאו ליכא כיון דאית ליה מתוך כדקאמרינן התם וכן אמרינן התם פ׳ שני דביצה (ביצה יט.) בגמרא דהאי משנה אמר רשב״א לא נחלקו ב״ש וב״ה על עולות שאינם של יו״ט שאין קריבין [והא] דהתם כי פריך על עולא דאמר מחלוקת ב״ש וב״ה בשלמי חגיגה לסמוך וכו׳ מברייתא דתני בה פלוגתא על שלמים שאינן של יו״ט כו׳ ולא אקשי ליה ממתניתין דהכא כי היכי דמתרצי לה עולות נדרים ונדבות במועד באות ביו״ט לא היינו טעמא דעדיפא ליה לאקשויי מברייתא דמתני בהדיא ולא ע״י דיוקא וחסורי מיחסרא והכי קתני והא דלא מייתי להו נדרים ונדבות לעולא דאמר לב״ה אין קריבין נדרים ונדבות משום דנפיק בהו משום שלמי שמחה כדאמרינן בסמוך דאיכא לאוקמי שכבר קרב שמחה כדינו והרב רבי אלחנן והר״י מתרץ דלא אמר בסמוך דנפיק בשלמי שמחה בנדרים אלא היינו היכא שהקריבום משום שמחה אבל הביאום לשם נדרים לא נפיק רק משום הקדישם.
ומתרץ חסורי מחסרא והכי קתני עולות של נדרים ונדבות במועד [באות, ביום] טוב אינן באות, ועולת ראייה באה אפילו ביום טוב, וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באין אף מן המעשר. וחגיגת יום טוב ראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר. (ו)⁠פי׳ וכשהיא באה בין עולות בין נדרים ונדבות ועולת ראייה, אינן באות אלא מן החולין. ושלמי שמחה דבאין אף מן המעשר, מריבוי ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה, בכל דבר שתוכל לשמוח בו, ישראל בשלמים נדרים ונדבות ומעשר בהמה שהם לבעלים, וכהנים בחטאות ואשמות ובבכור וחזה ושוק של שלמי ישראל. וחגיגת יום טוב הראשון של פסח וכו׳, דהיינו חגיגת חמשה עשר, דבית שמאי סברי מן החולין ובית הלל סברי אף מן המעשר, מפרש בגמרא בטופל, ומביא פר גדול, מביא מעות חולין שיעור להביא שה קטן מן החולין, ומרבה עליהן מעות מרובות מן המעשר, ומביא פר גדול שיאכל ממנו פעמים ושלש ביום ראשון, שבכל אכילה ואכילה איכא קצת מן החולין. אבל בחגיגת י״ד לא פליגי, דחגיגת ארבעה עשר לאו דאורייתא, ולדברי הכל שבאה כלה מן המעשר, וכדי שיאכל הפסח בקינוח סעודה על השבע היא באה, ולאו חובה היא.
בד״ה עולות ונדרים כו׳ השוחט עולות נדבה בי״ט כו׳ והתם כי פריך על עולא כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל מדתנא הכא עולות נדרים ונדבות אין קריבין הא נדרים ונדבות דשלמים קריבין ה״מ לאקשויי לעולא:
ומשיבים: כדי להבין את המשנה יש לפרש כי חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך שנה התנא], כך צריך לומר: עולות של נדרים ונדבות שאינן מחובות הרגל, במועד — באות, ביום טוב — אינן באות, ועולת ראייה — באה אפילו ביום טוב. וכשהיא באה — אינה באה אלא מן החולין שהרי חובה היא. ושלמי שמחה באין אף מן המעשר. וחגיגת (קרבן שלמים של חג) של יום טוב הראשון של פסח, בית שמאי אומרים: מן החולין דווקא, ובית הלל אומרים: אף מן המעשר.
The Gemara answers: This mishna is incomplete, and this is what it is teaching: Burnt-offerings brought as a fulfillment of one’s vow or as gift offerings may come on the intermediate days of the Festival. However, on the Festival itself they may not come. And the burnt-offering of appearance comes even on the Festival, but when it comes, it may come only from non-sacred property, as it is obligatory. And peace-offerings of rejoicing may come even from the second tithe. And with regard to the Festival peace-offering brought on the first day of Passover, Beit Shammai say: It may come only from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may come even from the second tithe.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי עוֹלוֹת נְדָרִים וּנְדָבוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת בְּיוֹם טוֹב אֵינָן בָּאוֹת וְעוֹלַת רְאִיָּיה בָּאָה אפי׳אֲפִילּוּ בְּיוֹם טוֹב וּכְשֶׁהִיא בָּאָה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה בָּאִין אַף מִן הַמַּעֲשֵׂר וַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִן הַחוּלִּין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר.

That opinion is also taught in a baraita: Burnt-offerings brought as a fulfillment of one’s vow or as gift offerings may come on the intermediate days of the Festival. However, on the Festival itself they may not come. And the burnt-offering of appearance comes even on the Festival, but when it comes it may come only from non-sacred property. And peace-offerings of rejoicing may come even from the second tithe. And with regard to the Festival peace-offering brought on the first day of the festival of Passover, Beit Shammai say: It may come only from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may come even from the second tithe.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא נמי הכי: עולות נדרים ונדבות – במועד באות, ביום טוב אינן באות כו׳. אסיקנא: קסברי בית שמאי חגיגת יום טוב הראשון היא מן התורה, אבל חגיגת ארבעה עשר אינה מן התורה.
ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא מפורשת גם כן כך]: עולות נדרים ונדבות שאינן מחובות הרגל במועד — באות, ביום טובאינן באות. ועולת ראייה — באה אפילו ביום טוב. וכשהיא באה — אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באין אף מן המעשר. וחגיגת יום טוב הראשון של פסח, בית שמאי אומרים: אינה באה אלא מן החולין, ובית הלל אומרים: אף מן המעשר.
That opinion is also taught in a baraita: Burnt-offerings brought as a fulfillment of one’s vow or as gift offerings may come on the intermediate days of the Festival. However, on the Festival itself they may not come. And the burnt-offering of appearance comes even on the Festival, but when it comes it may come only from non-sacred property. And peace-offerings of rejoicing may come even from the second tithe. And with regard to the Festival peace-offering brought on the first day of the festival of Passover, Beit Shammai say: It may come only from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may come even from the second tithe.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי שְׁנָא חֲגִיגַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח אָמַר רַב אָשֵׁי הָא קָא מַשְׁמַע לַן חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר אִין חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לָא

The Gemara asks: What is different about the Festival peace-offering brought on the first day of the festival of Passover? Rav Ashi said: This emphasis on the specific date teaches us that for the Festival peace-offering of the fifteenth, i.e., the pilgrimage Festival offerings brought on the first day of Passover, yes, this restriction applies; however, for the Festival peace-offering of the fourteenth, no, this limitation is not in force. If the Paschal lamb was too small for a group, they would bring an additional peace-offering so that the Paschal lamb could be eaten when one was full. This offering was called the Festival peace-offering of the fourteenth of Nisan. Since this offering is not obligatory, everyone agrees that it may be purchased with second-tithe money.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חגיגת י״ד לא – כלומר להכי נקט פסח לפי שיש ערב פסח חגיגה אחרת כשהיתה חבורת פסח מרובה היו מביאין עמו חגיגה כדי שיהא פסח נאכל על השובע ואשמעינן מתניתין דחגיגת יו״ט עצמו הוא דאינה באה אלא מן החולין אבל חגיגת ארבעה עשר באה אף מן המעשר.
אמר המאירי עולות במועד וכו׳ כונת המשנה בענין החלק השני ג״כ לבאר על כל אחד משלש הקרבנות הנזכרים ממה הם באים ומעתה אתה צריך לזכור מה שביארנו ששלשה מיני קרבן אדם חייב להביא בכל רגל ורגל עולה ראיה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה ועוד אתה צריך לידע שכל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין ר״ל כל קרבן שהטילו הכתוב על אדם הן לכפרה על חטא שחטא הן להביאו בזמן ידוע אינו רשאי לפרעו ממעשרותיו ר״ל מעשר שני שהוא שלו או ממה שכבר נדר או נדב מצד אחר דהיאך יפרע את חובו במה שהוא זקוק להביאו מצד אחר ועל זה הוא אומר עכשו עולות במועד ר״ל בחולו של מועד באות מן החלין והוא סבור עכשו שעל עולה ראיה הוא אומר כן שאם הביאה במועד וכגון שלא הביאה ביום טוב ראשון אינה באה אלא מן החולין והקשו עליה בגמ׳ הא עולות הבאות בי״ט שהוא עקר הרגל באה מן המעשר והלא עקר חובת הבאת עולה ראיה ביום ראשון הוא אע״פ שאם לא הקריבה בראשון יש לה תשלומין כל שבעה ודבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ומתרץ על משנתנו שהיא חסרה וכן היא שנויה עולות של נדרים ונדבות הן שנדרום בי״ט הן שכבר נדרם בשאר ימות השנה ומביאים עכשו בעלייתו לרגל במועד באות אבל בי״ט אין באות ר״ל שאינן קרבות כלל ביום טוב הואיל ואין בהם אוכל נפש הא עולה ראיה אע״פ שאין בה אוכל נפש באה אפי׳ בי״ט שעקר מצותה ביום ראשון והרי מן התורה נצטוינו בה ועליה אמרו מביאים שלמים ועולות וסומכין עליהם שמאחר שעקר הקרבתן דוחה י״ט אף הסמיכה שיש בה אסור שבות וסרך רכיבה מצד שהוא משתמש בבעלי חיים נדחית וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין שהרי דבר שבחובה הוא ושלמים ר״ל שלמי שמחה הואיל ואין עקר מצותן מפני הקרבן אלא מפני שמחה הותר בה שתהא כלה באה מן המעשרות הן מעשר בהמה הן מעות של מעשר שני או מנדרים ונדבות שאין דבר תלוי אלא בשמחה והרי שמח י״ט ראשון של פסח כלו׳ שלמי חגיגה שבו והוא הדין לשלמי חגיגה שבשאר הרגלים אלא שתפס בכאן י״ט הראשון של פסח להשמיענו שלא נאמר כן אלא בחגיגת ט״ו הא של י״ד אף מן המעשר היא באה לדברי הכל שלא היתה באה מצד עצמה אלא מפני מיעוט הפסחים שלא היו באים אלא שה זכר תמים והיו מרבין בחגיגת י״ד לאכול בה רוב אכילתם שיהא פסח נאכל על השבע ואמר על שלמי החגיגה שבית שמאי אומרין מן החולין ובית הלל אומרין מן המעשר ופי׳ בגמ׳ לדעת בית הלל דוקא בשיערב בקנייתו דמי חולין עם דמי מעשר שני שלו ושיהיו דמי חולין שבה מספיקין לאכילה ראשונה שתאכל ממנה ר״ל לסעודה ראשונה שביום ראשון והוא שאמרו בטופל ופירש בה ר׳ יוחנן דוקא בטופל מעות למעות כגון שהיו לו דמי חולין בכדי שה קטן ויטפל עמהם דמי מעשר בכדי שיקנה מכלם פר גדול אבל בהמה בבהמה לא כגון שיקנה שה אחד בדמי חולין ויקנה בהמות אחרות בכדי מעשר לבשל את כלם ביחד כדי להספיק לו ולאכלו שהרי מכל מקום יש כאן בהמה אחת כלה מן [המעשר וחזקיה פירש דוקא בהמה לבהמה כדי שתהא בהמה אחת כלה מן] החולין והלכה כר׳ יוחנן ויש פוסקין שטופל באיזו שירצה ר״ל בין מעות למעות בין בהמה לבהמה וכמו שאמרו למטה אף טופלין בהמה לבהמה נמצא עולה ראייה מן החולין הגמורים ושלמי החגיגה ממעות של חולין אלא שרשאי לערב בה מעות של מעשרות ושלמי שמחה והוא הדין בי״ט של פסח בחגיגת י״ד רשאי להביאם כלם ממעות של מעשר או לפטור עצמו בבהמת מעשר והדומים לה והוא שאמר ישראל יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות שהבשר נאכל לכהנים ובבכור ובחזה ושוק אבל לא בעופות ומנחות שאין שמחה אלא בבשר בהמה:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנאמרו עליה בגמרא אלו הן:
