שדומה לפז – מצהיב כמרגלית.
שנטווה כחוט – מפני שהוא רך.
כל החנויות נסגרות – שאין מכר לזהב אחר מפני זה.
(1) 
שֶׁדּוֹמֶה לְפָז זָהָב שָׁחוּט שֶׁנִּטְוֶה כְּחוּט זָהָב סָגוּר בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְתָּח כָּל הַחֲנוּיוֹת נִסְגָּרוֹת זְהַב פַּרְוַיִם שֶׁדּוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים.
שֶׁדּוֹמֶה לְפָז זָהָב שָׁחוּט שֶׁנִּטְוֶה כְּחוּט זָהָב סָגוּר בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְתָּח כָּל הַחֲנוּיוֹת נִסְגָּרוֹת זְהַב פַּרְוַיִם שֶׁדּוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים.because it resembles the luster of pearls [paz] in the way it glistens. Shaḥut gold is named as such because it is very malleable and is spun like thread [shenitve keḥut]. Shaḥut is a contraction of the words shenitve keḥut. Closed gold is so called because when a shop opens to sell it, all the other shops close, as no one is interested in purchasing any other type of gold. Parvayim gold is so called because its redness resembles the blood of bulls [parim].
שדומה לפז (כעין צבע המרגלית). זהב שחוט — הוא זהב שמפני רכותו הוא נטוה כחוט. זהב סגור נקרא כן — משום שבשעה שנפתח מקום לקנות בו סוג זהב זה כל החנויות האחרות שנמכר בהן מיני זהב אחרים נסגרות. זהב פרוים — זהב אדום, שדומה לדם הפרים.
because it resembles the luster of pearls [paz] in the way it glistens. Shaḥut gold is named as such because it is very malleable and is spun like thread [shenitve keḥut]. Shaḥut is a contraction of the words shenitve keḥut. Closed gold is so called because when a shop opens to sell it, all the other shops close, as no one is interested in purchasing any other type of gold. Parvayim gold is so called because its redness resembles the blood of bulls [parim].
הכל
(2) רַב אָשֵׁי אָמַר חֲמִשָּׁה הֵן וְכׇל חַד וְחַד אִית בֵּיהּ זָהָב וְזָהָב טוֹב תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּכׇל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק וְהַיּוֹם אָדוֹם וְהַיְינוּ זְהַב פַּרְוַיִם שֶׁדּוֹמֶה לְדָם הַפָּרִים.:
Rav Ashi said: There are in fact only five types of gold, the last five in Rav Ḥisda’s list. Gold and good gold are not independent categories; rather, each and every one of the types of gold has two varieties: Regular gold and a superior variety called good gold. That was also taught in a baraita with regard to parvayim gold: On every other day the coal pan was made of greenish gold, but on this day it was made of a red gold, and this is the parvayim gold which resembles the blood of bulls.
Rav Ashi said: There are in fact only five types of gold, the last five in Rav Ḥisda’s list. Gold and good gold are not independent categories; rather, each and every one of the types of gold has two varieties: Regular gold and a superior variety called good gold. That was also taught in a baraita with regard to parvayim gold: On every other day the coal pan was made of greenish gold, but on this day it was made of a red gold, and this is the parvayim gold which resembles the blood of bulls.
רב אשי אמר חמשה הן ובכל אחד יש בו זהב וזהב טוב.
בכל יום היה מקריב פרס כו׳ פרס הוא חצי מנה כי בכל יום היה מקטיר במזבח הקטרת מנה חציו בשחרית וחציו בין הערבים דגרסינן בכריתות פרק א׳ תנו רבנן קטרת היתה נעשית שס״ח מנה שס״ה מנה כנגד ימות החמה מנה בכל יום. ג׳ מנין שמהן כ״ג מכניס מלא חפנים ביום הכיפורים והשאר ניתנין לאומנין בשכרן. תנו רבנן קטורת היו מכניסין אותה למכתשת פעמים בשנה בימות החמה בוזרה כדי שלא תתעפש בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפוג ריחה.
רב אשי אמר: לא שבעה מיני זהב אלא חמשה הן, אותם שמנינו. וכל חד וחד [אחד ואחד] ממינים הללו אית ביה זהב [יש בו], וזהב טוב שהוא מין מובחר יותר. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] לענין זהב פרוים: בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום, והיינו זהב פרוים שדומה לדם הפרים.
Rav Ashi said: There are in fact only five types of gold, the last five in Rav Ḥisda’s list. Gold and good gold are not independent categories; rather, each and every one of the types of gold has two varieties: Regular gold and a superior variety called good gold. That was also taught in a baraita with regard to parvayim gold: On every other day the coal pan was made of greenish gold, but on this day it was made of a red gold, and this is the parvayim gold which resembles the blood of bulls.
הכל
(3) בְּכׇל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס שַׁחֲרִית וְכוּ׳ בְּכׇל יוֹם הָיְתָה דַּקָּה וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.: תָּנוּ רַבָּנַן דַּקָּה מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר {שמות ל׳:ל״ו} וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק אֶלָּא לְהָבִיא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.:
§ The mishna states: On every other day, a priest sacrificed a peras, half of a maneh, of incense in the morning, and a peras in the afternoon, but on this day the High Priest adds an additional handful of incense and burns it in the Holy of Holies. On every other day, the incense was ground fine as prescribed by the Torah, but on this day it was superfine. The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the incense on Yom Kippur that it is “finely ground aromatic incense” (Leviticus 16:12). What does the verse mean to teach by this? Has it not already been stated: “And you shall grind some of it finely” (Exodus 30:36)? Rather, it teaches that on Yom Kippur the incense has to be superfine.
§ The mishna states: On every other day, a priest sacrificed a peras, half of a maneh, of incense in the morning, and a peras in the afternoon, but on this day the High Priest adds an additional handful of incense and burns it in the Holy of Holies. On every other day, the incense was ground fine as prescribed by the Torah, but on this day it was superfine. The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the incense on Yom Kippur that it is “finely ground aromatic incense” (Leviticus 16:12). What does the verse mean to teach by this? Has it not already been stated: “And you shall grind some of it finely” (Exodus 30:36)? Rather, it teaches that on Yom Kippur the incense has to be superfine.
בכל יום היה מקטיר פרס שחרית ופרס בין הערבים ר״ל משקל פרס שהוא משקל חמישים דינרים והיום מוסיף פעם שלישית הקטרה אחרת לפני לפנים מלא חפניו כמו שביארנו:
בכל יום היתה דקה והיום ר״ל באותה שלפני לפנים דקה מן הדקה והוא שכל שנה ושנה היו מחוייבים לעשות את הקטרת והיה עומד שחוק כל השנה אלא ששתי פעמים בשנה היו מחזירין אותם למכתשת ועושין משקל שלש מאות וששים ושמנה מנים שס״ה כנגד ימות החמה מנה לכל יום ושלשה מנים שהיה לוקחן כהן גדול ערב יום הכפורים ומחזירן למכתשת ומוסיף בשחיקתו כדי לקיים בו מצות דקה מן הדקה ונוטל מהן להקטרה זו מלא חפניו גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו והשאר נקרא מותר הקטרת שביארנו עניינו בשבועות ובשקלים:
א שנינו במשנה בענין הקטורת, שבכל יום היה מקריב פרס (חצי מנה) בשחרית ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חפניו. בכל יום היתה הקטורת דקה והיום דקה מן הדקה. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר ביום הכיפורים: ״קטורת סמים דקה״ (ויקרא טז, יב) מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר בקטורת: ״ושחקת ממנה הדק״ (שמות ל, לו), הרי שהקטורת דקה היא! אלא להביא וללמד שביום הכיפורים יש צורך שתהא הקטורת דקה מן הדקה.
§ The mishna states: On every other day, a priest sacrificed a peras, half of a maneh, of incense in the morning, and a peras in the afternoon, but on this day the High Priest adds an additional handful of incense and burns it in the Holy of Holies. On every other day, the incense was ground fine as prescribed by the Torah, but on this day it was superfine. The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the incense on Yom Kippur that it is “finely ground aromatic incense” (Leviticus 16:12). What does the verse mean to teach by this? Has it not already been stated: “And you shall grind some of it finely” (Exodus 30:36)? Rather, it teaches that on Yom Kippur the incense has to be superfine.
הכל
(4) בְּכׇל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ.: דְּאָמַר מָר כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח.:
§ The mishna states: On every other day, priests ascend on the eastern side of the ramp. A baraita explains the reason for this: As the Master said: All the turns that you turn should be only to the right, which, after ascending the altar, means one will turn to the east and will mean one will circulate the altar in a counter-clockwise fashion. When they descended, they again turned to the right, which is to the west of the ramp.
§ The mishna states: On every other day, priests ascend on the eastern side of the ramp. A baraita explains the reason for this: As the Master said: All the turns that you turn should be only to the right, which, after ascending the altar, means one will turn to the east and will mean one will circulate the altar in a counter-clockwise fashion. When they descended, they again turned to the right, which is to the west of the ramp.
בכל יום ויום כשהכהנים עולים למזבח להעלות איברי הקרבן היה הזוכה עולה למזרח הכבש ויורד במערבו והוא שהכבש היה בדרום העזרה לשמאל הנכנס והעולה היה פניו לצפון העזרה ושמאלו למערב וימינו למזרח ונאמר בקבלה כל פונות שאתה פונה במזבח לא יהו אלא בימין והיה הזוכה עולה בצד שפת הכבש המזרחית והיה מקיף המזבח לסידור האברים ושאר דברים הצריכים לו כגון לארבע מתנות או לשתי מתנות הולך כל צד המזרח וממנו לצד הצפוני וממנו לצד המערבי ומשם יורדין דרך הכבש ר״ל בצד שפת המערבית שבו ולא היה הולך באמצע המזבח משום יראת שמים והיום כהן גדול לכל שנעשה במזבח החיצון הולך באמצע ולא דרך הקפה להראות חבתו וחבת הצבור שהוא שלוחו שהוא כבן בית לפני הקב״ה ור׳ יהודה אומר שאף בכל השנה כל שהכהן גדול עובד עולה באמצע וכו׳ ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:
ב שנינו במשנה כי בכל יום הכהנים עולין במזרחו של כבש. שאמר מר [החכם]: כל פינות (פניות) שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין ולצד מזרח, ולכן היו עולין מן המזרח. וכשיורדים שוב היו פונים לצד ימין — והוא למערב הכבש.
§ The mishna states: On every other day, priests ascend on the eastern side of the ramp. A baraita explains the reason for this: As the Master said: All the turns that you turn should be only to the right, which, after ascending the altar, means one will turn to the east and will mean one will circulate the altar in a counter-clockwise fashion. When they descended, they again turned to the right, which is to the west of the ramp.
הכל
(5) וְהַיּוֹם (עוֹלִין) בָּאֶמְצַע (וְיוֹרְדִין) בָּאֶמְצַע.: מַאי טַעְמָא אמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל.:
§ The mishna continues: But on this day the priests ascend in the middle of the ramp and descend in the middle. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest he should not walk on the side but in the middle.
§ The mishna continues: But on this day the priests ascend in the middle of the ramp and descend in the middle. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest he should not walk on the side but in the middle.
היום עולין באמצע. כהן ראש בית אב וסגן שעולין עם כהן גדול או שאר כהנים לסייעו להפך בצנורא או שום צורך:
ג עוד שנינו במשנה: והיום עולין באמצע ויורדין באמצע. מאי טעמא [מהו הטעם] — משום כבודו של כהן גדול שלא יהלך מן הצד, אלא באמצע.
§ The mishna continues: But on this day the priests ascend in the middle of the ramp and descend in the middle. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest he should not walk on the side but in the middle.
הכל
(6) בְּכׇל יוֹם כֹּהֵן [גָּדוֹל] מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר וְכוּ׳.: מַאי טַעְמָא במִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל.:
§ We learned in the mishna that every other day the High Priest sanctifies his hands and his feet from the laver like the other priests, and on this day he sanctifies them from the golden flask. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest.
§ We learned in the mishna that every other day the High Priest sanctifies his hands and his feet from the laver like the other priests, and on this day he sanctifies them from the golden flask. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest.
בכל יום ויום כהן מקדש מן הכיור אפי׳ כהן גדול והיום בכל עשרה קדושין מקדש מקיתון של זהב דרך כבוד וחשיבות ור׳ יהודא אומר שבכל השנה היה כה״ג מקדש מן הקיתון ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:
ד שנינו במשנה כי בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור. והיום מקיתון זהב, מאי טעמא [מהו הטעם] — משום כבודו של כהן גדול.
§ We learned in the mishna that every other day the High Priest sanctifies his hands and his feet from the laver like the other priests, and on this day he sanctifies them from the golden flask. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest.
הכל
(7) בְּכׇל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת.: תָּנוּ רַבָּנַן בְּכׇל יוֹם הָיוּ שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת וְהַיּוֹם שָׁלֹשׁ אַחַת מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה וְאַחַת מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
§ The mishna states: On every other day, there were four arrangements of wood there, upon the altar, but on this day there were five. The Sages taught in the Tosefta: On every other day there were two arrangements of wood on the altar, but on this day there were three: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for coals for the incense; and one, the additional arrangement of wood, which they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies. This is the statement of Rabbi Yehuda.
§ The mishna states: On every other day, there were four arrangements of wood there, upon the altar, but on this day there were five. The Sages taught in the Tosefta: On every other day there were two arrangements of wood on the altar, but on this day there were three: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for coals for the incense; and one, the additional arrangement of wood, which they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies. This is the statement of Rabbi Yehuda.
בכל יום היו שם ד׳ מערכות והיום ה׳ דברי ר׳ מאיר כו׳ – תנו רבנן בכל יום היו שם ד׳ מערכות והיום ה׳ מערכה גדולה ומערכה של קטרת ומערכה של קיום האש ומערכה לאברים ופדרין שלא נתעכלו מבערב ומערכה שמוסיפין בו ביום.
שמוסיפין לבו ביום – ליטול ממנה גחלים לקטורת של לפני ולפנים אבל קטורת של מזבח הפנימי הרי הוא כקטורת של כל השנה.
בכל יום ויום היו שם ר״ל על המזבח ארבע מערכות של עצים ופי׳ בגמ׳ אחת מערכה גדולה להקטרת חלבים ואיברים שניה מערכה שניה של קטורת שממנה חותה להכניס מחתה מלאה גחלים להוליכה למזבח פנימי להקטיר עליהם על המזבח כמו שהתבאר שלישית למצות קיום האש שכל שאין אש של מערכה גדולה מוסיפין לה מזו רביעית לאיברים ופדרים של תמיד הערב שלא נתאכלו הלילה כל צרכן או שלא נתאכלו כלל או אפי׳ לא נתנו על האש שלא נפסלו בלינה אחר שלא לנו למטה מן המזבח והיום חמש שהיו מוסיפין בה חמישית לחתות ממנה להקטרת לפני לפנים ור׳ יוסי אומר בכל יום שלש והם אותם שהזכרנו תחלה על הסדר והיום ארבע לחתות ממנה להקטרה המיוחדת ליום אבל איברים שלא נתעכלו לא היו עושים להם מערכה אלא שהיו מחזירים אותם למערכה גדולה שעושין היום ונשרפים שם בצידי המערכה שלא להתערב עם אותם של היום ור׳ יהודה אומר כל יום שתים והם אותם שהזכרנום תחלה על הסדר והיום שלש להקטרה המיוחדת אבל לא היו עושין מערכה שלישית לקיום האש שבכל שעה ושעה היו הכהנים מוסיפין על עצי המערכה והלכה כר׳ יוסי:
זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שביארנו וכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ שלא ביארנוה במשנה אלו הן:
כשהיה הכהן מסדר את המערכה הגדולה היה דרכו להביא קסמין דקים להצית בהן את האור להתאחז מהם עצי המערכה בנקל והצתה זו היא נקראת הצתת אלואתא ואף זו כל שעושין אותה אי אפשר לו להציתה למטה מן המזבח להביאה מודלקת משם למזבח אלא דוקא בראשו של מזבח ר״ל שאינו יכול להציתה אלא על גג המזבח ומאחר שאי אפשר לו אלא על המזבח אין צריך לומר שאינה אלא בכהן וכלי שרת ר״ל בגדי כהונה ולא עוד אלא אפילו היה עומד הוא למטה ובא להדליק ע״י מפוח ארוך אי אפשר אלא דוקא בכהן וכלי שרת ר״ל בלבישת בגדי כהונה:
ה במשנה שנינו שבכל יום היו שם על המזבח ארבע מערכות עצים וביום הכיפורים היו חמש מערכות, וכן דעות נוספות בדבר. תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: בכל יום היו שתים מערכות עצים על המזבח והיום שלש. ואלו הן: אחת מערכה גדולה, ואחת מערכה שניה של גחלים לצורך קטורת, ואחת מערכת מיוחדת של עצים שמוסיפין בו ביום לצורך הקטורת שלפני ולפנים, אלו דברי ר׳ יהודה.
§ The mishna states: On every other day, there were four arrangements of wood there, upon the altar, but on this day there were five. The Sages taught in the Tosefta: On every other day there were two arrangements of wood on the altar, but on this day there were three: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for coals for the incense; and one, the additional arrangement of wood, which they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies. This is the statement of Rabbi Yehuda.
הכל
(8) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גבְּכׇל יוֹם שָׁלֹשׁ וְהַיּוֹם אַרְבַּע אַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה וְאַחַת מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת וְאַחַת שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם.
Rabbi Yosei says: On every other day there were three arrangements, but on this day there were four: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire, so that if the fire of the large arrangement begins to die down, wood from this arrangement may be added to it to raise the flames; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
Rabbi Yosei says: On every other day there were three arrangements, but on this day there were four: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire, so that if the fire of the large arrangement begins to die down, wood from this arrangement may be added to it to raise the flames; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
ר׳ יוסי אומר: בכל יום היו שלש מערכות, והיום ארבע. כיצד? אחת של מערכה גדולה, ואחת מערכה שניה של קטורת, ואחת מערכה מיוחדת של קיום האש שאם מתעמעמת אש המערכה הגדולה, מוסיפים לה ממערכה זו כדי להגביר את האש, ואחת שמוסיפין בו ביום.
Rabbi Yosei says: On every other day there were three arrangements, but on this day there were four: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire, so that if the fire of the large arrangement begins to die down, wood from this arrangement may be added to it to raise the flames; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
הכל
(9) רַבִּי (מֵאִיר) אוֹמֵר בְּכׇל יוֹם אַרְבַּע וְהַיּוֹם חָמֵשׁ אַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה וְאַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת דוְאַחַת שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ וְאַחַת לְאֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם.
Rabbi Meir says: On every other day there were four arrangements of wood on the altar but on this day there were five: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire; and one, for burning the limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
Rabbi Meir says: On every other day there were four arrangements of wood on the altar but on this day there were five: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire; and one, for burning the limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
רבי יוסי אומר בכל יום ג׳ והיום ד׳ – תימה בפרק שני דתמיד (תמיד כט.) תנן ביררו משם עצי תאנה וכו׳ ומוקי לההיא מתניתין כר׳ יוסי בפרק קדשי קדשים במסכת זבחים (זבחים נח.) והיכי מתוקמא כרבי יוסי והא קתני סיפא והציתו שתי מערכות ירדו ובאו ללשכת הגזית ולרבי יוסי הא קאמר בכל יום היו שם שלש ודוחק הוא לומר סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וי״ל דאכתי הואי חדא לקיום האש ולא קא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו והקשה רבי אלחנן במזבח הנחשת שלא היה מקום מערכה אלא אמה כדאמר בפרק קדשי קדשים (זבחים סב:) ואמרינן נמי התם גיזרין שעשה משה ארכן ורחבן אמה א״כ כל הני מערכות היכא הוו קיימי וצריך לומר באמה של הילוך רגלי הכהנים והיו מסבבין המערכה גדולה עד הני מערכות.
ואחת של אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב. והא דאמרי׳ בפ״ק (דף כ.) דאחר חצות לא יחזיר משום דחצות משויא ליה עיכול היינו בנתעכלו ולא נתעכלו לגמרי דמוקי לה בפ׳ (שני) [ט] דזבחים (דף פו.) בשרירי אבל היכא שלא נתעכלו כלל לא משוי חצות עיכול ועוד דלעיל מיירי בפקעו מעל המזבח אבל לא פקעו נשרפין שם לגמרי כמו ששנינו בתמיד דהאברים שהן על האש נשרפין למחר:
ואחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו – פי׳ ולא משלה בהם האור להוציאם מתורת בשר דאי משלה בהם האור הא אמרי׳ לעיל דחצות לילה עושה עכול לענין שאם פקעו לא ירדו וכיון דכן ה״ה דכיון שעבר עליהם כל הלילה דהוו להו כדשן ואין עושין להם מערכה אחרת אלא ודאי כדאמרן ומיירי באיברים קשים שאין האור מושלת בהן ודוגמת׳ ההיא דאמרי׳ בזבחים גבי איברים שפקעו מעל המזבח קודם חצות יחזיר דהוינן בה היכי דמי אי דאית בהו ממשא אחר חצות נמי ואי דלית בהו ממשא קודם חצות נמי לא ופרקי׳ לא צריכה בשרירי הכא נמי דהוו שרירי טובא שלא נתעכלו בכל הלילה.
ר׳ מאיר אומר: בכל יום היו על המזבח ארבע מערכות עצים, והיום חמש. והן: אחת מערכה גדולה, ואחת של מערכה שניה של קטורת, ואחת של קיום האש, ועוד אחת שהיתה מערכה מיוחדת לאיברים ופדרים שמאתמול שלא נתעכלו (נשרפו) על המזבח מבערב כל הלילה והיו עושים עוד מערכה מיוחדת לשרפם. ואחת שמוסיפין בו ביום.
Rabbi Meir says: On every other day there were four arrangements of wood on the altar but on this day there were five: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire; and one, for burning the limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
הכל
(10) דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת תַּרְתֵּי אִית לְהוּ מְנָלַן האָמַר קְרָא {ויקרא ו׳:ב׳} הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כׇּל הַלַּיְלָה זוֹ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ זוֹ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת וְרַבִּי יוֹסֵי קִיּוּם הָאֵשׁ מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִוְּהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ.
The Gemara analyzes the different opinions: At any rate, everyone has at least two arrangements in their calculations. From where do we derive this? The verse states: “It is the burnt-offering on the flame on the altar all night” (Leviticus 6:2); this is referring to the large arrangement. It states further: “And the fire of the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:2), this additional mention of a fire is referring to the second arrangement, which is for the incense. And from where does Rabbi Yosei learn about the additional arrangement for the upkeep of the fire? He derives it from the verse: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which mentions fire for the third time.
The Gemara analyzes the different opinions: At any rate, everyone has at least two arrangements in their calculations. From where do we derive this? The verse states: “It is the burnt-offering on the flame on the altar all night” (Leviticus 6:2); this is referring to the large arrangement. It states further: “And the fire of the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:2), this additional mention of a fire is referring to the second arrangement, which is for the incense. And from where does Rabbi Yosei learn about the additional arrangement for the upkeep of the fire? He derives it from the verse: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which mentions fire for the third time.
ושואלים: דכולי עלמא מיהת [על כל פנים לדעת הכל] תרתי אית להו [שתים יש להם], שהכל מודים שבכל יום יש לפחות שתי מערכות, מנלן [מנין לנו] דבר זה? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה״ (ויקרא ו, ב) — זו מערכה גדולה, ונאמר עוד: ״ואש המזבח תוקד בו״ (ויקרא ו, ב) — זו מערכה שניה של קטורת, שהרי נאמרה פעמיים ״אש המזבח״. ושואלים: ור׳ יוסי מערכה נוספת לקיום האש מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] ממה שנאמר: ״והאש על המזבח תוקד בו״ (ויקרא ו, ה) להוסיף עוד יקידה אחת, ולומר שיש צורך בעוד מערכה שאינה משמשת אלא ליקידת האש.
The Gemara analyzes the different opinions: At any rate, everyone has at least two arrangements in their calculations. From where do we derive this? The verse states: “It is the burnt-offering on the flame on the altar all night” (Leviticus 6:2); this is referring to the large arrangement. It states further: “And the fire of the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:2), this additional mention of a fire is referring to the second arrangement, which is for the incense. And from where does Rabbi Yosei learn about the additional arrangement for the upkeep of the fire? He derives it from the verse: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which mentions fire for the third time.
הכל
(11) ור׳ וְרַבִּי יְהוּדָה הָהוּא לְהַצָּתַת אֲלִיתָא הוּא דַּאֲתָא דְּתַנְיָא הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ומִנַּיִין לְהַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ו׳:ה׳} וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מִנַּיִין שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲרָכָה לְקִיּוּם הָאֵשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ.
And how does Rabbi Yehuda, who holds that normally there are only two arrangements, explain this third mention of a fire? That additional mention comes to teach about the kindling of the thin wood chips, which were used to ignite the fires on the altar, as it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda would say: From where is it derived that the kindling of the wood chips should be done only at the top of the altar, rather than setting them alight at the bottom of the altar and carrying them up? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which indicates that the fire that is brought there has to be lit on the altar itself. Rabbi Yosei said: From where is it derived that an arrangement for the upkeep of the fire is made? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5).
And how does Rabbi Yehuda, who holds that normally there are only two arrangements, explain this third mention of a fire? That additional mention comes to teach about the kindling of the thin wood chips, which were used to ignite the fires on the altar, as it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda would say: From where is it derived that the kindling of the wood chips should be done only at the top of the altar, rather than setting them alight at the bottom of the altar and carrying them up? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which indicates that the fire that is brought there has to be lit on the altar itself. Rabbi Yosei said: From where is it derived that an arrangement for the upkeep of the fire is made? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5).
ושואלים: ור׳ יהודה הסובר שלא היו בכל יום אלא שתי מערכות בלבד, מה לומד הוא מפסוק נוסף זה? ומשיבים: לדעתו, ההוא [אותו כתוב נוסף] לענין הצתת [הדלקת] האליתא, שהם קיסמי עץ דקים שבאמצעותם מדליקים את אש המערכה הוא דאתא [שבא] ללמד. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: היה ר׳ יהודה אומר: מניין להצתת [הדלקת] האליתא שלא תהא נעשית אלא בראשו של המזבח ולא ידליקנה למטה ויעלה? — תלמוד לומר: ״והאש על המזבח תוקד בו״ (ויקרא ו, ה) — לומר שאותה אש שמביאים צריכה להיות מוצתת על המזבח עצמו. אמר ר׳ יוסי: מניין שעושה מערכה לקיום אש — תלמוד לומר: ״והאש על המזבח תוקד בו״ (ויקרא ו, ה).
And how does Rabbi Yehuda, who holds that normally there are only two arrangements, explain this third mention of a fire? That additional mention comes to teach about the kindling of the thin wood chips, which were used to ignite the fires on the altar, as it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda would say: From where is it derived that the kindling of the wood chips should be done only at the top of the altar, rather than setting them alight at the bottom of the altar and carrying them up? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which indicates that the fire that is brought there has to be lit on the altar itself. Rabbi Yosei said: From where is it derived that an arrangement for the upkeep of the fire is made? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5).
הכל
(12) וְרַבִּי יוֹסֵי הַצָּתַת אֲלִיתָא מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא {ויקרא א׳:ז׳} וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ לִימֵּד עַל הַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּכֹהֵן כָּשֵׁר וּבִכְלִי שָׁרֵת דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁזָּר קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אֶלָּא לִימֵּד עַל הַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ.
And from where does Rabbi Yosei derive that the kindling of the wood chips should be at the top of the altar? He derives it from the same place that Rabbi Shimon derives it. As it was taught in a baraita: The verse states: “And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar” (Leviticus 1:7), which teaches about the kindling of the wood chips that it may be done only by a fit priest and one who is robed in the priestly vestments of service; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon said to him: There is no need for a verse to teach that a priest must kindle the chips, for could it enter your mind that a non-priest could approach the altar? Rather, this verse teaches about the kindling of the wood chips, that they may be lit only at the top of the altar.
And from where does Rabbi Yosei derive that the kindling of the wood chips should be at the top of the altar? He derives it from the same place that Rabbi Shimon derives it. As it was taught in a baraita: The verse states: “And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar” (Leviticus 1:7), which teaches about the kindling of the wood chips that it may be done only by a fit priest and one who is robed in the priestly vestments of service; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon said to him: There is no need for a verse to teach that a priest must kindle the chips, for could it enter your mind that a non-priest could approach the altar? Rather, this verse teaches about the kindling of the wood chips, that they may be lit only at the top of the altar.
כולי עלמא ר׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ מאיר כלהו שוין בב׳ מערכות שנאמר העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת ור׳ יוסי ור׳ מאיר דאית ליה מערכה שלישית לקיום האש מפיק להאי קרא להצתת האליתה והיא הלהבת עצי המערכה שלא תהיה אלא בראשו של מזבח שנאמר והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה.
ורבי יוסי הצתת אליתא מנא ליה – שתהא בראשו של מזבח ולא יצית על הרצפה ויעלם כשהן דולקין על המזבח.
ובכלי שרת – בלבוש בגדי כהונה.
וכי תעלה על דעתך – מאחר שאתה למד מן האש על המזבח תוקד בו שיהא בראשו של מזבח כלום הוצרכנו למקרא זה להטעינה כהן וכי תעלה על לב שזר קרב לגבי מזבח והלא נאמר (במדבר יח) אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו.
אלא לימד על הצתת האליתא שלא תהא אלא על ראש המזבח – ואידך קרא לקיום האש אתא כרבי יוסי וכהונה דכתיב בהאי קרא לגופא איצטריך לה שנתינת אש צריכה כהן ולא יטלנה זר ויזרקנה למזבח.
וכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח – הקשה רש״י לדידיה נמי תקשי דמוקי קרא להצתת אליתא הכהן למה לי וכי תעלה על דעתך שזר קרב כו׳ ותירץ דאיצטריך משום דדרשינן לעיל בסוף פרק קמא (יומא כא:) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע״פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט וסד״א שיהא כשר בזר ואפשר דקאי אארעא וזריק אש של הדיוט למעלה וקשיא לן א״כ מנא ליה דאתא קרא להצתת אליתא דילמא כוליה קרא לנתינת אש דהדיוט וי״ל דא״כ לכתוב קרא ונתנו בני אהרן הכהן אש וערכו עצים על האש ואנא ידענא דנתינת האש על המזבח הוה מדכתיב וערכו עצים על האש דמערכה בראש המזבח היא על המזבח למה לי אלא למידרש אש על המזבח להצתת אליתא שמבעירין אותה על המזבח ותימה לי והא ר״ש לית ליה סברא דאפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא א״כ לא הוה צריך הכהן לנתינת אש דהדיוט דליכא למימר כמו שפרש״י דאפשר דקאי אארעא וזריק דהא ר״ש לית ליה האי סברא וי״ל דבאש דהדיוט שפיר אית ליה דאפשר דקאי אארעא וזריק לה כיון דשל הדיוט היא אבל הצתת אליתא שהבערתה על המזבח לאו אורח ארעא למיעבד במפוחא ברחוק וקשה לי לר׳ יהודה והאש על המזבח תוקד בו להצתת אליתא שהבערתה על המזבח למה לי תיפוק ליה מונתנו בני אהרן אש על המזבח דהא רבי יהודה גמר מהתם הצתת אליתא שתהא בכהן כשר וכלי שרת וי״ל אי לא כתב והאש על המזבח תוקד בו לא הוה דרשינן מונתנו אלא נתינת האש דהדיוט על המזבח ושתהא בכהן כשר וכלי שרת אבל הצתת אליתא לא דרשינן אבל השתא דנפקא מוהאש על המזבח הצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח גמרינן שפיר מונתנו הצתת אליתא ונתינת אש דהדיוט שלא יהו אלא בכהן כשר וכלי שרת דמסתמא בני אהרן דנפקא לן מיניה כהן כשר וכלי שרת קאי אכל מצות שעל המזבח.
אלא לימד על הצתת האליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח. וכהן דכתיב בנתינת אש פירש״י דקמ״ל שלא יזרקם זר על המזבח ואין שייך כאן להקשות לפני מלך ב״ו אין עושין כן כו׳ ורבי אומר בפ״ב דזבחים (דף יח.) דרשינן מניה כהן בכיהונו וא״ת לרבי יהודה אמאי אצטריך תרי קראי מהאי קרא דונתנו תיפוק כולה מילתא דכתיב ביה כהונה וראשו של מזבח וי״ל דעל המזבח דהאי קרא אתא לדרשה אחריתי:
אמר לו ר׳ שמעון וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח – פרש״י ז״ל למה לי קרא ללמד שתהא הצתת אליתא בכלי שרת והלא כבר אמרת דהצתת אליתא בראשו של מזבח נפקא לן מדכתיב והאש על המזבח תוקד בו והיאך תהא בזר וכי זר קרב לגבי מזבח והכתיב ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו ואפילו ללויים אלא ודאי דהאי קרא בא ללמד על הצתת אליתא שיהא בראשו של מזבח וההוא קרא דהאש על המזבח תוקד בו אתא לקיום האש כדר׳ יוסי ומאי דכתב קרא כהן בהאי קרא לגופיה איצטריך לומר שנתינת אש צריכה כהן ע״כ. והקשו בתוספות ונימא לרבי שמעון לנפשיה דכיון דמוקי׳ האי קרא בהצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח דתו לא בעי למכתב כהונה שהרי אין זר לגבי מזבח ואמאי קשיא לר׳ יהודה טפי מלר׳ שמעון. וי״ל דלר׳ יהודה דנפקא ליה הצתת אליתא מוהאש על המזבח תוקד בו משמע שהיקידה עצמה כשנופח באש להציתו הויא בראשו של מזבח והא דלא אפשר בזר. אבל האי קרא דלא כתיב ביה אלא ונתנו אפשר לנתינת אש בזר דקאי אארעא ויהיב אש בראשו של מזבח. והיינו דמהדרי׳ דלר׳ יהודה נמי איצטריך קרא דהא הוה אפשר לנתינת אש מארעא דקאי אארעא ועביד במפוחא.
תוס׳ בד״ה וכי תעלה על דעתך כו׳ לנתינת אש דהדיוט וי״ל דא״כ לכתוב קרא ונתנו וגו׳ כו׳ וקשה לי לר׳ יהודה והאש על המזבח כו׳ כצ״ל:
ושואלים: ור׳ יוסי הצתת אליתא שתהא בראש המזבח מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] מהיכא דנפקא ליה [מהיכן, מאותו מקור שיוצא לו, שנלמד הדבר] לשיטת ר׳ שמעון. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר: ״ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח״ (ויקרא א, ז) — לימד על הצתת האליתא שלא תהא אלא בכהן כשר לעבודה, ובכלי שרת (בבגדי כהונה). אלו דברי ר׳ יהודה. אמר לו ר׳ שמעון: דבר זה לא נצרך, וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח לעבודה כלשהי? אלא לימד פסוק זה על הצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח.
And from where does Rabbi Yosei derive that the kindling of the wood chips should be at the top of the altar? He derives it from the same place that Rabbi Shimon derives it. As it was taught in a baraita: The verse states: “And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar” (Leviticus 1:7), which teaches about the kindling of the wood chips that it may be done only by a fit priest and one who is robed in the priestly vestments of service; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon said to him: There is no need for a verse to teach that a priest must kindle the chips, for could it enter your mind that a non-priest could approach the altar? Rather, this verse teaches about the kindling of the wood chips, that they may be lit only at the top of the altar.
הכל
(13) וְרַבִּי יְהוּדָה אִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא קָאֵי אַאַרְעָא וְעָבֵיד בְּמַפּוּחָא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
And what would Rabbi Yehuda respond to Rabbi Shimon’s reasoning? If this halakha was derived from there, I would have said a non-priest could light the fire on the altar by standing on the ground below and using a bellows to fan the flames on the top of the altar. Therefore, this verse teaches us that in all circumstances the person kindling the fire must be a priest.
And what would Rabbi Yehuda respond to Rabbi Shimon’s reasoning? If this halakha was derived from there, I would have said a non-priest could light the fire on the altar by standing on the ground below and using a bellows to fan the flames on the top of the altar. Therefore, this verse teaches us that in all circumstances the person kindling the fire must be a priest.
פי׳ קאי אארעא ועביד במפוחא. כגון שעומד אדם בקרקע העזרה ומנפח במפוח ארוך של נחושת וכיוצא בו ממערכה שע״ג המזבח ומשלהבה.
ורבי יהודה – אמר לך.
אי מהתם – מהאש על המזבח כו׳ אע״ג דשמעינן מינה שהצתה בראש המזבח לא שמעינן דפסולה בזר הוה אמינא קאי זר אארעא ועביד במפוחא.
ור׳ יהודה איצטריך סלקא דעתך אמינא קאי אארעא ועביד במפוחא קמ״ל – קשיא לי ותרי קראי בהצתת האליתא בשלמא והאש על המזבח לא סגיא דלא כתיב ביה כהן. ויש לומר: זר הוה קאי אארעא ועביד במפוחא להכי איצטריך ונתנו בני אהרן אש על המזבח אלא ליכתוב ונתנו בני אהרן ולא ניכתוב והאש על המזבח.
ושואלים: ור׳ יהודה מה עונה הוא על טענה זו? ומשיבים: לדעתו, אי מהתם [אם משם] בלבד הוה אמינא [הייתי אומר] קאי אארעא ועביד במפוחא [עומד הוא על הארץ ועושה במפוח], כדי שתדלק האש בראש המזבח, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] כתוב נוסף ״על״, שההצתה עצמה צריכה להיות בראש המזבח.
And what would Rabbi Yehuda respond to Rabbi Shimon’s reasoning? If this halakha was derived from there, I would have said a non-priest could light the fire on the altar by standing on the ground below and using a bellows to fan the flames on the top of the altar. Therefore, this verse teaches us that in all circumstances the person kindling the fire must be a priest.
הכל
(14) וְרַבִּי מֵאִיר אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִוְּאֵשׁ וְרַבָּנַן וא״ו וָאו לָא דָּרְשִׁי.
And from where does Rabbi Meir learn about an additional arrangement for the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? He derives it from the phrase “and the fire.” The apparently superfluous word “and” alludes to the existence of an additional arrangement. And the Rabbis, i.e., Rabbi Yosei and Rabbi Yehuda, who disagree, do not expound the word “and.”
And from where does Rabbi Meir learn about an additional arrangement for the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? He derives it from the phrase “and the fire.” The apparently superfluous word “and” alludes to the existence of an additional arrangement. And the Rabbis, i.e., Rabbi Yosei and Rabbi Yehuda, who disagree, do not expound the word “and.”
ורבנן וי״ו לא דרשי. פירש רבי יהודה ורבי יוסי ומה שמקשין דרבי יהודה דריש וי״ו בעלמא והכא לא דריש לה פי׳ בסנהדרין ובערכין ובתמורה:
ושואלים עוד: ור׳ מאיר הסבור כי איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב עושים להם מערכה נוספת, מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו הדבר] ממה שנאמר: ״ואש״, וא״ו זה בא לרבות עוד מערכה נוספת של אש. ומסבירים: ורבנן [וחכמים] האחרים שאינם דורשים כן — וא״ו לא דרשי [דורשים] כאן לרבות מערכה שלימה נוספת.
And from where does Rabbi Meir learn about an additional arrangement for the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? He derives it from the phrase “and the fire.” The apparently superfluous word “and” alludes to the existence of an additional arrangement. And the Rabbis, i.e., Rabbi Yosei and Rabbi Yehuda, who disagree, do not expound the word “and.”
הכל
(15) וְרַבָּנַן אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב מַאי עָבֵיד לְהוּ זמַהְדַּר לְהוּ לְמַעֲרָכָה גְּדוֹלָה דְּתַנְיָא מִנַּיִין לְאֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב
And according to the Rabbis, what do they do with the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? Where are they burned? A priest returns them to the large arrangement, where the process of their burning is completed. As it was taught in a baraita: From where is it derived that for limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening,
And according to the Rabbis, what do they do with the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? Where are they burned? A priest returns them to the large arrangement, where the process of their burning is completed. As it was taught in a baraita: From where is it derived that for limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening,
ושואלים: ורבנן [ולדעת חכמים], אותם איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מאי עביד להו [מה עושה הוא בהם] והיכן שורפם? ומשיבים: מהדר להו [מחזיר אותם] למערכה גדולה ושם מסתיים תהליך שריפתם. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מניין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב
And according to the Rabbis, what do they do with the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? Where are they burned? A priest returns them to the large arrangement, where the process of their burning is completed. As it was taught in a baraita: From where is it derived that for limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יומא מה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא מה., ר׳ חננאל יומא מה., רש"י יומא מה., תוספות יומא מה., תוספות ישנים יומא מה., תוספות רי"ד יומא מה., בית הבחירה למאירי יומא מה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא מה., מהרש"א חידושי הלכות יומא מה., גליון הש"ס לרע"א יומא מה., פירוש הרב שטיינזלץ יומא מה., אסופת מאמרים יומא מה.
Yoma 45a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 45a, R. Chananel Yoma 45a, Rashi Yoma 45a, Tosafot Yoma 45a, Tosefot Yeshanim Yoma 45a, Tosefot Rid Yoma 45a, Meiri Yoma 45a, Ritva Yoma 45a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 45a, Gilyon HaShas Yoma 45a, Steinsaltz Commentary Yoma 45a, Collected Articles Yoma 45a