Zevachim 37a – זבחים לז.‏ – Shas HaMeforash

(1)

מִנַּיִן לְכׇל הַדָּמִים שֶׁטְּעוּנִים מַתַּן דָּם לַיְסוֹד ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר {ויקרא ה׳:ט׳} וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה שֶׁאֵין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּדָּם וּמָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּדָּם.

From where is it derived that all the blood that is left over from an offering after the requisite placement requires placement of blood on the base of the altar? The verse states: “And the blood of your offerings shall be poured upon the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27). The Gemara answers: The tanna of the first baraita derives this from the verse cited by Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says with regard to a verse discussing a bird sin offering: “And the rest of the blood shall be squeezed out at the base of the altar; it is a sin offering” (Leviticus 5:9). As there is no need for the verse to state “of the blood,” because the entire verse is talking about the blood, what is the meaning when the verse states “of the blood”?

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

מנין – שכל הדמים של כל הקרבנות שטעונים מתן דם ליסוד אם נשאר מן הדם בכלי לאחר שזרק שתי מתנותיו שצריך לשופכו ליסוד ואע״פ שלא נאמר שפיכת שיריים אלא בחטאת.

והנשאר בדם וגו׳ – בחטאת העוף כתיב והנשאר ימצא הוה ליה למכתב.

ומה תלמוד לומר בדם כו׳ אלא על הניתנין מתן ארבע – היינו חטאת שטעונה ארבע מתנות על ארבע קרנות ובחטאת כתיבי שירים לשפיכה.

מתן דם ליסוד ת״ל ודם זבחיך ישפך – אע״ג דלא כתיב יסוד מצינו שירים שנשפכין ליסוד דכתיב בחטאת ואת דמה ישפך אל יסוד המזבח.

מנין לכל הדמים של כל הקרבנות שהם טעונים מתן דם ליסוד? תלמוד לומר: ״ודם זבחיך ישפך״ (דברים יב, כז)! ומשיבים: לתנא של הברייתא הראשונה דבר זה נפקא ליה [יוצא לו, נלמד] מאותו פסוק שלומד ממנ ורבי. דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אומר: נאמר לגבי חטאת העוף ״והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח״ (ויקרא ה, ט), שאין תלמוד (צורך) לומר ״בדם״, שהרי מדובר בפסוק זה על הדם, ומה תלמוד לומר לשם מה נאמר ״בדם״?

From where is it derived that all the blood that is left over from an offering after the requisite placement requires placement of blood on the base of the altar? The verse states: “And the blood of your offerings shall be poured upon the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27). The Gemara answers: The tanna of the first baraita derives this from the verse cited by Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says with regard to a verse discussing a bird sin offering: “And the rest of the blood shall be squeezed out at the base of the altar; it is a sin offering” (Leviticus 5:9). As there is no need for the verse to state “of the blood,” because the entire verse is talking about the blood, what is the meaning when the verse states “of the blood”?

מאמרים באתר אסיף

כפרה בכדי לא אשכחן׳ / ירון בן צבי (עלון שבות 174, הר עציון תשע״ב)

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) לְפִי שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ אֶלָּא לַנִּיתָּנִין מַתַּן ד׳אַרְבַּע שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד שְׁאָר דָּמִים מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה שֶׁאֵין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּדָּם וּמָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּדָּם לִימֵּד עַל כׇּל הַדָּמִים שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד.

The baraita continues: Since we have learned only about those offerings whose blood is placed on the altar with four placements, i.e., outer sin offerings, that they require placement of the leftover blood on the base of the altar, from where is it derived that the same applies to the leftover blood of all the other offerings? The verse states: “And the rest of the blood shall be squeezed out at the base of the altar; it is a sin offering” (Leviticus 5:9). Since there is no need for the verse to state “of the blood,” because the entire verse is talking about the blood, what is the meaning when the verse states “of the blood”? This teaches that all the leftover blood from all the offerings requires placement of blood on the base of the altar.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לימד על כל הדמים – שנשאר בהן כלום לאחר עיקר זריקתן שישפך הנשאר ליסוד.