חגיגות אלו כלן הן של חגיגה ושל שמחה שבכל הרגלים הן של י״ד ביו״ט של פסח כלן בדין שלמים ליאכל לשני ימים ולילה אחד אם כן מהו שאמרו בפרשת תודה בפרשת צו ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י״ד שנאכלין ליום ולילה פירושה במה שעלה ממנה עם הפסח בשלחן שדינה כפסח שלא לטעות מזו לזו וכמו שכתבנוה בפסח שני בשם תלמוד המערב ובשם הבריתא אבל אם הצניע ממנה ולא העלה את כלה עם הפסח בשלחן כל מה שהצניע ממנה נאכל לשני ימים ולילה אחד והוא שדרשו בפרשת ראה אנכי אשר תזבח בערב בחגיגת י״ד הכתוב מדבר ולמד עליה שהיא נאכלת לשני ימים ולילה אחד וכבר ביארנו בפסחים שחגיגת י״ד שהצניע ממנה יוצא בה ידי חובת שלמי שמחה שביום ראשון ואין דעתי נוחה בדברים אלו שהרי בשר חגיגת י״ד העולה עם הפסח בשלחן לא דנוה לזמן הפסח אלא או מחשש חלוף או תערובת וכי הזהירה תורה על החששות הבאות מצד הגזרה ומטעם משמרת למשמרת ואפשר שמדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא ומ״מ יש שאין גורסים בדרש של מקרא זה ר״ל ובשר זבח תודת שלמיו חגיגת י״ד אלא שלמים הבאים מחמת הפסח ור״ל פסח שאבד ונמצא לאחר זמנו שקרב שלמים או תמורת הפסח ואעפ״כ אינו נאכל אלא ליום ולילה כתחלת הקדשו וכדאיתא בתורת כהנים פרשת ויקרא והוא שאמרו שם ואם כבש לרבות פסח שעבר זמנו ושלמים הבאים מחמת הפסח ר״ל תמורתו לכל מצות שלמים לסמיכה ולנסכים ולתנופת חזה ושוק אבל אינן נאכלים אלא ליום ולילה כתחלת הקדשן וכן מצאתי הגירסא בפרשת צו בתורת כהנים על פסוק זה ר״ל ובשר זבח תודת שלמיו ולשונם בזה מנין לרבות את הוולדות ואת התמורות ת״ל ובשר מנין לרבות חטאת ואשם ת״ל זבח מנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת הפסח ת״ל שלמיו:
בנושא האחרון שואלים: מאי שנא [במה שונה, במה התייחדה] חגיגת יום טוב הראשון של פסח מקרבן חגיגה של שאר ימים טובים? אמר רב אשי: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] בהדגשת הדבר, כדי למעט משהו, כלומר, כי חגיגת חמשה עשר, שלמי החגיגה הבאים ביום הראשון של החג — אין [כן], אבל חגיגת ארבעה עשר, שכאשר היה קרבן פסח מועט לפי מנין המנויים עליו, היו מביאים קרבן נוסף לשלמים, כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, וקרבן זה הקרוי ״חגיגת ארבעה עשר״ — לא, אין חיוב להביאה מן החולין דווקא, לפי שאינה חובה גמורה.
The Gemara asks: What is different about the Festival peace-offering brought on the first day of the festival of Passover? Rav Ashi said: This emphasis on the specific date teaches us that for the Festival peace-offering of the fifteenth, i.e., the pilgrimage Festival offerings brought on the first day of Passover, yes, this restriction applies; however, for the Festival peace-offering of the fourteenth, no, this limitation is not in force. If the Paschal lamb was too small for a group, they would bring an additional peace-offering so that the Paschal lamb could be eaten when one was full. This offering was called the Festival peace-offering of the fourteenth of Nisan. Since this offering is not obligatory, everyone agrees that it may be purchased with second-tithe money.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חגיגה ז:, עין משפט נר מצוה חגיגה ז:, ר׳ חננאל חגיגה ז:, רש"י חגיגה ז:, תוספות חגיגה ז:, ר"י מלוניל חגיגה ז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי חגיגה ז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה ז:, פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה ז:, אסופת מאמרים חגיגה ז:

Chagigah 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chagigah 7b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 7b, R. Chananel Chagigah 7b, Rashi Chagigah 7b, Tosafot Chagigah 7b, Ri MiLunel Chagigah 7b, Meiri Chagigah 7b, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 7b, Steinsaltz Commentary Chagigah 7b, Collected Articles Chagigah 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144