×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּגִזְבָּר הַמְּסוּרוֹת לוֹ אַבְנֵי בִנְיָן עָסְקִינַן דְּכׇל הֵיכָא דְּמַנְּחָה בִּרְשׁוּתָא דִּידֵיהּ מַנְּחָה.
Rather, we are dealing with the treasurer of the Temple, to whom the consecrated building stones were transferred for safekeeping. The reason for the exemption is that anywhere that the stone is resting, it is considered to be resting within his domain. Consequently, he is not liable for picking up the stone or beam, as he is permitted to carry it. However, he does not have permission to give it to someone else, and therefore when he hands it over to someone else he has misused consecrated property. If so, this halakha is also perfectly logical and should not be considered like mountains suspended by a hair.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
דכל היכא דמנחה – אפילו מקמי הכי ברשותיה מנחה הלכך כל כמה שנטלה לא שנייה מידי דתיפוק מידא דהקדש.
בגזבר המסורות לו – ואפילו למ״ד שליחות יד אין צריכה חסרון הכא שאני דכל היכא דאיתא בי גזא דמלכא קאי.
בגזבר של המקדש המסורות לו אבני בנין של הקדש לשמירה עסקינן [עוסקים אנו], דכל היכא דמנחה [שבכל מקום שהיא, האבן, מונחת] — ברשותא דידיה מנחה [ברשותו שלו היא מונחת] ולכן בעצם לקיחת האבן או הקורה לא נתחייב כלל, שהרי הוא רשאי לטלטלה, אבל אין לו רשות למסור את האבן לאחר, ולכן כשמסרה לחבירו עבר עבירה של מעילה. ואם כן, אף הלכה זו יש לה בסיס.
Rather, we are dealing with the treasurer of the Temple, to whom the consecrated building stones were transferred for safekeeping. The reason for the exemption is that anywhere that the stone is resting, it is considered to be resting within his domain. Consequently, he is not liable for picking up the stone or beam, as he is permitted to carry it. However, he does not have permission to give it to someone else, and therefore when he hands it over to someone else he has misused consecrated property. If so, this halakha is also perfectly logical and should not be considered like mountains suspended by a hair.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא מִסֵּיפָא אבְּנָאָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ הֲרֵי זֶה לֹא מָעַל עַד שֶׁיָּדוּר תַּחְתֶּיהָ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה מִכְּדֵי שַׁנּוֹיֵי שַׁנְּיַיהּ מָה לִי דָּר וּמָה לִי לָא דָּר הַיְינוּ כַּהֲרָרִין הַתְּלוּיִין בִּשְׂעָרָה.

Rather, the comparison of these halakhot to mountains suspended by a hair is based on the latter clause of that same mishna: If he built the stone into his house, he has not misused consecrated property until he dwells under it an amount of time that is worth a peruta. Since he has changed the stone by incorporating it into his house, what difference is there to me if he dwelt there, and what difference is there to me if he did not dwell there? Apparently, this is the halakha considered like mountains suspended by a hair.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היינו דתנן מעילות כהררין תלויין בשערה.
שנויי שנייה – כשקבעה בבנין וקנייה בשנוי שמסתתה וקובעה.
עד שידור תחתיה בשוה פרוטה – ולא נפקא לחולין רק אותה פרוטה וכן גרסינן בערכין (דף כא. ושם) וכיון דדר ביה נפיק (ביה) שכר לחולין וגם רש״י פירש כן דדוקא שכר ולא כולא ביתא וכן פי׳ הר״י ההיא דהמשאיל קרדום של הקדש לחברו בקע בו וחזר חברו ובקע בו כולן מעלו והיכי דמי הא תנן אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת אלא ודאי בגזבר המסורות לו קרדומות של הקדש ולא מכוין להוציאן לחולין רק כנגד בקועה לפיכך כולן מעלו ובקדושין פ״ב (דף נה. בד״ה אין) ובמנחות פרק המנחות והנסכים (דף קא. בד״ה אע״ג) פירשתי.
אלא מסיפא [מסופה] של אותה משנה: בנאה לאותה אבן בתוך ביתו — הרי זה לא מעל, עד שידור תחתיה מגורים בשוה פרוטה. ויש לשאול: מכדי שנויי שנייה [הלא שינה את האבן] על ידי שבנה אותה בתוך ביתו, ואם כן מה לי דר ומה לי לא דר, ואולי היינו [זוהי] ההלכה המוגדרת ״כהררין התלויין בשערה״?
Rather, the comparison of these halakhot to mountains suspended by a hair is based on the latter clause of that same mishna: If he built the stone into his house, he has not misused consecrated property until he dwells under it an amount of time that is worth a peruta. Since he has changed the stone by incorporating it into his house, what difference is there to me if he dwelt there, and what difference is there to me if he did not dwell there? Apparently, this is the halakha considered like mountains suspended by a hair.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא לְכִדְרַב דְּאָמַר רַב כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחָהּ עַל פִּי אֲרוּבָּה אִי דָּר בֵּיהּ אִין לָא דָּר בֵּיהּ לָא.

The Gemara rejects this claim. And what is the logical difficulty with this halakha? Perhaps it is stated in accordance with the opinion of Rav. As Rav said: This mishna is referring to a case where he placed the stone over a window, but he did not make any adjustment to the stone itself. If he dwelt in the house, yes, he has misused consecrated property, as he derived benefit from it. If he did not dwell in it, no, he has not misused consecrated property, as he gained no benefit from the stone.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהניחה ע״פ ארובה – לפקוק הארובה וכל שעה שירצה נוטלה ולא שנייה מידי.
ודוחים: ומאי קושיא [ומה הקושי שבכך]? דלמא [שמא] זה נאמר לכ דברי רב. שאמר רב: במשנה זו מדובר כגון שהניחה על פי ארובה ולא עשה עדיין כל שינוי בגוף האבן על ידי כך, ולכן אי [אם] דר ביה [בו], בבית — אין [כן] מעל, כיון שנהנה ממנה, ואם לא דר ביה [בו] — לא מעל.
The Gemara rejects this claim. And what is the logical difficulty with this halakha? Perhaps it is stated in accordance with the opinion of Rav. As Rav said: This mishna is referring to a case where he placed the stone over a window, but he did not make any adjustment to the stone itself. If he dwelt in the house, yes, he has misused consecrated property, as he derived benefit from it. If he did not dwell in it, no, he has not misused consecrated property, as he gained no benefit from the stone.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא לְעוֹלָם כִּדְרָבָא וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ מִידֵּי דְּהָוֵה אַמּוֹצִיא מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ לְחוּלִּין הָתָם מִידָּע יָדַע דְּאִיכָּא זוּזֵי דְהֶקְדֵּשׁ איבעי לֵיהּ לְעַיּוֹנֵי הָכָא מִי יָדַע הַיְינוּ כַּהֲרָרִין הַתְּלוּיִין בִּשְׂעָרָה.:

Rather, the reason is actually in accordance with the aforementioned opinion of Rava, who holds that the innovative element of this halakha involves a case where the homeowner remembered, which caused the agent to misuse consecrated property. And with regard to that which posed a difficulty for you, i.e., that the halakha here should be just as it is with regard to one who spends consecrated money for non-sacred purposes, the two cases are not identical. There, in the case that Rava mentioned, the agent knew that he also had consecrated coins and therefore he should have examined carefully whether this money was consecrated. Here, did the agent know that there was a possibility that the money was consecrated? This is why this halakha is like mountains suspended by a hair.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדרבא – נזכר בעל הבית כו׳.
היינו כהררין התלויין בשערה – בסמיכה מועטת מדמינן לה למוציא מעות הקדש לחולין שהרי קרוב הוא לאונס יותר מן השוגג.
אלא, לעולם תפרש כדברי רבא, שהחידוש בהלכה זו הוא במקרה שכאשר נזכר בעל הבית מעל השליח. ודקא קשיא לך מה שהיה קשה לך]: מידי דהוה [הלא הוא בדומה] למקרה של מוציא מעות הקדש לחולין, אין הדברים זהים, כי התם מידע ידע דאיכא זוזי [שם האיש יודע שיש לו גם זוזים, כספים] של הקדש ואם כן איבעי ליה לעיוני [היה לו לעיין] ולבדוק אם הכסף הזה כסף הקדש הוא, הכא מי ידע [כאן האם ידע] השליח שיש פה חשש כספי הקדש! והיינו כהררין התלויין בשערה האמורים במשנה.
Rather, the reason is actually in accordance with the aforementioned opinion of Rava, who holds that the innovative element of this halakha involves a case where the homeowner remembered, which caused the agent to misuse consecrated property. And with regard to that which posed a difficulty for you, i.e., that the halakha here should be just as it is with regard to one who spends consecrated money for non-sacred purposes, the two cases are not identical. There, in the case that Rava mentioned, the agent knew that he also had consecrated coins and therefore he should have examined carefully whether this money was consecrated. Here, did the agent know that there was a possibility that the money was consecrated? This is why this halakha is like mountains suspended by a hair.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִקְרָא מוּעָט וַהֲלָכוֹת מְרוּבּוֹת.: תָּנָא נְגָעִים וְאֹהָלוֹת מִקְרָא מוּעָט וַהֲלָכוֹת מְרוּבּוֹת נְגָעִים מִקְרָא מוּעָט נְגָעִים מִקְרָא מְרוּבֶּה הוּא אָמַר רַב פָּפָּא הָכִי קָאָמַר נְגָעִים מִקְרָא מְרוּבֶּה וַהֲלָכוֹת מוּעָטוֹת אֹהָלוֹת מִקְרָא מוּעָט וַהֲלָכוֹת מְרוּבּוֹת.

§ The mishna explained that those matters that are like mountains suspended by a hair have little written about them in the Torah, and yet the details of their halakhot are numerous. A Sage taught in the Tosefta: The halakhot of leprosy and the halakhot of ritual impurity imparted by tents in which a corpse lies have little in the Torah and their halakhot are numerous. The Gemara asks: With regard to leprosy, is there little about their halakhot in the Torah? Leprosy is something about which there are numerous details stated in the Torah (see Leviticus, chapters 13–14). Rav Pappa said that this is what the mishna is saying: Leprosy has numerous details in the Torah but relatively few halakhot. In contrast, the case of ritual impurity imparted by tents has little in the Torah but numerous halakhot.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בד״ה אמה על אמה כו׳ אמתא באמתא עכ״ל הס״ד ואח״כ מ״ה ברום ג׳ אמות כו׳:
א עתה חוזרים אנו לנאמר במשנה ביחס לדברים שהם ״כהררין התלויין בשערה״, שכן הם מקרא מועט והלכות מרובות. ובענין זה תנא [שנה החכם בתוספתא], שנגעים, דיני נגעי הצרעת, ואהלות, דיני טומאת אוהל המת, הם מקרא מועט והלכות מרובות. ותוהים: וכי נגעים מקרא מועט הוא? הלא נגעים מקרא מרובה הוא! אמר רב פפא: הכי קאמר [כך אמר] במשנה, כך יש לתקן את הגירסה: נגעים יש בהם מקרא מרובה והלכות מועטות יחסית, אהלות — מקרא מועט והלכות מרובות.
§ The mishna explained that those matters that are like mountains suspended by a hair have little written about them in the Torah, and yet the details of their halakhot are numerous. A Sage taught in the Tosefta: The halakhot of leprosy and the halakhot of ritual impurity imparted by tents in which a corpse lies have little in the Torah and their halakhot are numerous. The Gemara asks: With regard to leprosy, is there little about their halakhot in the Torah? Leprosy is something about which there are numerous details stated in the Torah (see Leviticus, chapters 13–14). Rav Pappa said that this is what the mishna is saying: Leprosy has numerous details in the Torah but relatively few halakhot. In contrast, the case of ritual impurity imparted by tents has little in the Torah but numerous halakhot.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ אִי מִסְתַּפְּקָא לָךְ מִילְּתָא בִּנְגָעִים עַיֵּין בִּקְרָאֵי וְאִי מִסְתַּפְּקָא לָךְ מִילְּתָא בְּאֹהָלוֹת עַיֵּין בְּמַתְנִיתִין.:

The Gemara asks: And what is the practical difference whether there are numerous or few references to a particular halakha in the Torah? The Gemara answers: If you are uncertain about a matter with regard to the halakhot of leprosy, delve into the verses, as it is treated extensively there. And if you are uncertain about a matter with regard to the halakhot of the ritual impurity imparted by tents, delve into the Mishna, as these halakhot are not sufficiently explicated in the Torah.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ומאי נפקא מינה [ומה יוצא מזה], מה ההבדל אם כך הוא או כך? ומשיבים: אי מסתפקא לך מילתא [אם מסופק לך דבר] בהלכות נגעים — עיין בקראי [במקראות], משום שהמקרא מרובה שם, ואי מסתפקא לך מילתא [ואם מסופק לך דבר] בהלכות אהלות — עיין במתניתין [במשנתנו] משום שבמקרא אין ההלכה מפורשת דיה.
The Gemara asks: And what is the practical difference whether there are numerous or few references to a particular halakha in the Torah? The Gemara answers: If you are uncertain about a matter with regard to the halakhot of leprosy, delve into the verses, as it is treated extensively there. And if you are uncertain about a matter with regard to the halakhot of the ritual impurity imparted by tents, delve into the Mishna, as these halakhot are not sufficiently explicated in the Torah.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דִּינִין.: מִיכְתָּב כְּתִיבָן לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְכִדְרַבִּי.

§ The mishna taught that monetary law is one of those matters that have something to support them in the Torah. The Gemara asks: Monetary laws are written in the Torah; why does the mishna merely say it has something to support it? The Gemara answers: This is necessary only according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(7-8) הדינין דכתב רחמנא ונתת נפש תחת נפש ואמור רבנן ממון.
דינין מיכתב כתיבן – מפורשין יפה ומתניתין קתני יש להן סמיכה משמע שאינן מפורשין.
לא נצרכא כו׳ – כלומר יש בהן דברים שאינן מפורשין בפירוש כגון זה וכיוצא בה.
ב שנינו במשנה שדינין הם מהדברים שיש להם על מה שיסמכו במקרא. ושואלים: הלא מיכתב כתיבן [כל הדינים כתובים הם] ומה לשון ״יש להם על מה שיסמוכו״? שאם הדבר מפורש אין לומר רק לשון סמיכה בלבד! ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] אלא לכ דברי
§ The mishna taught that monetary law is one of those matters that have something to support them in the Torah. The Gemara asks: Monetary laws are written in the Torah; why does the mishna merely say it has something to support it? The Gemara answers: This is necessary only according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר {שמות כ״א:כ״ג} נֶפֶשׁ תַּחַת נֶפֶשׁ מָמוֹן אַתָּה אוֹמֵר מָמוֹן אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ מַמָּשׁ נֶאֶמְרָה נְתִינָה לְמַטָּה וְנֶאֶמְרָה נְתִינָה לְמַעְלָה מָה לְהַלָּן מָמוֹן אַף כָּאן מָמוֹן.:

The Gemara elaborates. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: “But if any harm follow, then you shall give life for life” (Exodus 21:23). This verse is referring to a payment of money. Do you say money, or perhaps it is solely an actual life that is demanded? The term giving is stated below: “You shall give life for life,” and giving is stated above, in the previous verse: “And he shall give as the judges determine” (Exodus 21:22). Just as there, the giving is in the form of money, so too here, it is referring to a payment of money. Although this halakha is not explicit in the Torah, the verses lend support to it.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 7]

דכתיב נפש תחת נפש – אם אסון יהיה שמתה האשה יתן ממון דמי האשה ליורשיה שאין עליה חיוב מיתה שלא נתכוון לה אלא לחברו נתכוון דכתיב וכי ינצו אנשים יחדיו קסבר רבי נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומשלם ממון.
נתינה למעלה – לענין דמי וולדות כתיב ונתן בפלילים (שמות כא).
נתינה למטה – ונתתה נפש תחת נפש ממון ומאי נפש דמי הנפש.
רבי. דתניא כן שנינו בברייתא], רבי אומר: מה שנאמר ״ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש״ (שמות כא, כג), כוונתו תשלום ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא נפש תחת נפש ממש? אפשר ללמוד בגזירה שווה: נאמרה נתינה למטה (״ונתתה נפש תחת נפש״. שמות כא, כג) ונאמרה נתינה למעלה (״ונתן בפלילים״. שמות כא, כב) מה להלן ״ונתן בפלילים״ הכוונה היא ודאי לממון, אף כאן הכוונה היא לממון. ודבר זה אינו מפורש בכתוב, אבל נסמך עליו.
The Gemara elaborates. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: “But if any harm follow, then you shall give life for life” (Exodus 21:23). This verse is referring to a payment of money. Do you say money, or perhaps it is solely an actual life that is demanded? The term giving is stated below: “You shall give life for life,” and giving is stated above, in the previous verse: “And he shall give as the judges determine” (Exodus 21:22). Just as there, the giving is in the form of money, so too here, it is referring to a payment of money. Although this halakha is not explicit in the Torah, the verses lend support to it.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) עֲבוֹדוֹת.: מִיכְתָּב כְּתִיבָן לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְהוֹלָכַת הַדָּם דְּתַנְיָא {ויקרא א׳:ה׳,ט״ו} וְהִקְרִיבוּ זוֹ קַבָּלַת הַדָּם.

§ The mishna stated that the halakhot of sacrificial rites have something to support them. The Gemara asks: Sacrificial rites are written explicitly in the Torah. The Gemara answers: It is necessary to state that sacrificial rites have merely something to support them only with regard to the rite of carrying the blood to the altar. As it is taught in a baraita: “And Aaron’s sons, the priests, shall offer the blood” (Leviticus 1:5); this is referring to collecting the blood, which is the stage before carrying the blood to the altar.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עבודות זו הולכת הדם.
והקריבו זו קבלת הדם – אע״פ שהוא לשון הולכה. אינה אלא קבלה שהרי לאחר שחיטה נכתבה ואין הולכה אלא אם כן קיבל הדם.
לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא ונתתה נפש תחת נפש ממון – ורבי יוחנן דאמר חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין מוקי לה לאידך דרבי דתניא ונתת עין תחת עין דלא פליג אסתם משנה דהכא.
והקריבו זו קבלת הדם – ובהולכה לא מוקמינן ליה כפשטא דקרא דהא בתר שחיטה כתיב וקבלה היה מיד והיינו עבודה ראשונה כך פרש״י אך לא משמע לי דהכי נמי וזרקו כתיב בתריה והולכה מקמי זריקה הוי מיד לאפוקי קבלה דהולכה בינתיים ועוד קשה לר״י דאמרי׳ שילהי פ״ק דזבחים (דף יג.) והקריבו זו קבלה אתה אומר זו קבלה או אינו אלא זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמור משמע דהוה מוקמינן לה בזריקה אי לאו דכתיב קרא ואע״ג דלא בתר שחיטה הויא ומיהו י״ל דלא ניחא ליה לאוקמי קרא בהולכה לפי שאינה עבודה חשובה שאפשר לבטלה ויכול לשחוט בראשו של מזבח.
ג שנינו במשנה כי עבודות אף הן יש להן על מה שיסמוכו. ושואלים: הלא מיכתב כתיבן [כתובות הן] ואם הדבר מפורש אין לומר רק לשון סמיכה בלבד! ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] אלא לענין העבודה של הולכת הדם. דתניא כן שנינו בברייתא]: מה שנאמר ״והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם״ (ויקרא א, ה), זו קבלת הדם שהיא קודמת להולכת הדם למזבח.
§ The mishna stated that the halakhot of sacrificial rites have something to support them. The Gemara asks: Sacrificial rites are written explicitly in the Torah. The Gemara answers: It is necessary to state that sacrificial rites have merely something to support them only with regard to the rite of carrying the blood to the altar. As it is taught in a baraita: “And Aaron’s sons, the priests, shall offer the blood” (Leviticus 1:5); this is referring to collecting the blood, which is the stage before carrying the blood to the altar.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאַפְּקַהּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן הוֹלָכָה דִּכְתִיב {ויקרא א׳:י״ג} וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאָמַר מָר זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ.

And the Merciful One expressed collecting the blood in the language of carrying, i.e., by means of the term offer. As it is written: “And the priest shall offer the whole, and make it smoke upon the altar” (Leviticus 1:13). And the Master said that this term, “offer,” is not referring to sacrificing on the altar, as that is expressed by the phrase: “Make it smoke upon the altar.” Rather, this is referring to carrying the limbs to the ramp next to the altar, from where it is placed on the altar itself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והקריב הכהן את הכל – גבי אברים כתיב והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה.
זו הולכת אברים לכבש – דאילו הקטרה בהדיא כתיב בקרא והקטיר המזבחה.
ואפקה רחמנא [והוציאה אותה התורה] בלשון הולכה, דכתיב [שנאמר]: ״והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה״ (ויקרא א, יג), ואמר מר [החכם]: לשון ״הקרבה״ זו אינה הקרבה על המזבח אלא זו היא הולכת אברים לכבש שליד המזבח, שמשם מעלים אותם למזבח עצמו ואף הקרבה הכתובה אצל הדם פירושה הולכה.
And the Merciful One expressed collecting the blood in the language of carrying, i.e., by means of the term offer. As it is written: “And the priest shall offer the whole, and make it smoke upon the altar” (Leviticus 1:13). And the Master said that this term, “offer,” is not referring to sacrificing on the altar, as that is expressed by the phrase: “Make it smoke upon the altar.” Rather, this is referring to carrying the limbs to the ramp next to the altar, from where it is placed on the altar itself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לְמֵימְרָא דְּהוֹלָכָה לָא תַּפְּקַהּ מִכְּלַל קַבָּלָה.:

Evidently, the Torah is referring to collecting the blood with the same terminology it used when referring to carrying. That is to say that carrying should not be excluded from the category of collecting. In other words, all the halakhot that pertain to collecting the blood of offerings, e.g., that it must be performed by a priest with his right hand, apply equally to carrying the blood.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא תפקיה מכלל קבלה – לכל דבריה ואע״ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק היכא דלא בטלה עבודה היא ומפגלין את הקרבן במחשבתה וצריכה כהן ובגדי כהונה ופוסל בה אונן ויושב וערל.
ומדוע יש חילוף לשונות בין עבודת ההולכה ועבודת הקבלה — למימרא [לומר] שהולכה לא תפקה [תוציא אותה] מכלל עבודת הקבלה, וכל הדינים הנוהגים בקבלה (הנעשית על ידי הכהן, ובימין, ועוד) כולם נוהגים גם בהולכה.
Evidently, the Torah is referring to collecting the blood with the same terminology it used when referring to carrying. That is to say that carrying should not be excluded from the category of collecting. In other words, all the halakhot that pertain to collecting the blood of offerings, e.g., that it must be performed by a priest with his right hand, apply equally to carrying the blood.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) טְהָרוֹת.: מִיכְתָּב כְּתִיבָן לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְשִׁיעוּר מִקְוֶה דְּלָא כְּתִיבָא דְּתַנְיָא {ויקרא ט״ו:ו׳} וְרָחַץ (אֶת בְּשָׂרוֹ) בְּמַיִם בבְּמֵי מִקְוֶה אֶת כׇּל בְּשָׂרוֹ גמַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן וְכַמָּה הֵן אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה.:

§ The mishna further taught that the halakhot of ritual purity have something to support them. The Gemara again asks: But ritual purity is written explicitly in the Torah. The Gemara answers: The observation that the halakhot of ritual purity merely have something to support them is necessary only for the minimum measure of a ritual bath, which is not written explicitly in the Torah. As it is taught in a baraita: “And he shall bathe his flesh in water” (Leviticus 14:9). This means in the water of a ritual bath. And it is stated: “And he shall wash all his flesh in water” (Leviticus 15:16), which indicates that it must contain water in which his whole body can enter. And how much water is this? One cubit by one cubit with a height of three cubits. And the Sages estimated that the measure for ritual bath water is forty se’a.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טהרות שיעור מי מקוה דלא כתב שיעורו בתורה. ושיערו חכמים אמה על אמה ברום שלש הן מ׳ סאה.
במים – נקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובין ומיהו מים חיים לא צריך מדכתיב בזב מים חיים (ויקרא טו) מכלל דשאר טמאין לאו מים חיים בעו ומיהו במים במים המיוחדין במקוה אע״פ שהן גשמים.
לא נצרכא אלא לשיעור מקוה – לא הוה מצי למימר [לבעלה] דלא כתיב כדפירש בה״ג דלא נפקא לן אלא בק״ו דהשתא לטהרות כתיב ורחץ לבעלה דכרת לא כ״ש דהא לאו מילתא היא דמהאי ק״ו לא מצי נפיק דק״ו פריכא הוא דהא כמה חציצות וכוונה דבפרק ב׳ דחולין (חולין לא.) מצינו לטהרות ולא לבעלה אלא מהאי קרא נפקא דכתיב (ויקרא טו) (ותהי נדתה עליו ואחר תטהר) בנדתה תהא עד שתבא במים כדדריש ר״ע בפ״ו דשבת (דף סד:) וכן פר״ת דמהתם נפקא לן טבילת נדה הלכך הוה ליה כמו כתובה.
במי מקוה – פרש״י נקודתו בפתח לאשמועינן מים המיוחדים לאפוקי מים שאובין ולא יתכן דהא מים שאובין לאו מהכא נפקא אלא מאך מעין ובור מקוה מים וגו׳ (ויקרא יא) ודרשינן בת״כ מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים ועוד היכי משמע מקוה לאפוקי שאובין הא עיקר קרא משמע שאובין אי לאו דסמכיה למעין כדפי׳ ונראה לפרש מי מקוה היינו אשבורן כדאמרינן מעין מטהר בזוחלין מקוה באשבורן (שבת דף סה:).
אמה על אמה – שאדם מחזיק אמה בעובי עם מלבושים וכן מוכח בשמעתין דכוכין בפ׳ הפירות (ב״ב דף קא.) שאינו מחזיק עם עובי הארון כ״א אמה והשתא יתכן דלא תקשה היכי טבל אמתא באמתא.
ברום ג׳ אמות – ואע״ג שאדם מחזיק ד׳ אמות קומה כדמוכח בשמעתין דכוכין דאורך הכוך ד׳ אמות קומת האדם אינו אלא ג׳ אמות לבד הראש ומצי להרכין את ראשו מן הצד והא דנקט ד׳ אמות משום עובי צידי הארון ואע״ג דמצינו בפ״ק דב״ב (דף ב:) גבי היזק ראייה שיעור ראייה ד׳ אמות היינו שיכול להגביה עצמו על ראשי אצבעותיו עד שיציץ ד׳ אמות וכן מוכח בעובדא דבני המן בתרגום של מגילת אסתר שנסדר על פי המדרש שגובה קומתן ג׳ אמות לבד הראש דקחשיב ואזיל על רום חמשים אמות לפי תליית כל העשרה והיו נהרגים כבר קודם התלייה וכן משתעי קרא בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן משמע שבכלל הריגה היו וגם הפייט יסד בסליחה אדם בקום חיש בשלש אמות והרביעית (וחמישית) אויר מגולה.
טהרות מיכתב כתיבן. דכתיב ורחץ את בשרו במים.
ומתרץ יש טהרה שיש לה על מי שיסמוך ואינו מפורש לגמרי, כגון שיעור מקוה דבעינן מ׳ סאה שאינו מפורש, וילפינן לה מכל בשרו במים, שכל גופו עולה בהן, וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מ׳ סאה, דתניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה, מדכתיב במים בפתח משמע הנודעים במקום אחר, דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור את כל בשרו ...
בד״ה לא נצרכה אלא לכדר׳ כו׳ ור״י דאמר חייבי כו׳ עין כו׳ לא פליג כו׳ עכ״ל מלתא דר״י בפרק אלו נערות:
בד״ה ברום ג׳ אמות כו׳ והא דנקט ד׳ אמות משום עובי צידי הארון כו׳ היינו שיכול להגביה כו׳ עכ״ל לעובי צידי הארון ודאי דלא הוו צריכי אמה אלא עם הצואר וראש קאמרי וכ״ה בתוספות פרק המצניע וכן בהך דיכול להגביה היינו עם צואר וראש ע״ש בתוס׳ ודו״ק:
בא״ד איש בשלש אמות והרביעית וחמישית אויר מגולה עכ״ל אבל בנוסחא שלפנינו בפיוט סליחה והרביעית אויר מגולה ולא כתוב בה והחמישית מיהו אפשר לפרש כך הרביעית אויר מגולה מכל צד של כל אחד דה״ל ה׳ אמות לכל אחד אבל לפ״ז לא ה״ל מקום בעץ חמשים לתלות גם המן ובקרא מפורש שנתלה ג״כ בעץ החמשים והתוספות פרק המצניע ובפרק המוכר פירות הביאו ראיה מן התרגום פרשנדתא אצטליב על תלת אמין כו׳ המן אצטליב כו׳ ואם נפרש הנוסחא בסליחה שלפנינו שלא היה מגולה אלא הרביעית דהשתא ה״ל מ׳ אמות לי׳ בני המן ובי׳ הנותרים נתלה המן והנותר אפשר שהיה נעוץ בארץ והיה אויר מגולה למעלה כעין שיטת התרגום אבל הנוסחא בסליחה שהיה לפני התוס׳ צ״ע:
ד שנינו במשנה כי טהרות יש להן על מה שיסמוכו. ושואלים: הלא מיכתב כתיבן [כתובות הן] במפורש! ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא [שאיננו כתוב] בתורה במפורש, דתניא כן שנינו בברייתא], נאמר: ״ורחץ את בשרו במים״ (ויקרא יד, ט), ולשון ״במים״ משמע במים הידועים — במי המקוה. ונאמר: ״ורחץ במים את כל בשרו״ (ויקרא טו, טז), משמע שצריכים להיות מים שכל גופו עולה (נכנס) בהן, וכמה הן מים אלה — אמה על אמה ברום שלש אמות. ושיערו חכמים לפי זה שנפח מי מקוה הוא ארבעים סאה.
§ The mishna further taught that the halakhot of ritual purity have something to support them. The Gemara again asks: But ritual purity is written explicitly in the Torah. The Gemara answers: The observation that the halakhot of ritual purity merely have something to support them is necessary only for the minimum measure of a ritual bath, which is not written explicitly in the Torah. As it is taught in a baraita: “And he shall bathe his flesh in water” (Leviticus 14:9). This means in the water of a ritual bath. And it is stated: “And he shall wash all his flesh in water” (Leviticus 15:16), which indicates that it must contain water in which his whole body can enter. And how much water is this? One cubit by one cubit with a height of three cubits. And the Sages estimated that the measure for ritual bath water is forty se’a.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) טְמָאוֹת.: מִיכְתָּב כְּתִיבָן לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ דְּלָא כְּתִיבָא דְּתַנְיָא {ויקרא י״א:ל״ב} בָּהֶם.

§ The mishna stated that the halakhot of ritual impurity also have something to support them. Once again the Gemara asks: Ritual impurity is written explicitly in the Torah. The Gemara answers: This is necessary only with regard to the size of a lentil-bulk from a creeping animal, which is not written. As it is taught in a baraita with regard to a verse that deals with creeping animals: “Whoever touches them when they are dead shall be impure” (Leviticus 11:31).
ר׳ חננאלרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טמאות טומאת שרץ ששיערו חכמים בכעדשה. ר׳ יוסי אומר כזנב הלטאה.
בהם – כל הנוגע בהם.
טמאות מכתב כתיבן. ומשני לכעדשה מן השרץ שאינה מפורשת בהדיא, ויש לה [על] מי [שיסמוך] מקרא, דתניא כל הנוגע בהם, דכתיב בשרצים בהם, יכול בכולן, כלומר כל השרץ שלם אבל מקצתו לא מטמא, ת״ל מהם, אי מהם יכול במקצתן אפילו משהוא, ת״ל בהם כלו, הא כיצד יהיה שיגע במקצתו שיהא כלו, ושיערו חכמים בכעדשה, שכן החומט תחלת בריתו בכעדשה. ר׳ יוסי אומר כזנב הלטאה, שיש לה חיות קצת שמפרכסת לאחר שנחתכה, וככולו חשיב.
ה שנינו במשנה כי אף טמאות יש להן על מי שיסמוכו. ושואלים: הלא מיכתב כתיבן [כתובות הן] ואינם צריכות סמיכה! ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] אלא ללמדנו על כעדשה מן השרץ שהיא השיעור המצומצם לטומאת שרץ, דלא כתיבא [שאינה כתובה]. דתניא כן שנינו בברייתא], נאמר בשרצים: ״כל הנוגע בהם במותם יטמא״ (ויקרא יא, לא),
§ The mishna stated that the halakhot of ritual impurity also have something to support them. Once again the Gemara asks: Ritual impurity is written explicitly in the Torah. The Gemara answers: This is necessary only with regard to the size of a lentil-bulk from a creeping animal, which is not written. As it is taught in a baraita with regard to a verse that deals with creeping animals: “Whoever touches them when they are dead shall be impure” (Leviticus 11:31).
ר׳ חננאלרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יָכוֹל בְּכוּלָּן תַּלְמוּד לוֹמַר מֵהֶם יָכוֹל בְּמִקְצָתָן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בָּהֶם.

One might have thought that only someone who touches an entire, whole creeping animal becomes ritually impure. The verse states: “And upon whatever any of them falls, when they are dead, it shall be impure” (Leviticus 11:32). “Of them” indicates that this halakha applies even if one comes into contact with a part of them. One might have thought that even some of them suffices to impart impurity. The verse states: “Them,” i.e., all of them. This conclusion apparently contradicts the first ruling.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהם – כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא.
יכול בכולן שרק שרץ שלם מטמא, תלמוד לומר: ״וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא״ (ויקרא יא, לב), ״מהם״ משמע — אפילו חלק מהם, אולם אם מהם, יכול אפילו במקצתן בכל שהוא — תלמוד לומר: ״בהם״ שכוונתו בהם, בשלימותם.
One might have thought that only someone who touches an entire, whole creeping animal becomes ritually impure. The verse states: “And upon whatever any of them falls, when they are dead, it shall be impure” (Leviticus 11:32). “Of them” indicates that this halakha applies even if one comes into contact with a part of them. One might have thought that even some of them suffices to impart impurity. The verse states: “Them,” i.e., all of them. This conclusion apparently contradicts the first ruling.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הָא כֵּיצַד עַד שֶׁיַּגִּיעַ בְּמִקְצָתוֹ שֶׁהוּא כְּכוּלּוֹ דשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים בְּכַעֲדָשָׁה שֶׁכֵּן חוֹמֶט תְּחִלָּתוֹ בְּכַעֲדָשָׁה רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּזְנַב הַלְּטָאָה.:

How can this apparent contradiction be resolved? One does not become impure until he touches some of it that is like the whole, i.e., a significant amount. And the Sages estimated this measure as the size of a lentil-bulk. The reason is that in its early stages, the ḥomet, the smallest of these creeping animals, is the size of a lentil-bulk. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The size of a lentil-bulk is that of a lizard’s tail, which is considered a part that is like the whole. The tail of a lizard can be cut off easily, and as it continues to twitch even after it has been cut off, it has the appearance of life. Consequently, it is fitting to label it as a part that is like the whole.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חומט – אומר אני שהוא מין שרץ שקורין לימג״א הגדל בקליפה ההולכת ומעגלת תמיד כל כמה שגדל ותחילת הניצר כקליפה של עדשה היא.
כזנב הלטאה – לפי שמפרכסת לאחר שנחתכה והיינו מקצתו שהוא ככולו שיש בו חיות.
הא כיצד – פי׳ איזה מהם שהוא כהם הקשה הר״ר אליעזר ממיץ דהכא מוקמינן כוליה קרא בחד ענינא ואילו בפ׳ דם הנדה (נדה נו.) אמר כתיב בהם בכולן וכתיב מהם במקצתן לא קשיא כאן בלח כאן ביבש אלמא בתרי ענייני מיירי קרא ושמא תרתי שמעינן מינה ולמורי נראה תרי קראי כתיבי כל הנוגע בהם במותם מהם במותם אשר יפול מהם אל תוכו ואל תטמאו בהם.
שכן חומט תחלת ברייתו בכעדשה – פירש המורה: חומט אומר אני שהוא שקץ שקורין לימצא הגדל בקליפה ההולכת ומתעגלת תמיד כל מה שהוא גדל ותחלתו ניכר בקליפה שכעדשה היתה ובפרק קמא דמועד קטן בהל׳ צדין את האישות אמרינן (בבלי מו״ק ו׳:): מאי קראה, דכתיב: כמו שבלול תמס יהלוך. ופירש שם: שבלול – לימצין, תמס יהלוך – כלומר שיוצא חוץ מנרתקו ורירות נופלות ממנו עד שהוא נימוח ומת, תמס – כמו ונמס.⁠1 ולפי פירושו זהו מה שאנו קורין בלעז קוצבובולו. והיאך ייתכן שזהו חומט האמור בשמנה שרצים דבפרק העור והרוטב תנן שמנה שרצים יש להן עורות, ובשבת תנן בפרק שמנה שרצים שמנה שרצים האמורין בתורה הצדן והחובל בהן חייב, ואם זה הוא החומט מה צידה שייכא ביה שהוא ניצוד ועומד ואינו יכול לזוז כי אם מעט מותר ומה חבלה שיכא ביה מה עור יש לו. לפיכך נראה לי שחומט אחר הוא ואין זה שבלול עיין בפרק העור והרוטב במהדורה תליתאה.
1. כן במיוחס לרש״י מו״ק ו׳:. בכ״י ששון 557 (במקום ״תמס כמו ונמס״): ״התם מתמסמס״, והשוו לרש״י מו״ק ו׳: ״תמס יהלוך – שהולך ומתמסמס״.
רש״י ד״ה לבתו מאנוסתו וכו׳ ואין עונשין מדין ק״ו ד״מ. עיין ב״ק דף ב ע״א תוס׳ ד״ה ולא זה ושם ד ע״ב תוס׳ ד״ה ועדים:
הא [הרי] כיצד אתה מיישב את הסתירה? עד שיגיע (שיגע) במקצתו שהוא ככולו. כלומר, בשיעור חשוב. ושיערו חכמים שיעור זה בכעדשה, שכן חומט שהוא הקטן בין השרצים הללו תחלתו (תחילת בריאתו) הוא בכ גודל עדשה. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: השיעור לענין זה הוא כזנב הלטאה, שהוא מקצתו הנחשב ככולו. שהוא חלק מן הלטאה, ומפרכס אף לאחר שנקטע, ומתוך שיש לו חיות מסויימת בפני עצמו שייך להגדירו כ״מקצתו שהוא ככולו״.
How can this apparent contradiction be resolved? One does not become impure until he touches some of it that is like the whole, i.e., a significant amount. And the Sages estimated this measure as the size of a lentil-bulk. The reason is that in its early stages, the ḥomet, the smallest of these creeping animals, is the size of a lentil-bulk. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The size of a lentil-bulk is that of a lizard’s tail, which is considered a part that is like the whole. The tail of a lizard can be cut off easily, and as it continues to twitch even after it has been cut off, it has the appearance of life. Consequently, it is fitting to label it as a part that is like the whole.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) עֲרָיוֹת.: מִיכְתָּב כְּתִיבָן לֹא נִצְרְכָא

§ The mishna further taught that the halakhot of those with whom relations are forbidden have something to support them. The Gemara asks: The halakhot of those with whom relations are forbidden are written explicitly in the Torah. The Gemara answers: This is necessary only
ר׳ חננאלר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עריות בתו מאנוסתו דלא כתיבה.
עריות מכתב כתיבי, לא צריכא
ו שנינו במשנה כי עריות יש להן על מה שיסמוכו. ושואלים: הלא מיכתב כתיבן [כתובות הן] במפורש! ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה]
§ The mishna further taught that the halakhot of those with whom relations are forbidden have something to support them. The Gemara asks: The halakhot of those with whom relations are forbidden are written explicitly in the Torah. The Gemara answers: This is necessary only
ר׳ חננאלר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה יא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה יא., ר׳ חננאל חגיגה יא., רש"י חגיגה יא., תוספות חגיגה יא., ר"י מלוניל חגיגה יא. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד חגיגה יא., מהרש"א חידושי הלכות חגיגה יא., גליון הש"ס לרע"א חגיגה יא., פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה יא., אסופת מאמרים חגיגה יא.

Chagigah 11a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 11a, R. Chananel Chagigah 11a, Rashi Chagigah 11a, Tosafot Chagigah 11a, Ri MiLunel Chagigah 11a, Tosefot Rid Chagigah 11a, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 11a, Gilyon HaShas Chagigah 11a, Steinsaltz Commentary Chagigah 11a, Collected Articles Chagigah 11a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144