לפי שלא למדנו אלא לניתנין מתן ארבע כלומר, חטאות חיצונות, שטעונין מתן דמים ליסוד כמפורש בהם (ויקרא ד, כה ועוד), שאר דמים של שאר קרבנות מנין? תלמוד לומר: ״והנשאר בדם ימצה״. שאין תלמוד (צורך) לומר ״בדם״, ומה תלמוד לומר ״בדם״? לימד על כל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד.

The baraita continues: Since we have learned only about those offerings whose blood is placed on the altar with four placements, i.e., outer sin offerings, that they require placement of the leftover blood on the base of the altar, from where is it derived that the same applies to the leftover blood of all the other offerings? The verse states: “And the rest of the blood shall be squeezed out at the base of the altar; it is a sin offering” (Leviticus 5:9). Since there is no need for the verse to state “of the blood,” because the entire verse is talking about the blood, what is the meaning when the verse states “of the blood”? This teaches that all the leftover blood from all the offerings requires placement of blood on the base of the altar.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְאַכַּתִּי לְהָכִי הוּא דְּאָתָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא מִנַּיִן לַנִּיתָּנִין בִּזְרִיקָה שֶׁנְּתָנָן בִּשְׁפִיכָה ^איָצָא ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ.

The Gemara asks: But still, does this verse, Deuteronomy 12:27, come to teach this halakha, that if a priest placed the blood with one placement, he facilitated atonement? That verse is necessary for that which is taught in a baraita: From where is it derived with regard to those offerings whose blood is supposed to be placed by means of sprinkling from a certain distance from the altar, that if the priest placed the blood by pouring it from up close he has fulfilled his obligation? The verse states: “And the blood of your offerings shall be poured upon the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27).

א. רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ב׳:ב׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ב׳:ב׳

מנין לניתנין בזריקה – כל הדמים שכתב בהן זריקה כגון עולה ושלמים ואשם דכתיב בהו וזרקו ובכור דכתיב ביה ואת דמם תזרוק (במדבר יח) וכל זריקה מרחוק משמע שזורק מן הכלי למזבח למרחוק.

שפיכה – עומד אצל היסוד ושופך.

ודם זבחיך ישפך – כל זבחים במשמע.

ושואלים: ואכתי להכי [ועדיין לכך] הוא דאתא [שבא] פסוק זה ״ודם זבחיך ישפך״, ללמד שנתינה אחת כשירה? הלוא מיבעי ליה לכדתניא [נצרך לו לכמו ששנויה בברייתא] אחרת: מנין לדמים שניתנין בזריקה על קיר המזבח שאם נתנן בשפיכה ולא בדרך זריקה יצא? תלמוד לומר: ״ודם זבחיך ישפך״! ומשיבים: כך לומד ר׳ ישמעאל, שסבור כן.

The Gemara asks: But still, does this verse, Deuteronomy 12:27, come to teach this halakha, that if a priest placed the blood with one placement, he facilitated atonement? That verse is necessary for that which is taught in a baraita: From where is it derived with regard to those offerings whose blood is supposed to be placed by means of sprinkling from a certain distance from the altar, that if the priest placed the blood by pouring it from up close he has fulfilled his obligation? The verse states: “And the blood of your offerings shall be poured upon the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27).

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר לֹא זְרִיקָה בִּכְלַל שְׁפִיכָה וְלֹא שְׁפִיכָה בִּכְלַל זְרִיקָה.

The Gemara answers that the ruling in this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, while the tanna of the earlier baraita holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: Sprinkling is not included in pouring, and similarly pouring is not included in sprinkling. Rather, these are separate actions performed under different circumstances, and one does not fulfill his obligation to sprinkle the blood by pouring it. Therefore, the verse is available to him to teach that if a priest placed the blood with one placement, he facilitated atonement.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אבל התנא של הברייתא סבר לה [סבור הוא] כדעת ר׳ עקיבא, שאמר: לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה, וכל אחד הוא דין לעצמו, ואין יוצא ידי חובת זריקה על ידי שפיכה. והיכן שמענו שכך היא דעתו?

The Gemara answers that the ruling in this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, while the tanna of the earlier baraita holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says: Sprinkling is not included in pouring, and similarly pouring is not included in sprinkling. Rather, these are separate actions performed under different circumstances, and one does not fulfill his obligation to sprinkle the blood by pouring it. Therefore, the verse is available to him to teach that if a priest placed the blood with one placement, he facilitated atonement.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) דִּתְנַן בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח פָּטַר אֶת שֶׁל זֶבַח.

The Gemara demonstrates that this is the opinion of Rabbi Akiva: This is as we learned in a mishna (Pesaḥim 121a): If one recited the blessing over the Paschal offering, which is: Who sanctified us with His mitzvot and commanded us to eat the Paschal offering, he has also exempted himself from reciting a blessing over the Festival peace offering, i.e., the peace offering that is eaten together with the Paschal offering. The blessing for the Festival peace offering of the fourteenth of Nisan is: Who sanctified us with His mitzvot and commanded us to eat the offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בירך ברכת הפסח פטר את של זבח – חגיגת ארבעה עשר שבאה עם הפסח כשהחבורה מרובה ושנינו בתוספתא דפסחים על הפסח הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח ועל הזבח הוא אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח ואם בירך על הפסח פטר את הזבח.

דתנן [ששנינו במשנה] בענין הברכה שלפני אכילת הקרבן: ברך ברכת הפסח — פטר בברכתו את הברכה של זבח (השלמים הנאכלים עם הפסח), אבל אם ברך ברכה

The Gemara demonstrates that this is the opinion of Rabbi Akiva: This is as we learned in a mishna (Pesaḥim 121a): If one recited the blessing over the Paschal offering, which is: Who sanctified us with His mitzvot and commanded us to eat the Paschal offering, he has also exempted himself from reciting a blessing over the Festival peace offering, i.e., the peace offering that is eaten together with the Paschal offering. The blessing for the Festival peace offering of the fourteenth of Nisan is: Who sanctified us with His mitzvot and commanded us to eat the offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) שֶׁל זֶבַח לֹא פָּטַר אֶת הַפֶּסַח דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

If he recited the blessing over the Festival offering, he has not exempted himself from reciting a blessing over the Paschal offering. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Yishmael’s reasoning is based on the halakha that the blood of the Paschal offering is poured, while the blood of the Festival offering is sprinkled. He maintains that sprinkling is included in the more general category of pouring, and therefore the blessing over the Paschal offering includes the Festival offering. Pouring is not included in the more limited category of sprinkling, and therefore reciting the blessing over the Festival offering does not exempt one from reciting a blessing over the Paschal offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

על הזבח לא פטר את הפסח – וקס״ד ובפסחים נמי הכי מפרש דקסבר רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה כדאמר לעיל מנין לניתנין בזריקה הניתנין בשפיכה יצא הלכך מתן דם שלמים שכתב בה זריקה בכלל מתן דם פסח שכתב בה שפיכה כדאמרינן לקמן וכי בירך על הפסח פטר את הזבח שהזבח בכלל פסח אבל בירך על הזבח לא פטר את הפסח שלא מצינו לניתנין בשפיכה שכשרין בזריקה הלכך אין פסח בכלל שלמים.

של זבח — לא פטר את הפסח, דברי ר׳ ישמעאל. שדם הפסח ניתן בשפיכה, ודם הזבח בזריקה. והואיל ולדעתו זריקה בכלל שפיכה, ואם שפך את הטעון זריקה יצא ידי חובתו, לפיכך ברכת הפסח כוללת גם את הזבח, אבל לא להיפך.

If he recited the blessing over the Festival offering, he has not exempted himself from reciting a blessing over the Paschal offering. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Yishmael’s reasoning is based on the halakha that the blood of the Paschal offering is poured, while the blood of the Festival offering is sprinkled. He maintains that sprinkling is included in the more general category of pouring, and therefore the blessing over the Paschal offering includes the Festival offering. Pouring is not included in the more limited category of sprinkling, and therefore reciting the blessing over the Festival offering does not exempt one from reciting a blessing over the Paschal offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר ^[א]לֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ וְלֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ.

The mishna continues: Rabbi Akiva says: This blessing does not exempt one from reciting a blessing over that one, and that blessing does not exempt one from reciting a blessing over this one. Sprinkling is not included in pouring, and pouring is not included in sprinkling. Therefore, there is a separate blessing for each offering.

[א]. רמב״ם הלכות חמץ ומצה ח׳:ז׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[א] רמב״ם הלכות חמץ ומצה ח׳:ז׳

ר׳ עקיבא אומר אין זו פוטרת את זו – דלית ליה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא דהא דפסח בשפיכה מודם זבחיך ישפך נפקא לן לקמן ותרתי לא דרשת מיניה ולקמן פריך לרבי ישמעאל היכי דרשת ליה להכי ולהכי ותנא דברייתא קמייתא סבר לה כרבי עקיבא בהא דאין זריקה בכלל שפיכה אבל בפסח בשפיכה לא סבירא ליה כוותיה דהא לא מייתר ליה קרא דמיבעיא ליה לכל הניתנין במזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר והכי אמרינן בשמעתין.

ר׳ עקיבא אומר: לא זו פוטרת זו, ולא זו פוטרת זו, שאין זריקה בכלל שפיכה.

The mishna continues: Rabbi Akiva says: This blessing does not exempt one from reciting a blessing over that one, and that blessing does not exempt one from reciting a blessing over this one. Sprinkling is not included in pouring, and pouring is not included in sprinkling. Therefore, there is a separate blessing for each offering.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אַכַּתִּי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ח:י״ז} אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז וְגוֹ׳ לָמַדְנוּ לִבְכוֹר שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ מַעֲשֵׂר וּפֶסַח מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ.

The Gemara asks: Still, does this verse, Deuteronomy 12:27, come to teach this halakha, that if a priest placed the blood with one placement he facilitated atonement? That verse is necessary for that which is taught in a baraita: Rabbi Yishmael says: Since it is stated: “But the firstborn of a bull, or the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat, you shall not redeem; they are sacred. You shall sprinkle their blood upon the altar and shall burn their fat for an offering made by fire, for an aroma pleasing to the Lord” (Numbers 18:17), we learned with regard to a firstborn animal, which must be given to a priest to be offered on the altar in the Temple, that it requires placement of its blood and sacrificial portions on the altar. From where is it derived that the same applies to an animal tithe offering and a Paschal offering? The verse states: “And the blood of your offerings shall be poured upon the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27). This verse teaches that all offerings require placement of their blood on the altar.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ושואלים: אכתי להכי [עדיין לכך] הוא דאתא [שבא] פסוק זה, ללמד שמתנת דם אחת על המזבח כשירה? מיבעי ליה לכדתניא [נצרך לו לכמו ששנויה בברייתא]: ר׳ ישמעאל אומר: מתוך שנאמר בכתוב ״אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז... את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר״ (במדבר יח, יז), למדנו מכאן לבכור שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. מעשר ופסח מנין שהם טעונים דברים אלה? תלמוד לומר: ״ודם זבחיך ישפך״, לומר שכל דבר שהוא זבח צריך לשפוך את דמו על המזבח!

The Gemara asks: Still, does this verse, Deuteronomy 12:27, come to teach this halakha, that if a priest placed the blood with one placement he facilitated atonement? That verse is necessary for that which is taught in a baraita: Rabbi Yishmael says: Since it is stated: “But the firstborn of a bull, or the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat, you shall not redeem; they are sacred. You shall sprinkle their blood upon the altar and shall burn their fat for an offering made by fire, for an aroma pleasing to the Lord” (Numbers 18:17), we learned with regard to a firstborn animal, which must be given to a priest to be offered on the altar in the Temple, that it requires placement of its blood and sacrificial portions on the altar. From where is it derived that the same applies to an animal tithe offering and a Paschal offering? The verse states: “And the blood of your offerings shall be poured upon the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27). This verse teaches that all offerings require placement of their blood on the altar.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

The Gemara answers that the tanna of the earlier baraita, who derives from Deuteronomy 12:27 the halakha that if a priest placed the blood with one placement he facilitated atonement, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Yosei HaGelili maintains that the halakha that the blood and sacrificial parts of an animal tithe offering and a Paschal offering must be placed on the altar is derived from the aforementioned verse concerning a firstborn animal: “You shall sprinkle their blood upon the altar and shall burn their fat for an offering made by fire, for an aroma pleasing to the Lord” (Numbers 18:17).

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

סבר לה כרבי יוסי הגלילי – דאמר פסח בזריקה ונפקא ליה מואת דמם דלא כתיב דמו דליקו אבכור לחודיה.

ומשיבים: סבר לה [סבור הוא] כדעת ר׳ יוסי הגלילי שלמד דין זה במעשר ופסח ממה שנאמר בבכור ״את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר״ (במדבר יח, יז).

The Gemara answers that the tanna of the earlier baraita, who derives from Deuteronomy 12:27 the halakha that if a priest placed the blood with one placement he facilitated atonement, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Yosei HaGelili maintains that the halakha that the blood and sacrificial parts of an animal tithe offering and a Paschal offering must be placed on the altar is derived from the aforementioned verse concerning a firstborn animal: “You shall sprinkle their blood upon the altar and shall burn their fat for an offering made by fire, for an aroma pleasing to the Lord” (Numbers 18:17).

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר דָּמוֹ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא דָּמָם חֶלְבּוֹ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא חֶלְבָּם לִימֵּד עַל ^בבְּכוֹר מַעֲשֵׂר וּפֶסַח שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים ^גוְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.

This is as it is taught in a baraita, that Rabbi Yosei HaGelili says: It is not stated in this verse: Its blood, but rather: “Their blood.” Similarly, it is not stated: Its fat, but rather: “Their fat.” The plural form teaches with regard to the firstborn animal, which is mentioned explicitly in the verse, as well as with regard to the animal tithe offering and the Paschal offering, which have a level of sanctity similar to that of a firstborn animal, that each requires placement of the blood and sacrificial portions on the altar.

ב. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:י״ז

ג. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:י״ח

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:י״ז

ג רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ה׳:י״ח

דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ יוסי הגלילי אומר: ״דמו״ לא נאמר אלא ״דמם״, ״חלבו״ לא נאמר אלא ״חלבם״, לימד על ידי לשון רבים זו לא רק על בכור, אלא גם על מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח.

This is as it is taught in a baraita, that Rabbi Yosei HaGelili says: It is not stated in this verse: Its blood, but rather: “Their blood.” Similarly, it is not stated: Its fat, but rather: “Their fat.” The plural form teaches with regard to the firstborn animal, which is mentioned explicitly in the verse, as well as with regard to the animal tithe offering and the Paschal offering, which have a level of sanctity similar to that of a firstborn animal, that each requires placement of the blood and sacrificial portions on the altar.

עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הַאי קְרָא מַפֵּיק לֵיהּ לְהָכִי וּמַפֵּיק לֵיהּ לְהָכִי תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

The Gemara asks: But does Rabbi Yishmael derive one halakha from this verse and then derive another halakha from this same verse? It was stated earlier that Rabbi Yishmael derives from the verse “And the blood of your offerings shall be poured” that sprinkling is included in pouring, and yet here he derives from that same verse that the blood of an animal tithe offering and that of a Paschal offering must be presented on the altar. The Gemara answers: These are the opinions of two tanna’im, each of whom expressed his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ור׳ ישמעאל האי קרא – דודם זבחיך ישפך.

מפיק ליה להכי ולהכי – בתמיה דריש ליה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה דעל כרחך כר״ע לא אתיא דאם כן אמאי אין פסח פוטר את הזבח הואיל ושלמים בכלל פסח ואי נמי סבירא ליה לר׳ עקיבא פסח בזריקה כר׳ יוסי הגלילי כל שכן דשניהם פוטרין זה את זה וקדריש להו תו לפסח דבשפיכה.

תרי תנאי אליבא דר׳ ישמעאל – דמאן דיליף ליה לפסח בשפיכה לית ליה פסח פוטר את הזבח ולא פליג רבי ישמעאל אדר׳ עקיבא בהאי כיון דפסח בשפיכה מהאי קרא יליף תו לית לן למילף מינה ניתנין בזריקה כשרים בשפיכה ומאן דאית ליה פלוגתא לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה כשלמים ומיהו פסח עיקר וזבח טפל לו הלכך אין זבח פוטרו לפסח אבל פסח פוטר את הזבח ובפסחים ירושלמי האי טעמא אמר בה.

תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל – דמאן דיליף ליה לפסח בשפיכה לית ליה פסח פוטר את הזבח ולא פליג ר׳ ישמעאל אדרבי עקיבא דכיון דפסח בשפיכה מהאי קרא תו לית לן למילף מיניה ניתנין בזריקה כשרין בשפיכה ומאן דאית ליה פלוגתא לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה כשלמים ומיהו פסח עיקר וזבח טפל לו הלכך אין זבח פוטר לפסח אבל פסח פוטר זבח ובפסחים ירושלמי האי טעמא] אמר בה כך פי׳ בקונט׳ ויש תימה מסוגיא דסוף ע״פ (פסחים קכא.) גבי בירך ברכת הפסח פטר את של זבח דקאמר עלה כשתימצי לומר לדברי ר׳ ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה ולדברי ר׳ עקיבא לא שפיכה בכלל זריקה ולא זריקה בכלל שפיכה אלמא ר׳ ישמעאל אית ליה תרתי דפסח בשפיכה וזריקה בכלל שפיכה ועוד קשה לפירוש הקונטרס מסוגיא דשמעתין דקאמר לעיל סבר לה כר׳ עקיבא ולא סבר לה כוותיה לגמרי דרבי עקיבא סבירא ליה דפסח בשפיכה ותנא דברייתא סבר בזריקה ועוד מאי האי דפריק סבר כר״ע דאמר פסח בשפיכה הלא מאן דאמר פסח בשפיכה היינו מדם זבחיך ישפך דתניא ר׳ ישמעאל אומר כו׳ אם כן לא אייתר קרא למתנה אחת כיפר ע״כ ועוד קשה דאמר בפסחים פרק האשה (פסחים פח:) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם והא שלמים בזריקה ופסח בשפיכה ומשני מאי נפקא מינה והתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה שיצא אלמא אית ליה תרתי דפסח בשפיכה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה שיצא ועוד מדקתני בברייתא מנין לניתנין בזריקה כו׳ מכלל דאיכא שפיכה ואי פסח בזריקה אם כן כולהו בזריקה נינהו [ועוד קשה הא אמרי׳ בספרי ר׳ יאשיה אומר קודש הם למה נאמר להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת שלא שמענו להם בכל התורה כולה] ורבי יצחק אומר אין צריך שהרי כבר נאמר ודם זבחיך ישפך להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה ומה תלמוד לומר קודש הם להביא את המעשר שיטעון הקטר חלבים שלא מצינו בכל התורה כולה משמע דרבי יאשיה שפיכה דרבי יצחק קאמר ואע״ג דדריש ליה מקרא דכתיב גבי בכור בזריקה דלמא מדאתו מריבויא ולא כתבינהו בהדיא קדריש וכי פריך [התם אבא חנן למה נאמר ומה שאר קדשים שלא הושוו במתן דמים היינו] דאתא למעוטי חטאת דבאצבע ונראה דרבי ישמעאל (דפסחים) קסבר דפסח בשפיכה מקרא אחרינא ולא מדם זבחיך וכי פריך הכא האי מיבעי ליה לכדתניא רבי ישמעאל אומר מתוך הוה מצי למימר דקסבר פסח בשפיכה מקרא אחרינא ולא מדם זבחיך אלא משום דאשכח ברייתא דרבי יוסי הגלילי נקטה ורבינו שמואל בשם רבינו שלמה פי׳ בענין אחר האי דערבי פסחים (דף קכא.) כשתימצי לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה כלומר מתוך דברי רבי ישמעאל תוכל לדקדק דזריקה בכלל שפיכה דכיון דקאמר דבירך על הפסח פטר את הזבח אם כן סבירא ליה דמתנותיהם שוין ואף פסח בזריקה והא דזבח לא פטר פסח משום דזבח טפל לו וכיון דפסח בזריקה אם כן אייתר ליה דם זבחיך ישפך ומצי למידרש מיניה לומר דזריקה בכלל שפיכה ולא גריס ולא שפיכה בכלל זריקה דלהאי תנא דרבי ישמעאל כולהו בזריקה ולדברי ר״ע דלא זה פטר את זה אם כן אין מתנותיהם שוות דפסח בשפיכה מקרא ודם זבחיך ישפך ואם כן לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דהא ודם זבחיך איצטריך ליה לדידיה לומר דפסח בשפיכה ולהאי פירושא קשה מכל מקום מההיא דהאשה (פסחים דף פט.) ועוד מנא ליה לרבי ישמעאל דזריקה בכלל שפיכה משום דמייתר ודם זבחיך ישפך דלמא אתא לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר וה״ר חיי״ם אומ״ר דבספרי״ם ישני״ם גרסינן כשתימצי לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ושפיכה בכלל זריקה דהכל אחד דכל הקרבנות בזריקה לרבי ישמעאל ואין לחוש אם בזריקה אם בשפיכה והיינו כשיטת רבינו שמואל וכל מה שהקשיתי עליו קשה גם לפי׳ זה ולכולהו לישני קשה אי פסח בשפיכה (לרבי עקיבא) אם כן דריש לקרא דדמו כרבי ישמעאל ובשרם דהנך (קאמר) כרבי ישמעאל ואחד תם ואחד בעל מום נפקא ליה מיהיה לך ולקמן בסוף איזהו מקומן (דף נז.) פליג רבי עקיבא ארבי ישמעאל ומוקי לה לקרא דובשרם אחד תם ואחד בעל מום כרבי יוסי הגלילי דהכא.

ושואלים: ור׳ ישמעאל, הרי לשיטתו למדנו מ״ודם זבחיך ישפך״ שזריקה בכלל שפיכה, וכאן הוא למד מפסוק זה שדינו של פסח בשפיכה, האי קרא [פסוק זה] מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי [מוציא אותו לדבר זה ומוציא אותו לדבר אחר]? ומשיבים: תרי תנאי אליבא [שני תנאים נחלקו בכך לפי שיטתו] של ר׳ ישמעאל.

The Gemara asks: But does Rabbi Yishmael derive one halakha from this verse and then derive another halakha from this same verse? It was stated earlier that Rabbi Yishmael derives from the verse “And the blood of your offerings shall be poured” that sprinkling is included in pouring, and yet here he derives from that same verse that the blood of an animal tithe offering and that of a Paschal offering must be presented on the altar. The Gemara answers: These are the opinions of two tanna’im, each of whom expressed his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּמוֹקֵים לֵהּ כּוּלֵּיהּ בִּבְכוֹר הַיְינוּ דִּכְתִיב {במדבר י״ח:י״ח} וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ.

The Gemara raises a question with regard to the disagreement about the interpretation of Numbers 18:17. Granted, according to the opinion of Rabbi Yishmael, who interprets the entire verse as referring to a firstborn animal, and according to whom the plural form in the verse is referring to three such firstborns, that of a bull, that of a sheep, and that of a goat, this explains that which is written immediately afterward: “And their meat shall be yours” (Numbers 18:18), in the plural, i.e., the meat of these firstborn animals shall be eaten by the priests.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בשלמא רבי ישמעאל – דמפיק מתן פסח מדם זבחיך ישפך והאי לשון רבים דדמם וחלבם כוליה בבכור מוקי לה ובשור וכשב ועז הוא דנקט לשון רבים והאי נמי דקאי לשון רבים דבשרם יהיה לך דסמיך ליה אבכור שור ובכור כשב ובכור עז.

ועוד שואלים על המחלוקת בדרשת הכתוב ״אך בכור״: בשלמא [נניח] לדעת ר׳ ישמעאל דמוקים לה כוליה [שמעמיד אותו את הפסוק כולו] בבכור, ובפסוק זה מוזכרים שלושה סוגי בכורות — בכור שור, בכור כשב ובכור עז — היינו דכתיב [זהו שנאמר] מיד אחר כך: ״ובשרם יהיה לך״ (במדבר יח, יח), שבשר הבכורות ניתן לאהרן ולבניו.

The Gemara raises a question with regard to the disagreement about the interpretation of Numbers 18:17. Granted, according to the opinion of Rabbi Yishmael, who interprets the entire verse as referring to a firstborn animal, and according to whom the plural form in the verse is referring to three such firstborns, that of a bull, that of a sheep, and that of a goat, this explains that which is written immediately afterward: “And their meat shall be yours” (Numbers 18:18), in the plural, i.e., the meat of these firstborn animals shall be eaten by the priests.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי דְּמוֹקֵי לֵיהּ נָמֵי בְּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח מַעֲשֵׂר וָפֶסַח בְּעָלִים אָכְלִי לֵיהּ מַאי וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ אֶחָד תָּם וְאֶחָד בַּעַל מוּם

But according to the opinion of Rabbi Yosei, who interprets this verse as referring also to an animal tithe offering and a Paschal offering, there is a difficulty, as an animal tithe offering and a Paschal offering are eaten by their owners, not by the priests. If so, what is the meaning of the phrase “and their meat shall be yours”? The Gemara answers that the plural term “their meat,” is referring not to an animal tithe offering or a Paschal offering, but to different types of firstborns, i.e., both an unblemished animal, whose blood is poured on the altar, and a blemished one, which is not brought as an offering on the altar.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא לרבי יוסי הגלילי – דאית ליה בכור לשון יחיד וקרא דנקט לשון רבים משום מעשר ופסח נקט לה ומעשר ופסח פשיטא לן שאינה מתנה לכהן אלא בעלים אכלי ליה.

מאי ובשרם – דקא״ל רחמנא לאהרן.

ומשני: אחד תם ואחד בעל מום – כלומר לעולם לשון רבים דנקט קרא קמא לאו אמיני דבכורות קאי דכולן בלשון חד בכור מפיק להו ודמם וחלבם לרבות מעשר ופסח ולשון רבים דבשרם אבכור קאי ולא אשלשת מיני בכור דקרא דתימא דחלבם ודמם נמי עלייהו קאי אלא אבכור דחד מינא נמי שייך למימר ובשרם אתם ובעל מום.

אחד תם ואחד בעל מום – אע״ג דיהיו לך כחזה התנופה ושוק התרומה מוקמינן ליה בסוף איזהו מקומן (שם) ובבכורות (כז:) בבכור תם רישיה דקרא דבשרם לשון רבים נקט משום בעל מום.

אלא לדעת ר׳ יוסי הגלילי, דמוקי ליה נמי [שמעמיד אותו גם כן] בקרבן מעשר ופסח, והלוא מעשר ופסח בעלים אכלי ליה [אוכלים אותו] ולא הכהנים, ואם כן מאי [מה פירוש] ״ובשרם יהיה לך״? ומשיבים: לשון רבים האמורה בענין זה אינה מתייחסת למעשר ולפסח, אלא לבכורות, והכוונה היא — אחד שור תם (תמים, שדמו נזרק) ואחד שור בעל מום,

But according to the opinion of Rabbi Yosei, who interprets this verse as referring also to an animal tithe offering and a Paschal offering, there is a difficulty, as an animal tithe offering and a Paschal offering are eaten by their owners, not by the priests. If so, what is the meaning of the phrase “and their meat shall be yours”? The Gemara answers that the plural term “their meat,” is referring not to an animal tithe offering or a Paschal offering, but to different types of firstborns, i.e., both an unblemished animal, whose blood is poured on the altar, and a blemished one, which is not brought as an offering on the altar.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים לז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים לז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים לז., תוספות זבחים לז., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים לז., אסופת מאמרים זבחים לז.

Zevachim 37a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 37a, Rashi Zevachim 37a, Tosafot Zevachim 37a, Steinsaltz Commentary Zevachim 37a, Collected Articles Zevachim 37a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון