Zevachim 38a – זבחים לח.‏ – Shas HaMeforash

(1)

הָתָם חַד קְרָא כּוּלֵּיהּ לְגוּפֵיהּ וְחַד לִסְכָכָה אֲתַאי הִלְכְתָא וּגְרַעְתַּהּ לִשְׁלִישִׁית וְאוֹקֵימְתַּהּ אַטֶּפַח.

The Gemara answers: There, one of the five indicated by the verse is needed entirely for the mitzva itself, i.e., to teach the basic halakha that one must dwell in a sukka. And another one of the five is needed to teach that a sukka, as is indicated by its name, must have a covering [sekhakha]. Accordingly, there are three left, alluding to the requirement that a sukka must have three walls. The Gemara adds that the halakha transmitted to Moses from Sinai comes and reduces the size of the third wall, teaching that it need not be complete, and sets its minimum length at only one handbreadth.

הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך טהר

טהר – ^א(יומא יד זבחים לח) והא תנן (יומא נח:) הזה על טהרו של מזבח ז׳ פעמים מאי לאו אפלגי׳ דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגא דיומא כלומר כמו שקורים ב״א חציו של יום טיהרא כך קורין לחציו של מזבח טיהרא תרגום והיית ממשש בצהרים בטיהרא אמר רבה ב״ר שילא לא אגילויא דמזבח דכתיב וכעצם השמים לטוהר פי׳ מקום נקי שנראה ונתגלה זהבו שאין שם עיכולי קטרת בשמים נקיים ואין בהן עבים. (יבמות פ:) אמר אביי כל המטיל מים ואין עושה כיפה ממאי הוי דאפיא אימיה בטיהרא ושתיה שכרא מרחא. (נזיר לא) אביי אמר מאי סלקא דעתיך דקאים בצפרא לא הכא במאי עסיקנן דקאים בטיהרא (חולין ס) שרגא בטיהרא למאי מהניא. רוח צח שפיים תרגום רוח טיהרין (מנחות נז) התחתונה אינה צריכה כל עיקר שמונח׳ על טהרו של שלחן.

ערך נגד

נגד – ^ב(פסחים נב.) שמתי׳ א״ל ניגדיניה מר נגודי א״ל דעדיפא מיניה עבדי׳ לי׳ כלומר השמתא עדיפא מן המלקות דבמערבא מימנו אנגדא דבי רב ולא מימנו אשמתא פי׳ מתקבצין אצל הרב ואין מלקין עד שיסכימו בהכאתו ולא מימנו אשמתא למה שלא תהיה שמתא אלא על דבר חמור ובדבר חמור אין חולקין כבוד לרב לפיכך השמתא עדיפא. א״ד נגדי כולי א״ל דטבא ליה עבדי ליה המלקות קלה היא מן השמתא. (יומא טו.) מחוי רב יהודה כמנגדנא פי׳ ר״ח ז״ל במכה שמעלה ידו ומורידה וכל הכאה במקום אחד הוא ואני קבלתי מר׳ משה הדרשן מעיר נבורנא כך ואקשינן ולא מצינו דמים חציין למעלה וחציין למטה. והתנן (זבחים לח) הזה ממנו מדם הפר אחד למעלה וז׳ למטה ושנינן כמצליף מאי כמצליף מחוי רב יהודה כמנגדנא וכך הם שבע למטה שראש הרצועה מגיע תחלה למטה ואח״כ למעלה כך זה שבע הזאות של מטה מזה מלמטה ועולה למעלה וא׳ של מעלה מזה מלמעלה למטה וכולן במקום א׳ הן. (ברכות נה) חלמא בישא קשי מנגדנא פי׳ ממלקות כלו׳ יותר שובר לבו. (כתובות לג) דאמר מר אלמלא נגדוהי לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא. (יבמות נב) (קידושין יג) רב מנגד מאן דמקדש בשוקא ומאן דמקדש בביאה וכו׳.

ערך נס

נס – ^ג(זבחים לח) נומי ר׳ שמעון בדבר שדרכו להיאכל (יבמות קכב) ממיתי לו כן הדברים (גיטין סו:) א״ר יוסי נמינו לשליח אף אנו מקובלים וכו׳ (א״ב ענין אמר ונאם. ואות אלף מובלעת ובעזרא לארתחששתא מלכא כנמא פירוש כאשר נאמר).

ערך פרת

פרת – ^ד(חולין נח.) היכא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא דאפילו נמי לגוים לא מזדבן (זבחים לח) מוריד הקרביים למטה ומדיחן היכי לעביד נקרבינהו בפרתיהו הקריבהו נא לפחתך (סנהדרין סז:) לבתר הכי דם מי הוא פי׳ מי חזית להתם דם ופרש (א״ב תרגום ירושלמי בפסוק כפר לעמך ישראל ומן יד נפקין ינחיל דמורנין מגו פרתא דעגלתא פי׳ פרש).

ערך צק

צק – ^ה(זבחים לח) היוצק והבולל (סנהדרין צב:) יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע פי׳ משום דהוה מלך לא בעא למימר ליה בלשון גנאי אלא בלשון כבוד (בסוף ידים) אמרו צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם מטהרין את הנצוק. כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים עיין בערך זף ובערך סלד. (עבודה זרה נו:) ש״מ נצוק חבור פי׳ יש שני כלים א׳ למעלה שמציק לכלי שלמטה ושלמעלה טהור ושלמטה יש בו יין נסך ואותו יין שבין כלי לכלי קורין נצוק על שם יציקה ונצוק משעה שמתחיל להציק מכלי אל כלי אינו פוסק עד שירד כולו הנצוק והקטפרס ומשקה טופח עיין בערך טפח.

א. [לויטער.]

ב. [שלאגן.]

ג. [שפרעכען.]

ד. [מיסע, קאטה.]

ה. [גיסען.]

התם דל חד לגופיה – פש להו ארבע.

וחד לסכך – מאחר שהתחיל לפרש תבניתה פירש סכך עם דפנותיה פשו תלת.

אתאי הילכתא – שנאמרה למשה מסיני וגרעתה לשלישית כך נאמרה הלכה שהשלישית דייה בטפח היינו דתנן שתים כהלכתן שלישית אפי׳ טפח.

התם חד קרא כוליה לגופיה – לא דמי לקרנות דדרשינן תחילות דקרנות משמע מניינא אבל סוכות לא משמע מניין דפנות אלא משמע שתי סוכות הלכך אין לנו לדרוש תחילות וצ״ע גבי אלהים (סנהדרין דף ג:) דמשמע נמי מניין ולא דרשינן תחילות.

ומשיבים: התם חד קרא כוליה לגופיה [שם מקרא אחד כולו לגופו] לעצם הענין שצריך לשבת בסוכה, וחד [ומקרא אחד] בא ללמד שתהא שם סככה, שיש צורך שיהיה סיכוך לסוכה, ונמצא שנשארו רמזים עבור שלוש דפנות. ולגוף ההלכה, מעירים: אתאי הלכתא [באה ההלכה למשה מסיני] וגרעתה את הדופן השלישית, שאינה צריכה להיות דופן שלמה, ואוקימתה [והעמידה אותה] על טפח בלבד.

The Gemara answers: There, one of the five indicated by the verse is needed entirely for the mitzva itself, i.e., to teach the basic halakha that one must dwell in a sukka. And another one of the five is needed to teach that a sukka, as is indicated by its name, must have a covering [sekhakha]. Accordingly, there are three left, alluding to the requirement that a sukka must have three walls. The Gemara adds that the halakha transmitted to Moses from Sinai comes and reduces the size of the third wall, teaching that it need not be complete, and sets its minimum length at only one handbreadth.

הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) אֶלָּא מֵעַתָּה {ויקרא י״ב:ה׳} וְטָמְאָה שְׁבוּעַיִם שִׁבְעִים אַהֲנִי קְרָא וְאַהֲנַי מָסוֹרֶת אַרְבְּעִים וּתְרֵין בָּעֲיָא לְמֵיתַב.

The Gemara raises yet another objection: If that is so, that both the vocalized and the consonantal texts are taken into account, consider the case of a woman who gives birth to a female child. Concerning this woman the verse states: “But if she bear a female child, then she shall be impure two weeks [shevu’ayim], as in her menstruation” (Leviticus 12:5). The way that the word is written allows it to be read as shivim, seventy. Why not say that the vocalized text of the Torah is effective, teaching us that the woman is ritually impure for fourteen days, and the consonantal text is also effective, teaching us that she is impure for seventy days, and, therefore, she should be required to sit in a state of ritual impurity for forty-two days, which is the halfway point between fourteen and seventy days?

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וטמאה שבועים שבעים – כתיב נימא נמי אהני מסורת לטפויי פלגא דתוספ׳ שבעים על שבועיים ואהני מקרא לבצורי פלגא נמצאת מוסיף על שבועי׳ כ״ח חציו של נ״ו.

בעי׳ למיתב – ימי טומאה יולדת נקבה.

ארבעין ותרתין – חצי שבעים וחצי ארבעה עשר.

ומקשים ממקור נוסף: אלא מעתה, שמועיל המקרא ומועילה המסורת, מה שנאמר ביולדת נקבה ״וטמאה שבעים כנדתה״ (ויקרא יב, ה) שהם ארבעה עשר יום, ולפי הכתיב אפשר לקרוא ״שבעים״ ימים, נאמר גם כן: אהני קרא [הועיל המקרא] שטמאה ארבעה עשר יום, ואהני [ומועילה] המסורת שטמאה שבעים יום, וכשנחלק את ההפרש ביניהם, שהוא חמשים וששה יום, נמצא שארבעים ותרין [ושנים] ימים בעיא למיתב [צריכה לשבת] בטומאה!

The Gemara raises yet another objection: If that is so, that both the vocalized and the consonantal texts are taken into account, consider the case of a woman who gives birth to a female child. Concerning this woman the verse states: “But if she bear a female child, then she shall be impure two weeks [shevu’ayim], as in her menstruation” (Leviticus 12:5). The way that the word is written allows it to be read as shivim, seventy. Why not say that the vocalized text of the Torah is effective, teaching us that the woman is ritually impure for fourteen days, and the consonantal text is also effective, teaching us that she is impure for seventy days, and, therefore, she should be required to sit in a state of ritual impurity for forty-two days, which is the halfway point between fourteen and seventy days?

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) שָׁאנֵי הָתָם דכתי׳דִּכְתִיב {ויקרא י״ב:ה׳} כְּנִדָּתָהּ.

The Gemara answers: There it is different, and the consonantal text is disregarded entirely, as it is written: “As in her menstruation,” and a menstruating woman is impure for one week. Evidently, the verse is speaking in terms of weeks, and is not alluding to the number seventy at all.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שאני התם דכתיב כנדתה – משמע שלא ירד הכתוב למנין ימים אלא למנין שבועות שהנדה שבוע אחת והיולדת שבועים שאם אתה אומר שבעים הפלגת מתורת נדה הרבה אבל כשאתה אומר שבועים קרבת׳ לתורת נדה.

דכתיב כנדתה – פי׳ כשיעור נדתה יש לך להוסיף אנקבה יותר מן הזכר ובפ׳ קמא דסנהדרין (סנהדרין ד.) לא מייתי ליה להאי כנדתה.

ומשיבים: שאני התם [שונה שם] שאין מתחשבים במסורת, אלא מניחים שאין מדובר בכתוב אלא על שבועות, משום דכתיב [שנאמר] שם: ״כנדתה״ כלומר, כימי נידתה, והם שבוע ימים.

The Gemara answers: There it is different, and the consonantal text is disregarded entirely, as it is written: “As in her menstruation,” and a menstruating woman is impure for one week. Evidently, the verse is speaking in terms of weeks, and is not alluding to the number seventy at all.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא {ויקרא ד׳:כ״ו} {ויקרא ד׳:ל״א} {ויקרא ד׳:ל״ה} וְכִפֶּר וְכִפֶּר וְכִפֶּר מִפְּנֵי הַדִּין.

§ The Gemara further analyzes the opinion of Beit Hillel that even in the case of a sin offering, if the priest placed the blood on the altar with one placement, he facilitated atonement. And a tanna cites proof for this from here, as it was taught in a baraita: The verse states with regard to the sin offering brought by a king: “And the priest shall make atonement for him” (Leviticus 4:26), and with regard to the goat brought as a sin offering by an ordinary person: “And the priest shall make atonement for him” (Leviticus 4:31), and with regard to the sheep brought as a sin offering by an ordinary person: “And the priest shall make atonement for him” (Leviticus 4:35). The repetition of this term is due to a logical inference.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ותנא – דמתני׳ לא מייתי להא דב״ה כרב הונא אלא מהכא.

וכפר וכפר וכפר – בשעיר נשיא ושעירה וכשבה שכולן על המזבח החיצון.

מפני הדין – שחזר חלילה ומלמד על החטאת החיצונה שכל מתנותיה מעכבות לכך נאמרו אלו להכשיר אם חיסר.

א ועוד בטעמם של בית הלל, שחטאת שנתנה מתנה אחת כיפר, מעירים: ותנא מייתי לה מהכא [והתנא מביא ראיה לדבר הזה מכאן], וכפי ששנינו בברייתא: נאמר בחטאת החיצונה שלוש פעמים: ״וכפר עליו הכהן״ (ויקרא ד, כו) ״וכפר״ (ויקרא ד, לא) ״וכפר״ (ויקרא ד, לה) בשעיר נשיא, בשעירה ובכשבה, ללמד שכיפר גם אם לא נתן שלוש מתוך ארבע מתנות הדם שבחטאת. וצריך כתובים אלה מפני הדין כלומר, מפני שמן הסברה היה אפשר להגיע למסקנה אחרת,

§ The Gemara further analyzes the opinion of Beit Hillel that even in the case of a sin offering, if the priest placed the blood on the altar with one placement, he facilitated atonement. And a tanna cites proof for this from here, as it was taught in a baraita: The verse states with regard to the sin offering brought by a king: “And the priest shall make atonement for him” (Leviticus 4:26), and with regard to the goat brought as a sin offering by an ordinary person: “And the priest shall make atonement for him” (Leviticus 4:31), and with regard to the sheep brought as a sin offering by an ordinary person: “And the priest shall make atonement for him” (Leviticus 4:35). The repetition of this term is due to a logical inference.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא נֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַטָּה וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַעְלָה מָה מַתַּן דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת כִּיפֵּר אַף דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת כִּיפֵּר.

As one might have thought to say: Could this not be derived through logical inference as follows: It is stated that blood is placed below the red line, and it is stated that blood is placed above the red line. Just as with regard to the blood concerning which it is stated that it is placed below the red line, when the priest placed it on the altar with one placement he facilitated atonement, so too, with regard to the blood concerning which it is stated that it is placed above the red line, when the priest placed it on the altar with one placement he facilitated atonement.

רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והלא דין הוא – להכשירה במתנה אחת וקרא למה לי.

נאמרו דמים למטה – מחוט הסיקרא כל הדמים חוץ מחטאת ונאמרו דמים למעלה מחוט הסיקרא חטאת מה תחתונים כפר במתנה אחת דכתיב ודם זבחיך ישפך ומיהו חטאת מהאי קרא לא יליף דלא שייכי ביה לשון שפיכה כי אם זריקה שהיא במתנת אצבע אלא בבנין אב למד מן התחתונים דאף הוא כפר במתנה אחת.

רש״י ד״ה נאמרו דמים וכו׳ דכתיב ודם זבחיך. עיין לעיל דף לו ע״ב תוס׳ ד״ה מנין:

שיכול היית לומר, והלא דין וסברה הוא: נאמרו דמים למטה בשאר קרבנות (כגון עולה ושלמים) הניתנים בחציו התחתון של המזבח, ונאמרו דמים למעלה בחטאת, שדמה ניתן על קרנות המזבח למעלה, מה מתן דמים האמורים למטה אם נתנן במתנה אחת — כיפר בכך, אף דמים האמורים למעלה שנתנן במתנה אחת — כיפר.

As one might have thought to say: Could this not be derived through logical inference as follows: It is stated that blood is placed below the red line, and it is stated that blood is placed above the red line. Just as with regard to the blood concerning which it is stated that it is placed below the red line, when the priest placed it on the altar with one placement he facilitated atonement, so too, with regard to the blood concerning which it is stated that it is placed above the red line, when the priest placed it on the altar with one placement he facilitated atonement.

רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ נֶאֶמְרוּ דָּמִים בִּפְנִים וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים בַּחוּץ מָה דָּמִים הָאֲמוּרִים בִּפְנִים חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם אַף דָּמִים הָאֲמוּרִין בַּחוּץ חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.

Or perhaps, go this way, turning away from the previous explanation and toward this explanation: It is stated that blood is presented on the inner altar, i.e., with regard to a sin offering of the community or of the High Priest; the blood of these offerings is sprinkled on the incense altar that is inside the Sanctuary. And it is stated that blood is presented on the external altar, i.e., with regard to the sin offering of an ordinary person, which is offered on the outer altar that is in the courtyard. Just as with regard to the blood concerning which it is stated that it is presented on the inner altar, if the priest omitted one of the placements he has done nothing, i.e., the offering is not valid, so too, with regard to the blood concerning which it is stated that it is presented on the external altar, if the priest omitted one of the placements he has done nothing.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בפנים – בחטאות הפנימיות.

בחוץ – בחטאות החיצונות.

לא עשה ולא כלום – בפירקין ילפינן לה.

ואפשר לומר אחרת, או כלך [לך] לדרך זו, ואמור להיפך: נאמרו דמים בפנים (בחטאות הפנימיות) ונאמרו דמים בחוץ (בחטאת חיצונה), מה דמים האמורים בפנים אם חיסר אחת מן המתנות — לא עשה ולא כלום, אף דמים האמורין בחוץ אם חיסר אחת מן המתנות — לא עשה ולא כלום!

Or perhaps, go this way, turning away from the previous explanation and toward this explanation: It is stated that blood is presented on the inner altar, i.e., with regard to a sin offering of the community or of the High Priest; the blood of these offerings is sprinkled on the incense altar that is inside the Sanctuary. And it is stated that blood is presented on the external altar, i.e., with regard to the sin offering of an ordinary person, which is offered on the outer altar that is in the courtyard. Just as with regard to the blood concerning which it is stated that it is presented on the inner altar, if the priest omitted one of the placements he has done nothing, i.e., the offering is not valid, so too, with regard to the blood concerning which it is stated that it is presented on the external altar, if the priest omitted one of the placements he has done nothing.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה דָּנִין חוּץ מִחוּץ וְאֵין דָּנִין חוּץ מִבִּפְנִים אוֹ כַּלֵּךְ לְדֶרֶךְ זוֹ דָּנִין חַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת מֵחַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת וְאַל יוֹכִיחַ חוּץ שֶׁאֵין חַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת.

The Gemara analyzes the two possibilities: Let us see to which of the two cases the blood of an animal sin offering is more similar. It can be claimed: We derive a halakha stated with regard to the external altar from a halakha stated with regard to the external altar, but we do not derive a halakha stated with regard to the external altar from a halakha stated with regard to the inner altar. Or, go this way: We derive a halakha stated with regard to a sin offering whose blood is to be placed on the four corners of the altar from a halakha stated with regard to a sin offering whose blood is to be placed on the four corners of the altar. But a sin offering consisting of a bird, which is not a sin offering whose blood is to be placed on the four corners of the altar, cannot serve as proof to the halakha concerning an animal sin offering, whose blood is to be placed on the four corners of the altar.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

חוץ מחוץ – חטאת מעולה.

דנין חטאת – החיצונה שהיא חטאת וכתיב בה ארבע קרנות כמו שאמרנו למעלה קרנת קרנת קרנות מחטאת הפנימית שהיא חטאת ונאמרו בה ארבע קרנות כדלקמן למעלה הוא אומר קרן קרנות בפר כהן משיח הרי שתים למטה הוא אומר בפר העדה קרן קרנות ארבע.

ולא יוכיח חוץ – דשאר דמים חוץ ולא נאמר בהן קרנות.

דנין חטאת וארבע קרנות – תימה דאפילו חוץ מפנים בעי למילף משום חטאת וארבע קרנות כל שכן פנים מבפנים ולקמן מצריך קרא לכל הפנימים דמעכבי ולא ילפי מהדדי דדריש לפר זה הפר כהן המשיח להקישו לפר העלם דבר של ציבור לומר דמעכבי וביום הכפורים צריך קרא.

הואיל ויש לנו שתי אפשרויות סותרות, נראה למי דומה יותר. מצד אחד דנין חוץ מחוץ כלומר, חטאת חיצונה, משאר זבחים שדמם ניתן על המזבח החיצון, ואין דנין חטאת שבחוץ מחטאת שבפנים. או מצד אחר, כלך [לך] לדרך זו: דנין חטאת ויש בה מתן ארבע קרנות שבחוץ, מחטאת וארבע קרנות שבפנים, ואל יוכיח קרבן הנעשה בחוץ, שאין הוא חטאת ואין בו מתן ארבע קרנות!

The Gemara analyzes the two possibilities: Let us see to which of the two cases the blood of an animal sin offering is more similar. It can be claimed: We derive a halakha stated with regard to the external altar from a halakha stated with regard to the external altar, but we do not derive a halakha stated with regard to the external altar from a halakha stated with regard to the inner altar. Or, go this way: We derive a halakha stated with regard to a sin offering whose blood is to be placed on the four corners of the altar from a halakha stated with regard to a sin offering whose blood is to be placed on the four corners of the altar. But a sin offering consisting of a bird, which is not a sin offering whose blood is to be placed on the four corners of the altar, cannot serve as proof to the halakha concerning an animal sin offering, whose blood is to be placed on the four corners of the altar.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֶּר וְכִפֶּר וְכִפֶּר (מִפְּנֵי הַדִּין) וְכִפֶּר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שָׁלֹשׁ וְכִפֶּר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שְׁתַּיִם וְכִפֶּר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא אַחַת.

Since both of the above inferences are reasonable, neither can serve as the source of the halakha. Therefore, the verse states: “And the priest shall make atonement,” “And the priest shall make atonement,” “And the priest shall make atonement,” for a total of three times. The verses are interpreted as follows: “And the priest shall make atonement,” even if he placed only three placements. Subsequently: “And the priest shall make atonement,” even if he placed only two placements, and then: “And the priest shall make atonement,” even if he placed only one placement. This interpretation is the source of Beit Hillel’s opinion.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וכיוון שאין להכריע מצד הסברה, יש ללמוד מריבוי הכתובים — תלמוד לומר: ״וכפר״ ״וכפר״ ״וכפר״, שלוש פעמים בחטאת החיצונה: ״וכפר״ — אף על פי שלא נתן אלא שלש הרי זה כיפר, ויצא ידי חובתו. ״וכפר״ — אף על פי שלא נתן אלא שתים, ״וכפר״ — אף על פי שלא נתן אלא אחת.

Since both of the above inferences are reasonable, neither can serve as the source of the halakha. Therefore, the verse states: “And the priest shall make atonement,” “And the priest shall make atonement,” “And the priest shall make atonement,” for a total of three times. The verses are interpreted as follows: “And the priest shall make atonement,” even if he placed only three placements. Subsequently: “And the priest shall make atonement,” even if he placed only two placements, and then: “And the priest shall make atonement,” even if he placed only one placement. This interpretation is the source of Beit Hillel’s opinion.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ אָמַר רָבָא בַּר אַדָּא מָרִי אַסְבְּרַהּ לִי אָמַר קְרָא וְכִפֶּר וְנִסְלַח זוֹ הִיא כַּפָּרָה זוֹ הִיא סְלִיחָה.

The Gemara challenges: But each of these verses is necessary for itself, to teach that atonement is achieved for each of the sins through its respective sin offering. Rava said: Bar Adda Mari explained this matter to me: The verse states with regard to each of these sin offerings: “And the priest shall make atonement…and he shall be forgiven” (Leviticus 4:26, 31, 35). This is atonement and this is forgiveness; they are one and the same. Since it would have sufficed to say: “And he shall be forgiven,” the superfluous mentions of the phrase: “And the priest shall make atonement,” serve to teach that the priest facilitates atonement even if he has not performed all the placements.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מיבעי ליה לגופיה – בכל חד וחד ללמדך שכפר על החטא.

ושואלים: והאי מיבעי ליה לגופיה [והרי כתוב זה נצרך לו לגופו] בכל אחת משלוש החטאות, לומר שהיא מכפרת! אמר רבא: בר אדא מרי אסברה [הסביר] לי את הדבר, אמר קרא [הכתוב] בכל אחת מן החטאות: ״וכפר... ונסלח לו״ (ויקרא ד, לה), והרי זו היא כפרה זו היא סליחה, ואם כן די היה לומר רק ״ונסלח״, ולכן נאמרה לשון ״וכפר״, להדגיש — גם אם לא נתן את כל המתנות.

The Gemara challenges: But each of these verses is necessary for itself, to teach that atonement is achieved for each of the sins through its respective sin offering. Rava said: Bar Adda Mari explained this matter to me: The verse states with regard to each of these sin offerings: “And the priest shall make atonement…and he shall be forgiven” (Leviticus 4:26, 31, 35). This is atonement and this is forgiveness; they are one and the same. Since it would have sufficed to say: “And he shall be forgiven,” the superfluous mentions of the phrase: “And the priest shall make atonement,” serve to teach that the priest facilitates atonement even if he has not performed all the placements.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אֵימָא וְכִפֶּר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שָׁלֹשׁ לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה וְכִפֶּר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שְׁתַּיִם לְמַטָּה וּשְׁתַּיִם לְמַעְלָה וְכִפֶּר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לְמַעְלָה אֶלָּא לְמַטָּה.

The Gemara asks: But even if these phrases are superfluous, do they necessarily indicate that a priest who omitted placements has nevertheless facilitated atonement? Why not say that these phrases serve to teach that if the priest placed all the placements he facilitated atonement even if the placements were placed in the wrong place? And expound the verses as follows: “And the priest shall make atonement,” even if he placed the blood on the altar with only three placements above, on the corners of the altar, and one below, on the lower portion of the altar; “And the priest shall make atonement,” even if he placed the blood with only two placements above and two below; “And the priest shall make atonement,” even if he did not place the blood above at all, but only below.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אימא וכפר כו׳ – אבל למיעקרינהו לגמרי לא.

וכפר אע״פ שלא נתן למעלה אלא למטה – תימה אמאי איפסיק מסדר שהתחיל לדרוש דהוה ליה למימר וכפר אע״פ שלא נתן למעלה אלא אחת ושלש למטה וי״ל דלא משמע ליה לדרוש שיעשה למטה אלא בהכשר דמים הניתנין למטה ושתים למעלה וב׳ למטה דקאמר היינו שיעשה למטה אחת שהיא שתים וכן וכפר אע״פ שנתן כולן למטה היינו כדין שאר דמים הניתנין למטה אבל אי אמרת אחת למעלה ושלש למטה הוי למטה אחת שהיא שתים ואחת שהיא אחת פוסל והיינו תרי שינויי שרובה למטה וגם האחת אינו כמשפט דמים של מטה אבל שלש למעלה ואחת למטה אע״פ שאותה אחת אינו כמשפט אין קפידא כיון שהרוב למעלה ע״כ ומשני רבא איזהו דבר שצריך שלש וכפר הוי אומר זה קרנות פירוש דלדידך בתרי וכפר סגי דכיון דלא בעינן קרא לאחת למעלה ושלש למטה לפי שאינו כדין דמים הניתנין למטה אם כן שלש למעלה ואחת למטה נמי אע״ג דרובן למעלה לא ליבעי קרא דאין זה כדין הניתנין למטה שכל הניתנין למטה ממתנות ארבע הויא אחת שהיא שתים ופריך ואימא וכפר אע״פ שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטה ולא כולן למטה ולא אחוש בסברא זו דטוב להכשיר אחת למעלה מכולן למטה: (הגה״ה תוספת ודברי רש״י יש לפרש דסבירא ליה כיון דוכפר שלישי אתי לשלש למטה כיון דהרוב למטה כשר הוא הדין כולן למטה ומשני איזהו דבר שצריך שלש וכפר כו׳ ולדבריך ארבע וכפר היה לו ליכתוב והוא הדין שלך אינו טוב והדר פריך ודילמא שלש למטה דוקא כשר ולא כולן מיהו לישנא דצריך שלש דמשמע ולדבריך אינו צריך שלש משמע כפי׳ התוס׳. ע״כ הגה״ה) וצריך לדקדק אמאי לא דרשינן להני וכפר אע״פ שלא נתן לקרנות כלומר בחודה וכפר אע״פ שלא נתן באצבע וכפר אע״פ שלא נתן ארבע מתנות אלא שתים שהן ד׳ וזה אין להקשות דהכא דרשינן וכפר לגמרי ואפילו בשר שרי באכילה ולעיל בפרק שני (זבחים כו:) דרשינן לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר דיש לחלק בין לכפר בין לוכפר.

ומקשים: גם אם יש בכך יתור, מנין שמדובר כשחיסר מארבע המתנות? אימא [אמור] שמכפר רק כשנתן את כל המתנות, אבל רק שינה את מקומן, ודרוש כך: ״וכפר״ — אף על פי שלא נתן אלא שלש למעלה ואחת למטה, ״וכפר״ — אף על פי שלא נתן אלא שתים למטה ושתים למעלה, ״וכפר״ — אף על פי שלא נתן כולו למעלה אלא הכל למטה!

The Gemara asks: But even if these phrases are superfluous, do they necessarily indicate that a priest who omitted placements has nevertheless facilitated atonement? Why not say that these phrases serve to teach that if the priest placed all the placements he facilitated atonement even if the placements were placed in the wrong place? And expound the verses as follows: “And the priest shall make atonement,” even if he placed the blood on the altar with only three placements above, on the corners of the altar, and one below, on the lower portion of the altar; “And the priest shall make atonement,” even if he placed the blood with only two placements above and two below; “And the priest shall make atonement,” even if he did not place the blood above at all, but only below.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אָמַר רַב אַדָּא בַּר יִצְחָק א״כאִם כֵּן בִּיטַּלְתָּ תּוֹרַת אַרְבַּע קְרָנוֹת וְאִי רַחֲמָנָא אָמַר לִיבַּטְלוּן.

Rav Adda bar Yitzḥak says: If so, that the priest facilitates atonement even if he placed all the placements below, you have abolished the requirement of four corners that is stated with regard to the sin offering (see, e.g., Leviticus 4:34), as the four corners are on the upper portion of the altar. The Gemara is puzzled by Rav Adda bar Yitzḥak’s claim: But if the Merciful One states that this is so, let this requirement be abolished.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א״כ – דדרשינן כפר אע״פ שנתנן כולן למטה מן החוט.

בטלת תורת קרנות – הכתובים בחטאת ועל חנם כתיב בה קרנות דהיינו למעלה.

ופרכינן ואי דרחמנא אמר – דליבטלון בדיעבד מוכפר ליבטלון וכי כתבינהו למצוה כתבינהו.

אמר רב אדא בר יצחק: אם כן, שכיפר כשנתן הכל למטה, ביטלת תורת ארבע קרנות הכתובות בחטאת, שהן בראש המזבח. ותוהים: מה טענה היא זו? ואי רחמנא אמר [ואם התורה אמרה] דבר זה — ליבטלון [שייבטלו]!

Rav Adda bar Yitzḥak says: If so, that the priest facilitates atonement even if he placed all the placements below, you have abolished the requirement of four corners that is stated with regard to the sin offering (see, e.g., Leviticus 4:34), as the four corners are on the upper portion of the altar. The Gemara is puzzled by Rav Adda bar Yitzḥak’s claim: But if the Merciful One states that this is so, let this requirement be abolished.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) אָמַר רָבָא אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שָׁלֹשׁ הֱוֵי אוֹמֵר אֵלּוּ קְרָנוֹת.

As Rav Adda bar Yitzḥak’s claim was rejected, Rava said there is a different reason why the previous claim cannot be accepted: What is the item that requires three repetitions of “and the priest shall make atonement,” i.e., to what are these verses referring? You must say that these are the corners of the altar. The Torah must teach that the priest facilitates atonement even if he did not place the blood on three of the four corners. But in order for the verses to teach that all four placements can be placed below, the phrase “and the priest shall make atonement” would have to be written four times.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

איזהו דבר שצריך שלשה – וכפר הוי אומר אלו קרנות וכדאמרינן דכל חד וחד מיעט חדא קרן וקם ליה אקרן אחת לעכב דאי כדקאמרת לאשמועינן דאי יהיב כולהו למטה כשר (למטה) ארבע וכפר הוה ליה למיכתב להכשיר ארבע המתנות למטה.

אמר רבא טעם אחר: לפי שאיזהו דבר שצריך שלש לשונות של ״וכפר״ — הוי אומר: אלו קרנות, שצריך ללמד על שלוש מהן שאם לא נתן עליהן כיפר. אבל להכשיר כל ארבע מתנות למטה צריך היה ארבעה ״וכפר״.

As Rav Adda bar Yitzḥak’s claim was rejected, Rava said there is a different reason why the previous claim cannot be accepted: What is the item that requires three repetitions of “and the priest shall make atonement,” i.e., to what are these verses referring? You must say that these are the corners of the altar. The Torah must teach that the priest facilitates atonement even if he did not place the blood on three of the four corners. But in order for the verses to teach that all four placements can be placed below, the phrase “and the priest shall make atonement” would have to be written four times.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) אֵימָא וְכִפֶּר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא אַחַת לְמַעְלָה וְשָׁלֹשׁ לְמַטָּה.

The Gemara asks further: Even so, it is possible to interpret the three repetitions of the phrase “and the priest shall make atonement” as referring to the location of the placements, without abolishing the requirement of corners, as one can say: “And the priest shall make atonement,” even though he placed the blood on the altar with only three placements above and one below; “And the priest shall make atonement,” even though he placed the blood with only two placements above and two below; “And the priest shall make atonement,” even though he placed the blood with only one placement above and three below.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואימא וכפר אף ע״פ שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטן – ולהכי לא כתיבי ארבעה משום דחדא מיהא (לא) מעכבא בלמעלה ותלת איתכשרי למטה אבל למיעקרינהו לא.

ומקשים עוד: ומכל מקום, ניתן היה לדרוש את שלושת הכתובים לגבי מקום המתנות, בלא לבטל תורת ארבע קרנות, ואימא [אמור] כך: ״וכפר״ — אף על פי שלא נתן אלא שלוש למעלה ואחת למטה, ״וכפר״ — אף על פי שלא נתן אלא שתים למטה ושתים למעלה, ״וכפר״ — אף על פי שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטה!

The Gemara asks further: Even so, it is possible to interpret the three repetitions of the phrase “and the priest shall make atonement” as referring to the location of the placements, without abolishing the requirement of corners, as one can say: “And the priest shall make atonement,” even though he placed the blood on the altar with only three placements above and one below; “And the priest shall make atonement,” even though he placed the blood with only two placements above and two below; “And the priest shall make atonement,” even though he placed the blood with only one placement above and three below.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין לְמַעְלָה וְחֶצְיָין לְמַטָּה וְלָא וְהָתְנַן ^אהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.

The Gemara answers: This entire line of inquiry can be rejected, as we do not find a case involving blood, half of which is placed above the red line and half of which is placed below it. One either places all the blood on the lower half of the altar, as in the case of most offerings, or all of it on the upper half of the altar, as in the case of sin offerings. The Gemara asks: And is there really no case of that sort? But didn’t we learn in a mishna (Yoma 53b): The High Priest took the blood of the bull into the Holy of Holies and sprinkled from the blood one time upward and then seven times downward? Apparently, part of the blood of an offering can be sprinkled upward, toward the upper part of the Ark Cover, and part can be placed downward, toward the lower part of the Ark Cover.

א. א רמב״ם הלכות עבודת יום הכיפורים ג׳:ה׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות עבודת יום הכיפורים ג׳:ה׳

הזה ממנו – מדם פר יום הכפורים בסדר יומא.

אחת למעלה ושבע למטה – כדכתיב על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים (ויקרא טז) וקא ס״ד אחת מחצי עביו של כפרת ולמעלה ושבע מחציה ולמטה.

ומשיבים: הצעה זו מתחילה אין לה מקום, כי לא מצינו (מצאנו) דמים שחציין נותנים למעלה וחציין למטה. ותוהים: והאם לא מצאנו? והתנן [והרי שנינו במשנה] לגבי הזאות שמזה הכהן הגדול ביום הכיפורים על הכפורת: הזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה!

The Gemara answers: This entire line of inquiry can be rejected, as we do not find a case involving blood, half of which is placed above the red line and half of which is placed below it. One either places all the blood on the lower half of the altar, as in the case of most offerings, or all of it on the upper half of the altar, as in the case of sin offerings. The Gemara asks: And is there really no case of that sort? But didn’t we learn in a mishna (Yoma 53b): The High Priest took the blood of the bull into the Holy of Holies and sprinkled from the blood one time upward and then seven times downward? Apparently, part of the blood of an offering can be sprinkled upward, toward the upper part of the Ark Cover, and part can be placed downward, toward the lower part of the Ark Cover.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) כְּמַצְלִיף מַאי כְּמַצְלִיף מַחְוֵי רַב יְהוּדָה כִּמְנַגְּדָנָא.

The Gemara rejects this: That is not a case where half the blood is sprinkled upward and half is sprinkled downward. Instead, that sprinkling was like a matzlif. The Gemara explains: What is the meaning of like a matzlif? Rav Yehuda demonstrated with his hand; it means like one who whips. One who whips another does not strike repeatedly in one place but directs one lash beneath the other.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומשני: ההוא כמצליף – כדמפרש ואזיל.

כמנגדנא – כאדם המכה מלקות ארבעים ברצועה זו למטה מזו בסמוך ולא שכיון אחת מחציו ולמעלה והשאר מחציו ולמטה והא דקתני האחת חלוקה מהשבע לענין צידוד ידו קתני כדמפרש התם כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה וכשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה.

כמצליף – תימה ומאי ס״ד דמקשה הא בהדיא קתני הכי בסיפא ביומא פ׳ הוציאו לו (יומא נג:) דתנן לא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף וי״ל שבא לתרץ דהאי כמצליף כמנגדנא והכל במקום אחד וכמו שמפורש בערוך כמנגדנא שמרים ידו ואינו מכה עד שיורד ירושלמי מצליף כמטברר פי׳ בערוך שמטה ידו עד טיבורו.

ומשיבים: לא היה מזה ממש למעלה ולמטה, אלא כמצליף. ושואלים: מאי [מה פירוש] ״כמצליף״? מחוי [היה מראה] רב יהודה בידו — כמנגדנא [כמי שמכה] שמכה בכל פעם במקום נמוך יותר, אבל בסמוך.

The Gemara rejects this: That is not a case where half the blood is sprinkled upward and half is sprinkled downward. Instead, that sprinkling was like a matzlif. The Gemara explains: What is the meaning of like a matzlif? Rav Yehuda demonstrated with his hand; it means like one who whips. One who whips another does not strike repeatedly in one place but directs one lash beneath the other.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) ^בהִזָּה עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים

The Gemara further asks: And is there really no case of that sort? But didn’t we learn in a mishna (Yoma 58b) about the Yom Kippur service: After the High Priest sprinkled blood on the four corners of the incense altar, he sprinkled blood seven times on tohoro of the altar.

ב. ב רמב״ם הלכות עבודת יום הכיפורים ג׳:ה׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות עבודת יום הכיפורים ג׳:ה׳

הזה על טהרו – והתנן התם הזה על טהרו של מזבח הפנימי כדכתיב והזה עליו מן הדם וגו׳ (גם זה שם).

ומקשים עוד: וכי אין דמים שחציים ניתנים למעלה וחציים למטה? והרי שנינו כי לאחר שהיזה הכהן הגדול ביום הכיפורים על ארבע קרנות מזבח הזהב, הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים;

The Gemara further asks: And is there really no case of that sort? But didn’t we learn in a mishna (Yoma 58b) about the Yom Kippur service: After the High Priest sprinkled blood on the four corners of the incense altar, he sprinkled blood seven times on tohoro of the altar.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון