מאי לאו אפלגיה דמזבח – כנגד חצי גובהו ואי אפשר לצמצם שלא יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה.
טיהרא – צהרים.
לא אגילוייה דמזבח – על גגו של מזבח שהיה מטהרו תחילה מדשן שעליו ומגלה את גגו ועל שמטהרו ומייפהו קרי ליה טהרו כדכתיב וטהרו.
(1) 
מַאי לָאו אַפַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי טְהַר טִיהֲרָא דְּיוֹמָא אָמַר רָבָא בַּר שֵׁילָא לָא אַגִּילּוּיֵיהּ דִּכְתִיב {שמות כ״ד:י׳} וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטוֹהַר.
מַאי לָאו אַפַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי טְהַר טִיהֲרָא דְּיוֹמָא אָמַר רָבָא בַּר שֵׁילָא לָא אַגִּילּוּיֵיהּ דִּכְתִיב {שמות כ״ד:י׳} וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטוֹהַר.What, is it not referring to the middle of the side of the altar, as people say: Clear noon [tihara], that is the middle of the day? Accordingly, the root tet, heh, reish denotes the middle; in the one case, the middle of the day, and in the other case, halfway up the altar. Now, since the blood was sprinkled on the altar seven times, inevitably some of the blood landed above the midpoint and some of it landed below the midpoint. Rava bar Sheila said: No, that is not the meaning of tohoro. Rather, tohoro means on the revealed part, i.e., the top, of the altar, as it is written: “Like the very clear [latohar] sky” (Exodus 24:10). Tohoro is referring to the top of the altar when it has been revealed, after the ashes of the incense are cleared and the pure gold is visible.
מאי לאו אפלגיה דמזבח – ואם כן מצינו דמים חציין למעלה וחציין למטה דמתחלה נתן אקרנות ואחר כך לחצי המזבח. תוספות. ורש״י מפרש בע״א.
מאי לאו אפלגיה [האם אין הכוונה שהיזה על חציו], אמצע גובהו של המזבח, כדאמרי אינשי [כמו שאומרים בני אדם]: טהר טיהרא דיומא [צהרו צהרי היום] כלומר, אמצע היום? ונמצא שיש דמים במזבח הפנימי למעלה — על הקרנות שבראשו, ולמטה — על צידו! אמר רבא בר שילא: לא, הכוונה שהיה מזה אגילוייה [על המקום הגלוי בראש המזבח], שהיה מנקה אותו מן הדשן של הקטורת. וזהו ענין ״טהרו״, כפי דכתיב [שנאמר]: ״וכעצם השמים לטהר״ (שמות כד, י).
What, is it not referring to the middle of the side of the altar, as people say: Clear noon [tihara], that is the middle of the day? Accordingly, the root tet, heh, reish denotes the middle; in the one case, the middle of the day, and in the other case, halfway up the altar. Now, since the blood was sprinkled on the altar seven times, inevitably some of the blood landed above the midpoint and some of it landed below the midpoint. Rava bar Sheila said: No, that is not the meaning of tohoro. Rather, tohoro means on the revealed part, i.e., the top, of the altar, as it is written: “Like the very clear [latohar] sky” (Exodus 24:10). Tohoro is referring to the top of the altar when it has been revealed, after the ashes of the incense are cleared and the pure gold is visible.
הכל
(2) וְהָאִיכָּא שִׁירַיִם שִׁירַיִם לָא מְעַכְּבִי.
The Gemara asks again: Is there not a case where some of the blood is presented above the red line and some of it is presented below? But there is the remainder of the blood, which is poured on the base of the altar even in the case of a sin offering, the main blood of which is placed on the upper portion of the altar. The Gemara answers: The pouring of the remainder of the blood on the base of the altar is not indispensable for atonement. Blood that is indispensable for atonement is in no instance presented half above the red line and half below it.
והא איכא שירים – שנשפכים ליסוד ועיקר המתנות למעלה.
שירים לא מעכבי – כפרה ואנן בדמים המעכבים קאמרינן דלא מצינו חציין למעלה וחציין למטה.
ומקשים: ועדיין, האם לא מצאנו דמים שחציים למעלה וחציים למטה? והאיכא [והרי יש] שירים, ששופכים אותם ליסוד המזבח, גם בקרבן חטאת שדמו ניתן למעלה! ומשיבים: שירים לא מעכבי [אינם מעכבים] את הכפרה, אבל דמים מעכבים אינם ניתנים חציים למעלה וחציים למטה.
The Gemara asks again: Is there not a case where some of the blood is presented above the red line and some of it is presented below? But there is the remainder of the blood, which is poured on the base of the altar even in the case of a sin offering, the main blood of which is placed on the upper portion of the altar. The Gemara answers: The pouring of the remainder of the blood on the base of the altar is not indispensable for atonement. Blood that is indispensable for atonement is in no instance presented half above the red line and half below it.
הכל
(3) וְהָאִיכָּא שִׁירַיִם הַפְּנִימִים דְּאִיכָּא דמ״ד דְּמַאן דְּאָמַר מְעַכְּבִי בְּחַד מָקוֹם קָאָמְרִינַן.:
The Gemara continues this line of questioning: But there is the remainder of the blood of the inner sin offerings, the main blood of which is sprinkled on the inner altar. The remainder of the blood of these offerings is poured on the base of the external altar, and there is one who says that this pouring of the blood is indispensable for atonement. The Gemara explains: When we said that there is no blood, half of which is presented above and half below, we said this with regard to one place, i.e., the same altar. The blood of inner sin offerings is sprinkled on the inner altar, while the remainder of that blood is poured on the base of the external altar. There is no case of blood, half of which is presented above and half of which is presented below on the same altar.
דאיכא למ״ד מעכבי – לקמן באיזהו מקומן (דף נב.) ועיקר המתנות בקרנות הפנימי דהיינו למעלה והשירים ביסוד מזבח החיצון דהיינו למטה.
בחד מקום – במזבח אחד.
ומקשים: והאיכא [והרי יש] שירים הפנימים כלומר, שיריים של הקרבנות שמזים מדמם על קרנות המזבח הפנימי, ששופכים אותם ליסוד המזבח (החיצון), דאיכא דמאן דאמר מעכבי [שיש מי שאומר שהם מעכבים]! ומשיבים: מה שנאמר שאין דמים ניתנים חציים למעלה וחציים למטה, בחד מקום קאמרינן [במקום אחד אנו אומרים], ואילו שיריים של הקרבנות הפנימיים אינם ניתנים בפנים, אלא במזבח החיצון.
The Gemara continues this line of questioning: But there is the remainder of the blood of the inner sin offerings, the main blood of which is sprinkled on the inner altar. The remainder of the blood of these offerings is poured on the base of the external altar, and there is one who says that this pouring of the blood is indispensable for atonement. The Gemara explains: When we said that there is no blood, half of which is presented above and half below, we said this with regard to one place, i.e., the same altar. The blood of inner sin offerings is sprinkled on the inner altar, while the remainder of that blood is poured on the base of the external altar. There is no case of blood, half of which is presented above and half of which is presented below on the same altar.
הכל
(4) תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁבַּחַטָּאת וְאַחַת שֶׁבְּכׇל הַזְּבָחִים מַתִּירוֹת.
§ The mishna teaches that according to the opinion of Beit Shammai, in the case of a sin offering two placements facilitate atonement, while with regard to other offerings a single placement is sufficient. Beit Hillel disagree and say that even in the case of a sin offering one placement suffices after the fact. With regard to this issue, it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Beit Shammai say that two placements in the case of a sin offering, and one placement in the case of other offerings, they render the offering permitted for eating since these actions facilitate atonement after the fact, despite the fact that blood was not placed on all four corners of the altar.
א שנינו במשנה כי לדעת בית שמאי, אם נתן שתי מתנות בחטאת — כיפר, ובשאר זבחים — מתנה אחת, ולדעת בית הלל גם בחטאת מתנה אחת מכפרת. ובענין זה תניא [שנויה ברייתא]: ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, בית שמאי אומרים: שתי מתנות שבחטאת כלומר, אם היזה שתי הזאות בלבד, וכן מתנה אחת שבכל שאר הזבחים, הואיל והן מכפרות (בדיעבד) — הן מתרת את הזבח באכילה, למרות שלא היזה על כל קרנות המזבח,
§ The mishna teaches that according to the opinion of Beit Shammai, in the case of a sin offering two placements facilitate atonement, while with regard to other offerings a single placement is sufficient. Beit Hillel disagree and say that even in the case of a sin offering one placement suffices after the fact. With regard to this issue, it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Beit Shammai say that two placements in the case of a sin offering, and one placement in the case of other offerings, they render the offering permitted for eating since these actions facilitate atonement after the fact, despite the fact that blood was not placed on all four corners of the altar.
הכל
(5) וּמְפַגְּלוֹת בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אַחַת שֶׁבַּחַטָּאת וְאַחַת שֶׁבְּכׇל הַזְּבָחִים אמַתֶּרֶת ב וּמְפַגֶּלֶת.
And similarly they render the offering piggul. That is to say, if the priest placed two placements of the blood of a sin offering or one placement of the blood of any another offering, intending to eat or burn the offering beyond its designated time, the offering is piggul. Beit Hillel say: One placement in the case a sin offering, and likewise one placement in the case of all the other offerings, if done with proper intent, renders the offering permitted for eating and, if done with improper intent, renders the offering piggul.
והן גם מפגלות שאם חישב באותן שתי מתנות החטאת מחשבת חוץ לזמנו, או באחת משאר הקרבנות — הרי זה עושה את הקרבן פיגול. בית הלל אומרים: אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים — מתרת ומפגלת.
And similarly they render the offering piggul. That is to say, if the priest placed two placements of the blood of a sin offering or one placement of the blood of any another offering, intending to eat or burn the offering beyond its designated time, the offering is piggul. Beit Hillel say: One placement in the case a sin offering, and likewise one placement in the case of all the other offerings, if done with proper intent, renders the offering permitted for eating and, if done with improper intent, renders the offering piggul.
הכל
(6) מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא אִם כֵּן לִיתְנְיַיהּ גַּבֵּי קוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וְחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל.
Rav Oshaya objects to this: If so, let this halakha be taught in the fourth chapter of tractate Eiduyot alongside the other rare cases of Beit Shammai’s leniencies and Beit Hillel’s stringencies. According to Beit Hillel, a sin offering is piggul even if the priest intended to partake of it beyond its designated time even while performing a single placement, whereas Beit Shammai maintain that the offering is piggul only if he had this improper intent during two placements.
לתנייה – להך פלוגתא בעדיות גבי קולי בית שמאי שכולן נסדרו במשנת עדיות והא נמי קולי ב״ש הוא דלב״ש לא פיגל אלא אם כן חישב בשתיהן ולבית הלל פיגל באחת מהן.
וליתנייה גבי קולי בית שמאי – פי׳ רש״י דסבר דשתי מתנות מפגלות ולא אחת דאין מפגלים בחצי מתיר וא״ת אימא מפגלות היינו באחת מהן ולבית הלל בראשונה דווקא ולכולהו מפגלין בחצי מתיר וא״כ אף בפיגול זימנין דהוי חומרא לב״ש אם נתן ראשונה כתיקנה ושניה חוץ לזמנה הוי פיגול ולב״ה אינו פיגול כדאמר במתני׳ וצ״ל מדקאמרי בית הלל ראשונה מפגלת מכלל דלב״ש לא מפגלא דהוה ליה למימר בראשונה ולא בשניה ותו י״ל דומיא דמתירות דהיינו דשתיהן דווקא הוי מפגלות וה״ר יצחק כתב דכן מוכח בתוספתא בהדיא א״ר אלעזר בן יעקב דבר זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל שתי מתנות שבחטאת מכשירות ומפגלות כיצד אחת שלא בזמנה ונשפך הדם פסול ואין בו כרת דברי ב״ש ובית הלל אומרים פיגול ויש בו כרת אלמא באחת אין בו פיגול לב״ש ומשמע משום דנשפך הדם ולא קרבו כל מתיריו אבל אם לא נשפך הדם ונתן השניה כתיקנה הוי פיגול דמפגלי׳ בחצי מתיר ולא כפי׳ רש״י ולבית הלל פיגל דקרבו כל מתיריו או שמא אפי׳ לא נשפך ונתן השני׳ כתיקנה נמי אילו פיגול לב״ש דאין מפגלין בחצי מתיר ונשפך דקתני משום בית הלל אשמועינן דהיינו קרבו כל מתיריו השתא ממה נפשך בין סברי בית שמאי מפגלין בחצי מתיר הוו לקולא אכתי קשיא לי למה תירץ כי איתשיל בהתירא איתשל אפי׳ כי איתשיל בפיגול הוי בית שמאי לחומרא היכא דלא נשפך ונתן ראשונה כתיקנה והשניה בפיגול דמפגלין בחצי מתיר וליכא למימר דנשפך דווקא הוי מקולי ב״ש דלמה ליה למימר בעדיות קולא דנשפך כיון דבלא נשפך הוי חומרא ויש לומר דהאי גוונא אינו שנוי לא במשנה ולא בברייתא בפירוש אבל לישנא דברייתא בנשפך הוי לקולא לבית שמאי לכך פריך ליתני׳ בעדיות.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אושעיא: אם כן, ליתנייה [שישנה] את ההלכה הזו לגבי [אצל] שאר המקרים שיש בהם קולי בית שמאי וחומרי בית הלל שהוזכרו במסכת עדיות, כי לדעת בית הלל הפיגול בחטאת חל גם אם חישב במתנה אחת מחשבת חוץ לזמנו, ולדעת בית שמאי דווקא כשחישב בשתים!
Rav Oshaya objects to this: If so, let this halakha be taught in the fourth chapter of tractate Eiduyot alongside the other rare cases of Beit Shammai’s leniencies and Beit Hillel’s stringencies. According to Beit Hillel, a sin offering is piggul even if the priest intended to partake of it beyond its designated time even while performing a single placement, whereas Beit Shammai maintain that the offering is piggul only if he had this improper intent during two placements.
הכל
(7) אֲמַר לֵיהּ רָבָא כִּי אִיתְּשִׁיל לְהֶתֵּירָא אִיתְּשִׁיל דְּהָווּ לְהוּ בֵּית שַׁמַּאי לְחוּמְרָא.:
Rava said to Rav Oshaya: When this question was initially asked, and the Sages stated their opinions concerning the matter, it was asked with regard to the permission to partake of the sin offering. In other words, the dispute arose as a result of an inquiry into the other relevant halakha, i.e., whether the priests may partake of a sin offering, the blood of which was placed only one time. In this case it is Beit Shammai who are more stringent, as they permit the meat of a sin offering only after two placements have been placed. For this reason, this case was not listed among the other leniencies of Beit Shammai and stringencies of Beit Hillel.
כי איתשיל – משנה בבית המדרש תחילה ונחלקו עליה בית שמאי וב״ה.
להיתירא איתשיל – לענין היתר הבשר והאימורין נשאלה שעמד השואל ושאל נתן מתנה אחת בחטאת ונשפך הדם הותרו האימורין והבשר או לא הותרו עמדו בית שמאי ופסלו עמדו ב״ה והכשירו דהוו להו ב״ש חומרא ומינה גמרינן דכיון דאינה מתרת לבדה אינה מפגלת.
אמר ליה [לו] רבא: כי איתשיל [כאשר נשאל הדבר] ונחלקו בו, להתירא איתשיל [לגבי היתר נשאל] כלומר, לא לענין הפיגול, אלא לגבי ההיתר לכהנים לאכול את הבשר, דהוו להו [שהריהם נמצאים] בית שמאי סבורים לחומרא, שאינם מתירים את הבשר באכילה אלא לאחר שתי מתנות, ומשום כך לא נשנה הדבר כקולי בית שמאי.
Rava said to Rav Oshaya: When this question was initially asked, and the Sages stated their opinions concerning the matter, it was asked with regard to the permission to partake of the sin offering. In other words, the dispute arose as a result of an inquiry into the other relevant halakha, i.e., whether the priests may partake of a sin offering, the blood of which was placed only one time. In this case it is Beit Shammai who are more stringent, as they permit the meat of a sin offering only after two placements have been placed. For this reason, this case was not listed among the other leniencies of Beit Shammai and stringencies of Beit Hillel.
הכל
(8) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת שֶׁבַּחַטָּאוֹת גאֵינָן בָּאוֹת בַּלַּיְלָה וּבָאוֹת לְאַחַר מִיתָה ד וְהַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ חַיָּיב.
§ Rabbi Yoḥanan says: Despite the fact that, according to the opinion of Beit Hillel, the last three placements in the case of a sin offering are not indispensable to the atonement, they may not be performed at night, because the blood is invalidated at sunset. And these three placements may be performed after the death of the owner. If the owner of the offering died before any of the blood was placed on the altar, the blood may not be placed, and the offering is burned as a disqualified offering. But if he died after one placement, the priest may perform the other three placements, as he has already facilitated atonement by means of the first placement. And as it is a mitzva to perform these three placements on the altar, one who offers this blood up on an altar outside the Temple is liable to receive karet, the punishment received by one who offers a sacrifice outside the Temple.
אמר רבי יוחנן שלש מתנות – אחרות שבחטאת אין באות בלילה ואע״פ שאינן מעכבים ולאו זריקה גמורה היא מיהו דם נפסל בשקיעת החמה כדלקמן ואין מעלין לגבי מזבח לכתחילה.
באות לאחר מיתה – אם נתן מתנה ראשונה ומתו בעליה כבר כפר בראשונה ואין שם חטאת גמורה על הדם עוד לפסול משום חטאת שמתו בעליה.
ב אמר ר׳ יוחנן: שלש מתנות אחרונות שבחטאות למרות שאינן מעכבות את הכפרה (לדעת בית הלל, שהלכה כמותם), מכל מקום אינן באות בלילה, מאחר והדם נפסל בשקיעת החמה. והן באות לאחר מיתה אם מתו הבעלים לאחר מתנה אחת, שהרי כבר נתכפרו בראשונה. וכיון שמצוה ליתנן על המזבח, המעלה מהן בחוץ מחוץ למקדש — חייב.
§ Rabbi Yoḥanan says: Despite the fact that, according to the opinion of Beit Hillel, the last three placements in the case of a sin offering are not indispensable to the atonement, they may not be performed at night, because the blood is invalidated at sunset. And these three placements may be performed after the death of the owner. If the owner of the offering died before any of the blood was placed on the altar, the blood may not be placed, and the offering is burned as a disqualified offering. But if he died after one placement, the priest may perform the other three placements, as he has already facilitated atonement by means of the first placement. And as it is a mitzva to perform these three placements on the altar, one who offers this blood up on an altar outside the Temple is liable to receive karet, the punishment received by one who offers a sacrifice outside the Temple.
הכל
(9) אָמַר רַב פָּפָּא יֵשׁ מֵהֶן כִּתְחִלָּתוֹ וְיֵשׁ מֵהֶן כְּסוֹפוֹ.
Rav Pappa says: There are some respects in which the blood of the last three placements of a sin offering is treated like the blood presented at the outset, i.e., like the blood of the first placement, and there are some respects in which the blood of the last three placements is treated like the blood presented at the end, i.e., like the remainder of the blood of a sin offering.
אמר רב פפא: יש מהן בשלוש מתנות אלה, דברים שדנים אותן כתחלתו כלומר כדם חטאת לכל דבר, ויש מהן שדנים אותן כסופו, כשיירי הדם.
Rav Pappa says: There are some respects in which the blood of the last three placements of a sin offering is treated like the blood presented at the outset, i.e., like the blood of the first placement, and there are some respects in which the blood of the last three placements is treated like the blood presented at the end, i.e., like the remainder of the blood of a sin offering.
הכל
(10) חוּץ וְלַיְלָה זָרוּת וּכְלֵי שָׁרֵת קֶרֶן וְאֶצְבַּע כִּיבּוּס וְשִׁירַיִם כתחלתן.
Rav Pappa elaborates: With regard to liability for presenting blood outside the Temple, and concerning the prohibition against presenting blood at night, and with regard to the disqualification of a non-priest from presenting blood and his liability for death at the hand of Heaven if he presents blood in the Temple, and with regard to the requirement that the blood that is to be presented must first be placed in a service vessel, and that the blood must be placed on the corner of the altar, and that the placement must be performed with the priest’s finger, and concerning the obligation to launder a garment onto which the blood of a sin offering sprayed, and finally with regard to the requirement of pouring the remainder of the blood on the base of the altar, the last three placements are treated like blood presented at the outset, i.e., like the first placement.
חוץ – הזורק אותן בחוץ חייב שהרי ראויים לפנים בתורת זריקה גמורה ואסור ליתנן בלילה דנפסלו מלזרוק והא זריקה היא וזר חייב עליהן מיתה בפנים וטעונות כלי שרת ומתנה אצבע וכיבוס אם ניתז מדם החטאת על הבגד לאחר שנתן במתנה אחת טעון כיבוס כדכתיב ואשר יזה מדמה וגו׳ כאילו ניתז קודם לכן אבל אם נתן כל מתנותיה ואח״כ ניתז מן השירים אין טעון כיבוס כדאמרינן בשמעתין אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה.
שירים – חטאת שקיבל דמה בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל אחד כולן נעשו שירים לישפך ליסוד אף הג׳ כוסות שירים שלהן כמו הראשונים.
כתחלתו – כמתנה הראשונה.
והוא הולך ומפרט: לגבי החיוב אם נזרק הדם בחוץ, ולגבי האיסור לזרוק בלילה, לגבי איסור זרות שזר שזרק את הדם בפנים חייב מיתה, ולענין הצורך לעשות זאת בכלי שרת, וכן להזות על קרן המזבח דווקא, ושצריך לעשות את ההזיה באצבע, וכן לענין כיבוס דם חטאת שניתז על הבגד, ולענין הצורך לשפוך את השירים של מתנות אלה על יסוד המזבח — הרי זה כתחלתן כהזאה ראשונה.
Rav Pappa elaborates: With regard to liability for presenting blood outside the Temple, and concerning the prohibition against presenting blood at night, and with regard to the disqualification of a non-priest from presenting blood and his liability for death at the hand of Heaven if he presents blood in the Temple, and with regard to the requirement that the blood that is to be presented must first be placed in a service vessel, and that the blood must be placed on the corner of the altar, and that the placement must be performed with the priest’s finger, and concerning the obligation to launder a garment onto which the blood of a sin offering sprayed, and finally with regard to the requirement of pouring the remainder of the blood on the base of the altar, the last three placements are treated like blood presented at the outset, i.e., like the first placement.
הכל
(11) מיתה לָא שָׁרְיָא וְלָא מְפַגְּלָא וְלָא עָיְילָא לְגַוַּאי כְּסוֹפָן.
But these last three placements may be performed after the death of the owner; and they do not render the offering permitted for eating, as that was already achieved by means of the first placement; nor do they render the offering piggul if during these placements the priest intended to eat or burn the offering beyond its designated time; and similarly, they are not governed by the halakha that if the blood enters inside the Sanctuary the sin offering is disqualified. With regard to all these matters the blood of the last three placements is treated like the blood presented at the end, i.e., like the remainder of the blood of a sin offering.
מיתה – באות לאחר מיתה כדאמר לעיל.
לא שריא – בשר שכבר הותר.
ולא מפגלא – אם נתן הראשונה בשתיקה והשלש במחשבה לא פיגל וכשר כדתנן במתני׳.
ולא עיילא – אין להם תורת פסול כניסת פנים שאם נתן מתנה אחת בחוץ והכניס השאר להיכל לא נפסל משום חטאת שנכנס דמה לפנים דכתיב לכפר בקודש (ויקרא ו) בראוי לכפרה הכתוב מדבר.
כסופן – כשירים.
אבל אין הדין כן לענין המיתה, שיכול להזות דם מתנות אלה לאחר שמתו הבעלים, וכן נתינת דם זה לא שריא ולא מפגלא [אינה מתרת את הבשר באכילה, שכבר הותר בראשונה, ואינה מפגלת אם חישב מחשבת חוץ לזמנו], וכן לא עיילא לגואי [אינה נכנסת לפנים] שאם נכנס דמן של מתנות אלה להיכל — אינו פוסל את החטאת, שלדברים אלה דנים אותן כסופן כאילו היו שיירי דם חטאת.
But these last three placements may be performed after the death of the owner; and they do not render the offering permitted for eating, as that was already achieved by means of the first placement; nor do they render the offering piggul if during these placements the priest intended to eat or burn the offering beyond its designated time; and similarly, they are not governed by the halakha that if the blood enters inside the Sanctuary the sin offering is disqualified. With regard to all these matters the blood of the last three placements is treated like the blood presented at the end, i.e., like the remainder of the blood of a sin offering.
הכל
(12) אָמַר רַב פָּפָּא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן הנִיתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְסוֹד אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס הָא מִן הָרָאוּי לְקֶרֶן טָעוּן כִּיבּוּס.
With regard to the obligation to launder a garment onto which the blood of a sin offering sprayed, Rav Pappa said: From where do I say that this halakha applies even to the blood of the last three placements? It is as we learned in a mishna (93a): If the blood of a sin offering sprayed directly from the neck of the animal onto a garment, that garment does not require laundering, as the blood had never been received in a vessel. Likewise, if the blood sprayed onto the garment from the corner of the altar after having been placed there, or from the base of the altar after the remainder was poured there, the garment does not require laundering. It may be inferred from here that blood that sprayed from the corner of the altar does not require laundering. But blood that is fit to be placed on the corner, as it has not yet been placed, requires laundering, and the blood of the last three placements is indeed fit to be placed on the corner of the altar.
מנא אמינא לה – דטעונה כיבוס.
ניתז מן הצואר על הבגד אין טעון כיבוס – כדאמרינן בפרק דם חטאת (לקמן דף צג.) אשר יזה בראוי להזאה יצא זה שלא נתקבל בכלי.
מן הקרן – משנגע בקרן המזבח ניתז על הבגד.
או מן היסוד – משנשפכו שירים ליסוד ניתז מן היסוד לבגד.
אין טעון כיבוס – כדאמרינן אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה.
הא מן הראוי לקרן – כל דהו ואפילו שלש מתנות שבחטאות טעון כיבוס.
ולגבי דין כיבוס שיש במתנות אלה, אמר רב פפא: מנא אמינא לה [מנין אני אומר אותה] את ההלכה הזו? דתנן [ששנינו במשנה] להלן: אף שדם חטאת שניתז על הבגד טעון כיבוס, אם ניתז דם החטאת ישירות מן הצואר של הבהמה על הבגד — אינו טעון כיבוס, לפי שלא נתקבל הדם בכלי. וכן אם ניתז מן הקרן לאחר שהוזה עליה הדם, ומן היסוד לאחר שנשפכו עליו השיריים — אינו טעון כיבוס. ונדייק: ניתז מן הקרן אינו טעון כיבוס, הא [אבל] אם ניתז מן הדם הראוי לקרן — טעון כיבוס, ושלוש מתנות אלה הרי צריכות להינתן על הקרן.
With regard to the obligation to launder a garment onto which the blood of a sin offering sprayed, Rav Pappa said: From where do I say that this halakha applies even to the blood of the last three placements? It is as we learned in a mishna (93a): If the blood of a sin offering sprayed directly from the neck of the animal onto a garment, that garment does not require laundering, as the blood had never been received in a vessel. Likewise, if the blood sprayed onto the garment from the corner of the altar after having been placed there, or from the base of the altar after the remainder was poured there, the garment does not require laundering. It may be inferred from here that blood that sprayed from the corner of the altar does not require laundering. But blood that is fit to be placed on the corner, as it has not yet been placed, requires laundering, and the blood of the last three placements is indeed fit to be placed on the corner of the altar.
הכל
(13) וְלִיטַעְמָיךְ מִן הַיְסוֹד אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס הָא מִן הָרָאוּי לַיְסוֹד טָעוּן כִּיבּוּס {ויקרא ו׳:כ׳} אֲשֶׁר יִזֶּה כְּתִיב ופְּרָט לָזֶה שֶׁכְּבָר הוּזָּה.
The Gemara rejects this proof: But according to your reasoning, one can claim in the same manner that it is only blood that sprayed from the base of the altar that does not require laundering; but blood that is fit for the base of the altar, i.e., what remains of the blood after it has been placed on the corners, requires laundering. This is difficult, as it is written: “And when there will be sprinkled [yizze] of its blood upon any garment” (Leviticus 6:20). The future form of the word yizze serves to exclude this blood sprayed onto the garment from the corner of the altar, as it has already been sprinkled.
ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], יכול אתה גם לדייק ממה ששנינו: ניתז מן היסוד אינו טעון כיבוס, הא [אבל] ניתז מן הדם הראוי ליסוד כלומר, לאחר שניתן מן הדם על הקרנות, טעון כיבוס? והרי ״אשר יזה דמה על הבגד״ (ויקרא ו, כ) כתיב [נאמר], פרט לזה שכבר הוזה!
The Gemara rejects this proof: But according to your reasoning, one can claim in the same manner that it is only blood that sprayed from the base of the altar that does not require laundering; but blood that is fit for the base of the altar, i.e., what remains of the blood after it has been placed on the corners, requires laundering. This is difficult, as it is written: “And when there will be sprinkled [yizze] of its blood upon any garment” (Leviticus 6:20). The future form of the word yizze serves to exclude this blood sprayed onto the garment from the corner of the altar, as it has already been sprinkled.
הכל
(14) הָא מַנִּי רַבִּי נְחֶמְיָה דִּתְנַן רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ חַיָּיב.
The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, as we learned in a mishna (110b) that Rabbi Neḥemya says: With regard to the remainder of the blood of an offering, which was to be poured at the base of the altar, if one presented it outside the Temple, he is liable. Since Rabbi Neḥemya treats the remainder of the blood as blood with regard to liability for a service performed outside the Temple, he also treats the remainder of the blood of a sin offering as blood with regard to laundering. Accordingly, Rav Pappa’s inference from the previously cited mishna is valid only according to Rabbi Neḥemya, but not according to the majority opinion of the Rabbis, who disagree with him.
הא מני ר׳ נחמיה היא כו׳ – הא מילתא הש״ס קאמר לה ומסקנא דקושיין היא לאפוקי מדרב פפא כלומר מהא לא איריא טעמא דידך דהא רבי נחמיה היא דאפילו בשירים נמי טעון כיבוס.
שירי הדם – אף של חטאות החיצונות שהקריבן בחוץ חייב אלמא דם קחשיב להו.
הגה״ה הא מני רבי נחמיה היא דאמר שירים – ולפירוש הקונטרס שנדחה סייעתא דרב פפא קשה דהוה ליה למימר אלא ולפום ריהטא שינויא הוא אליבא דרב פפא והיינו טעמא דכיון דאשכחן לרבי נחמיה דטעון כיבוס היכא דחייב בחוץ לרב פפא נמי כיון דחייב בחוץ בג׳ מתנות שבחטאת הוא הדין דטעון כיבוס דכיבוס וחיוב חוץ חדא מילתא היא דפשיטא שעל זה לא הוצרך ראייה ופריך אימר דשמעת ליה לר׳ נחמיה לענין העלאה כו׳ לענין כיבוס מי שמעת ליה ואם כן לא דייקינן הא מן הראוי ליסוד והוא הדין דלא תידוק הא מן הראוי לקרן ומשני אין והתניא כו׳ וכולה סוגיא לקיומי סייעתא דרב פפא עד לבסוף דמשני אלא כי תניא ההיא בדמים הפנימים דנדחו דבריו (תוספות) ומיהו כל זה אמר רב פפא לקיים דבריו בחטאות הפנימיות ולהכי מחשבה מועלת בהן ומיירי בשירים כדמשמע לישנא דברייתא דנשפכים ליסוד ולא בשלש מתנות דכיון דאיירי בפנימיות כך שוה כמו מתנה ראשונה כיון דכל ארבע מעכבות לכולי עלמא ולא הוי קרי להו נשפכין ליסוד ובסיפא לא מצי לפלוגי בדמים החיצונים דרבי נחמיה היא דחייב בשיריהם בחוץ ואם כן לא מצי למיתני תלתא פטור.
הגה״ה ויש מפרש הא מני רבי נחמיה היא כו׳ – ואתיא סיפא דהא מן הראוי ליסוד כמו רבי נחמיה ורישא דהא מן הראוי לקרן כרבנן ואשכחן כי האי גוונא בפ׳ שתי הלחם (מנחות דף צה.) דתנא ואפייתו בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלי להו בלינה וכן ברייתא דריש טבול יום (לקמן דף ק:) דיום שמועה כיום קבורה וכו׳. ושקיל וטרי עד אלא כי תניא ההיא בשלש מתנות שבחטאת וגרס אלא בספרים מדוייקים והוי סייעתא דרב פפא מהך בתרייתא ולא מקמייתא ולפי שיטה זו יש ליישב כולה סוגיא ובקונטרס פירש כולה שמעתא בע״א.
אלא הא מני [זו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ נחמיה היא, דתנן [ששנינו במשנה], ר׳ נחמיה אומר: שירי הדם שהקריבן בחוץ — חייב, ולדעתו אף שיירי דם החטאת הריהם כדם החטאת עצמו, וממילא גם טעונים כיבוס. אבל לדעת חכמים שאינם סבורים כמוהו, לא ניתן לדייק באופן זה מן המשנה.
The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, as we learned in a mishna (110b) that Rabbi Neḥemya says: With regard to the remainder of the blood of an offering, which was to be poured at the base of the altar, if one presented it outside the Temple, he is liable. Since Rabbi Neḥemya treats the remainder of the blood as blood with regard to liability for a service performed outside the Temple, he also treats the remainder of the blood of a sin offering as blood with regard to laundering. Accordingly, Rav Pappa’s inference from the previously cited mishna is valid only according to Rabbi Neḥemya, but not according to the majority opinion of the Rabbis, who disagree with him.
הכל
(15) אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לר׳ לְרַבִּי נְחֶמְיָה לְעִנְיַן הַעֲלָאָה מִידֵּי דְּהָוֵי אַאֵיבָרִים וּפְדָרִים לְעִנְיַן כִּיבּוּס מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ אִין
The Gemara challenges the proof even according to the opinion of Rabbi Neḥemya: Say that you heard that Rabbi Neḥemya ruled in this manner with regard to the offering up of the remainder of the blood outside the Temple, just as is the case with regard to limbs and fats. Even though the offering of the limbs and fats is not indispensable for atonement, one who offers them outside the Temple is liable. But did you also hear him say this with regard to laundering, that one must launder a garment sprayed with the remainder of the blood of a sin offering? The Gemara answers: Yes, we also heard Rabbi Neḥemya rule in this manner with regard to laundering.
ומקשים: וגם לשיטת ר׳ נחמיה, האם ניתן לדייק כן? אימר דשמעת ליה [אמור ששמעת אותו] את ר׳ נחמיה אומר דבר זה לענין העלאה בחוץ, מידי דהוי [כמו שהוא הדין] לגבי איברים ופדרים, שאף שאינם מעכבים את הכפרה, מכל מקום אם מעלה אותם בחוץ חייב. אבל לענין כיבוס מי [האם] שמעת ליה [אותו] שמחייב בדם השיריים? ומשיבים: אין [כן], שמענו אותו גם בענין זה.
The Gemara challenges the proof even according to the opinion of Rabbi Neḥemya: Say that you heard that Rabbi Neḥemya ruled in this manner with regard to the offering up of the remainder of the blood outside the Temple, just as is the case with regard to limbs and fats. Even though the offering of the limbs and fats is not indispensable for atonement, one who offers them outside the Temple is liable. But did you also hear him say this with regard to laundering, that one must launder a garment sprayed with the remainder of the blood of a sin offering? The Gemara answers: Yes, we also heard Rabbi Neḥemya rule in this manner with regard to laundering.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.