Arakhin 20a – ערכין כ.‏ – Shas HaMeforash

(1)

בְּחַד זִימְנָא אָמְדִינַן לֵיהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּבְזֶה אַחַר זֶה נָדַר תְּרֵי זִימְנֵי אָמְדִינַן לֵיהּ.

we assess him once and he donates twice the value of that single assessment, or perhaps since he vowed sequentially we assess him twice?

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

ערך כבד

כבד – ^א(מגילה כה:) כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו ולכבודו כי גלה ממנו. אל תקרא כבודו אלא כבידו פי׳ אבל עליו עמו שהיו מגילים על כבידו כלומר שלקה בכבידו וחלה וגלה הכבד שלו וניטל כולו בדרך ליצנות כיון שאינו יכול להועיל ניטל כבידו. פ״א עגבותיו כבדים לו נפלו פירוש מלט משא שאינו יכול לסבול צואתו: (בבא מציעא קד:) ההוא לנידון בכבודו הוא דאתא מה ערכין נידון בכבידו אף הקדש נידון בכבידו פי׳ מה ערכין האומר ערך כבידי עלי נותן ערך כולו כדתנן (ערכין כ) ערך ראשי וערך כבידי עלי. נותן ערך כולו. זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו. כך בהקדש האומר דמי כבידי עלי הקדש נותן דמי כולו כדתנן דמי חציי עלי נותן דמי כולו זה הכלל דבר וכו׳.

א. [שוועהר.]

בחד זימנא אמדינן ליה – פי שנים בדמים יתן.

בחד זימנא אמדינן ליה [בפעם אחת אנו אומדים אותו], ויתן פעמיים, או דלמא [שמא] כיון שבזה אחר זה נדר — תרי זימני אמדינן ליה [שתי פעמים אנו אומדים אותו]?

we assess him once and he donates twice the value of that single assessment, or perhaps since he vowed sequentially we assess him twice?

מאמרים באתר אסיף

הקדש בדבר שאינו שלו ואינו ברשותו / הרב אבינועם זומר (ניצני ארץ ח, מרכז הרב תשנ״ב)

הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר כֵּיוָן דִּבְזֶה אַחַר זֶה נָדַר תְּרֵי זִימְנֵי אָמְדִינַן לֵיהּ אָמַר שְׁנֵי דָּמַי עָלַי בְּבַת אַחַת מַהוּ הָכָא וַדַּאי בְּבַת אַחַת נָדַר בְּבַת אַחַת אָמְדִינַן לֵיהּ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּקָאָמַר שְׁנֵי כְּזֶה אַחַר זֶה דָּמֵי.

And if you say in that case that since he vowed sequentially we assess him twice, if he says at the same time: My assessment is twice incumbent upon me, what is the halakha? Do we say that here certainly he vowed at the same time, and therefore we assess him once, or perhaps since he says the word: Twice, it is considered as though he vowed sequentially and therefore he must be assessed twice?

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואם תמצא לומר: כיון שבמקרה שבזה אחר זה נדר תרי זימני אמדינן ליה [שתי פעמים אנו אומדים אותו], אם אמר: ״שני דמי עלי״, ונמצא שהתחייב בשני דמיו בבת אחת, מהו? הכא [כאן] ודאי מכיוון שבבת אחת נדר, לכן גם בבת אחת אמדינן ליה [אומדים אנו אותו], וישלם פי שנים, או דלמא [שמא] כיון דקאמר [שאומר] ״שני דמי עלי״ — כשני נדרים זה אחר זה דמי [נחשב], וצריך לאומדו שתי פעמים?

And if you say in that case that since he vowed sequentially we assess him twice, if he says at the same time: My assessment is twice incumbent upon me, what is the halakha? Do we say that here certainly he vowed at the same time, and therefore we assess him once, or perhaps since he says the word: Twice, it is considered as though he vowed sequentially and therefore he must be assessed twice?

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אִם תִּימְצֵי לוֹמַר כֵּיוָן דְּקָאָמַר שְׁנֵי כְּזֶה אַחַר זֶה דָּמֵי אֲמָדוּהוּ מֵאֵלָיו מַהוּ מִי אָמְרִינַן הָא אֲמִיד מֵאֵלָיו וְקָאֵי אוֹ דִלְמָא בָּעֵינַן כַּוָּונָה לְאוּמְדָּנָא.

Finally, if you say that since he says the word: Twice, it is considered as though he vowed sequentially and he must be assessed twice, if a court of ten assessed him on its own, i.e., not for the purpose of assessing a vow, what is the halakha? Do we say that he has already been assessed on his own and now stands before us, and therefore there is no need for another assessment, or perhaps we require an assessment to be performed with intent for the sake of consecration to the Temple treasury.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמדוהו מאליו שלא אמר דמי עלי:

אמדוהו מאליו – בלא שום צורך אלא לשום דברים בעלמא ועשרה היו שם מהו.

אמדוהו מאליו מהו מי אמרי׳ כו׳ – הא בעיא לא אתיא בואם תמצא לומר כמו ההיא דלעיל ולבדה היה יכול לשאלה אלא שרוצה לערבה עם שאר הבעיות.

אם תימצי לומר: כיון דקאמר [שאומר] ״שני דמי עלי״ כזה אחר זה דמי [נחשב], אם אמדוהו מאליו, עשרה אנשים, שלא לשם תשלום להקדש, מהו? מי אמרינן [האם אנו אומרים]: הא אמיד מאליו וקאי [הריהו כבר אמוד מאליו ועומד לפנינו], או דלמא בעינן [שמא צריכים אנו] כוונה לאומדנא [לאומדן לשם הקדש]?

Finally, if you say that since he says the word: Twice, it is considered as though he vowed sequentially and he must be assessed twice, if a court of ten assessed him on its own, i.e., not for the purpose of assessing a vow, what is the halakha? Do we say that he has already been assessed on his own and now stands before us, and therefore there is no need for another assessment, or perhaps we require an assessment to be performed with intent for the sake of consecration to the Temple treasury.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) פְּשׁוֹט מִהָא חֲדָא דִּתְנַן דְּמֵי עָלַי וּמֵת לֹא יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים.

The Gemara suggests: Resolve at least one of these dilemmas, as we learned in the mishna below: In the case of one who says: It is incumbent upon me to donate my assessment, and then dies, his heirs need not give his assessment to the Temple treasury, as there is no monetary value for the dead, and his assessment at the time of his vow is unknown.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שאין דמים למתים – שאין אדם יכול לידע מאחר שמת כמה הוא שוה כשהוא חי:

פשוט מהא – מתני׳ חדא מהני בעיות.

שאין דמים למתים – ומעיקרא לא ידעינן כמה שוה.

ומציעים: פשוט מהא חדא [פתור מזו ששנינו שאלה אחת], דתנן [ששנינו במשנה] להלן: האומר ״דמי עלי״ ומת — לא יתנו יורשין, מפני שאין דמים (שווי) למתים, ואין אנו יודעים כמה היה שווה מתחילה כדי לשומו כשעת נדרו.

The Gemara suggests: Resolve at least one of these dilemmas, as we learned in the mishna below: In the case of one who says: It is incumbent upon me to donate my assessment, and then dies, his heirs need not give his assessment to the Temple treasury, as there is no monetary value for the dead, and his assessment at the time of his vow is unknown.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמָדוּהוּ מֵאֵלָיו הָוֵי אוּמְדָּנָא הָא אֲמִיד וְקָאֵי מִי אִיכָּא גַּבְרָא דְּלָא שָׁוֵי אַרְבְּעָה זוּזֵי.

The Gemara explains the resolution: And if it enters your mind that in a case where a court of ten assessed him on its own it is a valid assessment with regard to his vow, why does the mishna state that his heirs do not have to donate to the Temple treasury? Isn’t he considered as standing assessed from the outset, as is there a person who is not worth at least four zuz? This proves that an assessment is required to be performed with intent for the sake of consecration to the Temple treasury.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מי איכא גברא דלא שוה ד׳ זוזי כשהוא חי והוה כי אמיד וליתבו יורשין (לא) דמי:

הא אמיד וקאי – דהא אין לך אדם שאינו שוה ד׳ זוזי.

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] כי אם אמדוהו מאליו הוי אומדנא [הרי זה אומדן], מדוע לא נחייב את היורשים? הא אמיד וקאי [הרי הוא אמוד ועומד], שהרי מי איכא גברא דלא שוי ארבעה זוזי [האם יש אדם שלא שווה ארבעה זוזים]? ומכאן שצריך כוונה לאומדן של הקדש, ולא די באומדן מאליו!

The Gemara explains the resolution: And if it enters your mind that in a case where a court of ten assessed him on its own it is a valid assessment with regard to his vow, why does the mishna state that his heirs do not have to donate to the Temple treasury? Isn’t he considered as standing assessed from the outset, as is there a person who is not worth at least four zuz? This proves that an assessment is required to be performed with intent for the sake of consecration to the Temple treasury.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אֲמָדוּהוּ מֵאֵלָיו נְחֵית לְאוּמְדָּנָא דָּמַי עָלַי לָא נְחֵית לְאוּמְדָּנָא.:

The Gemara rejects this resolution: In a case where a court of ten assessed him on its own before he took his vow, he has entered into an assessment, i.e., an assessment has actually been performed. By contrast, in the case of one who says: It is incumbent upon me to donate my assessment, and then dies, he has not entered into an assessment, i.e., no actual assessment has been conducted at all.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמדוהו מאליו נחית לאומדנא – ודקדקו בו כמה היה שוה:

דמי עלי – ומת לא נחית מעיקרא לאומדנא גמורה הלכך לא יתנו היורשין:

לא נחית לאומדנא – שלא נאמד מעולם אלא השתא הוא דאמדינן ואנן אומדנא בעינן.

ודוחים: אין להוכיח מכאן, שהרי זה שאמדוהו מאליו הרי נחית לאומדנא [ירד לאומדן], שאמדוהו בפועל, אבל האומר ״דמי עלי״ ומת לפני שאמדוהו — לא נחית לאומדנא [לא ירד כלל לאומדן], ולכן אין ללמוד משם.

The Gemara rejects this resolution: In a case where a court of ten assessed him on its own before he took his vow, he has entered into an assessment, i.e., an assessment has actually been performed. By contrast, in the case of one who says: It is incumbent upon me to donate my assessment, and then dies, he has not entered into an assessment, i.e., no actual assessment has been conducted at all.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) מתני׳מַתְנִיתִין: חוֹמֶר בָּעֲרָכִין מִבַּנְּדָרִים כֵּיצַד ^אהָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי וָמֵת יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים ^בדָּמַי עָלַי וָמֵת לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים.

MISHNA: There are halakhot that are more stringent with regard to valuations than with regard to vows of assessment. How so? In the case of one who says: It is incumbent upon me to donate my valuation, and then dies, his heirs must give his valuation to the Temple treasury. But one who says: It is incumbent upon me to donate my assessment, and then dies, his heirs need not give his assessment to the Temple treasury, as there is no monetary value for the dead.

א. רמב״ם הלכות ערכים וחרמים א׳:כ״א

ב. רמב״ם הלכות ערכים וחרמים א׳:כ״ב

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות ערכים וחרמים א׳:כ״א

ב רמב״ם הלכות ערכים וחרמים א׳:כ״ב

מתני׳ ערכי עלי – דבר קצוב הוא הלכך יתנו היורשין.

שאין דמים למתים – והא דתניא בב״ק (דף כז.) ונתן פדיון נפשו דמי ניזק התם הוא טעמא משום דמשעתא דאזיק רמי עליה לשלומי כשעת ההיזק וההיא שעתא דאזקיה חי הוא אבל דמי עלי שאינו נודר אלא מה שישומוהו ב״ד והרי לא בא לידי כך שהרי מת לא יתנו היורשין.

דמי עלי ומת לא יתנו יורשים לפי שאין דמים וכו׳ – והא דתניא בב״ק (דף כז. ושם) ונתן פדיון נפשו דמי ניזק פי׳ ששמין אותו לאחר מיתה כמה היה שוה מחיים גזירת הכתוב היא אבל הכא אינו נודר אלא דמים שישומוהו בב״ד והוא לא בא לידי שומא שהרי הוא מת לא יתנו יורשין את דמיו.

א משנה חומר בערכין מבנדרים (נדרי דמים), כיצד? האומר: ״ערכי עלי״ ומת — יתנו היורשים, אבל אם אמר: ״דמי עלי״ ומת — לא יתנו היורשים, מפני שאין דמים (שווי) למתים. ועוד בדיני ערכין.

MISHNA: There are halakhot that are more stringent with regard to valuations than with regard to vows of assessment. How so? In the case of one who says: It is incumbent upon me to donate my valuation, and then dies, his heirs must give his valuation to the Temple treasury. But one who says: It is incumbent upon me to donate my assessment, and then dies, his heirs need not give his assessment to the Temple treasury, as there is no monetary value for the dead.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) ^געֵרֶךְ יָדִי וְעֵרֶךְ רַגְלִי עָלַי לָא אָמַר כְּלוּם עֵרֶךְ רֹאשִׁי וְעֵרֶךְ כְּבֵידִי עָלַי נוֹתֵן עֵרֶךְ כּוּלּוֹ זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ נוֹתֵן עֵרֶךְ כּוּלּוֹ.

One who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my forearm, or: The valuation of my leg, has not said anything, as there are valuations in the Torah only for a complete person. But if one says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my head, or: The valuation of my liver, he gives the valuation of his entire self. This is the principle: One who valuates an item upon which the soul is dependent, i.e., without which one will die, gives the valuation of his entire self.

ג. רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ב׳:א׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ב׳:א׳

נותן ערך כולו – בערכך נפשות כתיב.

האומר: ״ערך ידי עלי״, וכן האומר: ״ערך רגלי עלי״ — לא אמר כלום, שהרי יש ערך בתורה רק לאדם שלם. אבל האומר: ״ערך ראשי עלי״, וכן האומר: ״ערך כבידי עלי״ — הרי זה נותן ערך כולו. זה הכלל: הנודר ערך של דבר שהנשמה תלויה בו, שבלעדיו ימות האדם — נותן ערך כולו.

One who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my forearm, or: The valuation of my leg, has not said anything, as there are valuations in the Torah only for a complete person. But if one says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my head, or: The valuation of my liver, he gives the valuation of his entire self. This is the principle: One who valuates an item upon which the soul is dependent, i.e., without which one will die, gives the valuation of his entire self.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) ^דחֲצִי עֶרְכִּי עָלַי נוֹתֵן חֲצִי עֶרְכּוֹ עֵרֶךְ חֶצְיִי עָלַי נוֹתֵן עֵרֶךְ כּוּלּוֹ ^החֲצִי דָּמַי עָלַי נוֹתֵן חֲצִי דָּמָיו דְּמֵי חֶצְיִי עָלַי נוֹתֵן דְּמֵי כוּלּוֹ זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ נוֹתֵן דְּמֵי כוּלּוֹ.

One who says: It is incumbent upon me to donate half of my valuation, gives half of his valuation. But one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of half of me, gives the valuation of his entire self. Likewise, one who says: It is incumbent upon me to donate half of my assessment, gives half of his assessment; one who says: It is incumbent upon me to donate the assessment of half of me, gives the assessment of his entire self. This is the principle: One who takes a vow with regard to an item upon which the soul is dependent gives the assessment of his entire self.

ד. רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ב׳:ב׳

ה. רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ב׳:ד׳

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה ערכין ה׳:ג׳

ד רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ב׳:ב׳

ה רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ב׳:ד׳

ערך חציי עלי – הוי כערך ראשי וערך כבידי דהוי דבר שהנשמה תלויה בו.

דמי חציי עלי נותן דמי כולו – דהא תניא בפרק השג יד (לעיל יח.) הקשתה דמים לערכין לידון בכבודו.

האומר: ״חצי ערכי עלי״ — נותן חצי ערכו, האומר: ״ערך חציי עלי״ — נותן ערך כולו, שהרי העריך דבר שהנשמה תלויה בו. האומר ״חצי דמי עלי״ — נותן חצי דמיו, האומר ״דמי חציי עלי״ — נותן דמי כולו. זה הכלל: הנודר דמיו של דבר שהנשמה תלויה בו — נותן דמי כולו.

One who says: It is incumbent upon me to donate half of my valuation, gives half of his valuation. But one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of half of me, gives the valuation of his entire self. Likewise, one who says: It is incumbent upon me to donate half of my assessment, gives half of his assessment; one who says: It is incumbent upon me to donate the assessment of half of me, gives the assessment of his entire self. This is the principle: One who takes a vow with regard to an item upon which the soul is dependent gives the assessment of his entire self.

קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) ^והָאוֹמֵר עֶרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי מֵת הַנּוֹדֵר וְהַנִּידָּר יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין ^זדָּמָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי וּמֵת הַנּוֹדֵר יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין מֵת הַנִּידָּר לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים.:

With regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of so-and-so, and both the one who vowed and the object of the vow die, the heirs of the one who vowed must give the valuation of the object of the vow to the Temple treasury. With regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the assessment of so-and-so, and the one who vowed dies, his heirs must give his assessment to the Temple treasury. If the object of the vow dies, the heirs of the one who vowed need not give his assessment to the Temple treasury, as there is no monetary value for the dead.

ו. רמב״ם הלכות ערכים וחרמים א׳:כ״ג

ז. רמב״ם הלכות ערכים וחרמים א׳:כ״ג

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה ערכין ה׳:ד׳

ו רמב״ם הלכות ערכים וחרמים א׳:כ״ג

ז רמב״ם הלכות ערכים וחרמים א׳:כ״ג

האומר: ״ערכו של פלוני עלי״, אפילו מת הנודר ומת הנודר — יתנו היורשין. אבל האומר: ״דמיו של פלוני עלי״, ומת הנידר — יתנו היורשין, מת הנידר — לא יתנו היורשין, שאין דמים למתים.

With regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of so-and-so, and both the one who vowed and the object of the vow die, the heirs of the one who vowed must give the valuation of the object of the vow to the Temple treasury. With regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the assessment of so-and-so, and the one who vowed dies, his heirs must give his assessment to the Temple treasury. If the object of the vow dies, the heirs of the one who vowed need not give his assessment to the Temple treasury, as there is no monetary value for the dead.

קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן חוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּעֲרָכִין ^חשֶׁהַנְּדָרִים חָלִין עַל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְאֵין ^טנִדּוֹנִים בְּהֶשֵּׂג יָד משא״כמָה שֶׁאֵין כֵּן בָּעֲרָכִין.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: There are halakhot that are more stringent with regard to vows of assessment than with regard to valuations, as vows of assessment take effect with regard to a domesticated animal, an undomesticated animal, and a bird. If one says: It is incumbent upon me to donate the assessment of this bird, he must donate that assessment. This is not the case with regard to valuations, as they do not take effect with regard to animals and birds. And another halakha that is more stringent with regard to vows of assessment than with regard to valuations is that the destitute who take vows of assessment are not assessed based on affordability. This is not the case with regard to valuations, which are assessed based on whether the one who vows can afford to pay what they vowed.

ח. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ד:א׳-ב׳

ט. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ד:ט׳
רמב״ם הלכות מחוסרי כפרה ה׳:י״א

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ח רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ד:א׳-ב׳

ט רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ד:ט׳
רמב״ם הלכות מחוסרי כפרה ה׳:י״א

ואין נידון בהשג יד – אלא נותן כל מה שיש לו וחוזר ונותן כשיהא לו:

גמ׳ על בהמה – אם אמר דמי בהמתי עלי אבל ערך אינו אלא באדם.

ואינן נידונין בהשג יד – שאם אמר דמי עלי ואין ידו משגת יתן הכל לכשיוכל.

ת״ר חומר בנדרים מבערכין כו׳ – תימה אמאי לא פריך אמתני׳ דקתני זה חומר בנדרים מבערכין זה חומר ותו לא והא איכא הני דברייתא דכה״ג פריך בב״מ פרק הזהב (בבא מציעא נז:) גבי הא דאמר זה חומר בהקדש מבהדיוט ופריך זה חומר ותו לא האיכא טובא לפרוך הכא הכי וי״ל דהתם ליכא חידוש למצוא חומרא בהקדש מבהדיוט דמדין הוא דיש לנו להחמיר טפי בהקדש מבהדיוט ומש״ה קא מתמה עליה הש״ס זה חומר ותו לא והא איכא טובא אבל הכא דאיכא רבותא דמחמיר טפי בנדרים מבערכין מש״ה לא שייך למיפרך עליה זה חומר ותו לא דתנא ושייר.

ואין נידונין בהשג יד כערכין – וקשה שהרי הקשנו לעיל (דף יח.) דמים לערכין מרגלית לקלים ואין היקש למחצה ואיכא למימר דאיכא חד מיעוטא דכתיב יעריכנו הכהן גבי ערכין דמשמע ליה ולא לאחר וגבי ערכין נידון בהשג יד כאשר יעריכנו הכהן ולא גבי נדרים.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: חומר בנדרים מבערכין, שהנדרים חלין על בהמה חיה ועוף, כגון שאמר: ״דמי בהמה זו עלי״, ואין נדונים בהם העניים בהשג יד, ליפטר במה שמשיגה ידו באותה שעה. מה שאין כן בערכין, שאין ערך קצוב בתורה אלא לאנשים, ונידונים בהשג יד.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: There are halakhot that are more stringent with regard to vows of assessment than with regard to valuations, as vows of assessment take effect with regard to a domesticated animal, an undomesticated animal, and a bird. If one says: It is incumbent upon me to donate the assessment of this bird, he must donate that assessment. This is not the case with regard to valuations, as they do not take effect with regard to animals and birds. And another halakha that is more stringent with regard to vows of assessment than with regard to valuations is that the destitute who take vows of assessment are not assessed based on affordability. This is not the case with regard to valuations, which are assessed based on whether the one who vows can afford to pay what they vowed.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) חוֹמֶר בָּעֲרָכִין מִבַּנְּדָרִים כֵּיצַד אָמַר עֶרְכִּי עָלַי וָמֵת יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין דָּמַי עָלַי וָמֵת לֹא יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין שֶׁאֵין דָּמִים לַמֵּתִים.

There is a halakha that is more stringent with regard to valuations than with regard to vows of assessment. How so? In the case of one who said: It is incumbent upon me to donate my valuation, and dies, his heirs must give his valuation to the Temple treasury. But one who says: It is incumbent upon me to donate my assessment, and dies, his heirs need not give his assessment to the Temple treasury, as there is no monetary value for the dead.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

חומר בערכין מבנדרים, כיצד? אמר: ״ערכי עלי״ ומת — יתנו יורשין, אבל אמר: ״דמי עלי״ ומת — לא יתנו יורשין, שאין דמים למתים.

There is a halakha that is more stringent with regard to valuations than with regard to vows of assessment. How so? In the case of one who said: It is incumbent upon me to donate my valuation, and dies, his heirs must give his valuation to the Temple treasury. But one who says: It is incumbent upon me to donate my assessment, and dies, his heirs need not give his assessment to the Temple treasury, as there is no monetary value for the dead.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) אָמַר עֶרְכִּי עָלַי וָמֵת יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין ש״משְׁמַע מִינַּהּ מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין שָׁאנֵי הָכָא דְּמִלְוָה כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה הִיא.

The baraita taught with regard to a person who said: It is incumbent upon me to donate my valuation, and dies, that his heirs must give his valuation to the Temple treasury. The Gemara suggests one can conclude from this ruling that one collects a loan by oral agreement from the heirs, as no promissory note was written with regard to this obligation. The Gemara rejects this conclusion: Here the heirs’ obligation to pay the valuation of the deceased is different, i.e., it is not the same as a loan by oral agreement, as a valuation is considered a loan, i.e., debt, written in the Torah, in accordance with the deceased’s age and sex at the time of the vow.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שאני הכא דמלוה הכתובה בתורה היא – דכיון שאמר ערכי עלי כבר כתוב בתורה כמה צריך ליתן:

ש״מ מלוה על פה כו׳ – ופלוגתא היא בכמה דוכתי.

שנינו בברייתא: אמר ״ערכי עלי״ ומת — יתנו יורשין. ושואלים: שמע מינה [האם תלמד מכאן] שמלוה (חוב) על פה גובה מן היורשין? שהרי לא נכתב שטר חוב להקדש על הערך! ודוחים: שאני הכא [שונה כאן] הדין מסתם מילוה על פה, מפני שמלוה שכתובה בתורה היא, שכיון שאמר: ״ערכי עלי״ — כבר כתוב בתורה כמה עליו לתת, לפי גילו ומינו.

The baraita taught with regard to a person who said: It is incumbent upon me to donate my valuation, and dies, that his heirs must give his valuation to the Temple treasury. The Gemara suggests one can conclude from this ruling that one collects a loan by oral agreement from the heirs, as no promissory note was written with regard to this obligation. The Gemara rejects this conclusion: Here the heirs’ obligation to pay the valuation of the deceased is different, i.e., it is not the same as a loan by oral agreement, as a valuation is considered a loan, i.e., debt, written in the Torah, in accordance with the deceased’s age and sex at the time of the vow.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) ש״משְׁמַע מִינַּהּ מִלְוָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא הב״עהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּשֶׁעָמַד בַּדִּין.

The Gemara objects: If so, can one conclude from the baraita that a loan that is written in the Torah, i.e., any financial obligation that applies by Torah law, is considered as though it were written in a document? The Gemara rejects this conclusion: Here we are dealing with a case where he stood in judgment before he died, and the court obligated him to donate his valuation. The court’s ruling is considered like a financial obligation written in a document, and therefore the heirs are required to pay his valuation.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ש״מ מלוה הכתובה כו׳ – ופלוגתא היא במס׳ בכורות בפ׳ יש בכור לנחלה (דף מט:).

כשעמד בדין – וחייבוהו קודם מותו דה״ל כמלוה בשטר.

ושואלים, אם כך, האם שמע מינה [תלמד מכאן] שמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא [נחשבת]? ודוחים באופן אחר: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כשעמד בדין, וחייבוהו לתת את ערכו קודם שמת, ופסק דין נחשב ככתוב בשטר, ולכן יתנו היורשים.

The Gemara objects: If so, can one conclude from the baraita that a loan that is written in the Torah, i.e., any financial obligation that applies by Torah law, is considered as though it were written in a document? The Gemara rejects this conclusion: Here we are dealing with a case where he stood in judgment before he died, and the court obligated him to donate his valuation. The court’s ruling is considered like a financial obligation written in a document, and therefore the heirs are required to pay his valuation.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) דִּכְוָותֵהּ גַּבֵּי דָּמַי עָלַי שֶׁעָמַד בַּדִּין אַמַּאי לֹא יִתְּנוּ יוֹרְשִׁין דָּמַי עָלַי מְחוּסַּר אוּמְדָּנָא עֶרְכִּי עָלַי לֹא מְחוּסָּר וְלֹא כְלוּם.:

The Gemara asks: If so, then in the corresponding situation, with regard to one who said: It is incumbent upon me to donate my assessment, the baraita must also be referring to one who stood in judgment. But in that case, why don’t the heirs have to donate his assessment? The Gemara answers that in the case of one who said: It is incumbent upon me to donate my assessment, even if he stood in judgment and the court obligated him to pay, the assessment of the precise amount he must pay is still lacking, as that amount is determined only through the assessment of a court. By contrast, with regard to one who said: It is incumbent upon me to donate my valuation, if he stood in judgment and the court obligated him to pay, nothing is lacking, as the amount he pays is fixed by the Torah.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[בשעמד בדין – וחייבוהו ליתן וכל העומד לגבות כגבוי דמי:

מחוסר אומדנא – בשעמד בדין ולא אמדוהו ומת ולא אמר כלום:

אמאי לא יתנו יורשין – הרי אמדוהו ב״ד.

מחסרא אומדנא – שחייבוהו לשלם ולא הספיקו לאומדו עד שמת.

ואומרים: אם כן, דכוותה [כיוצא בה] גבי ״דמי עלי״, שמוזכר בהמשך, מדובר גם כן כשעמד בדין, אם כן, אמאי [מדוע] לא יתנו יורשין? ומשיבים: אם אמר ״דמי עלי״, גם אם עמד בדין וחייבוהו לשלם — עדיין הוא מחוסר אומדנא [אומדן], כמה עליו לשלם, אבל אמר: ״ערכי עלי״ ועמד בדין — לא מחוסר ולא כלום, שהרי ערכו כבר קצוב בתורה.

The Gemara asks: If so, then in the corresponding situation, with regard to one who said: It is incumbent upon me to donate my assessment, the baraita must also be referring to one who stood in judgment. But in that case, why don’t the heirs have to donate his assessment? The Gemara answers that in the case of one who said: It is incumbent upon me to donate my assessment, even if he stood in judgment and the court obligated him to pay, the assessment of the precise amount he must pay is still lacking, as that amount is determined only through the assessment of a court. By contrast, with regard to one who said: It is incumbent upon me to donate my valuation, if he stood in judgment and the court obligated him to pay, nothing is lacking, as the amount he pays is fixed by the Torah.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) עֵרֶךְ יָדִי וְרַגְלִי עָלַי וְכוּ׳.: א״ראָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב וְנוֹתֵן דָּמֶיהָ.

§ The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my forearm, or of my leg, has not said anything, as there are valuations in the Torah only for a complete person. Rav Giddel says that Rav says: And although he is exempt from donating the valuation, he must give the assessment of the forearm or leg.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

¹ דאין הנשמה תלויה בו:

ונותן דמיה – של יד כלומר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וידוע שאין ערך ליד וגמר ואמר לשום דמים ונותן דמיה:

1. נראה דחסר כאן וצ״ל ערך ידי וערך רגלי עלי לא אמר כלום. דאין הנשמה תלויה בו: ונותן דמיה. של יד כלומר וכו׳.

ג שנינו במשנה: מי שנדר ״ערך ידי עלי״ או ״ערך רגלי עלי״ — לא אמר כלום. אמר רב גידל אמר רב: ולמרות זאת נותן דמיה של היד או הרגל.

§ The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my forearm, or of my leg, has not said anything, as there are valuations in the Torah only for a complete person. Rav Giddel says that Rav says: And although he is exempt from donating the valuation, he must give the assessment of the forearm or leg.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) וְהָא לֹא אָמַר כְּלוּם קָתָנֵי לֹא אָמַר כְּלוּם לְרַבָּנַן וְנוֹתֵן דָּמֶיהָ לר״מלְרַבִּי מֵאִיר.

The Gemara asks: But isn’t it taught in the mishna that he has not said anything? The Gemara answers: The ruling of the mishna that he has not said anything applies according to the opinion of the Rabbis, but he must give the assessment according to the opinion of Rabbi Meir. Rabbi Meir maintains that a person does not utter a statement for naught, and therefore he must have intended to vow to donate the assessment of the limb, as there is no valuation for limbs.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לא אמר כלום לרבנן – דאמרי בפ״ק (לעיל ה.) אדם מוציא דבריו לבטלה.

נותן דמיו – ואוקימנא בפ״ק דאליבא דר״מ אמרה.

ומקשים: והא [והרי] ״לא אמר כלום״ קתני [הוא שונה]! ומשיבים: לא אמר כלום לדעת רבנן [חכמים], ונותן דמיה לדעת ר׳ מאיר, הסבור שאין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכוונתו היתה לתת דמים.

The Gemara asks: But isn’t it taught in the mishna that he has not said anything? The Gemara answers: The ruling of the mishna that he has not said anything applies according to the opinion of the Rabbis, but he must give the assessment according to the opinion of Rabbi Meir. Rabbi Meir maintains that a person does not utter a statement for naught, and therefore he must have intended to vow to donate the assessment of the limb, as there is no valuation for limbs.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) הָא אַמְרַהּ חֲדָא זִימְנָא דא״רדְּאָמַר רַב גִּידֵּל א״ראָמַר רַב הָאוֹמֵר עֵרֶךְ כְּלִי זֶה עָלַי נוֹתֵן דָּמָיו.

The Gemara asks: But didn’t Rav Giddel already say it once, as Rav Giddel says that Rav says: In the case of one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of this vessel, although he is exempt from donating the valuation of the vessel, according to the opinion of Rabbi Meir he must give the assessment of the vessel.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לר״מ דאמר בפירקין קמא המעריך פחות מבן חודש ר״מ אומר נותן דמיו כו׳:

ושואלים: הא [הרי] כבר אמרה רב גידל חדא זימנא [פעם אחת], שאמר רב גידל אמר רב: האומר ״ערך כלי זה עלי״, למרות שאין ערך לכלי — נותן דמיו, לדעת ר׳ מאיר!

The Gemara asks: But didn’t Rav Giddel already say it once, as Rav Giddel says that Rav says: In the case of one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of this vessel, although he is exempt from donating the valuation of the vessel, according to the opinion of Rabbi Meir he must give the assessment of the vessel.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(19) מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עֵרֶךְ לִכְלִי וְגָמַר וְאָמַר לְשֵׁם דָּמִים אֲבָל הָכָא מִיטְעָא קָטָעֵי דְּסָבַר כִּי הֵיכִי דְּאִיכָּא עֵרֶךְ רֹאשִׁי וְעֵרֶךְ כְּבֵידִי אִיכָּא נָמֵי עֵרֶךְ יָדִי וְעֵרֶךְ רַגְלִי אֲבָל דְּמֵי לָא קָאָמַר קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara answers: It was necessary for Rav Giddel to repeat that halakha with regard to one who vowed the valuation of his forearm or leg, lest you say this ruling is applicable only there, with regard to a vessel, as a person knows that there is no valuation for a vessel, and he therefore intended and said his vow for the sake of assessments. But here, with regard to his forearm or leg, he erred, as he thought that just as there is an obligation to donate the valuation in a case where one said: It is incumbent upon me to donate the valuation of my head, or: The valuation of my liver, so too, there is an obligation to donate the valuation if one said: It is incumbent upon me to donate the valuation of my forearm or the valuation of my leg. But he did not intend to say a vow of assessments. Therefore, Rav Giddel teaches us that even in the case of one who vowed to donate the valuation of his forearm or leg, he did not speak in error but intended to donate the assessment.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מיטעא קא טעי דסבר כו׳] אבל דמי לא – כלומר לשום דמים לא מתכוין ולא ליתן דמיה קמ״ל:

אבל דמי לא קאמר – והלכך לא ליתיב דמי קמ״ל.

ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: התם [שם] הוא שאדם יודע שאין ערך לכלי ולכן גמר בליבו ואמר לשם דמים, אבל הכא [כאן] יש להניח כי מיטעא קטעי [טועה הוא], דסבר [שהוא סבור] כי היכי דאיכא [כמו שיש] ״ערך ראשי״ ו״ערך כבידי״, המחייבו, כפי ששנינו במשנה — איכא נמי [יש גם כן] ערך ידי וערך רגלי, ועל דעת כן נדר, ופטור. אבל דמי לא קאמר [אבל לתת דמים לא אמר בליבו], על כן קא משמע לן [משמיע לנו] רב גידל שגם כאן אין לחשוש לטעות, אלא כוונתו לתת דמים.

The Gemara answers: It was necessary for Rav Giddel to repeat that halakha with regard to one who vowed the valuation of his forearm or leg, lest you say this ruling is applicable only there, with regard to a vessel, as a person knows that there is no valuation for a vessel, and he therefore intended and said his vow for the sake of assessments. But here, with regard to his forearm or leg, he erred, as he thought that just as there is an obligation to donate the valuation in a case where one said: It is incumbent upon me to donate the valuation of my head, or: The valuation of my liver, so too, there is an obligation to donate the valuation if one said: It is incumbent upon me to donate the valuation of my forearm or the valuation of my leg. But he did not intend to say a vow of assessments. Therefore, Rav Giddel teaches us that even in the case of one who vowed to donate the valuation of his forearm or leg, he did not speak in error but intended to donate the assessment.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(20) עֵרֶךְ רֹאשִׁי וְעֵרֶךְ כְּבֵידִי נוֹתֵן עֵרֶךְ כּוּלּוֹ.: מ״טמַאי טַעְמָא נְפָשׁוֹת קָאָמַר רַחֲמָנָא.:

§ The mishna teaches that if one says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my head, or: The valuation of my liver, he gives the valuation of his entire self. The Gemara asks: What is the reason? The Gemara answers that the Merciful One states: “A valuation of living people” (Leviticus 27:2), which indicates that in the case of one who valuates an item upon which the soul is dependent and without which one will die, he must give the valuation of his entire self.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שנינו במשנה: ״ערך ראשי״ ו״ערך כבידי״ — נותן ערך כולו. ואומרים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ״בערכך נפשת״ (ויקרא כז, ב) קאמר רחמנא [אמרה התורה], ולמדים משם שהמעריך דבר שהנפש תלויה בו נותן את כל הערך.

§ The mishna teaches that if one says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my head, or: The valuation of my liver, he gives the valuation of his entire self. The Gemara asks: What is the reason? The Gemara answers that the Merciful One states: “A valuation of living people” (Leviticus 27:2), which indicates that in the case of one who valuates an item upon which the soul is dependent and without which one will die, he must give the valuation of his entire self.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(21) זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ כּוּ׳.: לְאֵתוֹיֵי מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה.:

The mishna further teaches that this is the principle: One who valuates an item upon which the soul is dependent and without which one will die gives the valuation of his entire self. The Gemara explains that the phrase: This is the principle, serves to include one who vowed to donate the valuation of his leg from the knee and above. Since one would die if his leg were severed above the knee, this is considered an item upon which the soul is dependent, and therefore he gives the valuation of his entire self.

מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לאתויי מן הארכובה ולמעלה – שאם אמר ערך רגלי עלי מן הארכובה ולמעלה נותן ערך כולו:

לאתויי מן הארכובה ולמעלה – וא״ת אמאי נקט מן הארכובה ולמעלה טפי מכל שאר י״ח טריפות וי״ל דאיכא רבותא בהאי טפי לאפוקי דר״ש דאמר (חולין דף מב:) יכולה היא ליכוות ולחיות.

שנינו במשנה: זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו. ואומרים: ״זה הכלל״ נאמר כאן כדי לאתויי [להביא] מי שהעריך את רגלו מן הארכובה (הברך) ולמעלה, שהואיל ואם נקטעה במקום זה אינו יכול לחיות, הרי זה דבר שהנשמה תלויה בו.

The mishna further teaches that this is the principle: One who valuates an item upon which the soul is dependent and without which one will die gives the valuation of his entire self. The Gemara explains that the phrase: This is the principle, serves to include one who vowed to donate the valuation of his leg from the knee and above. Since one would die if his leg were severed above the knee, this is considered an item upon which the soul is dependent, and therefore he gives the valuation of his entire self.

מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(22) חֲצִי עֶרְכִּי עָלַי נוֹתֵן כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן חֲצִי עֶרְכִּי עָלַי נוֹתֵן חֲצִי עֶרְכּוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לוֹקֶה וְנוֹתֵן עֵרֶךְ שָׁלֵם.

The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to donate half of my valuation, gives half of his valuation. The Sages taught in a baraita (Tosefta 3:3): One who says: It is incumbent upon me to donate half of my valuation, gives half of his valuation. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: He is flogged and must give his full valuation.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שנינו במשנה: אמר ״חצי ערכי עלי״ — נותן חצי ערכו. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: האומר ״חצי ערכי עלי״ — נותן חצי ערכו. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: לוקה ונותן ערך שלם.

The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to donate half of my valuation, gives half of his valuation. The Sages taught in a baraita (Tosefta 3:3): One who says: It is incumbent upon me to donate half of my valuation, gives half of his valuation. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: He is flogged and must give his full valuation.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(23) לוֹקֶה אַמַּאי א״ראָמַר רַב פָּפָּא לוֹקֶה בְּעֵרֶךְ שָׁלֵם מ״טמַאי טַעְמָא גְּזֵירָה חֲצִי עֶרְכִּי אַטּוּ עֵרֶךְ חֶצְיוֹ וְעֵרֶךְ חֶצְיוֹ הָוֵי דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ.:

The Gemara asks: Since he did not commit a sin, why is he flogged? Rav Pappa said in response: He is flogged, i.e., punished, in that he must donate his full valuation. What is the reason he needs to give his full valuation? A rabbinic decree was issued that one who says: It is incumbent upon me to donate half of my valuation, must give the value of his entire self, due to a concern that this case might become confused with the similar one of a person who vows to donate the valuation of half of himself. And the halakha in such a case is that he must give the value of his entire self, as the valuation of half of him is an item upon which the soul is dependent.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ותוהים: לוקה? אמאי [מדוע]? והרי לא חטא! אמר רב פפא: לוקה בכך שנותן ערך שלם, ומאי טעמא [מה טעם הדבר]? גזירה באומר ״חצי ערכי עלי״ אטו [משום] האומר שערך חציו עליו, שהיא לשון דומה, והרי ערך חציו הוי [הוא] דבר שהנשמה תלויה בו, וצריך לתת ערך כולו.

The Gemara asks: Since he did not commit a sin, why is he flogged? Rav Pappa said in response: He is flogged, i.e., punished, in that he must donate his full valuation. What is the reason he needs to give his full valuation? A rabbinic decree was issued that one who says: It is incumbent upon me to donate half of my valuation, must give the value of his entire self, due to a concern that this case might become confused with the similar one of a person who vows to donate the valuation of half of himself. And the halakha in such a case is that he must give the value of his entire self, as the valuation of half of him is an item upon which the soul is dependent.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(24) חֲצִי דָּמַי עָלַי נוֹתֵן כּוּ׳ דְּמֵי חֶצְיִי עָלַי נוֹתֵן דְּמֵי כּוּלּוֹ.: מ״טמַאי טַעְמָא.

The mishna further teaches that one who says: It is incumbent upon me to donate half of my assessment, gives half of his assessment. But one who says: It is incumbent upon me to donate the assessment of half of me, gives the assessment of his entire self, as one who takes a vow of assessment with regard to an item upon which the soul depends must give the assessment of his entire self. The Gemara asks: What is the reason? After all, it is only with regard to valuations that the Torah states: “A valuation of living people” (Leviticus 27:2), indicating that one who valuates an item upon which the soul depends must give the valuation of his entire self; but this is not stated with regard to assessments.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

עוד שנינו במשנה: אמר ״חצי דמי עלי״ — נותן חצי דמיו, ״דמי חציי עלי״ — נותן דמי כולו, שנדר דמי דבר שהנשמה תלויה בו. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? והלא דין זה נלמד מן הכתוב ״נפשות״ האמור בנדרי ערכין, ולא בנדרי דמים!

The mishna further teaches that one who says: It is incumbent upon me to donate half of my assessment, gives half of his assessment. But one who says: It is incumbent upon me to donate the assessment of half of me, gives the assessment of his entire self, as one who takes a vow of assessment with regard to an item upon which the soul depends must give the assessment of his entire self. The Gemara asks: What is the reason? After all, it is only with regard to valuations that the Torah states: “A valuation of living people” (Leviticus 27:2), indicating that one who valuates an item upon which the soul depends must give the valuation of his entire self; but this is not stated with regard to assessments.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(25) {ויקרא כ״ז:ב׳} נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשׁוֹת כְּתִיב.:

The Gemara answers that it is written: “When a man shall clearly utter a vow [neder] with regard to a valuation [be’erkekha] of living people” (Leviticus 27:2). The verse juxtaposes vows of assessment [neder] and valuations [erekh], thereby teaching that just as one who takes a vow of valuation with regard to an item upon which the soul depends must give the valuation of his entire self, so too, one who takes a vow of assessment with regard to an item upon which the soul is dependent must give the assessment of his entire self.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[מ״ט נדר בערכך כתיב כלומר כל שישנו בערכין ישנו בדמים דהיינו נדר]:

נדר בערכך – הוקשו נדרים לערכין.

ומשיבים: ״איש כי יפליא נדר בערכך נפשת״ (שם) כתיב [נאמר], ובכך הוקשו נדרי דמים לערכין לדין זה.

The Gemara answers that it is written: “When a man shall clearly utter a vow [neder] with regard to a valuation [be’erkekha] of living people” (Leviticus 27:2). The verse juxtaposes vows of assessment [neder] and valuations [erekh], thereby teaching that just as one who takes a vow of valuation with regard to an item upon which the soul depends must give the valuation of his entire self, so too, one who takes a vow of assessment with regard to an item upon which the soul is dependent must give the assessment of his entire self.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(26) זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ.: לְאֵתוֹיֵי מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה.

The mishna further teaches that this is the principle: One who takes a vow of assessment with regard to an item upon which the soul is dependent gives the assessment of his entire self. The Gemara explains that the phrase: This is the principle, serves to include one who vowed to donate the assessment of his leg from the knee and above. Since one would die if his leg were severed above the knee, this is an item upon which the soul depends, and therefore he gives the assessment of his entire self.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ועוד שנינו במשנה: זה הכלל, הנודר דמי דבר שהנשמה תלויה בו — נותן דמי כולו. ואומרים: לשון ״זה הכלל״ לאתויי [להביא] שהנודר דמי הרגל מן הארכובה ולמעלה, שיתן דמי כולו, כפי שהסברנו לענין ערכין.

The mishna further teaches that this is the principle: One who takes a vow of assessment with regard to an item upon which the soul is dependent gives the assessment of his entire self. The Gemara explains that the phrase: This is the principle, serves to include one who vowed to donate the assessment of his leg from the knee and above. Since one would die if his leg were severed above the knee, this is an item upon which the soul depends, and therefore he gives the assessment of his entire self.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(27) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַמַּעֲרִיךְ חֲצִי עֵרֶךְ כְּלִי ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נוֹתֵן דָּמָיו וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא אָמַר כְּלוּם רָבָא חֲלַשׁ עוּל לְגַבֵּיהּ אַבָּיֵי וְרַבָּנַן וְיָתְבִי וְקָאָמְרִי בִּשְׁלָמָא ר״מרַבִּי מֵאִיר קָסָבַר אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה לָא שְׁנָא כּוּלּוֹ ול״שוְלָא שְׁנָא חֶצְיוֹ.

§ The Sages taught in a baraita: With regard to one who valuates in order to donate half the valuation of a vessel, Rabbi Meir says: He gives half the assessment of the vessel, and the Rabbis say: He has not said anything. The Gemara relates: Rava became sick, and Abaye and other Sages came to visit him. As they were sitting and talking, they said: Granted that Rabbi Meir holds that a person does not utter a statement for naught, and therefore there is no difference whether one vowed to donate the entire valuation of a vessel, and there is no difference whether one vowed to donate half its valuation; in either case he must have intended to donate the assessment, as there is no valuation with regard to vessels.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וחכ״א לא אמר כלום – כשהעריך חצי כלי אבל העריך כלי שלם נותן את דמיו:

ל״ש כולו ול״ש חציו – ואשמועינן בחציו וכ״ש בכולו דאע״ג דלאו אורחא לאינדובי חצי דמי כלי אפ״ה יהיב וכ״ש כולו.

ת״ר המעריך חצי ערך כלי ר״מ אומר נותן דמיו – ה״ג ברוב הספרים ולא נראה דא״כ מאי קאמר בסמוך פלגיה לאו אורחיה לאינדובי ואמאי אין דרך להתנדב חצי שוייה של כלי לכך נראה לר״י דה״ג המעריך ערך חצי כלי והשתא ניחא דאמר פלגיה לאו אורחיה לאינדובי דחצי כלי אין שוה כלום ומשום הכי קאמר פלגיה לאו אורחיה לאינדובי.

ד תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: המעריך חצי ערך כלי, שאמר: ״חצי ערך כלי זה עלי״ — ר׳ מאיר אומר: נותן חצי דמיו של הכלי, וחכמים אומרים: לא אמר כלום. מסופר, רבא חלש [חלה], עול לגביה [נכנסו אצלו] לבקרו אביי ורבנן [וחכמים], ויתבי וקאמרי [והיו יושבים ואומרים]: בשלמא [נניח, מובן הדבר לשיטת] ר׳ מאיר, קסבר [שהוא סבור]: אין אדם מוציא דבריו לבטלה, ולכן לא שנא [לא שונה] דין המעריך כולו (כל הכלי), ולא שנא [ולא שונה] דין המעריך חציו, ובכל מקרה התכוון לתת את דמיו.

§ The Sages taught in a baraita: With regard to one who valuates in order to donate half the valuation of a vessel, Rabbi Meir says: He gives half the assessment of the vessel, and the Rabbis say: He has not said anything. The Gemara relates: Rava became sick, and Abaye and other Sages came to visit him. As they were sitting and talking, they said: Granted that Rabbi Meir holds that a person does not utter a statement for naught, and therefore there is no difference whether one vowed to donate the entire valuation of a vessel, and there is no difference whether one vowed to donate half its valuation; in either case he must have intended to donate the assessment, as there is no valuation with regard to vessels.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(28) אֶלָּא רַבָּנַן מַאי קָסָבְרִי אִי אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה אפי׳אֲפִילּוּ כּוּלּוֹ נָמֵי וְאִי אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה אפי׳אֲפִילּוּ חֶצְיוֹ נָמֵי.

But with regard to the Rabbis in the baraita, what do they hold? If they maintain that a person utters a statement for naught, then even if one vowed to donate the entire valuation of a vessel, he should be exempt and the Rabbis should disagree with regard to that case. And if the Rabbis maintain that a person does not utter a statement for naught, then even one who vowed to donate half the valuation of a vessel should be obligated to give half of the assessment.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אפי׳ כולו נמי – אפי׳ אמר ערך כלי זה עלי ליפטר.

אלא רבנן מאי קסברי [חכמים מה הם סבורים]? אי [אם] סבורים הם שאדם מוציא דבריו לבטלה — אפילו אם נדר ערך כולו נמי [גם כן] יהיה פטור, ולאו דווקא במקרה שנחלקו בו, של המעריך חצי כלי, ואי [ואם] סבורים הם כר׳ מאיר שאין אדם מוציא דבריו לבטלה — אפילו נדר ערך חציו נמי [גם כן] יתחייב לתת חצי דמיו!

But with regard to the Rabbis in the baraita, what do they hold? If they maintain that a person utters a statement for naught, then even if one vowed to donate the entire valuation of a vessel, he should be exempt and the Rabbis should disagree with regard to that case. And if the Rabbis maintain that a person does not utter a statement for naught, then even one who vowed to donate half the valuation of a vessel should be obligated to give half of the assessment.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(29) אֲמַר לְהוּ (רָבָא וְאַבָּיֵי) רַבָּנַן דְּהָכָא כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר סָבְרִי לַהּ וְסָבְרִי לַהּ כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי לַהּ כר׳כְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר אֵין אָדָם מוֹצִיא דְּבָרָיו לְבַטָּלָה.

Rava and Abaye said to the Sages in response: The Rabbis here in the baraita hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir, but they also hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Rava and Abaye elaborated: They hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that a person does not utter a statement for naught, and therefore one who vows to donate the valuation of a vessel must give its assessment.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[סברי לה כר״מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה היכא דהתנדב כדרך המתנדבים דהעריך כולו פלגיה לאו אורחא לאינדובי הלכך לא אמר כלום דסבר לה כר׳ שמעון]:

סברי לה כר״מ – ומש״ה לא פליג בכולו.

אמר להו [להם] רבא ואביי: רבנן דהכא [חכמים של כאן, של ברייתא זו] כר׳ מאיר סברי לה [סבורים הם], וסברי לה [וסבורים הם] גם כשיטת ר׳ שמעון. ומפרטים: סברי לה [סבורים הם] כדעת ר׳ מאיר, שאמר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה, ולכן אם היה נודר ערך כל הכלי כוונתו היתה לדמיו, ויתן דמי כולו,

Rava and Abaye said to the Sages in response: The Rabbis here in the baraita hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir, but they also hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Rava and Abaye elaborated: They hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that a person does not utter a statement for naught, and therefore one who vows to donate the valuation of a vessel must give its assessment.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(30) וְסָבְרִי לַהּ כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים כּוּלֵּיהּ אוֹרְחֵיהּ לְאִיתְנַדּוֹבֵי פַּלְגֵיהּ לָאו אוֹרְחֵיהּ לְאִיתְנַדּוֹבֵי.:

And they also hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to one who consecrated an item for a purpose for which it was unsuited, e.g., if one sought to bring a barley meal offering even though meal offerings may be brought only from wheat (see Menaḥot 103a). Rabbi Shimon says he is exempt from any obligation, as this person did not donate in the manner typical of donors. So too, with regard to one who vows to donate the valuation of a vessel, it is the typical manner for one to donate an entire vessel, and therefore one who does so is obligated to donate the assessment of the vessel. But it is not the typical manner for one to donate half a vessel, and therefore one who vows in this manner has not said anything and is exempt.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ר״ש פוטר האומר הרי עלי מנחה מן השעורין בפ״ב דמנחות (דף קג.).

וסברי לה [ואולם סבורים הם] גם כר׳ שמעון, שאמר כי האומר: ״הרי עלי מנחה מן השעורים״ (ואין מתנדבים מנחה של שעורים) — פטור מלהביא מנחה של חיטים, מפני שלא התנדב כדרך המתנדבים; ואף לענייננו, כוליה אורחיה לאיתנדובי [כולו, כלי שלם, דרכו של אדם להתנדב], ולכן מתחייב בדמיו, פלגיה לאו אורחיה לאיתנדובי [חציו של כלי אין דרכו של אדם להתנדב], ולכן פטור לגמרי.

And they also hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to one who consecrated an item for a purpose for which it was unsuited, e.g., if one sought to bring a barley meal offering even though meal offerings may be brought only from wheat (see Menaḥot 103a). Rabbi Shimon says he is exempt from any obligation, as this person did not donate in the manner typical of donors. So too, with regard to one who vows to donate the valuation of a vessel, it is the typical manner for one to donate an entire vessel, and therefore one who does so is obligated to donate the assessment of the vessel. But it is not the typical manner for one to donate half a vessel, and therefore one who vows in this manner has not said anything and is exempt.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(31) הָאוֹמֵר עֶרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עלי וּמֵת הַנּוֹדֵר כּוּ׳.: מַאי נִיהוּ שֶׁעָמַד בַּדִּין.

§ The mishna teaches that if one said: It is incumbent upon me to donate the valuation of so-and-so, and both the one who vowed and the object of the vow die, the heirs of the one who vowed must give his valuation to the Temple treasury. The Gemara asks: What is the specific case to which the mishna is referring? It must be referring to a case where he stood in judgment, and the court obligated him to donate his valuation before he died. The court’s ruling is considered like a financial obligation written in a document, and therefore the heirs of the one who vowed are required to pay his valuation.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאי ניהו – האומר ערכו של פלוני עלי [ומת הנודר והנידר. אמאי יתנו היורשין בשעמד בדין המעריך קודם שמת]:

מאי ניהו שעמד בדין – כלומר מתני׳ דקתני יתנו היורשין היכי מיתוקמא בע״כ כשעמד בדין קודם מותו כדאוקמא לרישא ואמאי הדר קתני לה.

ה שנינו במשנה: האומר ״ערכו של פלוני עלי״, ומת הנודר והנידר — יתנו היורשין. ושואלים: מאי ניהו [מה הוא, באיזה מקרה מדובר] — שעמד בדין, כפי שהעמדנו את תחילת המשנה, שהאומר ״ערכי עלי ומת״ — יתנו היורשים, מפני שההעמדה בדין מטילה שעבוד על נכסיו.

§ The mishna teaches that if one said: It is incumbent upon me to donate the valuation of so-and-so, and both the one who vowed and the object of the vow die, the heirs of the one who vowed must give his valuation to the Temple treasury. The Gemara asks: What is the specific case to which the mishna is referring? It must be referring to a case where he stood in judgment, and the court obligated him to donate his valuation before he died. The court’s ruling is considered like a financial obligation written in a document, and therefore the heirs of the one who vowed are required to pay his valuation.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(32) הַיְינוּ הָךְ סֵיפָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ דָּמָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עָלָיו וּמֵת הַנּוֹדֵר יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים

If so, this clause in the mishna is identical to that previous clause in the mishna, which states that if one said: It is incumbent upon me to donate my valuation, and he dies, his heirs must give his valuation to the Temple treasury. Since it was explained that the earlier clause is also dealing with a case where he stood in judgment, for what purpose was this halakha repeated in the mishna? The Gemara answers: It was necessary to repeat this halakha in order to teach the latter clause of the mishna: With regard to one who says it is incumbent upon him to donate the assessment of so-and-so, and the one who vowed dies, his heirs must give his assessment to the Temple treasury.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

היינו הך – בשמעתין דלעיל אמר ערכי עלי ומת יתנו היורשין ואוקימנא כשעמד בדין:

ואולם אם כן, היינו הך [הרי הוא אותו דבר], ולמה הוצרך התנא לחזור על דבריו? ומשיבים: סיפא איצטריך ליה [סופה של ההלכה הזו הוצרך לו], ששנינו כי האומר: ״דמיו של פלוני עליו (עלי)״ומת הנודר — יתנו היורשים.

If so, this clause in the mishna is identical to that previous clause in the mishna, which states that if one said: It is incumbent upon me to donate my valuation, and he dies, his heirs must give his valuation to the Temple treasury. Since it was explained that the earlier clause is also dealing with a case where he stood in judgment, for what purpose was this halakha repeated in the mishna? The Gemara answers: It was necessary to repeat this halakha in order to teach the latter clause of the mishna: With regard to one who says it is incumbent upon him to donate the assessment of so-and-so, and the one who vowed dies, his heirs must give his assessment to the Temple treasury.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערכין כ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ערכין כ., עין משפט נר מצוה ערכין כ., מיוחס לר׳ גרשום ערכין כ., הערוך על סדר הש"ס ערכין כ., רש"י ערכין כ., תוספות ערכין כ., פירוש הרב שטיינזלץ ערכין כ., אסופת מאמרים ערכין כ.

Arakhin 20a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Arakhin 20a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Arakhin 20a, Attributed to R. Gershom Arakhin 20a, Collected from HeArukh Arakhin 20a, Rashi Arakhin 20a, Tosafot Arakhin 20a, Steinsaltz Commentary Arakhin 20a, Collected Articles Arakhin 20a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון