×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָא נָמֵי אָכְלָה מִמַּאי דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָתָם אֶלָּא דְּיֵשׁ לוֹ לְהַאֲכִיל בְּמָקוֹם אַחֵר אֲבָל הָכָא דְּאֵין לוֹ לְהַאֲכִיל בְּמָקוֹם אַחֵר לָא.
this one may also partake of teruma until that time. The Gemara refutes this argument: From where do we know that this is correct? Perhaps Rabbi Elazar and Rabbi Shimon stated their opinion there only with regard to a priest whose status can entitle her to partake of teruma in another case, but here, in the case of a priest with crushed testicles, whose status cannot entitle her to partake of teruma in another case, as it is forbidden for him to marry a woman who was born Jewish, no, they did not state their opinion.
רש״יראב״ןתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא נמי אכלה – דקנין כספו היא ואוכלת דבר תורה ועד דבעיל לה דשוייה חללה אכלה.
הכא אין לו להאכיל במקום אחר – שאין לך אשה שמותרת לו.
(1-7) 1ומקשינן ודילמא לא היא וכול׳ עד ולא פשט ליה, והכי פירושא, לא פשט ליה שיהא מאכילה אלא שאין מאכילה. מדקאמר דקא בעו מינאי מילתא דלית לה פתרי, כלומר אינה צריכה פיתרון דודאי אינו מאכילה דקהל גרים איקרי קהל. ולחומ⁠[רא] אין צריך לפרש כגון דאינו מאכילה, אבל לקולא כגון אם היה מאכילה דקהל גרים לא איקרי קהל, היה צריך לפרשא. כיוןב דלא פשט ליה הוי כמו תיקו ותיקו דאיסורא לחומרא.
א. ועיין רש״י נז ע״א ד״ה למאן.
ב. לכאורה נראה שזה טעם נוסף לאיסורא.
1. הביאורים ליבמות נ״ז. מופיעים בכ״י בסוף המסכת.
א) ודוחק הוא דקרי לקדושה קריאת קהל ולכשרות היתר כהונה. הלא לישנא דקדושה משמע כהונה כדאמרינן לעיל איסור קדושה אלמנה לכה״ג ופ״ה לשון אחר דבת גר וגיורת קא מיבעיא ליה ואליבא דר׳ אליעזר בן יעקב ובעי מאי כשרות איתוספא ביה פירוש בההיא שאמה מישראל ליקרא קהל פירוש אף כשרות דקהל עם היתר כהונה אבל בת גר וגיורת דלית בה כל כך אלא כשרות דקהל ולא קדושה לכהונה א״כ לא נקראת קהל ומותרת לפצוע דכא אם אמת הדבר דלאו בקדושתיה קאי ולא תיאסר עליו משום כהונה דאי בקדושתיה קאי אסורה ליה כדאמרינן דבת גר כבת חלל אליבא דר׳ אליעזר נמי כדקאמר דבת גר וגיורת לא תנשא לכהונה או דלמא קדושה אתוספא בה בההיא דאמה מישראל יותר מבת גר וגיורת דמותרת לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה להנשא לכהן מ״מ כשרות אית בה להיות בכלל קהל ואסירא בפצוע דכא ולא אכלה בין בקדושתי׳ קאי בין לאו בקדושתיה קאי ורש״י פי׳ דראשון עיקר:
ממאי דילמא ע״כ לא קאמרי רבי אלעזר ור׳ שמעון התם וכו׳ אבל הכא דאין לו להאכיל במקום אחר לא – פי׳ אין לו להאכיל במקום אחר מפני מום זה, ואף על פי שהיה דינו להאכיל שהרי כהן הוא. ואע״ג דלא דמי לההוא דלעילא, דהתם בישראל אינו לא אוכל ולא מאכיל, אבל הכא אוכל הוא, ואפשר שיאכיל בכל מקום, ומשום הכי אתינן לה בשמא, ואמרינן דילמא עד כאן לא קאמרי וכו׳.
א. בנדפס נוסף כאן בסוגריים מרובעות: בקדושי רשות. כלומר דלעיל נו ב קאמר ק״ו ומה קידושי רשות אין מאכילין וכו׳ אמרו לו לא אם אמרת בקידושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר.
כהן שנעשה פצוע דכא שאלו בפרק הערל (יבמות ע״ו.) אם בקדושת כהונה הוא עומד ליאסר בכל איסורי כהונה אף בגיורת או אינו בקדושתו ולא יאסר בגיורת אלא שיאסר בשאר איסורי כהונה מצד איסור ביאתו בקהל ודבר זה יתבאר שם אבל מכל מקום אם לא נשא גיורת אלא שנשא בת גרים הרי זה מאכילה בתרומה שהרי אין כאן פסול ביאה שאם מצד שהוא כהן והיא בת גרים הרי גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה ואם מצד שהוא פצוע דכא הרי קהל גרים אינו קרוי קהל עד שנדונהו בלא יבא פצוע דכא בקהל ה׳ ואפילו אמה מישראל שלא ניתוספה בה קדושה בכך להקרא קהל:
במקום אחר. בשאר נשים שהם כשירות לו. אבל פצוע דכא אין לו אשה כשירה שיאכילנה בתרומה. בבת גרים. דלא אקרו קהל. בעא מיניה. לקמן. אתמר. לשנויי קושיין קאתי, כלומ׳ אי אכלה לר׳ אלעזר ור׳ שמעון או לא. וקאמ׳ אביי דאכלה לדידהו אפי׳ תימא דקהל גרים אקרי קהל, הרי מאכיל במקום אחר, שכן מאכיל אשתו אם נעשה פצוע דכא משנשאה ולא ידעה אחר כך. הכי נמי האי פצוע דכא שקדש בת כהן אינו פוסלה בתרומת אביה. ורבא לא בעי למיהב לדידהו האי טעמ׳, דשאני התם שכנסה ולא היה פצוע דכא, דהיינו טעמ׳ דאכלה מפני שאכלה תחתיו, ובהא אפי׳ ר׳ מאיר מודי כדאוקי׳ לקמן בפרק הערל1 ר׳ יוחנן. אלא טעמ׳ דאכלה לדידהו מפני שמאכיל בעבדיו וכו׳. אבל לר׳ מאיר דברי הכל לא אכלה, דהא משתמרת לביאה פסולה. ואביי סבר שכבר אכלה לא אמרי׳. ולר׳ מאיר דאמ׳ משתמרת לביאה פסולה לא אכלה, הא נמי לא אכלה, דקסבר אביי דמתני׳ דהערל דקאמ׳ דהאי אכלה דלא כר׳ מאיר היא, כדמוקים התם2 ר׳ אלעזר. ופסק הר״ם בתרומות פרק ז׳3 כר׳ מאיר וכרבא.
1. עה, א.
2. להלן שם.
3. הכ״א.
רש״י בד״ה הכא אין כו׳ שאין לך אשה שמותרת לו כו׳ כצ״ל:
הא נמי אכלה [זו גם כן אוכלת], שעד שאינו בועל אותה ראוי הוא להאכילה בתרומה. ודוחים: ממאי [ממה, מניין] מסיק אתה דברים אלה? דלמא [שמא] עד כאן לא שמענו כי קאמרי [אמרו] ר׳ אלעזר ור׳ שמעון התם [שם] אלא באותם כהנים שיש לו להאכיל במקום אחר, שהרי אם נושא אשה כשרה הוא מאכילה בתרומה. אבל הכא [כאן] בפצוע דכא שאין לו להאכיל במקום אחר, שהרי אסור לו לשאת אשה מקהל ה׳ — לא.
this one may also partake of teruma until that time. The Gemara refutes this argument: From where do we know that this is correct? Perhaps Rabbi Elazar and Rabbi Shimon stated their opinion there only with regard to a priest whose status can entitle her to partake of teruma in another case, but here, in the case of a priest with crushed testicles, whose status cannot entitle her to partake of teruma in another case, as it is forbidden for him to marry a woman who was born Jewish, no, they did not state their opinion.
רש״יראב״ןתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי יֵשׁ לוֹ לְהַאֲכִיל בְּבַת גֵּרִים וְהָא מִיבַּעְיָא בעי לַהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְלָא פְּשַׁיט לֵיהּ.

And if you say that here too, his status can at least entitle his wife to partake of teruma if he marries the daughter of converts, wasn’t it already raised as a dilemma by Rabbi Yoḥanan before Rabbi Oshaya whether the daughter of converts who married a priest with crushed testicles may partake of teruma, and he was unable to resolve it for him? Therefore, there is a difference between a priest with crushed testicles and other priests who betroth women who are disqualified by their intercourse.
רש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בבת גרים – דקסבר קהל גרים לא אקרי קהל ואינן בכלל לא יבא פצוע דכא ונושאה בהיתר ומאכילה תרומה.
והא בעי מיניה ר׳ יוחנן מרבי אושעיא – לקמן בשמעתין ולא פשיט ליה אי מאכילה בתרומה או לא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

והא בעא רבי יוחנן מר׳ אושעיא ולא פשיט ליה – מדרבי אושעיא אדרבי אושעיא פריך ותימה דלקמן מסקינן דרבי יוחנן בעי אליבא דר׳ אליעזר בן יעקב אבל אליבא דר׳ אלעזר ור׳ שמעון אפשר דמאכיל בבת גרים דר״ש מכשיר גיורת פחותה מבת ג׳ לכהן ודלמא סבר נמי דקהל גרים לא מיקרי קהל ומיהו בקונטרס פי׳ דכולה סוגיא דהש״ס מסיק לה אבל ר׳ אושעיא לא פשט מידי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא: הכא נמי [ואם תאמר כאן גם כן] יש לו להאכיל על כל פנים בבת גרים, שכיון שאינה מקהל ישראל רשאי פצוע דכא לשאתה, ואולם הא מיבעיא בעי ליה [והרי שאל אותה] ר׳ יוחנן מר׳ אושעיא ולא פשיט ליה [פתר לו] אם פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מאכילה בתרומה. ואם כן יש לחלק בין פצוע דכא לשאר כהנים המקדשים נשים הנפסלות בביאתם.
And if you say that here too, his status can at least entitle his wife to partake of teruma if he marries the daughter of converts, wasn’t it already raised as a dilemma by Rabbi Yoḥanan before Rabbi Oshaya whether the daughter of converts who married a priest with crushed testicles may partake of teruma, and he was unable to resolve it for him? Therefore, there is a difference between a priest with crushed testicles and other priests who betroth women who are disqualified by their intercourse.
רש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיתְּמַר אַבָּיֵי אָמַר הוֹאִיל וּמַאֲכִילָהּ בְּלֹא יְדָעָהּ.

It was stated that Abaye said: Women betrothed to a priest with crushed testicles may eat teruma since his status entitles his wife to partake of teruma in a case where he has not known her. If a priest was properly married and then his testicles became crushed, as long as he has not known his wife, i.e., engaged in intercourse with her, after that point in time, she may continue partaking of teruma as his wife.
רש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתמר – לשנויי קושיין אתא.
הואיל ומאכילה בלא ידעה – היה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרומה ונעשה פצוע דכא ובא עליה לא תאכל בתרומה דשוייה חללה דנבעלה לפסול לה ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי זו אוכלת משנה היא בפ׳ הערל (לקמן ע.) אלמא מצינו פצוע דכא כהן מאכיל במקום אחר הלכך בקידושי עבירה נמי מאכיל כל זמן שלא עשאה חללה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

אביי אמר הואיל ומאכילה דלאא ידעה, כלומר הואיל פצוע דכא כהן שנעשה פצוע דכא לאחר שנשאה ולא ידעה [מ]⁠שנעשה פצוע דכא מאכילה, כדתנן בראש פרק הערל (יבמות ע ע״א) ומוקי לה ר׳ אלעזר אמוראב אליבא דר׳ אלעזר ור׳ שמעון, וקא סבר דהפצוע דכא לאחר שנפצע מאכילה דלית ליה הטעם דשכבר אכלה. ואביי סבר לה כוותיה דלאחר שנפצע מאכילה ולא משום שכבר אכלה, כיון דמאכיל לאחר שנפצע אינו פוסלה מתרומת בית אביה אם קידש בת כהן. ואם תאמר אמאי מאכילה, הא משתמרת לביאה פסולה היא ואין לו להאכיל ממקום אחר. תריץ כי בעי ר׳ אלעזר ור׳ שמעון יש לו להאכיל במקום אחר, היכא דקא עביד בה מעשה לאחר שנפסלה לו, כגון אלמנה לכהן גדול שקידשה לאחר שנעשת אלמנה ונפסלה לו, וכגון פצוע דכא כהן שקידש בת כהן שהיא פסולה לו, דאם אין לו להאכיל במקום אחר הוה ליה כזר שקידש בת כהן שפוסלה מתרומת בית אביה, [ו]⁠כיון שמאכיל במקום אחר אינו כזר אלא כהן ואינו פוסלה מתרומת בית אביה. אבל הכא דנעשה פצוע דכא ולא עשה בה מעשה משנעשה פצוע דכא, הרי היא בחזקתה (עד) ואינו פוסל מתרומתןג עד שיעשה בה מעשה שיבא עליה.
א. בלא.
ב. בדף עה ע״א.
ג. מתרומתה.
אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה – תימה דבלא ידעה גופה אמאי מאכיל לאביי דמשתמרת לביאה פסולה היא וטעמא שכבר אכלה לית ליה לאביי כדקאמר בסמוך ורבא נמי היכי קאמר שאני התם שכבר אכלה הא אליבא דרבי אליעזר קיימא הכא ורבי אליעזר אית ליה בהערל (לקמן עה.) שכבר אכלה לא אמרינן אההיא מתנית׳ גופה דלא ידעה דקאמר מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה אמר ר׳ אלעזר במחלוקת שנויה ור׳ אלעזר ור׳ שמעון היא ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי מאיר שאני התם שכבר אכלה ויש לומר דטעמא שכבר אכלה מהני לכ״ע לענין זה שאוכלת לרבי אלעזר ור׳ שמעון אע״פ שאין מאכיל במקום אחר ולא פליג ר״א ורבי יוחנן אלא במאי דקאמר ר׳ יוחנן דאוכלת אפי׳ לרבי מאיר מטעם שכבר אכלה דלא חשיבא משתמרת לביאה פסולה כיון דתחילת אכילתה הוו נישואי כשרות והוי כאילו הן קיימין ועומדין עדיין שתאכל מכחן ומייתי אביי אפצוע דכא שקידש דחשיב יש לו להאכיל במקום אחר כיון שמאכיל בלא ידעה ורבא סבר דלא חשיב יש לו להאכיל במקום אחר כיון דאין מאכיל התם על ידי מעשה של עכשיו אלא ע״י שכבר אכלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופריק אביי הואיל ומאכיל בלא ידעה – קשיא ליה לרב אב״ד ז״לא, היא גופא הא לא אכלה, אלא משום דמשמרת לביאה פסולה אוכלת לר׳ אלעזר ור׳ שמעון, אבל לרבנן לא אכלה לאביי דאמר שכבר אכלה לא אמרינן, כדאיתא בפרק הערל בגמראב, ור׳ אלעזר גופי׳ דהוא מרה דשמעתין, מוקים לה התם במחלוקת היא שנוי׳ ור׳ אלעזר ור׳ שמעון היא. וניחא ליה ז״ל, דהכי קאמר אביי, מאי דקאמרת שאין משמרת לביאה פסולה של כהן פצוע דכא אוכלת אם אין לו להאכיל במקום אחר, הא אשכחן ר׳ אלעזר ור׳ שמעון דלית להו האי סברא, דהא מאכיל בדלא ידעה, כדתנן סתמא דמתניתין, ובודאי דההיא ר׳ אלעזר ור׳ שמעון היא. ורבא לא אמר כאביי, שאני התם שכבר אכלה, כלומר הא סתמא אפילו ר׳ מאיר מודה בה שאינה אוכלת אלא מחמת קנין ראשון של כשרות, אבל קנין שקנה כשהוא פצוע דכא, לא אשכחן דמאכיל אלא בעבדיו ושפחותיוג. והאי שנויא לא נהירא לן, דאי הכי לא הוה אמר הואיל. ותו רבא היכי קאמר דההיא אפילו ר׳ מאיר היא משום שכבר אכלה, והא אנן לתרוצה לדר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיא אתינן, ור׳ אלעזר אמר התםד בפ׳ הערל, במחלוקת שנויה ורבי אלעזר ור׳ שמעון היא ושכבר אכלה לא אמרינןה. ויש אומרים רבא סברא דנפשיה קאמר, ולתרוצה לדר׳ הושעיא, וההיא דהתם ר׳ אלעזר משמי׳ דנפשיה אמרה, ולא סבירא ליה לרבא הכי. ולא מחוור. אלא הכי מפרשא שמעתא, אביי אמר הואיל ומאכיל בלא ידעה, דהתם ודאי לר׳ אלעזר ור׳ שמעון דאית להו הואיל ומאכיל במקום אחר, התם נמי הואיל והאכיל בה מאכיל, ולא גרע מיש לו להאכיל במקום אחר. רבא אמר הואיל ומאכיל בעבדיו ושפחותיו, והכא והתם משום האי הואיל אכלן, ולר׳ אלעזר ורבי שמעון, אבל לא לר׳ מאיר. ורבאו לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלה, כלומר אם תאמר דמשום שהאכיל הוא מאכיל, אין למדין ממנה להאכיל מחמת אותו הואיל במקום אחר, דשאני התם לדבריך שכבר אכלה, אלא ודאי הואיל ויש לו להאכיל אמרינן, הואיל והאכיל לא אמרינן. ואביי שכבר אכלה לא אמרינן דשאני, אלא כהואיל גרידא דמי, ולר׳ אלעזר ורבי שמעון אכלה, דהכא והתם חד טעמא הוא כנ״לז. ולשון אחר יש לאומרה, דבין לאביי בין לרבא לר׳ מאיר שכבר אכלה לא אמרינן, דכיון דגבי כהן גדול באלמנה שיש לו ממש להאכיל בכל אשה הראויה לו אמרינן לא אכלה, כל שכן דמשום שכבר אכלה לא אמרינן דתאכל, אלא לרבי אלעזר ור׳ שמעון פליגי, אביי אמר, הואיל שכבר אכלה כהואיל ויש לו להאכיל דמי ואכלהח. ורבא אמר, אע״ג דהתם אכלה משום דהיא עצמה כבר אכלהט, כיון דפצוע דכא אין אשה שראוי להאכיל אותה מעתה, לא אמרינן האי הואיל. ולפי לשון זה לא דמיין לגמרי האי שכבר אכלה דרבא, לההוא דאיתמר בפרק הערלי, דהתם אוכלת בו אפילו לר׳ מאיר, והכא לרבי אלעזר ור׳ שמעון דוקא, מ״מ לשון נכון הוא.
א. הובאו דבריו ברשב״א. וכן הקשו תוס׳ ד״ה אביי. ועיין בריטב״א.
ב. לקמן עה א.
ג. בכ״י א: ובשפחותיו. וכן הביא תירוץ זה ברשב״א בשמו של הר״א אב״ד.
ד. לקמן עה א.
ה. וכן הקשה הרשב״א, ועיי״ש שהוסיף עוד להקשות על תירוץ זה.
ו. בנדפס מתחיל כאן קטע חדש, אך המעיין רואה שהוא המשך הקטע הקודם.
ז. עיין ברשב״א שהביא פירוש זה בשם י״מ, ולבסוף מסיק דראשון נ״ל עיקר, ועי׳ שם שהאריך לסתור פירוש זה. ועיין בריטב״א.
ח. בנדפס נוסף כאן בסוגריים מרובעות: וה״נ הכא אמרינן הואיל ויש לו להאכיל התם.
ט. בנדפס: [אבל הכא] כיון דפצוע דכא [זה] אין אשה שראויה להאכיל.
י. לקמן עה א.
אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה. הקשה הרב אב״ד ז״ל מאי קא משני אביי דלדידיה דאמר שכבר אכלה לא אמרינן, התם נמי לרבי אלעזר ור׳ שמעון לא אכלה אלא משום דמשמרת לביאה פסולה אכלה אבל לרבנן לא אכלה. ומפרק לה דהכי קאמר אביי מאי דקאמרת דלר׳ אלעזר ור׳ שמעון משמרת לביאה פסולה של פצוע דכא כהן אינה אוכלת אם אין לו להאכיל במקום אחר ליתא, דהא אשכחן להו לר׳ אלעזר ור׳ שמעון דלית להו כי האי סברא דהא מאכיל בלא ידעה אע״פ שאין לו להאכיל במקום אחר כדתנן סתמא דמתניתין דפרק הערל (יבמות ע.) וההיא דהערל ר׳ אלעזר ור׳ שמעון הוא כדמוקי לה התם (יבמות עה.) ר׳ אלעזר דהוא מארי דשמעתא דהכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(3-4) איתמר אביי אמר הואיל ומאכיל בלא ידיעה רבא אמר הואיל ומאכיל עבדיו ושפחותיו הכנענים – פי׳ אביי ורבא אתו לקיומי מילתא דר׳ אלעזר דשפיר קאמר דלרבי אליעזר ור״ש אכלה דהני איכא הואיל ופרוש אביי הואיל ומאכיל לפצוע דכא כהן אשתו אם כנסה ואח״כ נעשה פצוע דכא ולא ידעה וכדכתב בריש פרקין דהערל בהדיא ורבא אמר הואיל ומאכיל לעבדיו וכו׳ ורבא לא אמר כאביי דשאני התם דכבר אכלה וא״ת וה״נ כיון דבת כהן היא כבר אכלה בבית אביה ולמה אתה פוסלה ומוציאה מחזקתה וי״ל דהכ׳ מפני שיצאה מרשות לרשות אבל התם ברשות בעלה ממש אכלה בהיתר כבר.
תוס׳ בד״ה אביי אמר כו׳ לא אמרינן גבי ההיא מתניתא כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה דהא אמר אף גר כו׳ דאי לא קאי סגי ליה בטעם דקהל גרים כו׳ עכ״ל פי׳ דלר׳ יוסי אי נמי לא סבירא ליה דגר שנשא גיורת דכשרה לכהונה מצינו למימר דהיינו משום דכתיב מזרע ישראל כדאמר בפ׳ י׳ יוחסין אבל תרומה אוכלת דלא הויא ממש כחללה אלא לר׳ יהודה כתבו התוספות לעיל דליכא למימר הכי משום דעיקר טעמיה מק״ו וק״ל:
איתמר [נאמר] בפתרון הבעיה בענין פצוע דכא כהן, אביי אמר: יכול הוא להאכיל את ארוסתו, הואיל ויש אופן שמאכילה כשלא ידעה. שכהן שהיה נשוי לאשה בכשרות, ונעשה פצוע דכא, אם לא ידעה (לא בא עליה) מאז (שאם בא עליה הריהו פוסל אותה כחללה) — ממשיכה היא לאכול בתרומה כאשתו.
It was stated that Abaye said: Women betrothed to a priest with crushed testicles may eat teruma since his status entitles his wife to partake of teruma in a case where he has not known her. If a priest was properly married and then his testicles became crushed, as long as he has not known his wife, i.e., engaged in intercourse with her, after that point in time, she may continue partaking of teruma as his wife.
רש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רָבָא אָמַר הוֹאִיל וּמַאֲכִילָהּ בַּעֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים.

Rava said she may continue to partake of teruma for a different reason: She may eat teruma since the status of this priest entitles his Canaanite slaves and maidservants to partake of teruma. Because he has the power to enable others to partake of teruma, the case of a woman betrothed to a priest with crushed testicles is comparable to the cases in the mishna, and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon would permit the woman to partake of teruma.
ראב״ןתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

רבא אמר שאוכלת מטעם אחר: הואיל וכהן זה מאכיל על כל פנים בעבדיו ושפחותיו הכנענים. וכיון שיש לו כוח להאכיל אחרים, שהרי עבדיו אוכלים בתרומה — אף את ארוסתו יכול הוא להאכיל בתרומה מאותו טעם.
Rava said she may continue to partake of teruma for a different reason: She may eat teruma since the status of this priest entitles his Canaanite slaves and maidservants to partake of teruma. Because he has the power to enable others to partake of teruma, the case of a woman betrothed to a priest with crushed testicles is comparable to the cases in the mishna, and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon would permit the woman to partake of teruma.
ראב״ןתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא קִנְיָן דְּאִישׁוּת מִקִּנְיָן דְּאִישׁוּת יָלְפִינַן וְלָא יָלְפִינַן קִנְיָן דְּאִישׁוּת מִקִּנְיָן דַּעֲבָדִים.

The Gemara clarifies the two opinions. Abaye did not say in accordance with the opinion of Rava because he claims that we derive the halakhot related to the acquisition of marriage from the acquisition of marriage, and we do not derive the halakhot related to the acquisition of marriage from the acquisition of slaves.
ראב״ןתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים את שיטותיהם: אביי לא אמר כרבא, כי קנין של אישות מקנין של אישות ילפינן [לומדים אנו], ולא ילפינן [ואיננו לומדים] קנין של אישות מקנין של עבדים.
The Gemara clarifies the two opinions. Abaye did not say in accordance with the opinion of Rava because he claims that we derive the halakhot related to the acquisition of marriage from the acquisition of marriage, and we do not derive the halakhot related to the acquisition of marriage from the acquisition of slaves.
ראב״ןתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי שָׁאנֵי הָתָם שֶׁכְּבָר אָכְלָה וְאַבָּיֵי שֶׁכְּבָר אָכְלָה לָא אָמְרִינַן דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וּמִית תֵּיכוֹל שֶׁכְּבָר אָכְלָה וְרָבָא הָתָם פָּקַע קִנְיָנֵיהּ הָכָא לָא פָּקַע קִנְיָנֵיהּ.

And Rava did not state his opinion in accordance with the opinion of Abaye, as he maintains that it is different there, as she had already partaken of teruma before her husband’s testicles were crushed and therefore she may continue to partake of it. And Abaye would respond that we do not say that the case is different because she had already partaken of teruma, as, if you do not say so, the daughter of an Israelite who was married to a priest who died childless should be allowed to partake of teruma, as she had already partaken of teruma while her husband was alive. And Rava replies that there is no comparison between the two cases: There, his acquisition lapses upon his death; here, his acquisition does not lapse, as she is still his wife.
רש״יראב״ןתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכבר אכלה – כשהוא בריא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבא לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלה. כלומר ההיא סתמא אפילו ר׳ מאיר היא לפי שאינה אוכלת אלא מחמת קנין ראשון של כשרות, וכסברתיה דר׳ יוחנן דהתם דבפרק הערל (יבמות ע.) דמוקי לה לההיא מתניתין אפילו לר״מ הואיל שכבר אכלה. אבל קנין שקנה משנעשה פצוע דכא לא אשכחן דמאכיל אלא בעבדיו ושפחותיו. ואיכא דקשיא להו להאי תירוצא דאי הכי לא הוה ליה לאביי למימר הואיל. ותו רבא היכי קאמר דההיא אפילו לר״מ היא, דמידי הוא טעמא אלא לר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיא ור׳ אלעזר גופיה הוא דאמר התם במחלוקת שנויה ור׳ אלעזר ור׳ שמעון היא. (עיין רמב״ן). ולדידי נמי קשיא לי מדאמרינן אביי לא אמר כרבא קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן, דאלמא אביי נמי משום הואיל ויש לו להאכיל קא משני כרבא. ויש מפרשים דבין לאביי בין לרבא לר׳ מאיר שכבר אכלה לא אמרינן וכסבריה דר׳ אלעזר דבפרק הערל (יבמות ע.) וטעמא דמילתא משום דר׳ מאיר אפילו בכהן כשר שיש לו להאכיל מכאן ולהבא, באשה ראויה קאמר דלא אכלה, כיון דהא מיהא משמרת לביאה פסולה, וכל שכן דלדידיה בפצוע דכא שאין לו להאכיל מכאן ואילך בשום אשה, שאינו מאכיל משום הואיל דכבר אכלה. אלא אליבא דר׳ אלעזר ור׳ שמעון הוא דפליגי, אביי אמר לדידהו הואיל שכבר אכלה כהואיל ויש לו להאכיל דמי ואכלה. ורבא אמר אף על גב דהתם אכלה הכא לא אכלה, דשאני התם שכבר אכלה היא עצמה, אבל הכא כיון דפצוע דכא אין ראוי להאכיל בשום אשה, מעתה הא נמי לא תיכול. והאי שכבר אכלה דהכא לא דמי לגמרי לההוא שכבר אכלה דאמר ר׳ יוחנן התם בפרק הערל דההוא קאמר ר׳ יוחנן דמשום שכבר אכלה אוכלת להבא אפילו לר׳ מאיר. והכא קאמר רבא לר׳ אלעזר ור׳ שמעון דוקא, אבל לר׳ מאיר לא. והראשון נראה לי עיקר, דאי משום הואיל דאביי יש לומר דאביי משום דרבא אמר נמי הואיל ולאו דוקא. ועוד דאביי אעיקר קושיא קא מהדר ולומר דליתא כלל דהואיל ואשכחן דמאכיל בלא ידעה, שמע מינה דליכא לאפלוגי בין מאכיל במקום אחר לשאינו מאכיל, דכל שלא בא עליה לא פסלה. ואי משום דרבא, רבא הכי קאמר אטו אנן מי אתינן אלא לפרוקי לר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיא מאי דאקשו עלייהו, אם כן בההיא נמי איכא לאקשויי עלייהו היכי מוקמיה לה כר׳ אלעזר ור׳ שמעון, דדלמא עד כאן לא קאמרי אינהו אלא התם דיש לו להאכיל במקום אחר, ומתניתין אי ר׳ אלעזר ור׳ שמעון מודה בה [אף ר׳ מאיר מודה בה] ומשום שכבר אכלה, אלא טעמא דפצוע דכא שאינו פוסל בבת כהן היינו טעמא לר׳ אלעזר ור׳ שמעון משום שיש לו להאכיל בעבדיו ושפחותיו שקנה אף לאחר שנעשה פצוע דכא. והא נמי דקאמר אביי קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן ה״ק, אי כקושיין איכא לאקשויי פירוקא דפרקינן כשהוא מאכיל בעבדיו לאו פירוקא הוא, דמכל מקום בקנין דאישות שמשמרת לביאה פסולה לא אשכחן. אלא שמע מינה דעיקר קושיא ליתא הואיל ואשכחן בקנין דאישות לא פסול ואף על גב דמשמרת לביאתו כנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואביי שכבר אכלה לא אמר – פי׳ דאע״ג דלא אשתני רשותא מפני מה שאכלה בהתר לא תאכל עתה באיסור שהיא משתמרת לביאה פסולה כשנעשה פצוע דכא וק״ל לרבא ז״ל מיהא דאמר בפ׳ הערל על מתני׳ דמשכנסה נעשה פצוע דכא ולא ידעה תאכל בתרומה א״ר אלעזר מאן תנא דמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה בתרומה מחלוקת רבי אלעזר ור״ש היא דתניא אלמנה לכ״ג ורבי יוחנן אמר אפילו תימא ר״מ שאני הכא שכבר אכלה ור׳ אלעזר שכבר אכלה לא אמר דאלת״ה וכו׳ אלמא ר׳ אלעזר וכו׳ ס״ל שכבר אכלה לא אמרינן והיכי קאמר הכא רבא אליבא דרבי אלעזר דשאני התם שכבר אכלה דאע״ג דהא דהכא אמר לה רבי אלעזר משמיה דר׳ הושעיא והתם אמר לה מדנפשיה מ״ל לאוקומי פלוגתא בין דידיה לרביה ועוד לאביי אליבא דרבי אלעזר למה ליה למימר הכי הואיל ומאכיל בלא ידיעה דהא לר׳ אלעזר בן פדת אליב׳ דר׳ אלעזר ור״ש בלא שום הואיל אכל׳ ולא מפסל׳ מפני שמשתמר׳ לביא׳ פסול׳ דהא הת׳ דההיא דכנסה ולא ידעה ליכא שום הואיל דאי מפני שאכלה כבר כבר אכלה לא אמרינן ואי משום הואיל ומאכיל בעבדיו הא אביי לא חשיב ליה להאי הואיל ותירץ דרבא סבר דכי אמר רבי אליעזר התם דלא אמר שכבר אכלה היינו אליבא דר״מ דמחמיר דמשום ההיא טעמא ודאי לא מודי להכשירה אבל לרבי אלעזר ור״ש דמיירי הכא מודה הוא דאמרינן שכבר אכלה לא אמרינן ואביי דהכא לא נקט הואיל בדוקא שיהא כעין נתינת טעם בהואיל דרבא אלא ה״ק דודאי לר׳ אלעזר ור״ש בלא שום הואיל אכלה מכיון דאשכחן להו דמכשרי בלא ידעה ואע״ג דליכא שום הואיל דאלו הוה בעי הואיל לא הוה סגי בהואיל דעבדיו ושפחותיו כדאמרינן דההו׳ לא חשיב אישות מקנין דעבדים לא ילפי ואלו איתא מקנין דאישות הוה לן למעבד הואיל ונכון הוא אלא שקשה קצת לישנא דקאמר ואביי קנין דאישות מקנין דאישות ילפי דמשמע דאיהו יליף כלהו מהדדי ויותר נכון לומר בזו דודאי מודה אביי דרבי אלעזר בן פדת ס״ל דלא בעיא הואיל לר׳ אלעזר ור״ש ומיהו כיון דבבי מדרשא לא הודה לו לר׳ אלעזר ואמרו דדילמא לא אמר ר׳ אלעזר ור״ש אלא בהואיל אמר להן אביי כי אפילו לפי דבריה׳ יפה א״ר אלעזר בנדון שלפנינו בכאן דפצוע דכא כהן שקדש בת כהן לרבי אלעזר ור״ש אכלה דהכא מיהת הא איכא הואיל ורבא אמר דהכא לא חשיב הואיל אבל הואיל אחריני איכא דכייל להא דהכא וההיא דהתם היינו הואיל ומאכיל בעבדיו ושפחותיו כנ״ל.
ורבא לא אמר כאביי, וטעמו: שאני התם [שונה שם] כשלא בא עליה מאז שנעשה פצוע דכא, שכבר אכלה קודם לכן, לפני שנעשה פצוע דכא, ולכן היא ממשיכה לאכול. ואביי הלא כבר אמר שלדעתו הנימוק שכבר אכלה לא אמרינן [אין אנו אומרים]. דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך] שאין בטעם זה ממש. אם כן בת ישראל שניסת לכהן ומית [ומת] בלא בנים תיכול [תאכל] בתרומה מן הטעם שהרי כבר אכלה. ורבא משיב שאין להשוות את הדברים: התם [שם] כשמת פקע קניניה [קניינו], הכא [כאן] לא פקע קניניה [קניינו], שעדיין היא אשתו.
And Rava did not state his opinion in accordance with the opinion of Abaye, as he maintains that it is different there, as she had already partaken of teruma before her husband’s testicles were crushed and therefore she may continue to partake of it. And Abaye would respond that we do not say that the case is different because she had already partaken of teruma, as, if you do not say so, the daughter of an Israelite who was married to a priest who died childless should be allowed to partake of teruma, as she had already partaken of teruma while her husband was alive. And Rava replies that there is no comparison between the two cases: There, his acquisition lapses upon his death; here, his acquisition does not lapse, as she is still his wife.
רש״יראב״ןתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גּוּפָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי אוֹשַׁעְיָא פְּצוּעַ דַּכָּא כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת גֵּרִים מַהוּ שֶׁיַּאֲכִילֶנָּה בִּתְרוּמָה אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי לְסוֹף אֲתָא גַּבְרָא רַבָּה אַחֲרִינָא וּבְעָא מִינֵּיהּ מִילְּתָא [אַחְרִיתָא] וּפְשַׁט לֵיהּ וּמַנּוּ רֵישׁ לָקִישׁ א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה לר׳לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אַטּוּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לָאו גַּבְרָא רַבָּה הוּא אֲמַר לֵיהּ דְּקָבָעֵי מִינַּאי מִילְּתָא דְּלֵית לַהּ פָּתְרִי.

§ The Gemara earlier mentioned a question that Rabbi Yoḥanan posed to Rabbi Oshaya, and it now turns its attention to that matter itself. Rabbi Yoḥanan raised a dilemma before Rabbi Oshaya: With regard to a priest with crushed testicles or with other wounds to his genitals who married the daughter of converts, what is the halakha concerning whether his status entitles her to partake of teruma? Rabbi Oshaya was silent and said nothing to him. Eventually another great man came and raised a different dilemma before Rabbi Oshaya, and he resolved his question. And who was this great man? Reish Lakish. Rabbi Yehuda Nesia said to Rabbi Oshaya: Is Rabbi Yoḥanan not a great man? Why didn’t you address his dilemma? Rabbi Oshaya said to him: I did not respond because he raised a dilemma before me that has no resolution.
רש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםההשלמהבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלית ליה פתרי – שאין יודע לפרשה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא אחריתי – כאן משמע שהיה ר״ל גדול כשבא לפני רבי יוחנן כמו שפירש ר״ת בב״מ (דף פד. ד״ה אי) שהיה לומד תורה לפני ר׳ אושעיא רבו של רבי יוחנן. [וע״ע תוס׳ עירובין סה: ד״ה ר״ל].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעא מניה רבי יוחנן מר׳ אושעיא פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שתאכל בתרומה ואסיקנא אליבא דרבי יוסי דקי״ל כותיה בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה. דהא אמר גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה ואי לאו בקדושתיה קאי [אכלה] דהא אמר קהל גרים לא אקרי קהל ור׳ יוחנן דקא מיבעיא ליה אליבא דראב״י קמיבעיא ליה דאמר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל וקמיבעיא ליה כשרות אתוספא בה ואכלה או דלמא קדושה איתוספא בה ולא אכלה ראב״י נמי ס״ל כר׳ יוסי בהא דקהל גרים לא איקרי קהל וקמיבעיא ליה כשאמו מישראל כשרות לחודה איתוספא בה שכשרה לכהונה ולא קדושה וכשם שאם אין אמה מישראל לא איקרי קהל כך כשאמה מישראל לא איקרי קהל ואכלה או דלמא כשאמה מישראל קדושה נמי אתוספא דאקרי קהל ולא אכלה. ואית דמפרשי לה כשאין אמה מישראל והכי קמיבעיא ליה כשאמו מישראל כשרות אתוספא בה לאקרויי קהל אבל כשאין אמו מישראל לא אקרי קהל ואכלה או דלמא קדושה אתוספא בה למשרייא לכהונה אבל לאקרויי קהל אע״פ שאין אמו מישראל איקרי קהל ואסורה לפצוע דכא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלית לה פתרי. שאינה צריכה לפרש. וא״ד1 שאיני יודע לפרשה. למאן. תלמודא קא בעי, ומפרש לה לבעיא עד סופה. אי בקדושתיה. כלומ׳ אי כהן פצוע דכא נשאר בקדושתו ללקות על כל אסורי כהונה. ובעיא היא בפרק הערל2. כבת חלל. חללה פסולה לכהונה ואסורה בתרומה, כדמוכח פרק בתרא דקדושין3. ואי...⁠4
1. ראה שני הפירושים ברש״י ד״ה דלית.
2. להלן עו, א.
3. עז, א.
4. כשורה שלמה מחוקה.
דלית ליה פתרי – הא ודאי ליכא לפרושי שאינה צריכ׳ לפנים חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד לעיל אמרינן דבעא מיניה ולא פשט ליה ועוד דהאיך אינה צריכה לפנים והא אצטריך לשקלא וטרייא ומתני׳ אצטריך למפשטא אלא הכי פירושו בעי מינאי מילתא שאין לה תשובה ברורה וכדפרש״י ז״ל.
גמ׳ מלתא אחריתא ופשט ליה כו׳ כצ״ל. ואי לר״י ל״ל קרא האמר בין כו׳ כצ״ל:
א הזכרנו קודם את השאלה ששאל ר׳ יוחנן מר׳ אושעיא, ומעתה דנים בה גופא [לגופה], בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ יוחנן מר׳ אושעיא: פצוע דכא כהן שנשא בת גרים. מהו שיאכילנה בתרומה? אישתיק [שתק] ולא אמר ליה [לו] ולא מידי [כלום], שלא מצא תשובה לשאלתו. לסוף אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא אחריתא ופשט ליה בסוף בא אדם גדול אחר ושאל ממנו דבר אחר ופתר לו] ר׳ אושעיא את שאלתו. ומנו [ומי] היה זה השואל האחר — ריש לקיש. אמר ליה [לו] ר׳ יהודה נשיאה [הנשיא] לר׳ אושעיא: אטו [האם] ר׳ יוחנן לאו גברא רבה [לא אדם גדול] הוא, שאין אתה רואה צורך לענות לשאלותיו? אמר ליה [לו]: דקבעי מינאי מילתא דלית לה פתרי [ששאל ממני דבר שאין לו פתרון] ולכן לא יכולתי לענות על שאלתו.
§ The Gemara earlier mentioned a question that Rabbi Yoḥanan posed to Rabbi Oshaya, and it now turns its attention to that matter itself. Rabbi Yoḥanan raised a dilemma before Rabbi Oshaya: With regard to a priest with crushed testicles or with other wounds to his genitals who married the daughter of converts, what is the halakha concerning whether his status entitles her to partake of teruma? Rabbi Oshaya was silent and said nothing to him. Eventually another great man came and raised a different dilemma before Rabbi Oshaya, and he resolved his question. And who was this great man? Reish Lakish. Rabbi Yehuda Nesia said to Rabbi Oshaya: Is Rabbi Yoḥanan not a great man? Why didn’t you address his dilemma? Rabbi Oshaya said to him: I did not respond because he raised a dilemma before me that has no resolution.
רש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםההשלמהבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לְמַאן אִי לְרַבִּי יְהוּדָה בֵּין בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי בֵּין לָאו בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי לָא אָכְלָה אִי בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי לָא אָכְלָה דְּהָא אָמַר מָר בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר.

The Gemara explains: According to whom did he raise his dilemma? If it was in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then, whether the priest with crushed testicles retains his priestly sanctity or whether he does not retain his priestly sanctity and may marry women forbidden to priests, she may not partake of teruma. The reasoning is as follows: If he retains his priestly sanctity she may not partake of teruma, as the Master said: The status of the daughter of a male convert is like that of the daughter of a male ḥalal. They are both prohibited from marrying a priest, and therefore even if they marry a priest, it is prohibited for them to eat teruma.
רש״יראב״ןתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למאן אי לר׳ יהודה כו׳ – הש״ס הוא דקא בעי לה ומפרש ואזיל עד סיפא ופשטה אבל ר׳ אושעיא לא פשט בה מידי כדאמרן לעיל הא בעא מיניה כו׳.
ואית דמפרשי דלית ליה פתרי – אינה צריכה לפרש דלמאן קבעי לה אי לר׳ יהודה כו׳. ושבוש הוא מפני שני דברים חדא דאמרן לעיל ולא פשט ליה ואם כן דרבי אושעיא קאמר לה לכולה מילתא הא פשטה במסקנא ועוד דקנסיב ואזיל לפרושי דלא צריכה ליה למיבעיא לן וקא נסיב בסיפא תא שמע אלמא צריכה רבה.
בין בקדושתיה קאי כו׳ – לקמן בפרק הערל (דף עו.) מיבעיא לן כהן פצוע דכא מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסור כו׳ והכא בין בקדושתיה קאי כהן הנעשה פצוע דכא בין בקדושת כהן קאי ואסור בכל האסורות לכהונה בין לאו בקדושתיה קאי ואינו מוזהר מלישא אשה פגומה לא אכלה.
אי בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר מר בת גר זכר כבת חלל זכר – ובת חלל פסולה לכהונה בפרק עשרה יוחסין וכיון דבקדושתיה קאי לא אכלה דאמרינן הרי זו פסולה לו ועשאה חללה בביאתו.
למאן (דאמ׳) אי לר׳ יהודה, תלמודא מסיק לה לפרושי מילתא דר׳ יוחנן, כלומר אליבא דמאן בעא ר׳ יוחנן, אי לר׳ יהודה ודאי לא אכלה ואי לר׳ יוסי ודאי אכלה, ומאי איא בטלה ליה למיבעיה.
א. ׳אי בטלה׳ משובש. ואולי צ״ל איכפל ליה. עי׳ רש״י קידושין כו ע״ב איכפל תנא, הוצרך תנא לטרוח ולהשמיע. וכן ב״מ מו ע״א איכפל תנא כו׳, נתעסק התנא וטרח להורות לנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למאן אי לר׳ יהודה – פירש״י ז״לא, כולה תלמודא הוא דקא בעי ומפרש ואזיל עד סופא ופשיט לה אבל רבי אושעיא לא פשיט בה מידי כדאמרינן לעיל.
א. בד״ה למאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין בקדושתיה קאי – פי׳ דכהן שהוא פצוע דכא עדיין הוא בקדושתי׳ להיו׳ אסור בפסולי כהונה. בין לא בקדושתיה קאי לא אכלה פי׳ ואפי׳ תימא דקהל גרים לא איקרי קהל דמ״מ מפסולי כהונה היא זו דהא אמרינן בת גר זכר כבת חלל זכר שהיא פסולה לכהונה פי׳ ואי משום פסולי כהונה ליכא ומיהו השתא נמי צריכים לטעמא דאמר בסמוך דקהל גרים לא איקרי קהל דאי לא הא אסורה ליה משום פסולי קהל אלא ודאי דאלקמיה סמוך דאמרי׳ ואי לא בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל ובדין הוא דהאי ה״ל למנקט מעיקרא דהא צריכי ליה ובתרוייהו צדדין אלא דנקיט סדרא דנקיט כר״י לאקדומי טעמא דאקדישתיה קאי כי תבעי לך אליב׳ דהאי תנא.
ומסבירים: למאן דעת מי], לפי איזו שיטה היתה שאלה זו; אי [אם] לדעת ר׳ יהודה, אם כן, בין אם כהן זה הפצוע דכא בקדושתיה קאי [בקדושתו עומד] בין לאו בקדושתיה קאי [שאינו עומד בקדושתו], שאינו קדוש עוד בקדושת כהונה, ומותר לו לשאת נשים האסורות לכהנים, מכל מקום — לא אכלה [אוכלת] בתרומה. וכך טעמם של דברים: אי בקדושתיה קאי, לא אכלה [אם בקדושתו עומד, אינה אוכלת], דהא [שהרי] אמר מר [החכם]: בת גר זכר דינה כבת חלל זכר ואסורה לכהן, וממילא אינה יכולה לאכול בתרומה.
The Gemara explains: According to whom did he raise his dilemma? If it was in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, then, whether the priest with crushed testicles retains his priestly sanctity or whether he does not retain his priestly sanctity and may marry women forbidden to priests, she may not partake of teruma. The reasoning is as follows: If he retains his priestly sanctity she may not partake of teruma, as the Master said: The status of the daughter of a male convert is like that of the daughter of a male ḥalal. They are both prohibited from marrying a priest, and therefore even if they marry a priest, it is prohibited for them to eat teruma.
רש״יראב״ןתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִי לָאו בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי לָא אָכְלָה דְּהָא אָמְרִינַן קְהַל גֵּרִים אִיקְּרִי קָהָל.

Even if he does not retain his priestly sanctity she may not eat, as we say that according to Rabbi Yehuda, the congregation of converts is called the congregation of the Lord. Therefore, when the Torah renders it prohibited for a man with crushed testicles to marry into the congregation of the Lord (see Deuteronomy 23:2), it renders it prohibited for him to marry converts.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי לאו בקדושתיה קאי – ואינה אסורה לו משום קדושת כהן אפי׳ הכי לא אכלה שאסורה לו משום פצוע דכא דהאמרת קהל גרים איקרי קהל. פלוגתא דר׳ יהודה ור׳ יוסי בפרק עשרה יוחסין.
ואי לאו בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר קהל גרים איקרי קהל – תימה דהוה ליה למימר בין בקדושתיה קאי בין לא קאי לא אכלה מהני תרי טעמי דבת גר זכר כבת חלל זכר ועוד דקהל גרים איקרי קהל דהא אפילו לא בקדושתיה קאי לא אכלה נמי מטעם דבת גר זכר כבת חלל זכר דהרי היא כחללה וחללה אינה אוכלת בתרומה כדמוכח בפרק בתרא דקדושין (קידושין עז.) ואי הוה טעמא דר׳ יהודה בבת גר זכר משום דכתיב מזרע ישראל כדמוכח התם הוה מצי למימר דלא הויא ממש כחללה אלא דוקא לינשא לכהונה אבל התם משמע דעיקר טעמא דרבי יהודה מק״ו ומה חלל שבא מטיפה כשרה כו׳ ולפי זה אית לן לשוייה כחללה לגמרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וגם אי לאו בקדושתיה קאי, לא אכלה [אם אינו עומד בקדושתו, אינה אוכלת], דהא אמרינן [שהרי אומרים אנו] לשיטת ר׳ יהודה: קהל גרים איקרי [נקרא] קהל, וכל האיסורים לבוא בקהל ה׳ כוללים גם גרים, ולכן אסור לפצוע דכא לשאת אותה מטעם זה.
Even if he does not retain his priestly sanctity she may not eat, as we say that according to Rabbi Yehuda, the congregation of converts is called the congregation of the Lord. Therefore, when the Torah renders it prohibited for a man with crushed testicles to marry into the congregation of the Lord (see Deuteronomy 23:2), it renders it prohibited for him to marry converts.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִי לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי בֵּין בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי בֵּין לָאו בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי אָכְלָה בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי אָכְלָה דְּהָא אָמַר אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהוּנָּה אִי לָאו בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי אָכְלָה דְּהָא אָמַר אקְהַל גֵּרִים לָא אִיקְּרִי קָהָל.

And if he raised his dilemma in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, then, whether he retains his priestly sanctity or whether he does not retain his priestly sanctity, she may partake of teruma. If he retains his sanctity she may partake, as Rabbi Yosei said: Even if a convert married a convert, his daughter is fit for marrying into the priesthood. If he does not retain his sanctity she may partake, as Rabbi Yosei said: The congregation of converts is not called the congregation of the Lord, and therefore even those forbidden from entering the congregation may marry converts. Consequently, it is certainly permitted for the priest with crushed testicles to marry the daughter of converts.
עין משפט נר מצוהתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דהא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה – אכתי צריך לטעמא דאית ליה קהל גרים לא אקרי קהל ולא חש להזכיר אלא נטר עד דקאמר אי לאו בקדושתיה קאי אכלה כו׳ דאי לא קאי סגי לה בטעם דקהל גרים לא איקרי קהל לחודיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי [ואם] לשיטת ר׳ יוסיבין בקדושתיה קאי [שעומד בקדושתו] בין לאו בקדושתיה קאי [שלא עומד בקדושתו] — אכלה [היא אוכלת], בקדושתיה קאיאכלה [אם בקדושתו עומדאוכלת], דהא [שהרי] אמר ר׳ יוסי: אף גר שנשא גיורת — בתו כשרה לכהונה, וכל שכן אם נשא בת ישראל, ואם כן מותר לכהן לשאת אותה. אי לאו בקדושתיה קאי אכלה [ואם לא עומד בקדושתו — היא אוכלת], דהא [שהרי] אמר ר׳ יוסי: קהל גרים לא איקרי [נקרא] קהל וכל האסורים לבוא בקהל — מותרים בגרים.
And if he raised his dilemma in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, then, whether he retains his priestly sanctity or whether he does not retain his priestly sanctity, she may partake of teruma. If he retains his sanctity she may partake, as Rabbi Yosei said: Even if a convert married a convert, his daughter is fit for marrying into the priesthood. If he does not retain his sanctity she may partake, as Rabbi Yosei said: The congregation of converts is not called the congregation of the Lord, and therefore even those forbidden from entering the congregation may marry converts. Consequently, it is certainly permitted for the priest with crushed testicles to marry the daughter of converts.
עין משפט נר מצוהתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא אַלִּיבָּא דְּהַאי תַּנָּא דִּתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר באִשָּׁה בַּת גֵּרִים לֹא תִּנָּשֵׂא לִכְהוּנָּה עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל.

Rather, Rabbi Yoḥanan raised his dilemma in accordance with the opinion of this tanna, as we learned in a mishna (Bikkurim 1:5) that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: A woman who is the daughter of converts may not marry into the priesthood unless her mother was Jewish from birth.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אליבא דהאי תנא קמיבעיא ליה – לר׳ יוחנן וכגון דאמה מישראל.
ומסיק תלמודא אליבא דר׳ אליעזר בן יעקב בעא לה.
הכי גרסינן דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים כו׳ – דמשנה היא במסכת ביכורים (פ״א משנה ה) ולא קשיא דלא מייתי מתניתין דפרק בתרא דקדושין (קידושין עז.) דהך נמי משנה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וה״ג, דתנן ר׳ אלעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים, ומשנה שלימה היא במסכת בכורים פרק ראשון, והספרים נשתבשו כאן לכתוב בהן דתניאא.
א. עיין תוד״ה הכי גרסינן דתנן, ועיין ברשב״א שנשאר בצ״ע, ועיין בריטב״א.
הכי גרסינן אלא אליבא דהאי תנא דתנן ר׳ אלעזר אומר אשה בת גרים כו׳. ומתניתין היא בפרק קמא דבכורים (משנה ה) תמיהא לי אמאי שבקה לההיא מתניתין דאיירי בה עד השתא דאיפליגו בה ר׳ יהודה ור׳ יוסי, דבההיא מתניתין איפליג ר׳ אליעזר בן יעקב, וכיון דאיירי בה ההיא הוה שפיר טפי לאתויי. ועוד כיון דבסדר נשים קיימינן טפי הוה שפיר לאתויי ההיא מתניתין דהיא בסדר נשים בפרק עשרה יוחסין (קידושין עז.) מלהדורי בתר אידך מתניתין בסדר זרעים וצריך עיון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אליבא דהאי תנא. הוא דבעי...⁠1 וקמבעיא ליה לר׳ יוחנן האי דאמרי׳ דכשאמו מישראל שריא משום קדושה דאית בה הוא, כלומ׳ שתהא קרויה קהל ותאסר לפצוע דכא. או [משום] דנוסף בה כשרות ושריא לכהן ושריא לפסולין. הילכך אכלה בין פצוע דכא קאי בקדושתיה או לא. או דלמ׳ טעמ׳ דהאי תנא דכשאמו מישראל נוסף בו קדושה, והרי היא בכלל קהל ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה. ואית דמפרשי2 דבשאין אמו מישראל הוא דבעי, והכי פירוש׳ כשאמו מישראל שכשירה לכהונה כשרות נוסף לאקרויי קהל, אבל כשאין אמו מישראל לא אקרי קהל, הילכך אכלה דשריא ליה, או דלמ׳ כשאמו מישראל דשריא לכהונה קדושה אית בה, אבל לאקרויי קהל אפי׳ אין אמו מישראל אקרי קהל ולא אכלה, דהא אסירא עליה. והואיל וקיימא לן כר׳ יוסי, הלכתא דבין בקדושתיה קאי או לא, אכלה. מיהו לכתחלה לא שרינן ליה למנסבה אי בקדושתיה קאי, דהא קיימא לן3 בא לימלך מורין לו כר׳ אליעזר בן יעקב נשא אין מוציאין מידו כר׳ יוסי. בת גרים. לשני הפירושים בשאמו מישראל איירי.
1. מחוקות כחמש תיבות.
2. ראה רש״י ד״ה לישנא אחרינא. ורבינו מביא מספר ההשלמה.
3. קדושין עח, ב.
ה״ג דתנן ר׳ אלעזר בן יעקב וכו׳ – ומתני׳ היא במסכת׳ ביכורים ולא כנסחי דגרסי דתניא ובודאי דהא נמי איתיה במ׳ קדושין גבי פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי דההיא הוה עדיפא ליה ליה דאיירי בה אגב גררא מתניתין דסדר זרעים וטהרות. כל היכא דאפשר לה לברורי בהא מידי משום דלית להו גמרא בגופייהו.
דתנן ר׳ אלעזר אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה – פי׳ דקסבר חללה היא ומיהו ס״ל דקהל גרים לא איקרי קהל ופצוע דכא וכרות שפכה מותר בהם וכדאמרינן בסמוך עד שתהא אמה מישראל פירוש דהשתא בתו כשרה לכהונה וקמבעיא ליה פי׳ ור׳ יוחנן בכי הא שהיא בת גר וישראלית מיבעיא ליה מר׳ אושעיא מה מעלה אתוספת לר׳ אליעזר בן יעקב בבת גר זו מפני שאמה מישראל כשרות אתוספת ואכלה או דילמא קדושה אתוספת בה ולא אכלה פי׳ כשרות דפסלי כהונה בלחוד אתוספת בה דלא חשיבא חלל ליפסל לכהן כשר אבל לא אתוספת בה קדושת בת ישראל לאיחשובי קהל ועדין היא מותרת לממזר ולפצוע דכא כיון דאביה גר בתרי שדינן לה וקהל גרים לא איקרי קהל וכיון שכן אינה משתמרת לביאה פסולה דמשום פצוע דכא וכרות שפכה לא מפסלה ומשום פסולי כהונה לא מפסלה.
אלא יש לומר כי אליבא דהאי תנא [לפי שיטתו של תנא זה] שאל ר׳ יוחנן, דתנן [ששנינו במשנה], ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל.
Rather, Rabbi Yoḥanan raised his dilemma in accordance with the opinion of this tanna, as we learned in a mishna (Bikkurim 1:5) that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: A woman who is the daughter of converts may not marry into the priesthood unless her mother was Jewish from birth.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָכִי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ כַּשְׁרוּת מִיתּוֹסְפָא בַּהּ וְאָכְלָה אוֹ דִלְמָא קְדוּשָּׁה מִיתּוֹסְפָא בַּהּ וְלָא אָכְלָה.

And his dilemma was as follows: Is the reason she may marry a priest if her mother was Jewish from birth that fitness to marry a priest has been added to her, but she is not considered a member of the congregation of the Lord and may therefore marry a man with crushed testicles? If so, since she may marry a priest, she may partake of teruma once she does so. Or perhaps sanctity has been added to her and she is considered a member of the congregation of the Lord. Consequently, she may not marry a man with crushed testicles, and if she does, she may not partake of teruma even if he is a priest.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשרות איתוספא בה – וראויה לכהונה ולאו קדושה לאקרויי קהל ומותרת לפצוע דכא ואוכלת ממה נפשך דאי נמי בקדושתיה קאי הרי זו מותרת לו ומשום פצוע דכא לא מיתסר בה דהא לא איקרי קהל.
או דלמא קדושה נמי איתוספא בה – וקהל איקרי ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה.
לישנא אחרינא מפי המורה: בת גר וגיורת קמיבעיא ליה – אליבא דראב״י מאי כשרות איתוספא בהך דאמה מישראל לאקרויי קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל היא ואכלה שמותרת לפצוע דכא והאי לאו בקדושה קאי דתיתסר עליה משום כהונה.
או דלמא קדושה איתוספא בה – לינשא לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה ולשון ראשון נראה עיקר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה כשרות איתוספא כו׳ ולאו קדושה לאקרויי קהל ומותרת לפצוע דכא כו׳ עכ״ל ונ״ל דהך אבעיא לא אזלא אלא אי ס״ל לראב״י כר׳ יוסי קהל גרים לא איקרי קהל אבל לר׳ יהודה אי נמי דלאו אמה מישראל אסורה לפצוע דכא דקהל גרים אקרי קהל וק״ל:
והכי קמיבעיא ליה [וכך נסתפקה לו], שתוכנה הפנימי של השאלה היה: גיורת זו שאימה מישראל, ומותרת להינשא לכהונה, האם הטעם הוא כי כשרות מיתוספא [נוספה] בה, שחשש הפסול שיש בגיורת גמורה אינו קיים בה, והיא נעשית כשרה גם לכהן, אבל מכל מקום אינה נחשבת ״קהל ה״⁠ ⁠׳ ומותרת לפצוע דכא, ולכן אכלה [ואוכלת] משום כך בתרומה, או דלמא [שמא] קדושה מיתוספא [נוספה] בה שהיא נכנסת אז לקדושת ״קהל ה׳⁠ ⁠״ וממילא לא אכלה [אוכלת] בתרומה משום שפצוע דכא אסור בקהל ה׳.
And his dilemma was as follows: Is the reason she may marry a priest if her mother was Jewish from birth that fitness to marry a priest has been added to her, but she is not considered a member of the congregation of the Lord and may therefore marry a man with crushed testicles? If so, since she may marry a priest, she may partake of teruma once she does so. Or perhaps sanctity has been added to her and she is considered a member of the congregation of the Lord. Consequently, she may not marry a man with crushed testicles, and if she does, she may not partake of teruma even if he is a priest.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תָּא שְׁמַע כִּי אֲתָא רַבִּי אַחָא בַּר חִינָּנָא מִדָּרוֹמָא אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ מִנַּיִן לִפְצוּעַ דַּכָּא כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת גֵּרִים גשֶׁמַּאֲכִילָהּ בִּתְרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ב:י״א} וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ וְגוֹ׳ יֹאכַל בּוֹ.

The Gemara suggests an answer to this dilemma. Come and hear: When Rabbi Aḥa bar Ḥinnana came from the south, he came and brought this baraita in hand: From where is it derived that a priest with crushed testicles or with other wounds to his genitals who married the daughter of converts entitles her to partake of teruma? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it” (Leviticus 22:11). In this context, a wife is also considered his monetary acquisition, and therefore she may partake of teruma.
עין משפט נר מצוהראב״ןתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופשט תלמודא בעיא שלו ממתניתין דאייתי ר׳ אחא מדרומא ולא ר׳ אושעיא פשיט להא.
דאיב ר׳ אלעזר ור׳ שמעון מכשרי באלמנה בת ישראל לכהן גדול שמאכילה בקידושיו וכן פצוע דכא כהן שקידש בת ישראל שמאכילה, (ו)⁠לא מצא ידיו ורגליו דמחו ליה כמה עוכליג. חדא דקתני סיפא ניתארמלו או ניתגרשו מן הנישואין לא יאכלו, אי בבת ישראל ובתרומה דידיה, מאי איריא פסולה אפילו כשירה נמי לא אכלה דהא מת בעלה. ותו מן האירוסין יאכלו, אי בבת ישראל אמאי אכלהד. אלא ודאי בבת כהן ובתרומת בית אביה מיירי, ומן הנישואין דנתחללה אינה חוזרת לתרומת בית אביה, ומן האירוסין דלא נתחללה חוזרת לתרומת בית אביה. ותו משתמרת לביאה פסולה אכלה, משמע במה שהיתה אוכלת דהיינו בת כהן בתרומת בית אביה, דאי בבת ישראל בתרומת הכהן, מאכילה מיבעי ליה.
ומאן דגריס פצוע דכא כהן שקידש בת ישראלה באנו למחלוקת וכו׳, מי דמי, התם בפוסלה מתרומת בית אביה ואינו פוסלה פליגי והכא מאכילה ואינו מאכילה הוא. ותו כי פריך ודילמא לא היא עד כאן לא קאמ׳ ר׳ אלעזר ור׳ שמעון התם וכו׳, נימא נמי עד כאן לא קאמר ר׳ מאיר התם אלא במשתמרת לביאה פסולה חמורה, כגון אלמנה לכהן גדול דמחללה בביאתו, אבל הכא פצוע דכא כהן דלא מחללה בביאתו לא. אלא ודאי על כורחיך לא מיירי אלא בבת כהן שפצוע דכא מחללה בביאתו, כמו כהן גדול שמחלל את האלמנה בביאתו, דכת׳ בהןו הנבעלת לפסול לה פסלה.
א. וכן פירש״י. אלא שלרש״י ר׳ אושעיא לא פתר לה ולרבינו פתר לחומרא כדלעיל.
ב. דיבור זה הוא המשכו של ד״ה אומן אמונה דלעיל.
ג. עפ״י כתובות נג ע״א ועוד.
ד. והיינו שכתב הריטב״א: ועוד דכשרות ופסולות דסיפא ע״כ בתרומת בית אביה בלחוד איירי וה״ה לרישא וכו׳. [ועי׳ בהע׳ הר״א יפהן שם שתמה שהרי יש לפרשה לאכול משל בעלה כהן. אבל כונת הריטב״א כרבינו].
ה. גירסא שלפנינו.
ו. צ״ל דבת כהן. אבל מש״כ רבינו דמתחללת, צ״ע הא אין חללה אלא מאיסורי כהונה כקידושין עז ע״ב. ואולי שיטת רבינו כשי׳ יחידאה שהביא המאירי שם בשם י״א: שאם גמר ביאתו עשאה חללה שמשהערה בה עשאה זונה וכשגמר עשאה חלל וכן נראה במס׳ יבמות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשאלה זו מציעים פתרון, תא שמע [בוא ושמע]: כי אתא [כאשר בא] ר׳ אחא בר חיננא מדרומא [מן הדרום], אתא ואייתי מתניתא בידיה [בא והביא ברייתא זו בידו]: מנין לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים שמאכילה בתרומה — שנאמר ״וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו״ (ויקרא כב, יא), ואף אשה קרויה לענין זה ״קנין כספו״, ואוכלת בתרומה.
The Gemara suggests an answer to this dilemma. Come and hear: When Rabbi Aḥa bar Ḥinnana came from the south, he came and brought this baraita in hand: From where is it derived that a priest with crushed testicles or with other wounds to his genitals who married the daughter of converts entitles her to partake of teruma? As it is stated: “But if a priest buys any soul, the purchase of his money, he may eat of it” (Leviticus 22:11). In this context, a wife is also considered his monetary acquisition, and therefore she may partake of teruma.
עין משפט נר מצוהראב״ןתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לְמַאן אִילֵימָא לְרַבִּי יְהוּדָה הָאָמַר בֵּין בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי בֵּין לָאו בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי לָא אָכְלָה וְאִי לְרַבִּי יוֹסֵי ל״ללְמָה לִי קְרָא הָאָמַר בֵּין בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי בֵּין לָאו בִּקְדוּשְׁתֵּיהּ קָאֵי אָכְלָה אֶלָּא לָאו לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ כַּשְׁרוּת אִיתּוֹסַפָא בַּהּ וְאָכְלָה ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara analyzes this source: According to whom is this baraita stated? If we say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t he say that whether this priest retains his sanctity or whether he does not retain his sanctity, she may not partake of teruma? And if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, why do I need a special verse to teach this halakha? Didn’t he say that whether he retains his sanctity or whether he does not retain his sanctity, she may partake of teruma? Rather, is it not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? And you can learn from this baraita that fitness was added to her, and therefore she may partake of teruma. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that it is so.
רש״יתוספות ישניםההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרבי יוסי – לא איצטריך נפש יתירא כדאמר לעיל דממה נפשך אכלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גרסי׳ בפ׳ עשרה יוחסין בא לימלך מורין לו כראב״י אבל אין מוציאין מידו כר׳ יוסי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו תימא בקדושתיה קאי לאיפסולי בחללה אכלה בתרומה דבי נשא או דילמא קדושה נמי אתוס׳ בה וחשיבה מקהל ישראל מפני שאמה ישראלי׳ ואסורא לפצוע דכא ולא אכלה בתרומ׳ דבי נשא דהא משתמרת לביאה פסולה. ת״ש וכו׳ – ופשיטא להתירה דכשרו׳ בלחוד אתוספת בה וכן הלכתא.
ומעתה נברר למאן שיטת מי] נאמרה ברייתא זו? אילימא [אם תאמר] לשיטת ר׳ יהודה — האמר [הרי אמר] כי בין שכהן זה בקדושתיה קאי [עומד בקדושתו] בין לאו בקדושתיה קאי [שלא עומד בקדושתו] לא אכלה [אוכלת], ואי [ואם] לשיטת ר׳ יוסי — למה לי קרא [כתוב] מיוחד ללמוד על כך, האמר [הרי אמר] כי בין שכהן זה בקדושתיה קאי [עומד בקדושתו] בין לאו בקדושתיה קאי [שלא עומד בקדושתו] אכלה [אוכלת]! אלא לאו [האם לא] לדעת ר׳ אליעזר בן יעקב נאמר הדבר, ושמע מינה [ולמד ממנה, מכאן] כי רק כשרות איתוספא [נוספה] בה ואכלה היא אוכלת] בתרומה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכן הדבר.
The Gemara analyzes this source: According to whom is this baraita stated? If we say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t he say that whether this priest retains his sanctity or whether he does not retain his sanctity, she may not partake of teruma? And if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, why do I need a special verse to teach this halakha? Didn’t he say that whether he retains his sanctity or whether he does not retain his sanctity, she may partake of teruma? Rather, is it not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? And you can learn from this baraita that fitness was added to her, and therefore she may partake of teruma. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that it is so.
רש״יתוספות ישניםההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִיתְּמַר רַב אָמַר

§ The Gemara cites a dispute with regard to an issue related to the previous discussion. It was stated that the amora’im disagreed about the following question. Rav said:
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אגב עיוננו בנושא זה מביאים מחלוקת בנושא קרוב: איתמר [נאמר] שחלקו אמוראים בשאלה הבאה, רב אמר:
§ The Gemara cites a dispute with regard to an issue related to the previous discussion. It was stated that the amora’im disagreed about the following question. Rav said:
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות נז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות נז., רש"י יבמות נז., ראב"ן יבמות נז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות נז., תוספות ישנים יבמות נז., ההשלמה יבמות נז., רמב"ן יבמות נז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות נז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות נז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות נז. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות נז., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות נז., מהרש"א חידושי הלכות יבמות נז., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות נז.

Yevamot 57a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 57a, Rashi Yevamot 57a, Raavan Yevamot 57a, Tosafot Yevamot 57a, Tosefot Yeshanim Yevamot 57a, HaHashlamah Yevamot 57a, Ramban Yevamot 57a, Rashba Yevamot 57a, Meiri Yevamot 57a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 57a, Ritva Yevamot 57a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 57a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 57a, Steinsaltz Commentary Yevamot 57a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144