×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ביצה ל״ג:גמרא
;?!
אָ
אאוֹכְלֵי בְּהֵמָה אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי. אֵיתִיבֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב יְהוּדָה במְטַלְטְלִין עֲצֵי בְּשָׂמִים לְהָרִיחַ בָּהֶן וּלְהָנִיף בָּהֶן לַחוֹלֶה וּמוֹלְלוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ וְלֹא יִקְטְמֶנּוּ לְהָרִיחַ בּוֹ וְאִם קְטָמוֹ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו לָא יִקְטְמֶנּוּ וְאִם קְטָמוֹ חַיָּיב חַטָּאת. א״לאֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר קָא קַשְׁיָא לִי חַיָּיב חַטָּאת מִבַּעְיָא אֶלָּא כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּקָשִׁין קָשִׁין בְּנֵי מְלִילָה נִינְהוּ. חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי מוֹלְלוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ קוֹטְמוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּרַכִּין אֲבָל בְּקָשִׁין לֹא יִקְטְמֶנּוּ וְאִם קְטָמוֹ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו לֹא יִקְטְמֶנּוּ וְאִם קְטָמוֹ חַיָּיב חַטָּאת. תָּנֵי חֲדָא קוֹטְמוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ ותניא אִידַּךְ לֹא יִקְטְמֶנּוּ לְהָרִיחַ בּוֹ אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא הָא בְּרַכִּין הָא בְּקָשִׁין. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בְּקָשִׁין אַמַּאי לָא מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן גשׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה גְּרוֹגְרוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת כְּלִי וְעוֹד הָא רָבָא בַּר רַב אַדָּא וְרָבִין בַּר רַב אַדָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב יְהוּדָה הֲוָה מְפַשַּׁח וְיָהֵיב לַן אַלְוָתָא אַלְוָתָא אע״גאַף עַל גַּב דְּחַזְיָא לְקַתָּתָא דְּנַרְגֵי וַחֲצִינֵי. לָא קַשְׁיָא הָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא מֵאֵבוּס שֶׁל בְּהֵמָה וְשָׁוִין שֶׁלֹּא יִקְטְמֶנּוּ וְאִם קְטָמוֹ לַחְצוֹץ בּוֹ שִׁינָּיו וְלִפְתּוֹחַ בּוֹ הַדֶּלֶת בְּשׁוֹגֵג בְּשַׁבָּת דחַיָּיב חַטָּאת בְּמֵזִיד ביו״טבְּיוֹם טוֹב סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵינוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּקָאָמַר הָתָם חַיָּיב חַטָּאת הָכָא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר רַבָּנַן דְּקָא אָמְרִי הָתָם פָּטוּר אֲבָל אָסוּר הָכָא מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה. וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא דִּתְנַן שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה גְּרוֹגְרוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת כְּלִי אָמַר רַב אָשֵׁי כִּי תַּנְיָא הָהִיא הבְּמוּסְתָּקִי.: וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק שֶׁכׇּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה צִבּוּרִין צִבּוּרִין וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בְּמַאי קָא מִפַּלְגִי מָר סָבַר מִחֲזֵי דְּקָא מְכַנֵּיף לִמְחַר וּלְיוֹמָא אַחֲרִינָא ומ״סוּמָר סָבַר קְדֵרָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו.: אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר וְכוּ׳.: מ״טמַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּקָא מוֹלֵיד בְּיוֹם טוֹב.: וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים.: מַאי קָא עָבֵיד אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכָא בִּרְעָפִים חֲדָשִׁים עָסְקִינַן מִפְּנֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אוכלי (מאכלי) בהמה, כגון קש ועלי קנים — אין בהן משום תקון כלי ומותר לקוטמם בשבת, ולעשות בהם כל צרכו. איתיביה [הקשה לו] רב כהנא לרב יהודה ממה שנאמר בברייתא: מטלטלין בשבת עצי בשמים כדי להריח בהן, ולהניף (לנפנף) בהן לחולה לעשות לו רוח, ומוללו (לוחצו בין אצבעותיו, כדי למצות את ריחו) ומריח בו. אבל לא יקטמנו (יחתכנו מן הענף, כדי ליצור בענף מקום לח המדיף ריח חזק) כדי להריח בו, ואם קטמופטור מעונש מן התורה אבל אסור לעשות כן. ואם נתכוון לחצוץ (לנקות) בו את שניולא יקטמנו, ואם קטמוחייב חטאת, שעבר על איסור מלאכה בשבת. ומשמע שיש בכך איסור, אף שחלק מעצי הבשמים משמשים למאכל בהמה, וזהו שלא כשיטת ר׳ יהודה! אמר ליה [לו] רב יהודה לרב כהנא: השתא [עכשיו, הרי] מה שנאמר לו ״פטור אבל אסור״ קא קשיא לי [קשה לי, בעיני] ואינו מסתבר כלל, חייב חטאת מבעיא [נצרכה לומר]? ואין נראה כלל שאפשר להבין את הדברים כמשמעם, אלא ודאי יש להבין את הדברים כך: כי תניא [כאשר שנויה הברייתא] ההיא הרי זה בעצים קשין שהם כקורות ובהם יש חשש מלאכה. ומקשים: וכי ענפים קשין בני מלילה ביד נינהו [הם]? ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך יש לשנותה]: עץ בשמים — מוללו ומריח בו, קוטמו ומריח בו. במה דברים אמוריםבעצים רכין, אבל בקשיןלא יקטמנו, ואם קטמופטור אבל אסור. ואם נתכוון לחצוץ בו את שיניולא יקטמנו, ואם קטמוחייב חטאת. בדומה לכך תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: קוטמו ומריח בו, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: לא יקטמנו להריח בו. אמר ר׳ זירא אמר רב חסדא: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זה] שמותר — בעצים רכין, הא [זה] שאסור — בקשין. על עיקר הדבר מתקיף לה [מקשה עליה] רב אחא בר יעקב: בקשין אמאי [מדוע] לא? מאי שנא מהא דתנן [במה שונה זה ממה ששנינו במשנה]: שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין במעשה זה כדי לעשות כלי ויוכל להשתמש בחבית לאחר מכן. והרי מלאכת שבירה זו של העץ לצורך הרחה בו אין בה יותר מלאכה מאשר בשבירת החבית! ועוד: והרי יודעים אנו כי רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: כי הוינן בי [כאשר היינו בביתו] של רב יהודה, הוה מפשח ויהיב לן אלותא אלותא [היה שובר ונותן לנו מקלות מקלות של עצי בשמים], אף על גב דחזיא לקתתא דנרגי וחציני [אף על פי שהיו ראויים מתוך שהיו קשים לקתות של קרדומות ושל גרזינים]. ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] כשיטת ר׳ אליעזר, הא [זו] כשיטת רבנן [חכמים]. דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ אליעזר אומר: נוטל אדם בשבת או בחג קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו, וחכמים אומרים: לא יטול קיסם אלא מאבוס של בהמה, שמתוך שהוא ראוי למאכל בהמה, הריהו כמוכן לכל צורך שהוא. ושוין (ומסכימים) שלא יקטמנו, ואם קטמו לחצוץ בו שיניו או ולפתוח בו הדלת כעין מפתח, אם עשה זאת בשוגג בשבתחייב להביא קרבן חטאת כדרך מי שעושה עבירה חמורה בשוגג, עשה זאת במזיד ביום טוב — הרי זה סופג (מקבל) את הארבעים (ארבעים מלקות), כדין מי שחילל יום טוב במלאכה, אלו דברי ר׳ אליעזר. וחכמים אומרים: אחד זה אם עשה כן בשבת ואחד זה אם עשה כן ביום טוב, גם אם קטם בידו לצורך מפתח, אינו אסור אלא משום שבות מדברי חכמים. ולכן, ר׳ אליעזר דקאמר התם [שאמר שם] שהקוטם בשוגג בשבת קיסם כדי לעשותו כלי (מפתח וכדומה) שהוא חייב חטאת, אם כן הכא [כאן] בקוטם כדי להריח, הרי זה פטור אבל אסור. ואילו רבנן [חכמים] דקא אמרי התם [שהם אומרים שם] בקוטם כדי לעשותו כלי שהוא פטור אבל אסור, הכא [כאן] בקוטם כדי להריח סבורים כי מותר לכתחלה. ושואלים: ולית ליה [וכי אין לו, אינו מקבל] ר׳ אליעזר הא דתנן [הלכה זו ששנינו במשנה]: שובר אדם את החבית כדי לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי? הרי שכשאינו מתכוון בכך כדי לעשות כלי מותר לכתחילה ולדבריו שם פטור אבל אסור! ומשיבים: אמר רב אשי: כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא] שמתירה, הרי זה במוסתקי בחבית שהיתה שבורה קודם, והיו חלקיה מדובקים בכעין זפת, שכאשר שובר אותה לצרכו לא שבר כלי שלם, ובודאי שאין בכך משום עשיית כלי. א שנינו במשנה כי מגבב (אוסף) אדם קש מן החצר ביום טוב. תנו רבנן [שנו חכמים]: מגבב מן החצר ומדליק, משום שכל מה שבחצר מוכן הוא, ובלבד שלא יעשה צבורין צבורין [ערימות ערימות]. ור׳ שמעון מתיר אפילו בכך. ושואלים: במאי קמפלגי [במה באיזה ענין חלוקים הם], מה טעם מחלוקתם? מר [חכם זה, חכמים שאסרו] סבר: מחזי דקא מכניף [משום נראה שהוא אוסף] למחר וליומא אחרינא [וליום אחר], ולכן יש לאסור, שלא יראה כמכין מיום טוב לחול. ומר [וחכם זה, ר׳ שמעון שהתיר], סבר: קדרתו מוכחת עליו שהרי רואים עוד שהוא מביא את הדברים לבשל, וממילא בטל החשד שכוונתו לאחר יום טוב. ב שנינו במשנה שאין מוציאין ביום טוב את האור (אש) בכל דרך מחדש. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ומסבירים: משום דקא מוליד [שהוא מוליד] דבר חדש ביום טוב, והרי זה כמעשה יצירה, ואסור. ג נאמר במשנה שאין מלבנין (מחממים) את הרעפים כדי לצלות עליהם. ושואלים: מאי קא עביד [מה הוא עושה בכך] הלא כוונתו לצורך אכילה, ומה שונה זה מדרך צלייה אחרת? אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: הכא [כאן] ברעפים חדשים עסקינן [עוסקים אנו], וטעם האיסור — מפנימהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144